כמו רוב הישראלים, גם שני בואנה ישבה בלילה שבין שבת לראשון במרחב מוגן, כשהדי פיצוצים בעקבות שיגורי הטילים מאיראן החרידו את השקט. אבל, הדבר האחרון שציפתה לו הוא שבזמן שתצפה בטלוויזיה בתמונות מהזירות שנפגעו בבת ים, היא תזהה בהן את הבניין של סבא וסבתא שלה, הרוס ומפויח. באותו רגע החל להתפשט בגופה חשד שמשהו רע מאוד קרה. חשד שבמהרה התברר כמוצדק: סבא ודוד שלה נפצעו מהרסיסים. סבתה האהובה, בלה אשכנזי בת ה-90, נהרגה במקום.
הלילה חולצו שתי גופות נוספות מזירה, ובכך עלה מספר ההרוגים לשמונה, ועוד נעדר אחד.
גילתה על מות סבתה דרך הטלוויזיה
"אני גרה בנתניה ובאותו לילה, כמו תמיד בזמן אזעקה, נכנסתי עם בנותיי לממ"ד שלנו בדירה", מספרת בואנה (38) גרושה ואמא לשתיים (9, 7) עובדת בחברת תרופות. "משום מה, בלילה הזה הייתה לי הרגשה רעה. ממש התהפכה לי הבטן. עוד לפני שהתחילו האזעקות, החלטתי, למשל, לקחת את הדרכונים שלנו ולשים אותם בממ"ד. בסביבות שלוש וחצי בלילה, אחרי השיגורים, פתחתי טלוויזיה, ראיתי דיווחים על האסון בבת ים וישר זיהיתי את הבניין שנפגע. כתבתי לאחי: 'זה הבניין של סבא וסבתא'. ככה למעשה שנינו הבנו לראשונה שמשהו רע קרה להם".
"המטפלת של סבא וסבתא שגרה איתם בדירה, התקשרה לאמא שלנו בהיסטריה וצעקה 'כולם מתו, כולם מתו'. היא התכוונה גם לאחיה הצעיר של אמא שלי, שגר איתם"
מתי קיבלתם אישור לאסון?
"אחי התקשר מיד לאמא שלנו ואז חזר אליי. הוא סיפר שהמטפלת של סבא וסבתא שגרה איתם בדירה, בדיוק התקשרה לאמא שלנו בהיסטריה וצעקה 'כולם מתו, כולם מתו'. היא התכוונה גם לאחיה הצעיר של אמא שלי, שגר איתם. רק בהמשך הדוד שלי התקשר ואמר לאמא שלי שהוא וסבא שלי בחיים ושהם פונו לבית החולים, אבל שסבתא כנראה נהרגה".
למה הם לא נכנסו למרחב מוגן?
"בדירה שלהם לא היה ממ"ד. יש מקלט בבניין, אבל גם סבא שלי וגם סבתא שלי הם סיעודיים. סבא שלי בן 100 ונעזר בהליכון. סבתא הייתה בת 90 לא יכלה ללכת בכלל. היא גם סבלה בשנים האחרונות מדמנציה והייתה מרותקת למיטה סיעודית שניצבה בסלון. אי אפשר היה להוריד את שניהם למקלט בכל פעם שנשמעה אזעקה. לדעתי זו הסיבה שגם דוד שלי לא התפנה - מתוך סולידריות. הוא לא יכול היה לרוץ למקלט ולהשאיר את ההורים שלו ללא הגנה".
איך וידאת שבאמת מדובר בסבתא שלך?
"חבר טוב של המשפחה עושה עכשיו מילואים. הוא מכיר את הבניין של סבא וסבתא שלי כי פעם הוא שיפץ להם את הדירה. באותו לילה שאלתי אותו אם הוא יכול לנסוע לזירת האסון כדי לעזור בחיפושים אחריה. תיארתי לו איך סבתא נראית ומה היא לבשה, בהתאם למה שאמרה לנו המטפלת. הוא הגיע למקום, התקשר ואמר לי שהוא עלה לקומה השלישית, הקומה של סבא וסבתא, וראה שצוות מד"א ניסה לעשות החייאה לאישה מבוגרת עם כותנת פרחונית, בדיוק כפי שתיארתי, ובסופו של דבר קבעו את מותה. ככה הבנתי סופית לצערי, ואני ואחי נאלצנו לבשר את הבשורה הקשה לאמא שלנו. למחרת קיבלנו אישור רשמי מהמכון הפתולוגי באבו כביר".
