בגיל 17 חוותה יפית ג'פרי את אחת התקופות הקשות בחייה. היא נאנסה, התמודדה עם הפרעות אכילה, השתמשה בסמים והחליטה לחתוך את עצמה. "חתכתי את עצמי בידיים, אבל לא באמת ניסיתי להתאבד. כשהייתי ילדה ציירתי את הקבר שלי וחשבתי לקפוץ לכביש כדי להידרס, אבל לא היה לי אומץ. רציתי שיראו אותי, רציתי חיבוק", היא מספרת.
כיום, בגיל 41, היא נמצאת במקום אחר לחלוטין. היא מתגוררת באור יהודה עם זוגתה הגר, אמא לשלושה, ועוסקת באימון רגשי דרך קיקבוקסינג.
היא גדלה באור יהודה, האמצעית מבין שלושה אחים. הוריה התגרשו כשהייתה בת שבע, ולדבריה הבית היה "מאורת סמים": "אבא שלי היה מתעסק בסמים בזמן שאני צפיתי בסרטים מצוירים".
איך הוא התנהג תחת השפעת הסמים? הוא היה אלים כלפיכם?
"הוא מעולם לא הרביץ לי ולאחים שלי. אני זוכרת שכשהייתי ילדה חסכתי כדי לקנות לאמא שלי מתנה ליום האם, נעלי עקב מחרסינה. היא ואבא שלי התווכחו והוא זרק לעברה את הנעליים, הן פגעו בקיר ואני קיבלתי שפשוף בראש".
"תמיד נמשכתי לעולם הקיקבוקסינג והרגשתי שזה נותן לי כוח. בגלל מה שעברתי רציתי לעטות מסכה של מישהי קשוחה שאי אפשר להתעסק איתה"
ברוב תקופת ילדותה התקיימו המפגשים עם אביה בכלא: "מבחינתי זה היה אושר גדול. שמחתי לפגוש אותו, לא משנה איפה. היום הוא נקי מסמים ואני לא כועסת על מה שהיה. מי אני שאשפוט אותו?".
כשהייתה בת שש בלבד, פדופיל תקף אותה. "הוא שלח אליי ידיים ופחדתי לספר, רק בגיל 25 סיפרתי לאמא שלי. היום שבו הוא מת היה היום המאושר בחיי. סוף־סוף לא הייתי צריכה לראות את הפנים שלו יותר. בגיל 15 הלכתי ברחוב, ופועל בניין חשף לפני את איבר המין שלו - על זה סיפרתי להורים. יום אחד נסעתי עם אבא שלי וראיתי אותו. אבא שלי פירק אותו במכות. המשטרה עצרה את הגבר, חקרה אותו והוא שוחרר מחוסר ראיות".
3 צפייה בגלריה
יפית ג'פרי בילדותה. "אבא התעסק בסמים בזמן שאני צפיתי בסרטים מצוירים"
(צילום: אלבום פרטי)
בגיל ההתבגרות החלה להתמודד עם הפרעות אכילה: "בגיל 13 הייתי שמנמנה, אבל זרקו לעברי מילים כמו 'שמנה' ו'בטטה'. שבת אחת אכלתי את כל החטיפים והשוקולדים בבית, והחלטתי שזה נגמר היום. במשך תקופה מסוימת אכלתי רק מלפפון וקוטג’. יום אחד הבנתי שאפשר לאכול ולהקיא, וגם אני התחלתי לעשות את זה. אני מודה שהרגשתי אופוריה: הצלחתי להיות טובה במשהו".
ההורים שלך ידעו שאת בולימית?
"הצלחתי להסתיר את זה מהם. היו לי בולמוסי אכילה מטורפים באמצע הלילה. זה היה יכול להתחיל מסוכריה ולהגיע למגש פיצה. אכלתי נקניקיות קפואות כמו שהן. המחזור שלי נהיה לא סדיר והידרדרתי בלימודים".
