שרין ברסלו עם ילדיה, עומר וסהר: "ליחידניות שסופגות הערות אני ממליצה לעבור הלאה. תבינו שאתן החזקות"

"את עושה עוול לילדים": אמהות יחידניות מגלות מה הדבר הגרוע ביותר שאמרו להן

אמהות יחידניות מספרות על הערות הבוטות שהן סופגות בעבודה, במפגשים חברתיים, בבית חולים או מסתם אנשים זרים שבוער להם לדעת אם הילדים מאותו תורם. "במקום להעיר הערות מעצבנות", הן אומרות, "תפרגנו. מגיע לנו, אנחנו באמת סוּפר־אמהות"

פורסם: 27.05.21 , 09:23
1. "יהיה לילדים שלך חור שלא יוכלו למלא לעולם"
"רוב התגובות שקיבלתי על ההורות היחידנית היו מפרגנות", מספרת שרין ברסלו (50) מכפר־סבא, שעובדת בחברה למידע עסקי, אם לעומר ולסהר, תאומים בני 10 וחצי. "אבל במקום העבודה הקודם שלי, כשהילדים היו בני שנה, היה מקרה לא נעים. אישה שעבדה באותו בניין, מבוגרת ממני בעשור, נקלעה לשיחה בנושא ילדים. כשאמרתי שאני אמא יחידנית, היא אמרה: 'את לא חוששת? קראתי הרבה מחקרים שלפיהם ילדים שנולדו מתרומת זרע ולא יודעים מהי זהותו של האבא מרגישים שיש להם חור שלא יוכלו למלא לעולם. את לא יודעת איזה נזק יהיה לילדים שלך בעתיד'. לשנייה היא גרמה לי לחשוב: אולי באמת אני עושה נזק? אבל המחשבה חלפה מהר מאוד.
"עניתי לה שאני מכירה הרבה ילדים שיש להם אבא ואולי עדיף שלא היה, כי הוא לא תורם כלום וכל היום יש רק ריבים וצעקות בבית. הוספתי ואמרתי שלילדים שלי לא יחסר שום דבר, ועובדה שעד לרגע זה הם מעולם לא התלוננו על זה שאין להם אבא. שמתי לב שרוב התגובות הלא נעימות באות מנשים, חלקן כאלה שפספסו את הרכבת בעניין ההורות ונדמה שהן מבטאות מרמור וקנאה. לאמהות יחידניות שסופגות הערות כאלה אני ממליצה שלא להתייחס ולעבור הלאה. תבינו שאתן החזקות ולא זו שמעירה לכן".

