יום העצמאות הקרוב יהיה עמוס במיוחד עבור אגם בוחבוט: במשך יממה אחת בלבד היא תעניק לא פחות משבע הופעות, הן במדים - כטאלנטית צבאית רשמית והן באזרחי – כאחת הכוכבות הפופולריות במדינה. למחרת בשבע בבוקר היא כבר תתייצב בבית הנשיא, שבו תופיע בטקס החיילים המצטיינים המסורתי, וממנו תמשיך להופעה בטקס הענקת פרס ישראל בבנייני האומה.
כבר למעלה מחודשיים שאגם היא חיילת מן המניין בצבא ההגנה לישראל, לאחר שהתגייסה למסלול טאלנטים מיוחד של חיל החינוך, שבו שירתו לפניה בין היתר נועה קירל, יהונתן מרגי ועדי ביטי. המסלול מאפשר לקבל דחיית שירות וגם 90 ימי חופשה מיוחדת בשנה, המיועדים לפיתוח הקריירה. "הכל כל כך חדש לי", היא מספרת. "מצד אחד הקריירה שלי ממשיכה כרגיל, ומצד שני פתאום על כל דבר שאני עושה אני צריכה לבקש אישור. אני לומדת תוך כדי תנועה להסתדר עם הכל. כל כך מדהים שצה"ל נותן לי את האפשרות גם לתרום למדינה וגם להמשיך את הקריירה שלי כרגיל. אז אני אמנם רגילה לסגור דברים רק מול הסוכן שלי ועכשיו יש לי גם מפקדת על הראש, אבל אני מצליחה איכשהו לתמרן ביניהם".
איך התכוננת לגיוס?
"לא היה לי זמן בכלל לחשוב על זה. שבוע לפני הגיוס הוצאתי את אלבום הבכורה שלי, והייתי עסוקה בזה במשך חודשים מהבוקר עד הלילה. רק שלושה ימים לפני פתאום קלטתי, אמרתי לעצמי 'בואנ'ה, אני עוד שנייה מתגייסת ומתנתקת מהעולם לחודש', והתחלתי להילחץ. בלילה לפני הגיוס לא נרדמתי כל הלילה".
איך היה בטירונות?
"חוויית הטירונות לא קלה בכלל. לדעתי אי־אפשר להתכונן לזה. בארבעת הימים הראשונים הייתי בהלם, לא דיברתי בכלל. אני בן אדם מאוד ביישן וסגור, בייחוד במקומות חדשים עם אנשים חדשים".
היה קשה להיכנס לתוך מסגרת צבאית קשוחה?
"אני לא אשקר, היה בהחלט קשוח. אני מאמינה שלכולם זה לא פשוט, אבל אני בכל זאת ילדה קצת שונה מאחרות. למדתי בתיכון אקסטרני שאיפשר לי הרבה חופש להתעסק בקריירה, ופתאום קובעים לי מתי אני אוכלת, מתי אני הולכת לישון, מתי אני מדברת עם ההורים שלי, שולטים לגמרי בחיים שלי. מצד שני, זה הכניס לי המון פרופורציות לחיים. בסוף השבוע, כשחזרתי הביתה, למדתי להעריך את הדברים הכי קטנים: את המיטה שלי, את הכרית שלי, את האוכל של ההורים שלי".
מה היה לך הכי קשה?
"רק דבר אחד? אני בן אדם מאוד משפחתי, והיה לי קשה מאוד להיות רחוקה מההורים שלי ומהבית. בשבילי לא לדבר עם ההורים שלי בכל רגע שאני רוצה, זה קשוח. ההורים שלי תמיד איתי, הם מלווים אותי לכל מקום מאז שהייתי קטנה, ופתאום אני לא יכולה לדבר איתם כשאני רוצה? התגעגעתי אליהם, התגעגעתי לעבודה שלי, לחיים שלי לפני".
הבנות האחרות לא התמרמרו על ההקלות שקיבלת כטאלנט?
"אני לא שמעתי שום ביקורת שלילית על זה, לא מהבנות בטירונות ולא בכלל. להפך, שמעתי רק תגובות טובות על כך שהתגייסתי למרות שיש לי קריירה שבמשך עשר שנים נתתי את הדם שלי בשבילה. תכלס, גם לא קיבלתי הקלות, עשיתי את כל מה שכולן עשו וכל מה שצריך, ניקיתי שירותים בדיוק כמו כולן, עשיתי תורנות מטבח בדיוק כמו כולן ויריתי בנשק בדיוק כמו כולן. הדבר היחיד שהיה שונה הוא שלא הייתי בחדר עם כל הבנות והייתה לי שעת מקלחת לבד, וזה לגמרי תקין לפי דעתי. זה כבר מובן מאליו בצבא בגלל סיטואציות מצערות שקרו בעבר, שצילמו בנות מפורסמות במקלחת בטירונות. התגייסתי ביחד עם אלה לי (הזמרת אלה לי להב, ד"ח) וקיבלנו חדר לבד, וזה די הגיוני בסך הכל, אפילו לא היינו צריכות לבקש".
"לפני שהתגייסתי אמרתי שאם לא הייתי מי שאני, הייתי רוצה להיות קרבית, אבל בטירונות החזקתי נשק ושיניתי את דעתי. אין מצב לקרבי"
איך הרגשת כשלבשת את המדים בפעם הראשונה?
"וואו, זה היה רגע סופר־מרגש, והכי מרגש היה כשיצאתי הביתה ביום שישי. הפעם הראשונה שההורים שלי ראו אותי על מדים הייתה שיא ההתרגשות, בכי, דמעות. כל יום שאני לובשת מדים אני מרגישה מבורכת, אני חלק ממשהו, אני מייצגת משהו, וזה מרגש אותי וכיף לי. גם להופיע במדים מול חיילים עם השירים שלי, זו תחושה הכי מדהימה בעולם".