זעקה לעזרה
בגיל 16, אחרי שהקיאה דם, הבינה שהיא חייבת לקבל טיפול: "ניגשתי לרופא המשפחה, שהפנה אותי למומחית להפרעות אכילה, והגעתי לאשפוז במחלקת הפרעות אכילה בתל השומר. לא רציתי להיכנס, אבל אמרו לאמא שלי שאם לא אשתף פעולה יצטרכו לאשפז אותי בבית חולים פסיכיאטרי. הסכמתי בלית ברירה והייתי שם תשעה חודשים".
איך עברה עלייך התקופה במחלקה?
"הייתי מקבלת קריזים בגוף. בקריסה מוחלטת. הייתי חייבת להקיא, בלי להבין למה. הרבה פעמים הכניסו אותי לחדר מרופד. ביקשתי שידברו איתי, אבל זה נגמר בזריקות הרגעה. יום אחד לא הסכמתי לאכול והזינו אותי בזונדה. זה היה כואב מאוד, אבל זה לא עצר אותי מלהיות בולימית. כשיצאתי לחופש בבית אכלתי משהו קטן וישר נכנסתי לבולמוס של הקאה. בדיעבד הבנתי שההקאה הייתה זעקה לעזרה".
בזמן שהיא מתמודדת עם בולימיה, התנסתה בסמים: "התחלתי לקחת אקסטות, וזה הכניס אותי עוד יותר לסחרור. רציתי להרגיש את מה שאבא שלי הרגיש, את הריחוף שהוא נעלם לתוכו. זה התחיל מהיי מטורף, אבל תמיד אחריו הגיע הדאון".
"חיכיתי לחברות, ואז מישהו חטף אותי לתוך הרכב שלו. הוא קרע לי את החזייה וחדר אליי. חשבתי לעצמי שהוא לא גמר כי הגוף שלי לא שווה"
גם אחרי שהשתחררה מהמחלקה להפרעות אכילה, המשיכה להתמודד עם בולימיה ועם מצוקה רגשית גדולה, נאנסה וחתכה את עצמה בניסיון נואש לקבל עזרה: "חיכיתי לחברות, ואז מישהו חטף אותי לתוך הרכב שלו. הוא קרע לי את החזייה, חדר אליי ולא גמר. חשבתי לעצמי שהוא לא גמר כי הגוף שלי לא שווה. סיפרתי להורים שלי והגעתי לבית החולים. עד היום לא יודעים מי זה היה. אחר כך נכנסתי לכמה חודשים למקלט לנערות באזור הדרום, כי ההורים שלי פחדו שאפגע בעצמי או שיפגעו בי".
היא התגייסה לצה"ל מתוך רצון אמיתי לשינוי: "הטירונות הייתה חוויה טובה. שירתּי בחיל האוויר כמאבטחת מתקנים, אבל רציתי לעבור למג"ב כדי להרגיש שאני עושה משהו משמעותי. הבקשה לא אושרה, ומתוך ייאוש יצאתי לנפקדות ארוכה, שבסיומה הסגרתי את עצמי למשטרה הצבאית. הציעו לי להשתחרר מהצבא, אבל בחרתי להשלים את השירות עד הסוף, כדי שלא יישאר לי הכתם של מישהי שלא גמרה צבא".
בשחרור אשפזה את עצמה במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, שם להפתעתה, התאהבה באישה: "זאת הייתה מישהי שבאה לבקר את חברה שלה שהייתה מאושפזת. התחלתי להרגיש אליה משהו שלא הרגשתי כלפי גברים, הבנתי שהתאהבתי בה והתחלנו לצאת. דרכה נפלו לי הרבה אסימונים על הילדות, על הקשרים שהיו לי עם בנות, אבל עד אז לא נתתי לזה מקום או שם. עד היום אני לא מתייגת את עצמי כלסבית, אני לא מוצר על מדף שצריך להדביק עליו תווית".