2. "את עושה עוול לילדה שלך"
"הייתי במפגש חברתי של נשים בנות 50-40", מספרת נעמה (שם בדוי), עורכת דין בת 44 מתל־אביב, אם לילדה בת שלוש. "התגלגלה שיחה על הילדים, אמרתי שאני יחידנית. אשת עסקים משכילה מצפון תל־אביב, רווקה ללא ילדים, נעצרה פתאום בדרמטיות ואמרה: 'תשמעי, אני לא רוצה לפגוע, אבל את ושכמותך עושות עוול לילדים שלכן'. הופתעתי, כי לא ציפיתי לדעה חשוכה כזו מאישה כמוה. באותה נשימה היא אמרה שהיא חושבת כך גם על גברים שהביאו ילד לעולם בפונדקאות, כי ילד חייב גם אבא וגם אמא. לסיום היא הודיעה לי שאנחנו דור אגואיסטי, שמביא בחשבון רק את עצמו ולא את טובת הילד. זה עשה לי רע".
ענית לה?
"לא. בשביל מה? אני לא יכולה לשנות את דעתה. אחר כך שאלתי את עצמי: אם חילונית תל־אביבית, משכילה, שאמורה להיות בת בריתי, חושבת ככה, מה חושבים כל האחרים? אחרי שהלכתי עם זה כמה ימים הבנתי שהיא נגעה בנקודה הכי רגישה שלי. היחידנות הייתה ברירת המחדל ולא הברירה הטבעית שלי. ודאי שהייתי מעדיפה להביא ילד לעולם עם בן זוג אוהב. עם זאת, מי שאין לו ילד לא יכול לשפוט את מי שיש לו ילד, זה הרבה מעבר לחוסר טקט. מה רצית שאעשה, שאחזיר את הילדה? כבר יש ילדה. לנשים שמעירות הערות מהסוג הזה אני ממליצה לשמור את ההערות לעצמן. אין לכן מושג מה עבר עלינו עד שהגענו לבחירה שעשינו, ואין לנו עניין לשמוע ביקורת על דבר שכבר נעשה. אתן לא תורמות שום דבר ורק מעכירות את האווירה. לא כל דעה חייבים להשמיע. במילים אחרות, סתמו כבר".
3. "הילדים מאותו תורם?"
"הרבה אנשים ששומעים שיש לי שני ילדים מתרומת זרע שואלים אם הם מאותו תורם", מספרת מיכל שכטר (45) מפתח־תקווה, מנהלת פרויקטים בחברת ייעוץ סביבתי ואם לנויה (שש וחצי) ולקורן (שלוש וחצי). "זה מרגיז, כי זה לא עניינם, זו שאלה חטטנית על נושא פרטי. הרי לא ישאלו אישה נשואה אם הילד מהזרע של בעלה. יש יחידניות עם ילדים שלא מאותו תורם מסיבות כאלה ואחרות, ושאלה כזו מעמידה אותן במצב לא נעים. יחידניות לא חייבות לחשוף את הנושא. הן יספרו לילדים כשירצו - ואיך שירצו. מידע כזה עלול להגיע לילד כשהוא לא מוכן לזה, וילד עלול לגלות דרך ילד מהגן שאחותו היא רק חצי אחותו. למרבה הצער זה לא מסתכם בזה. לפעמים שואלים גם מאיזה בנק זרע לקחתי, וכמה הזרעות או הפריות עשיתי. אני מכירה יחידניות שילדו בגיל מבוגר יחסית ושואלים אותן אם הילד מביצית שלהן. הרי לא שואלים זוג נשוי אם הזרע מהבעל, ולא שואלים הורים שיש להם כמה ילדים אם כולם מאותה ביצית ומאותו הזרע".
4 צפייה בגלריה
מיכל שכטר
מיכל שכטר
מיכל שכטר. "לא שואלים הורים שיש להם כמה ילדים אם כולם מאותה ביצית ומאותו הזרע"
(צילום: ליאת שגיא)
אז מה את עונה לכל החטטנים?
"שכן, שני הילדים מאותו תורם. אין לי מה להסתיר, והילדים שלי יודעים הכל. לפעמים אני עונה, 'כן, לא היית מעז לשאול זוג נשוי את השאלה הזו', או 'כן, ושלכם?', כדי שיחוו את אותן תחושות, ואז הם מבינים שהשאלה לא במקום. חלקם אומרים, 'אוי, סליחה, לא התכוונתי, את צודקת'.
יש לך מסר לכל המעירים?
"כן, במקום להעיר הערות מעצבנות, תפרגנו. מגיע לנו, אנחנו באמת סוּפר־אמהות שמקבלות על עצמנו הכל ומתמודדות בגאווה עם ההורות היחידנית".