4 צפייה בגלריה
בלה אשכנזי ז"ל עם הנכדים שני ומור בואנה. "כולנו חיים באיזו אשליה שלנו זה לא יקרה"
(צילום: אלבום פרטי)
מה מצבם של הסבא והדוד שלך?
"כרגע הם מאושפזים בבית חולים איכילוב. שניהם סובלים מרסיסים ומחרדה, אבל מוגדרים במצב קל. סבא שלי כל הזמן שואל מה שלום סבתא ועדיין לא אמרנו לנו. אנחנו לא יודעים איך לספר לו. היתה ביניהם אהבה ענקית"
תופרת אהבה
בלה אשכנזי ז"ל הייתה תופרת במקצועה, ויחד עם בעלה חיים אשכנזי, שעבד רוב שנותיו כנגר, הביאו לעולם שלושה ילדים וזכו לחמישה נכדים. "אמא שלי הייתה אישה משכמה ומעלה", אומרת אביבה סואנה, בתה של בלה ואמה של שני. "הייתה לה נתינה אין סופית. כולם הכירו ואהבו אותה בשל אהבת החינם שהייתה חלק בלתי נפרד ממנה. היא הייתה אמא למופת וסבתא אהובה ואוהבת לנכדיה".
גם שני מרעיפה שבחים על סבתה. "כילדה הייתי מבלה המון אצל סבתא. הרבה פעמים באתי אליה עם כל מיני שטויות שביקשתי שתתפור עבורי. הייתי אומרת לה: 'סבתא, אם את עייפה אז לא חייבים עכשיו', אבל היא תמיד אמרה: 'מה פתאום. בשבילך אני אף פעם לא עייפה'. לפני שחלתה בדמנציה, היא הייתה אישה אנרגטית מאוד, אופטימית עם חוש הומור, וגם מאוד מתוקתקת. היו לה עיניים כחולות, שיער בלונדיני וציפורניים מטופחות. עד יום מותה, המשכנו לצבוע את השיער שלה לבלונד, כי ידענו עד כמה חשוב היה לה להישאר מטופחת.
"בארבע השנים האחרונות היא כבר הייתה דמנטית לגמרי וסבלה מאוד. לכולנו היה ברור שיומה קרב. אפשר לומר שהכנו את עצמנו לבשורה שסבתא תלך בקרוב לעולמה, אבל קיווינו שזה יקרה בצורה טבעית. אף אחד מאיתנו לא ציפה שזה יקרה בדרך נוראית כזאת".
"סבא שלי בן 100 ונעזר בהליכון. סבתא הייתה בת 90 לא יכלה ללכת בכלל, והייתה מרותקת למיטה סיעודית שניצבה בסלון. אי אפשר היה להוריד את שניהם למקלט בכל פעם שנשמעה אזעקה"
איך סיפרת לבנותייך מה קרה לסבתא רבתא שלהן?
"התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים והיא אמרה להגיד להן את האמת. להסביר שטיל פגע בבניין שלה, וכתוצאה מהפגיעה היא נהרגה. היא הדגישה שלא כדאי לעדן או לייפות. במקביל, הוספתי שסבתא הייתה מבוגרת, שהיו לה חיים טובים, ושהסיבה היחידה שקרה לה מה שקרה, היא מפני שהיא לא שהתה במרחב מוגן. הסברתי להן שכל עוד אנחנו נכנסות בזמן לממ"ד, אנחנו מוגנות.
"אני חושבת שכולנו חיים באיזו אשליה שלנו זה לא יקרה. שסטטיסטית, אין סיכוי שזה ייפול דווקא על הבניין שלנו או של הקרובים לנו. אבל, הסיפור שלנו הוא תזכורת כואבת לכך שזה יכול לקרות לכולם. לכן חשוב כל כך להיכנס למרחב מוגן ולא להיות שאננים. זה באמת מציל חיים".
