שירן רבינוביץ ובתה נויה. "הטיפ החשוב שלי לאמהות לפגים וגם לאבות: טפלו בעצמכם, קחו ליווי מקצועי שיעזור לכם לעבור את התקופה הקשה בצורה מיטבית"

ילדה פגה ורק אחרי 17 יום הורשתה לגעת בה. היום היא מסייעת לאחרים

שירן רבינוביץ ילדה את בתה נויה בשבוע ה־27, במשקל 920 גרם. היום, כשבתה בת ה־14 חודשים מתפתחת כמצופה, היא מסייעת להורים להתגבר על הקושי שבלידת פג

פורסם: 14.01.21 , 13:55
את שני ילדיה הבוגרים (8, 5) ילדה שירן רבינוביץ בלידות רגילות. גם ההיריון השלישי התנהל כצפוי עד השבוע ה־22, ואז, בסקירת מערכות מאוחרת התגלה שצוואר הרחם מקוצר. "מאחר שזה עורר חשש שתתפתח לידה מוקדמת, הוכנסתי לשמירת היריון", מספרת רבינוביץ (36), תושבת פתח־תקווה. חמישה שבועות לאחר מכן, כשהגיעה לשבוע ה־27 (פלוס יומיים), נתקפה צירים. בבית החולים בילינסון היא הובהלה לניתוח קיסרי חירום, שבמהלכו נולדה תינוקת במשקל 920 גרם. "היא נלקחה היישר לפגייה בבית החולים שניידר, ולא ראיתי אותה", מספרת רבינוביץ שאושפזה במחלקת יולדות, והדבר היחיד שהתבקשה לעשות היה לשאוב חלב כדי שיוערה בזונדה לגופה הזעיר של התינוקת. את הימים הראשונים אחרי הלידה היא מגדירה כקושי עצום. "זה היה מהפך דרמטי בחיים היציבים והברורים שלנו. נכנסנו לעולם של חוסר ודאות שבו לא יודעים מה ילד יום, מה תלד שעה".
אחרי יום וחצי ראתה לראשונה את בתה. "עד אז לא ראיתי אפילו צילום של פג באינקובטור, והנה, אני צופה בעובר קטן ומצומק עם עור שקוף ועיניים עצומות, מונשם ומחובר להמון צינורות. זה מראה קשה כל כך", היא משחזרת.
שישה ימים לאחר הלידה חזרה רבינוביץ הביתה. "זה אירוע לא טבעי", היא אומרת. "אמא מגיעה הביתה בלי התינוק, ושני הילדים שבבית יודעים שאמא ילדה והמצב לא ברור להם. בזמנו, לא ידענו לתווך את המצב גם לעצמנו, ובטח לא להם. עם הזמן הראינו להם צילומים שלה, אבל זה היה רק לאחר שהיא נגמלה מההנשמה המאסיבית ומחלק מהצינורות".
"בהתחלה לא יכולנו אפילו לגעת בה. הריחוק הראשוני היה מאוד טראומטי. רק 17 ימים לאחר לידתה, בערב ראש השנה, הניחו אותה עליי. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי אותה"
מדי שלוש שעות היא שאבה חלב. "זו הייתה משימה שהצריכה כוחות נפש, אבל הרגשתי שאני עושה משהו בשביל התינוקת שלי, כדי שתשרוד ותגדל".
מדי יום שהו היא או בעלה עם התינוקת בבית החולים. "בהתחלה לא יכולנו אפילו לגעת בה. הריחוק הראשוני היה מאוד טראומטי. רק 17 ימים לאחר לידתה, בערב ראש השנה, הניחו אותה עליי. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי אותה. אחד הכלים לחיזוק הקשר בין הפגה להוריה היה שיטת 'הקנגורו' - הכיף היומי שלנו. היינו פושטים את החולצה, לובשים חלוק של בית החולים ושמים אותה בתוך החלוק שלנו, למשך שעות. זה עוטף, חם ונעים, וזו הנקודה שאתה מתחיל להתחבר לילד שלך".
91 יום הייתה נויה התינוקת בפגייה. "לא כל הימים היו שמחים. היו זמנים מבעיתים ומפחידים, שבהם לא נראה אור בקצה המנהרה", מספרת רבינוביץ. "הורים לפגים מכנים את התקופה הזו 'רכבת הרים'. יום קדימה ויום אחורה. ואת הולכת הביתה וחוזרת כל יום לפגייה בפחד שמא קרה משהו. לאט־לאט זה השתפר. היא העלתה במשקל, נעשתה ברורה יותר, התחילה להיראות כמו תינוק, ואנחנו התחלנו לנשום באופן סדיר.
"שלושה חודשים אחרי שיצאה לאוויר העולם, הגיעה התינוקת נויה הביתה. זה היה בעצם שבוע לפני תאריך הלידה המשוער שלה".
איך הרגשת כשהשתחררתם מהפגייה?
"אמביוולנטית. הרגשה טובה אבל גם פחד. פתאום היא באחריות בלעדית שלנו. בשבוע הראשון כל הזמן בדקנו אותה, אם היא בסדר, אבל מהר מאוד נכנסנו לעניינים. הילדים והמשפחה קיבלו אותה באהבה, ולאט־לאט השמחה התגברה על הפחד. היום היא בת שנה וחודשיים. היא מדהימה, מתקדמת, ואנחנו נמצאים במעקב כדי לוודא שהכל בסדר ולגלות בעיות, אם יופיעו כאלה".
"הורים לפגים מכנים את התקופה הזו 'רכבת הרים'. יום קדימה ויום אחורה. ואת הולכת הביתה וחוזרת כל יום לפגייה בפחד שמא קרה משהו"
את ההתמודדות המוצלחת שלה מייחסת רבינוביץ גם לסיוע שקיבלה מהפסיכותרפיסטית אפרת ארבל, כשבועיים לאחר הלידה. "יצרתי קשר עם אפרת, כדי שתעזור לי להסביר לילדים את המצב. אחרי שיחה של כמה דקות היא אמרה לי: 'נשמע לי שאת זו שצריכה עזרה כרגע'. אני תפקדתי על אוטומט, אבל לא הייתי מודעת לכך. קבענו והלכתי אליה בין הריצות לפגייה, שאיבת החלב והילדים שבבית. היא ליוותה אותי בכל התהליך של ימי הפגייה המורכבים, והטיפול העמיד אותי על הרגליים. במהלכו גיליתי שיש בי עוצמות פנימיות שלא הייתי מודעת להן, קיבלתי ממנה כלים להתמודדות עם סיטואציות ומצבים שנתקלתי בהם, והצלחתי לתפקד בכל החזיתות.
"הטיפ החשוב שלי לאמהות (ולאבות) של פגים: טפלו בעצמכם, קחו ליווי מקצועי שיעזור לכם לעבור את התקופה הקשה בצורה מיטבית. זה לא אומר שאתם לא בסדר או שאתם חלשים. זה פשוט כלי שיכול לעזור לכן להתמודד בתקופה שהיא כאוס אחד גדול".
כמה חודשים לאחר שנויה הגיעה הביתה, הצטרפה רבינוביץ בהתנדבות לעמותת לה"ב - למען הפגים בישראל כדי לסייע לאמהות לפגים. בימים אלה היא מסייעת למנכ"לית, רומי שחורי, בעריכת חוברת מידע מעודכנת להורים טריים לפגים.