4. "מסכנה, אין לה אבא"
"מכיוון שאני יחידנית עם שלושה ילדים, אני מקבלת המון הערות, הכל אצלי בטריפל", מספרת גלי צוק (45) מרחובות, מעצבת פנים עצמאית ואמא לשתי בנות ובן (שבע וחצי, שש, שנתיים וחצי). "רוב ההערות באות מנשים שכנראה לא מצליחות לעכל שאני מגדלת ומפרנסת לבד שלושה ילדים. שיא השיאים נרשם כשהגעתי עם בתי, אז בת ארבע, למיון ילדים בבית חולים. קיבלה אותנו רופאה מתמחה צעירונת, שבשלב הקליטה שאלה מה שם האב של הילדה. אמרתי: 'אין אבא, אני יחידנית'. היא לא קלטה ושאלה: 'ואין לך בעל?'. עניתי: 'לא, היא מבנק הזרע'. הרופאה עדיין לא קלטה והמשיכה לשאול: 'ואת לבד? אין לה אבא?'. בשלב הזה כבר איבדתי את הסבלנות ועניתי: 'לא, היא מבנק הזרע, תרומת זרע'. הרופאה נתנה בי מבט ספק מופתע, ספק מרחם, ואמרה: 'וואו, טוב'.
4 צפייה בגלריה
גלי צוק
גלי צוק
גלי צוק. "מאוכזבת מהרופאים שאמורים להכיל"
(צילום: טטיאנה פאוטוב)
"שאלתי אותה: 'יש לך ילדים?'. והיא ענתה: 'לא'. אמרתי לה: 'תנסי, זה נפלא'. אחרי כמה שניות הרופאה הסתכלה על הבת שלי ואמרה לידה: 'יו, איזה מסכנה, אין לה אבא'. אם לא די בכך, אחרי כמה דקות היא ניגשה אליי ואמרה: 'אני מקווה שאני אמצא זוגיות, שחס וחלילה לא אצטרך לעשות את זה לבד כמוך'".
מזעזע.
"אכן, וכל השיח הזה נעשה מול הילדה שלי! הייתי בשוק. חזרתי הביתה בתחושת אכזבה מהדור הצעיר של הרופאים, שאמורים להיות מקבלים ומכילים. גם אם את חושבת שהבת שלי מסכנה, תשמרי את זה לעצמך. לאף אחד אין זכות להתערב בחיים הפרטיים של מישהו אחר".

5. "רחמנות על הבנים שלך"
"הייתי בריאיון עבודה, והמראיינת לא הפסיקה לשאול שאלות אישיות, שמנהלות משאבי אנוש לא אמורות לשאול", מספרת גליה (שם בדוי) מטפלת באמנויות בת 50 מגבעתיים, אם לשלושה ילדים (עשר, שבע, חמש). "כשהיא שאלה מה מצבי המשפחתי, עניתי שאני יחידנית עם שלושה ילדים. באותו רגע היא פצחה את פיה ואמרה: 'איזה אומללים הבנים שלך! רחמנות עליהם! הם בטח נורא מבולבלים שהם לא יודעים מי האבא שלהם'. הופתעתי, כי זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מילים כאלה חשוכות. עניתי לה: 'מה פתאום? הם שמחים וטובי לב, והם לא מבולבלים, זה לא אבא אלא תורם זרע'. כמובן אחר כך עלו לי בראש תשובות טובות יותר, כמו 'את יודעת שאת עוברת על החוק בדברים האלה?'. צריך לזכור שביקורת כזו היא למעשה גזענות. מאחורי המילים יש בני אדם שיזכרו את מה שנאמר להם".

6. "הילד שלך רק חצי יהודי"
"ישבתי בהמתנה לחיסון של הילד בטיפת חלב", מספרת אלה (שם בדוי), מנהלת שיווק בת 46 מנס־ציונה, אם לשני ילדים (שמונה, ארבע). "הייתי בלחץ מהחיסונים, אז חברה הצטרפה אליי. התחלנו לדבר, והיא סיפרה שגם היא רוצה לנסות להביא ילד לעולם לבד, כמוני. סיפרתי לה שהרבנות ממליצה לקחת זרע של תורם לא ישראלי ולא יהודי כדי למנוע גילוי עריות, וציינתי שפעלתי בהתאם להמלצה. לידנו ישבה אישה דתייה שפתאום אמרה: 'הקשבתי לשיחה שלכן ורציתי להגיד לך שאם בחרת זרע מחו"ל, זה אומר שהילד שלך רק חצי יהודי! היא פשוט קבעה עובדה. הייתי בשוק. אמרתי לה: 'ממש לא, אני מציעה שתחזרי לרב שלך ותלמדי מיהו יהודי'. ואז החברה שלי אמרה לה: 'ביהדות הדת נקבעת לפי האמא, ואם האמא יהודייה, אין בעיה'. עם השנים נוכחתי שיש המון חוסר ידע ומידע שגוי בתחום, במיוחד במגזר הדתי. תארי לעצמך שהילד היה גדול יותר: אם הוא היה שומע כזו טענה, זה היה יכול לפגוע בו".
יש לך מסר לכל מעירי ההערות?
"אני מאמינה ב'חיה ותן לחיות'. בסוף מה שקובע זה אם האדם טוב או לא טוב, ולא סוג המשפחה שבחר להקים. אם גבר רוצה להיות אבא, מה שחשוב זה אם הוא יהיה אבא טוב או לא, ולא באיזה הרכב משפחתי הוא נמצא".

