כמה שעות לפני הריאיון איתה, חיכתה אלאיה הוף לאור ירוק במעבר חצייה, כשפתאום החלו לגשת אליה אנשים ולהמטיר בקשות לסלפי. בבית הקפה בדרום תל אביב שבו אנחנו נפגשות, לעומת זאת, שתי נשים שאין להן מושג מי היא מבקשות ממנה שתצלם אותן. אז כן, החיים אחרי "האח הגדול" נראים אחרת לגמרי. "אני עוד לא רגילה ללכת ברחוב ושרוב האנשים יודעים מי אני. זה מוזר", היא אומרת. "ומצד שני, הכי כיף כשלא מזהים אותי. להימצא בסיטואציות שמישהו שואל 'מי את?', זה נחמד, כי בתכלס באמת מי אני, אני עדיין שום דבר, אני אלאיה".
חזרת לעצמך מאז ההדחה?
"לא במאה אחוז. אני על אדרנלין, והטלפון קורס מרוב הודעות".
קבלו אותה: אלאיה הוף (27), דוגמנית ויוצרת תוכן טרנסג'נדרית ואחת הכוכבות הבולטות ביותר של "האח". לאחר שהפכה למודחת השביעית של העונה, היא כבר קוצרת את הפירות: יומיים לאחר הריאיון הצטלמה למותג ההלבשה התחתונה "סקימס" של קים קרדשיאן, שנמכר בארץ באתר טרמינל X (כן, אותו "סקימס" שסביבו התנהל הריב הידוע שלה בבית, שבמסגרתו טענה כי הדיירת מאי ערב לא באמת דגמנה עבורו). במקביל דווח כי המותג טוונטיפורסבן כבר שריין אותה כאחת הפרזנטוריות שלו.
צפו בווידאו
(כתבתה של אביב וינברגר | צילום: טל שחר)
היועצת קראה לאמא
היא נולדה בראשון לציון, בת בכורה להורים שהתגרשו כשהייתה בת שנתיים. את השם שנולדה איתו היא לא מעוניינת לחשוף. מגיל 16, אז החלה בתהליך לשינוי מגדרי, היא אלאיה (״נתקלתי בשם הזה ופשוט אהבתי״). הוף, אגב, הוא שם משפחתה מאז ומתמיד. עם אביה הביולוגי אינה בקשר היום ("ניסיתי וזה לא הצליח. גדלתי בסביבה מלאה באהבה, ואני לא מרגישה שיש לי חוסר או צורך רגשי באבא"). כשהייתה בת ארבע התחתנה אמה בשנית, ויחד עם אביה החורג התקרבה לדת. שני אחיה (בני 20 ו־19) משרתים כיום ביחידה קרבית לאחר שסיימו לימודי ישיבה תיכונית. שתי אחיותיה (17, 14) לומדות באולפנה. היא עצמה למדה בתיכון רגיל.
בסוף שנות העשרה החלה להתרחק מהדת. "התחלתי את התהליך שלי והרגשתי שאולי הדת היא לא משהו שרוצה אותי", היא מסבירה. "היום אני חושבת שיש בדת משהו יפה. בקידוש הראשון בבית 'האח' לא הצלחתי להפסיק לבכות".
"אני זוכרת שגמלו אותי, נגיד, מחיתולים והייתי מתעקשת לשבת בשירותים במקום לעמוד. שיחקתי בבובות ולבשתי חצאיות"
כל חייה, היא מספרת, הרגישה שהיא במגדר הלא נכון. "מתי התחלתי להבין שאני אישה? מההתחלה", היא אומרת. "אני זוכרת שגמלו אותי, נגיד, מחיתולים והייתי מתעקשת לשבת בשירותים במקום לעמוד. שיחקתי בבובות ולבשתי חצאיות. בגן תמיד הייתי דמות של בת. כשקראתי את 'הארי פוטר' אהבתי את הרמיוני ולא את הארי. יום אחד פשוט קלטתי שאנשים תופסים אותי אחרת, ושהחברה סביבי לא מרגישה שאני בת".
בגיל 12 התרחש רגע משברי בבית: שרון, אמה של אלאיה, גילתה שהבן שלה מודד בגדי נשים בסתר. האם ביקשה הסברים וקיבלה הכחשות. אלאיה מודה שנאלצה להרגיע את אמה שהיא סתם משתעשעת, גם כשידעה שזה לא באמת משחק, גם כשהכינה בסתר את רשימת הניתוחים שתצטרך לעבור בעתיד כדי להפוך לאישה.