איך ההורים שלך קיבלו את זה?
"אמא שלי קיבלה את זה יפה. היא אמרה שהיא הרגישה את זה מזמן ולא הופתעה. אבל כשאבא שלי שמע את זה הוא אמר לה לסלק אותי מהבית. היא הודיעה לו שאני נשארת".
בעודה בזוגיות עם אותה אישה, החלה ללמוד במכון וינגייט: אימון קיקבוקסינג, מדרגה, אירובי ופיטבול. במקביל אימנה: "תמיד נמשכתי לעולם הקיקבוקסינג והרגשתי שזה נותן לי כוח. בגלל מה שעברתי רציתי לעטות מסכה של מישהי קשוחה שאי אפשר להתעסק איתה".
"כשאני רואה שמתאמנת שלי עוברת משהו רגשי, אני אומרת לה: 'אני פה, הכול טוב, את כבר לא לבד' ובוכה איתה"
אחרי שש שנות זוגיות החליטו להיפרד. לאחר מכן הייתה בזוגיות נוספת של שש שנים עם אישה. אז הגיעה תפנית בחייה: "הבנתי שהייתי במערכות יחסים רעילות, כי זה מה שהכרתי כל חיי. הייתי צריכה ללמוד להכיר ולאהוב את עצמי. הלכתי למטפלת שעבדה איתי בשיטת הדמיון המודרך ופתחתי איתה הכול. הפעם לא ברחתי לבולימיה, אלא התמודדתי עם כל הכאב עד הסוף. הרגשתי סוף־סוף חופשייה ובחרתי לא להיות יותר קורבן. למדתי לחבק את הטראומה ולחיות איתה בשלום".
אחרי הטיפול למדה על התת־מודע אצל הרב אליהו שירי: "התחלתי את הלימודים במטרה לטפל בעצמי, עד שהבנתי שאני אמורה לטפל באחרים. הגיעו אליי מתאמנות ומתאמנים שהתמודדו עם בעיות כמו הפרעות אכילה ותקיפה מינית, והבנתי שדרך הכלים שרכשתי אוכל לעזור להם לעשות שינוי בחיים".
לא אשכח מאיפה באתי
בשמונה השנים האחרונות היא מאמנת רגשית באמצעות קיקבוקסינג בסטודיו באור יהודה. "הבוקסים והבעיטות של הקיקבוקסינג משחררים אנרגיה שמציפה רגשות", היא מסבירה. "כשאני רואה שמתאמנת שלי עוברת משהו רגשי, אני אומרת לה: 'אני פה, הכול טוב, את כבר לא לבד' ובוכה איתה".
המתאמנים שלך מרגישים בנוח לדבר איתך?
"אני מספרת להם את סיפור חיי וזה גורם להם להיפתח אליי. אני מדברת מהמקום שהייתי בו, גורמת להם להרגיש בבית, לא שופטת אלא מזדהה איתם. אני מודה על מה שעברתי, ולא מצטערת. עד היום אני מתמודדת עם הפרעות אכילה, כי זה לכל החיים, אבל כבר שמונה שנים לא היה לי בולמוס.
"יכולתי להיות נרקומנית, זונה, פושעת, ובחרתי בדרך אחרת. אני לא מתביישת בעבר שלי. ההורים שלי, עם כל הטעויות, הם אנשים עם כוח נפשי שלא מקבלים בשום אוניברסיטה. אני לעולם לא שוכחת מאיפה באתי ומרגישה שאני מגשימה את הייעוד שלי".
אחת מהמתאמנות שלה, הגר, הפכה להיות זוגתה זה שמונה שנים ואם ילדיה: "חצי שנה אחרי שהיא הגיעה אליי להתאמן והתאהבנו, התחתנו והבאנו יחד שלושה ילדים לעולם. הם הקרקע שלי".