7. "את תקלקלי לי את החינוך"
"לימדתי באולפנה לבנות", מספרת רוני גור (44) מחיפה, מורה לאמנות ולמחול ובעלת העסק 'חוגרוני' לחוגי מחול, אם לשניים (שש וחצי, שלוש וחצי). "חברה מהעבודה, נשואה עם ילדים, נהגה להזמין אותי לארוחות שישי. אחרי שהריתי רציתי לבשר לה על כך לפני שהבשורה תופץ בחדר המורים, ובאתי אליה הביתה. סיפרתי לה שאני בהיריון מבנק הזרע, והיא הגיבה בסדרת שאלות: 'איך את יודעת שהתורם בסדר? אולי הוא חולה נפש? אולי הוא לא בריא?'.
"מכיוון שבעבר התחתנתי עם גבר שהתגלה אחרי שלושה חודשים כהומו, עניתי לה שגם אם מתחתנים עם מישהו שמכירים טוב לא יודעים הכל, ולפחות בבנק הזרע עושים את כל הבדיקות הנחוצות. בשלב זה היא החלה להעלות את כל החששות בסגנון 'איך הילדה תגדל בלי אבא' ואז אמרה: 'רגע, הילדים שלי יראו את הבטן שלך, מה אני אגיד להם כשישאלו איך זה שאת בהיריון אם לא התחתנת? אני לא יכולה להגיד להם את האמת, כי זה יקלקל להם את החינוך'.
4 צפייה בגלריה
רוני גור
רוני גור
רוני גור. אמרו לי "איך את יודעת שהתורם בסדר? אולי הוא חולה נפש?"
(צילום: אלעד גרשגורן)

"בלי לחכות לתשובה שלי היא הודיעה לי שהיא תגיד לילדים שנסעתי לתאילנד, הכרתי שם מישהו, התחתנתי, הריתי והוא היה צריך להישאר בתאילנד. לקינוח, היא ביקשה ממני שבפעם הבאה שאגיע לארוחת שבת, אבוא בכיסוי ראש. אמרתי לה: 'איזה כיסוי ראש? תקשיבי, בעשרת הדיברות לא כתוב שאסור לעשות ילדים מבנק הזרע, אבל כן כתוב לא תשקר. אני לא יכולה לשקר, ואם זה לא מתאים לך לא אבוא'. בהמשך היא הבינה שהשקרים יכולים לסבך אותה, כי כולם בשכונה מכירים את כולם, ואמרה לילדים שלה את האמת. אחרי שילדתי הם פחות הזמינו אותי לארוחות. היו לי גם שכנים חרדים שאמרו לילדים שלהם שהילדה שלי היא מתנה מהשם במקום להגיד את האמת".

8. "גם אני יחידנית, בעלי בקושי נמצא בבית"
"מרגיזות אותי נשים נשואות שאומרות לי שבעצם גם הן יחידניות כי בן זוגן עובד המון שעות ובקושי נמצא בבית", אומרת שרון (שם בדוי), מנהלת תוכן אינטרנט בת 49 מהרצליה ואם לשתיים (שבע וחצי, חמש). "זה מכעיס, כי זה מעיד על חוסר הבנה בסיסית של החיים של היחידניות ונובע לתחושתי מפינוק. נכון שהפכתי לאם יחידנית מתוך בחירה ואין לי זכות להתלונן על הקושי, אבל ההבדלים בין נשואות ליחידניות עצומים. נתחיל מזה שגם אם בן זוגך עובד עד מאוחר, הוא מגיע מתישהו הביתה ונמצא איתכם בסוף השבוע. זה עוד מישהו שיכול להכיל את הילדים ולשחק איתם. מעבר לזה, לנשואות יש מישהו לחלוק איתו את הקשיים והדאגות. אנחנו היחידניות יכולות להתפוצץ עם זה לפעמים. בפן הכלכלי, בבית של זוג נשוי יש לרוב שתי משכורות, בעוד אנחנו היחידניות מפרנסות לבד ואיש לא תומך בנו. מרגיז גם שגרושות אומרות שהן יחידניות, שהרי בגירושים תקינים האב לוקח את הילדים בכל סוף שבוע שני ופעמיים באמצע השבוע ומשלם מזונות".

