ג'ני קלי על שער לאשה, 1960

בתה של הציירת החירשת ג'ני קלי: "כששלחו לי את השער, זו היתה ממש דרישת שלום ממנה"

דבורה גרונדמן־הראל שמחה לגלות מחדש את השער שבו כיכבה אמה בשנת 1960. ג'ני קלי הייתה ציירת בעלת שם, חירשת וחברה של מיטב הבוהמה של התקופה

פורסם: 21.04.22, 09:51
"אני זוכרת את השער של אמא שלי ב'לאשה', הייתי רואה אותו בין הניירות שלה", מספרת דבורה גרונדמן־הראל. "לימים, הגיליון אבד ושכחתי ממנו. לאחרונה, כשעלה אתר השערים של 'לאשה', בן־דוד שלי עשה בו חיפוש. כששלחו לי פתאום את השער, זו הייתה ממש דרישת שלום מאמא שלי, שהייתה דמות ידועה ומוערכת, לא רק כי הייתה יפה ופוטוגנית למות".
הכיתוב שליווה את השער היה "ג'ני קלי, ציירת חירשת־אילמת".
"נכון, והיא גם הייתה חכמה, היה לה חוש הומור, והיא קיבלה פידבקים מאוד טובים מהסביבה על מי ומה שהיא. היא מאוד אהבה אנשים, והרבה אנשים אהבו אותה".
גרונדמן־הראל (70), העוסקת בגרפולוגיה משפטית (אבחון זיופים בכתבי יד וחתימות), היא גרושה, אם לשניים וסבתא לשניים, ומתגוררת ברמת־השרון. אמה, ג'ני קָלי, שנולדה ב־1930 בגרמניה כג'ני קלישק, איבדה בינקותה את שמיעתה בעקבות מחלה. גרונדמן־הראל מספרת שהמשפחה עקרה לפריז ב־1936, שם עסק אביה של קלי ביהלומים. כשהגרמנים פלשו לצרפת, המשפחה ברחה דרומה ומשם הפליגה בדרכונים מזויפים לשנחאי, סין, כשהאב מסתיר יהלומים בשיניו.
"בכל פעם שהם היו צריכים כסף, הוא הוציא יהלום מהפה", היא אומרת. ב־1949 עלו ארצה, וקלי המוכשרת נשלחה ללמוד בבצלאל. שם היא הכירה את שמואל גרונדמן, ניצול שואה מפולין שלמד גרפיקה. דבורה נולדה כשהזוג שהה בלונדון, שם המשיך שמואל בלימודיו. כששבו ארצה, פתח שמואל סטודיו, הפך למעצב גרפי בולט וג'ני ציירה והציגה בתערוכות בארץ ובחו"ל. ביתם בתל־אביב היה אבן שואבת לקהילת האמנות, מאביגדור אריכא וחנה אורלוף, ועד חנה רובינא ואורי זוהר. גרונדמן־הראל מספרת שאמה הכירה ואירחה גם אנשי צבא בכירים, כמו דדו ויצחק רבין.
3 צפייה בגלריה
דבורה גרונדמן־הראל וג'ני קלי
דבורה גרונדמן־הראל וג'ני קלי
"תמיד הבנו אותה" דבורה ואמה ג'ני
(צילום: אלבום פרטי)
איך היא תקשרה עם כולם כחירשת?
"העברית שלה לא הייתה משהו. מלבד בצרפתית היא לא שלטה בקול שלה. בבית דיברנו אנגלית. אחי הצעיר ואני תמיד הבנו אותה. היא קראה שפתיים גם ממרחק וידעה מה אנשים אומרים עליה. כששאלו אותה למה היא מציירת כל הזמן ליצנים, היא אמרה שלדעתה כל האנשים הולכים עם מסכות, כולם מעמידים פנים. היא לא הייתה מוכנה שידברו איתה בשפת הסימנים. הגישה שלה הייתה שאם את לא מבינה מה היא אומרת, זו הבעיה שלך. 'הם טיפשים, הם לא מבינים מה אני רוצה', נהגה לומר".
איך היא הגיעה לשער "לאשה"?
"אני לא יודעת. יכול להיות שזה היה לרגל תערוכה שלה. הציור שנראה ברקע הוא שלה וגם התכשיט שהיא עונדת הוא בעיצובה. היא לא דיברה על השער, לא מסגרה ולא תלתה אותו. היינו גאים בהורים שלנו בחיים, לא דרך העיתון. הוריי התגרשו כשהייתי בת 22. שניהם נפטרו בהמשך מסרטן – אבא שלי בגיל 57 ואמא שלי ב־1994, כשהייתה בת 64, מסרטן השד".
3 צפייה בגלריה
דבורה גרונדמן־הראל
דבורה גרונדמן־הראל
"זאת דרישת שלום מאמא שלי", דבורה גרונדמן־הראל
(צילום: אלבום פרטי)

גם את עוסקת באמנות וביצירה?
"לפני כ־15 שנה יצרתי תכשיטים מטקסטיל ואף התראיינתי בנושא ל'לאשה'. כיום אני עושה קולאז'ים להנאתי. אף פעם לא ציירתי בשמן כמו אמא שלי, את התפקיד הזה אחי לקח. הוא מאוד מוכשר".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.