סיפורה של חנאן אגבריה (32), תושבת ערערה, גרושה ואם לשניים, עוסקת בעיסוי רפואי: "תמיד אהבתי לעשות עיסוי לחברות ולאחיות שלי. לפני כמה שנים, כשהחלטתי ללמוד את זה בצורה מקצועית, בעלי לא קיבל את זה טוב, אבל לא ויתרתי. השארתי את הילדים אצל חמותי שגרה שני בתים מאיתנו ונסעתי בשני אוטובוסים ללמוד עיסוי רפואי בבית החולים הצרפתי בנצרת. אחרי שהרגשתי שאני כבר מסוגלת לטפל באנשים, פתחתי מקום באום אל פחם, לנשים בלבד. במקביל, למדתי גם להיות ספרית ובהתחלה שילבתי את שני הדברים, אבל העיסוי היה תמיד במקום הראשון ובהמשך התמקדתי רק בו.
נולדתי למשפחה מוסלמית דתית באום אל פחם, הצעירה בין תשעה ילדים. הייתי ילדה שתמיד רצתה ללמוד ולהתקדם, אבל הספקתי ללמוד רק עד גיל 16, אז התחתנתי עם גבר שמבוגר ממני ב־12 שנים, בשידוך של המשפחות. עברתי לגור בבית שלו בכפר סאלם, ובתוכי הרגשתי שאני לא שייכת לשם.
ב־2019 התגרשתי וחזרתי עם הילדים לבית הוריי. בהמשך עברתי לערערה. לא היה פשוט להגיע כגרושה ואם לשניים למקום חדש, בלי תמיכה משפחתית. ההתחלה הייתה קשה גם לי וגם לילדים. נעזרתי ברווחה, השקעתי בילדים והיום יש להם חברים טובים והם הכי שמחים בעולם.
בערערה פתחתי מקום לנשים בלבד, והשם שלי התחיל להתפרסם גם מעבר לכפר. החלטתי לעבוד גם עם האוכלוסיה היהודית. התקבלתי לעבודה בספא בראשון לציון ושם התחלתי לעשות עיסוי רפואי גם לגברים. בהתחלה פחדתי שמישהו מהגברים יפרש לא נכון את המונח עיסוי רפואי וינסה לפגוע בי, אבל כשהם ראו שאני עומדת על הכבוד שלי, נתנו לי כבוד. היום זה כבר לא מביך אותי. אחרי חצי שנה בראשון לציון עברתי לספא בהרצליה ומשם לספא במלון 'דן אכדיה'. המנהלים שם התרשמו מהעבודה שלי וביקשו ממני לעבוד בעוד מלונות ברשת (ספא ארגמן) ברחבי הארץ. לאחרונה גם הציעו לי ללמד אחרים את המקצוע.
מרגע שהבן אדם מגיע ועד שהוא הולך, אני מרגישה את הסיפור של הגוף שלו. עקרונית, אני משחררת שרירים תפוסים ועוזרת לזרימת הדם בגוף, אבל עיסוי הוא לא רק עיסוק בגוף אלא גם ריפוי לנפש, אם עושים אותו נכון. זה בלט בתקופת המלחמה. אנשים באו עצבנים ועייפים וכשקמו ממיטת העיסוי אמרו: 'אני מרגיש בחלום'. זה הכי משמח.
בהתחלה פחדתי שמישהו מהגברים יפרש לא נכון את המונח עיסוי רפואי וינסה לפגוע בי, אבל כשהם ראו שאני עומדת על הכבוד שלי, נתנו לי כבוד"
ב־2025 התחלתי ללמוד עיסוי מתקדם במכללה לעיסויים של משה מורנו. אחרי זמן קצר הוא הציע שאסע איתו ועם קבוצת מעסים מקצועיים לתחרות עיסויים ברומניה, ואייצג את המדינה. הייתי בהלם, כי אני עוקבת כל הזמן אחרי תחרויות עיסוי מכל העולם וזה היה החלום שלי. הסכמתי מיד.
התחרות הייתה באוקטובר 2025 בעיר סיביו. הגיעו לשם 170 מעסים מקצועיים מרחבי העולם וגם שופטים בינלאומיים. מהארץ יצאנו שלוש נשים וגבר אחד. ביום הראשון של התחרות צפינו בעיסויים. למחרת, בתחרות, העמידו באולם גדול מיטות עיסוי שעליהן שכבו דוגמניות ודוגמנים, וכל מתחרה התבקש לבחור אחד מהם. אני בחרתי לעשות עיסוי לאישה. כל תחרות נמשכה חצי שעה בדיוק. השופטים הסתובבו בין המיטות, הסתכלו על התנועות, העוצמה, הדרך שבה המעסים עוברים מאיבר לאיבר ועוד. אחרי שהעיסוי הסתיים שאלו את המשתתפים איך הרגישו.
הייתי במתח גדול, אבל עשיתי את מה שאני יודעת. ואז, כשהכריזו על הזוכים ופתאום שמעתי 'חנאן אגבריה!', כמעט קיבלתי התקף לב. זכיתי במקום הראשון בקטגוריית עיסוי חופשי (Free Style) – שילבתי את כל שיטות העיסוי בחצי שעה.
מאז החיים שלי השתנו. פרסמתי את סרטוני הזכייה ברשתות החברתיות והגיעו המון לקוחות חדשים. באפריל השתתפתי בתחרות נוספת, הפעם בטיראנה, בירת אלבניה. שוב בחרתי בקטגוריה של Free Style, אבל הוספתי לעיסוי הגוף גם עיסוי פנים. הפעם זכיתי במקום השני, אבל לא התאכזבתי. אני יודעת שאני במקום הראשון בעולם".
שורה תחתונה: "נקודת ההתחלה שלי לא הייתה מבטיחה, אבל עשיתי הכול כדי להצליח, והיום אני יכולה להגיד שעשיתי את זה. כל אישה שיש לה סיפור חיים קשה חייבת להאמין בעצמה, לא להישבר ולהילחם על החלום שלה".