לאיזה תפקיד היית מתגייסת אם לא היית זמרת?
"וואו, אני לא יודעת מי אני בכלל בלי להיות זמרת. מאז שנולדתי אני שרה ומגיל שמונה אני מפורסמת. לפני שהתגייסתי אמרתי שאם לא הייתי מי שאני, הייתי רוצה להיות קרבית, אבל בטירונות החזקתי נשק ושיניתי את דעתי. אין מצב לקרבי".
מתבגרת בשנות כלב
בקרוב תעלה ב־HOT הסדרה "העיר הטובה", שבה היא מככבת לצד עוז זהבי. הסדרה מגוללת את סיפורו של מורה בכיתת אתגר בתיכון בעיר בדרום הארץ, שמפתח קשר תלותי עם תלמיד בעייתי ובמקביל מתקשה להתמודד עם הזהות המינית שלו. אגם מגלמת את נידור, תלמידה שמתמודדת עם טרגדיה משפחתית, ויחד עם חבריה לכיתה מריצה את המורה לראשות העיר, אחרי שהוא מפוטר מתפקידו.
בזמן הפנוי שלה שלא באמת קיים, היא מנהלת זוגיות עם השחקן והדוגמן בר ברימר (24). הם הכירו על הסט של הסדרה "כפולה", שבה שיחקו שניהם. במשך שנה הם היו רק ידידים, "עד שלפני שנה זה נהיה", היא אומרת.
איך זה נהיה?
"כנראה שמהתחלה הייתה בינינו איזו משיכה לא מוסברת. אנחנו לא שמנו לב אליה, אבל החברים מהסט כל הזמן אמרו לנו 'יש פה משהו שאתם צריכים לבדוק'. קים אור אזולאי ממש לוקחת קרדיט על הזוגיות הזאת, היא אומרת שהיא הייתה הראשונה שראתה את זה קורה. אחרי שנגמרו הצילומים הוא השתתף בקליפ שלי לשיר 'לכל העולם'. אני לא רציתי אותו בכלל לקליפ, אבל המנהלים שלי דחפו. שנה אחרי זה נפגשנו ביום הולדת של חברה משותפת, ואחרי זה הלכנו לאכול יחד עם כמה חברים. פתאום יצא שראיתי אותו בכל מקום, לאט־לאט התחלנו להתקרב ואז זה קרה".
"בר עשה כמה מובים, אבל היינו חברים כל כך טובים שלא הצלחתי להבין מה הוא רוצה. בסוף הצליח לו, כי איך אפשר שלא להתאהב בדבר הזה? אני מאוהבת, חמסה חמסה"
מי הראשון שעשה את המוב?
"בר, כמובן. הוא עשה כמה מובים, אבל היינו חברים כל כך טובים, שלא כל כך הצלחתי להבין מה הוא רוצה. הוא ממש רצה ובסוף הצליח לו, כי איך אפשר שלא להתאהב בדבר הזה? אני מאוהבת, חמסה־חמסה".
בר מבוגר ממך בשש שנים. יש לזה משמעות?
"זה לא מורגש בכלל, יש מקרים שאני מרגישה יותר מבוגרת ממנו. אף פעם לא התאמתי לגילי, תמיד הייתי מאוד בוגרת. אני מרגישה שההתבגרות שלי היא כמו חיים של כלב, כל שנה התבגרתי בחמש שנים לפחות. מטורף כמה דברים אני עוברת בשנה. גם העובדה שמגיל מאוד צעיר אני חיה בסביבה של מבוגרים תרמה לזה, כמעט ואין לי חברים בגילי".
למה שייתייגו אותי?
שבוע לפני שהתגייסה לצה"ל הוציאה אגם אלבום ראשון תחת השם "אין קונספט". בגיל 18 היא כבר סוגרת עשר שנות קריירה, שהתחילה אי שם בגיל שמונה, כשזכתה בתוכנית "בית ספר למוזיקה". באלבום שבעה שירים בסגנונות שונים, עם מעט מאוד נגיעות מזרחיות, במטרה להשתחרר מהדימוי המזרחי שדבק בה ולמתג את עצמה כזמרת פופ.
אלבום ראשון אחרי עשר שנות קריירה, איך זה לא קרה לפני כן?
"כולם שואלים אותי את השאלה הזו, אבל אני כל כך שמחה שלא עשיתי את זה לפני כן, כי רק בשנה־שנתיים האחרונות גיבשתי את עצמי מבחינה מוזיקלית והבנתי שאני רוצה לעשות מוזיקה מגוונת, אם זה רוק, פופ, סול, מזרחית או מוזיקה אלקטרונית. אני יכולה לעשות הכל, ואת הכל אני יכולה לעשות טוב. זה אלבום שאני יכולה להגיד עליו 'קחו את זה, הנה, זאת אני".
הפריע לך שתייגו אותך כזמרת מזרחית?
"לגמרי. כל החיים שלי, מאז שהתחלתי בגיל שמונה, אמרו לי 'את זמרת מזרחית' או 'את זמרת ים־תיכונית'. אני לא רק זמרת מזרחית, אני מזרח תיכון חדש, אצלי הכל משולב. כשהוצאתי את 'יהלום' אמרו לי 'למה את עושה פופ? את בכלל זמרת מזרחית' וזה מאוד עצבן אותי. למה אני צריכה שיתייגו אותי ויכניסו אותי למגירה מסוימת? זה סתם מגביל".