לידת פג עלולה לגרום פוסט־טראומה

בישראל נולדים בכל שנה 15,000 פגים, בעולם כ־15 מיליון. הפסיכותרפיסטית אפרת ארבל־ורדי, שסייעה לשירן רבינוביץ להתמודד עם לידת הפגה שלה, מונה חמישה דברים חשובים שכל הורה לפג צריך להביא בחשבון.
2 צפייה בגלריה
לאשה
לאשה
לאשה
(צילום: שאול גולן)
1. הורות לפג היא תוצאה של תהליך שונה מהמתוכנן, שיכול להיחוות כחלום ושברו, כשנפער פער בין התקווה להיריון חווייתי שמוביל ללידה במועדה ובסיומה אוחז ההורה בתינוק בריא, לבין היריון שנקטע בפתאומיות, לעתים תוך כדי מצב סיכון לאם או לעובר, ובסיומו הפג מאושפז בנפרד מאמו ולעתים מצבו לא ברור. אירוע זה עלול ליצור טראומה ובעקבותיה תסמונת פוסט־טראומה ודיכאון לאחר לידה.
2. מדובר באירוע שמציף מכלול רגשות: אשמה, חרדה, כעס, אכזבה, אובדן, צער, וזאת בנוסף למראהו של תינוק קטן מאוד המחובר לצינורות ונראה שונה מהתינוק המושלם שדימיינו - דבר שעלול להפחיד, להרתיע וליצור קושי בהתקשרות אליו. תמהיל התחושות ועוצמתן שונה מאדם לאדם וקשור למבנה האישיות, חוויות עבר ועוד.
3. בכל בתי החולים יש צוות תמיכה שתפקידו לתת מענה רגשי להורים. בנוסף, אפשר למצוא מסגרות טיפול בקהילה ואנשי מקצוע פרטיים. מורכבות המקרה, אופיו ומשכו מחייבים עזרה מקצועית שתיתן מקום לתחושות ותציע כלים להתמודדות עם המציאות החדשה והמאתגרת.
4. מומלץ להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר, לאחר הלידה. ככל שנקדים לתת מקום לתחושות כעס או אכזבה, כך יפחתו תסמינים כגון דכדוך, מחשבות שליליות וחרדה. בהמשך יינתן מקום לתחושות כמו פגיעה ביכולת לטפל בתינוק (גם אם לא מדובר בילד ראשון), דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון, שעלולות להופיע, וכן התייחסות לשגרה החדשה שנוצרה, תוך קביעת עוגנים בחיי היומיום שיאפשרו בהדרגה חיבור מחדש ליכולות ולמשאבים הפנימיים.
5. הורות לפג עלולה להפוך לחלק מהזהות שלנו ולהשפיע על התנהלותנו היומיומית. זה מהלך טבעי בשלבים הראשונים, אך נשאלת השאלה כמה זמן אנחנו מגדירים את עצמנו כהורים לפג. הגנת יתר, הימנעות מחשיפת הילד לחברים ולמשפחה, סטריליות־יתר, קושי בהכנסתו למסגרת - כל אלה יכולים בשלב מסוים לפגוע בהתפתחות הילד עצמו ובזרימת החיים התקינה של המשפחה.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.