"היה לי מורכב להסביר דבר כזה", היא מודה. "הרגשתי שקשה לי בגוף שלי. כשהייתי בתיכון הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני לא מצליחה לראות אותו, לא מצליחה להכיל אותו, לא רוצה את הגוף הזה, רוצה שהוא פשוט ייעלם. לא הצלחתי לראות את עצמי במראה. מרוב תסכול הייתי פוצעת את עצמי. אני לא בן אדם אובדני או דיכאוני, אבל הייתי במצוקה נפשית קשה. אנשים לא מבינים מה המשמעות של להחביא ולשקר בעניין כזה. אני לא הצלחתי. הרגשתי שאם אני צריכה לחכות כדי לעבור את התהליך, אז וואלה, לא בא לי עכשיו לחיות".
באיזה שלב שיתפת את אמא שלך במה שאת עוברת?
"לפני שהתהליך התחיל, התנתקתי. הסתגרתי בתוך עצמי. ואז אחת החברות שלי ראתה שאני לא אוכלת ושיש לי פצעים על היד. היא סיפרה ליועצת של בית הספר, והיועצת קראה לאמא שלי. שם החל השיח ביני ובין אמא. הגענו לצומת דרכים, והיה ברור שצריך לדבר על זה".
סביב גיל 16 החלה בתהליך השינוי המגדרי שלה בצעדים קטנים ובליווי מקצועי צמוד. "הייתה לי חוויה של שחרור, לדעת שאני יכולה להיכנס לשירותי נשים וללכת ברחוב ושהעולם יראה אותי כמו שאני מרגישה שאני. אבל לא הכול היה הפי הפי ג׳וי ג׳וי. בשנים הראשונות של התהליך זה היה מורכב לאמא שלי. לקח לה זמן לשחרר את מה שהיה קודם ואת 'הפספוס', במירכאות, שהיא הרגישה".
איך הרגישו עם זה האחים והאחיות?
"הם הגיבו מדהים, אף פעם לא טעו בלשון הפנייה אליי. הרגשתי אז, ואני מרגישה היום, שהם אוהבים אותי, שהם גאים בי, מכבדים ומחזקים אותי".
רבנים אמרו לאמא שלך להילחם כדי שלא תעברי שום שינוי. כעסת?
"לא. הייתה לי אש בעיניים. לא פחדתי מכלום ולא הזיז לי כלום. הרבה שנים רק רציתי להגיע לרגע שאני אתחיל את התהליך שלי. ברגע שזה קרה, שום דבר לא עניין אותי. גם כשאנשים קראו לי בשמות ברחוב, המשכתי הלאה".
בעבר סיפרת שהותקפת על ידי נערות באוטובוס בתל אביב.
"בסיטואציה הזו הייתי מול כמה נערות ולא באמת היה לי שום דבר לעשות. לא הייתי מרביצה להן, לא הייתי מקללת. הן עדיין ילדות. הן לא קיבלו חינוך בבית, וזה לא התפקיד שלי לחנך אותן".
"ביום שישי אחד אמא שלחה לי הודעה אם אני באה לשבת. נפגשנו אחרי כמה ימים. המשפחה שלי הייתה חסרה לי, ואני הייתי חסרה להם"
אני מניחה שהיו עוד עלבונות בדרך.
"כן, ולא עניין אותי. היו צורחים מאחוריי 'קוקסינל', וזה עבר לידי".
כשהייתה בת 18 נוצר נתק בין אלאיה לאמה. "לא הייתה לי סבלנות לחכות שבבית יעכלו את השינוי שעברתי", היא מסבירה, "הרגשתי שכל החיים הסתרתי את מי שאני מתחת לשטיח. כשכבר הייתי בתהליך, לא רציתי יותר להבין שום דבר. היה לי כואב שנים, הייתי במקומות אפלים, והם היו בשלב שהם עדיין לא הצליחו לעכל את כל מה שקורה.
"אז עזבתי והתגלגלתי בין חברים. בהמשך התחלתי לעשות שירות לאומי ודאגו לי לדירה. עבדתי עם ילדים עם CP ופיגור. הייתי שלמה עם חיי. אחרי שלושה חודשים, ביום שישי אחד, אמא פשוט שלחה לי הודעה, אם אני באה לשבת. לא באתי, אבל נפגשנו אחרי כמה ימים, הבנו ששתינו מאוד אוהבות זו את זו. המשפחה שלי הייתה חסרה לי, ואני הייתי חסרה להם. היה רצון וצורך הדדי של שני הצדדים לבנות משהו טוב ואמיתי יותר. דיברנו על הכול וחזרתי לגור בבית (כיום מתגוררת בתל אביב; אמ"ר). בשלב הזה כבר היו לי חברים חדשים. הישנים לא הצליחו לעכל את המהפך".