9. "איך הילדה שלך תנהל זוגיות?"
"כשהבת שלי הייתה בת חודשיים ישבתי בתור לטיפת חלב וניהלתי שיחה עם אישה זרה", מספרת תום סויצקי (54) מגבעתיים, אמא של הללי בת השמונה ועצמאית בכמה תחומים. "אני לא זוכרת איך הגענו לזה, אבל אמרתי שאני יחידנית, ואז היא שאלה: 'מותר לי להגיד לך משהו?'. היום אני כבר יודעת שבמקרים כאלה צריך לומר 'לא'. עניתי לה 'כן', והיא החלה להסביר לי שזה מעשה פסול, כי אני מונעת מהילדה שלי מודל של זוגיות נורמלית. לדבריה, הילדה לא תוכל לחקות מודל ולא תצליח לנהל זוגיות. כשהיא תרצה לצאת עם גבר, היא לא תדע איך להתנהל.
"זה הדהים אותי כי זה הבל. אפשר לחשוב שכל זוג נשוי הוא מודל ראוי לחיקוי. גם אם היה לילדה אבא, מי ערב לכך שהזוגיות הייתה מודל לחיקוי או נמשכת לנצח? בנוסף, זוגיות לומדים לא רק מההורים אלא גם מאינטראקציות עם סבא, סבתא, דודים וחברים. ועוד דבר, מי אמר שלא אמצא זוגיות בעתיד? זה שהבאתי אותה לעולם כיחידנית, לא גוזר עליי להישאר לבד לנצח. עניתי לה שהתפיסה שלה מוטעית, והוספתי שיש כל מיני סוגים של משפחות, וילדים גדלים נהדר אם רק קשובים להם".
10. "אתן מקבלות המון הנחות"
"כשהילדה שלי הייתה קטנה הכנסתי אותה לגן פרטי", מספרת שירלי (50) מרמת־גן, שעובדת בתפקיד לוגיסטי בחברת היי־טק, אמא לילדה בת תשע. "כשהתלוננתי מול חברים או מקורבים בעבודה על העלויות הגבוהות של הגן, לא מעט אנשים ענו לי: 'אבל את מקבלת הנחה'. כשאמרתי שזה לא נכון, התעקשו: 'מה זאת אומרת, יחידניות מקבלות המון הנחות, בכל מקום, ויש לכן הרבה הטבות מהמדינה'. זה תסכל אותי, כי אנשים אומרים דברים בלי ביסוס.
"אז הנה, כל הקלפים על השולחן: יש לנו הנחה במעונות יום המוּכרים על ידי משרד התמ"ת, בהתאם לרמת ההכנסות; יש הנחה של 20% בארנונה, ויש נקודות מס הכנסה שיורדות כשהילד גדל. בערים מסוימות יש הנחות בחוגים. ברמת־גן אילצו אותי לבחור בין הנחה של 15% בצהרון לבין הנחה בחוג. כשפניתי לבית הספר בבקשה להנחה על תשלומי הורים, אמרו לי: 'יש משפחות במצב גרוע משלך', ונתנו לי הנחה מזערית. מאז אני לא מבקשת. למען הסר ספק, ליחידניות אין שום הנחה בחשבון החשמל או המים. אז במקום להודיע לנו שאנחנו מקבלות המון הנחות, אולי תשאלו אותנו אילו הנחות אנחנו מקבלות, אם בכלל".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.