אני אוהבת לאהוב
עוד לפני שנכנסה אל תוכנית הריאליטי, אלאיה כבר נרשמה בסוכנות דוגמנות (״יולי״), דגמנה (עבור מותגים כמו קסטרו, אורבניקה ופיקס), כיכבה על שלטי חוצות, צעדה בתצוגות וגם השתתפה בתפקיד קטן בסדרה ״נערות סכסכניות״. במקביל החלה לשתף מחייה ברשתות החברתיות, וצברה פופולריות שהפכה אותה ליוצרת תוכן מוכרת יותר ויותר. לפרנסתה עבדה גם כמנהלת הסושיאל של חברות מסחריות.
היא הגיעה אל מיוני "האח הגדול״ לפני שנה, כשחיפשה את דרכה ובדיוק פרשה מלימודי תואר ראשון בפילוסופיה ובי־איי כללי באוניברסיטת תל אביב (״אני אחזור לסיים אותו באוקטובר הבא״). ״לא לגמרי מצאתי את עצמי. הרגשתי שיש הרבה דברים שאני רוצה לעשות ולא לגמרי מצליחה. כשהציעו לי ללכת לאודישנים של 'האח הגדול', סירבתי. הסוכן שלי אמר לי, ׳תלכי רק לשמוע'. הסכמתי. הלכתי לאודישן, והיה מזעזע. הרגשתי שהשיחה הייתה קצרה ולא זרמה. אחרי יומיים התקשרו אליי וביקשו שנמשיך, ומשהו נדלק בי. אמרתי, יאללה, אני רוצה לעשות את זה ולהגיע עד הסוף. משהו השתנה לי בראש".
הרגע שכולם זוכרים הוא זה שבו גלעד פרץ שאל שאלה בוטה מאוד. הגבת בזעם ועזבת את המקום בבכי. מה קרה? את דווקא כן מדברת על חייך בפתיחות.
״נכון. אבל גלעד לא שאל אותי על התהליך הנפשי. הוא שאל אותי בצורה בוטה מאוד מה יש לי בתחתונים. מישהו שלא הכרתי, שמעולם לא שאל אותי מאיפה אני או בת כמה אני, אמר לי שהוא ראה אותי בבריכה ונראיתי טוב, והוא הסתכל לי על התחתונים ולא הבין מה יש שם. סליחה, מה זה עניינך? למען האמת, עניתי תשובה בוטה והיא ירדה בעריכה. אני לא מתנצלת על זה. למה שאענה על שאלה כזאת לגבר שאין לי איתו שום תקשורת מינית או רומנטית? האם התשובה שלי תשנה את מי שאני? אני לא ארקוד לפי החליל הזה. אני גאה בעצמי שלא ניסיתי לספק את הסחורה בגלל הלחץ של הטלוויזיה".
שרון, אמה של אלאיה, זוכרת את הרגע שבו קנתה כדורגל לבן שלה וראתה שזה לא מעניין אותו בכלל. ״כשאלאיה הייתה בת שנתיים, סיפרתי לחברה הכי טובה שלי: 'היא תהיה אישה'", היא מספרת. "כשהיא התחילה את התהליך שלה, החברה הזאת אמרה לי, 'את היית כזאת חכמה, את באת אליי כשהיא הייתה בת שנתיים ואמרת את זה', ואני הייתי בשוק כי לא זכרתי".
"איפשרתי לדברים לקרות"
שרון (54), אמה של אלאיה, מספרת לראשונה על חלקה בתהליך של בתה ועל ההתמודדות מהצד שלה. היא גדלה בהרצליה וכיום מתגוררת במודיעין, אשת שיווק. "אלאיה הייתה ילדה בעצם מההתחלה. לא משנה איזה כדור קניתי לה - משחקי כדור פשוט לא עניינו אותה בשום צורה. היא הייתה מכורה לקלטות ילדים של סדרות דיסני. היא מאוד הזדהתה תמיד עם הדמות הנשית".
סביב גיל ההתבגרות, החלו שיחות בין אלאיה לאמה על שינוי מגדרי. ״זה תמיד היה ברקע״, אומרת שרון. ״כל השנים דיברנו, אבל ילדים בגיל ההתבגרות שומרים לעצמם הרבה דברים. החלטתי לא להגיד שום דבר. איפשרתי לדברים לקרות. אני חושבת שאלאיה הייתה בחטיבה כשזה התחיל להיראות יותר. פתאום היא לא רצתה להסתפר קצר, האריכה שיער ומצאתי בגדים יותר נשיים מוחבאים בחדר, חזיות, פאות, איפור. וכן, בהתחלה נבהלתי מאוד".
הריאיון המלא עם אלאיה הוף ועם אמה שרון מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
סגנון: תום רוזיליו, ניהול סט: דור רביב מרדכי, איפור: חן שלי, שיער: אור צעירי, ע' סגנון: ניב נדב, שמלה: טוונטיפורסבן, טופ: DARIA, ג'ינס: טוונטיפורסבן
