מימין: אורית מרלין רוזנצוייג, ענת הראל ד"ר מיכל לוריא  ומיכאלה ברקו

"המתכון הכי טוב לחשק - שהמין יהיה טוב"

 הליבידו המשתנה, למה חשוב לעשות ספורט ואיך הן  חוות את גיל המעבר. ענת הראל, מיכאלה ברקו וד"ר מיכל לוריא השתתפו באירוע "תעבירי את זה הלאה: נשים, מנופאוזה ומה שביניהן" של מגזין "לאשה" ודיברו בפתיחות על שינויי הגוף ומיניות מודעת. צפו בווידיאו

עודכן:
הפאנל המיוחד, "מנופאוזה ומה שעובר עליי: בין שינויי הגוף לסערות הנפש ומיניות מודעת" התקיים באירוע "תעבירי את זה הלאה: נשים, מנופאוזה ומה שביניהן" של עיתון "לאשה" בהנחיית עיתונאית לאשה אורית מרלין-רוזנצוייג. המשתתפות: ענת הראל, מאמנת לחיים בריאים, מפעילת תכנית האונליין מיי פריים 360 לטיפול בתסמיני גיל המעבר; מיכאלה ברקו, מייסדת טריביו, מערכת שמנגישה את ההתנדבות בקהילה, מתנדבת במד״א, נשואה ואמא לארבעה, וד״ר מיכל לוריא, רופאת נשים ומטפלת מינית, מנהלת המרכז לבריאות המינית בהדסה הר הצופים ויו״ר איטם, האגודה הישראלית לטיפול מיני.
ד״ר לוריא, גיל המעבר מתחיל רק כשאנחנו מסמנות שנה ללא מחזור?
"תסמינים של מנופאוזה יכולים להגיע חמש או שבע שנים לפני האירוע ההיסטורי שזה סוף הווסת שאין לנו מושג מתי הוא מתרחש, אירוע שאנחנו לא יודעות לזהות, וזה לא שאפשר להזמין חברות, בואו נרים כוסית. אבל לפני כן מגיעים סימפטומיםֿ כנדודי שינה, הזעות וגלי חום, וגם קשיים להיפטר מהקילוגרמים הפחות אהובים. ואז כשהווסת נפסקת יש החמרה של הסימפטומים למרות שזה משתנה מאישה לאישה, ויש נשים שלא יחוו דבר".
זה גנטי?
"זה גנים מאימא ומאבא שגם במשפחה שלו היו נשים. חשוב לעשות ספורט ולאכול בריא, אבל בסוף זה גם גנטיקה וגם מזל. לא תמיד אנחנו יודעים לעשות מיפוי או לנבא".
צפו בפאנל "מנופאוזה ומה שעובר עליי"
(צילום: streame)

יש שינויים בחשק המיני.
"כן, כי חשק מיני הוא תולדה של המון דברים, גם גנטיקה והורמונים אבל גם טיב הקשר. זה בדיוק הגיל שהקן המתרוקן, הילדים בצבא ובאוניברסיטה. יש המון מחקרים שמה שקובע את טיב המיניות זה לא ההורמונים אלא השילוב של כל הדברים.
מבחינה הורמונלית, בשביל להיות במיטבנו, אנחנו צריכות להיות מתחת לגיל ארבעים, כי האדרנלין מתחיל לקרטע בשנות הארבעים, רצוי להיות מאוהבות, כי אהבה עושה הרבה הורמונים טובים, ללא גלולות, כי גלולות מורידות, ללא הריון וללא הנקה, ללא גיל מעבר, ללא ילדים. בגדול יש חמישה ימים כאלה בחיים שלנו".
למה אנחנו רוצות פחות? ואיך לטפל בזה?
"מי שאחראי על החשק זה הטסטוסטרון ובני הדודים שלו שבאים מהשחלה שכידוע סוגרת את פס הייצור במנופאוזה, ומגיעים מבלוטת יתרת הכליה שמתחילה לקרטע בשנות ה- 40. זה הורמון שמייחסים לו ישועות אנטי אייג׳ינג, ויש אותו בארץ כטיפול לנרתיק, שיוצר סיכוך ועל פי הספרות זה גם קצת מעלה חשק. בארה״ב יש שני טיפולים לחשק, ספק אם זה עוזר או לא, אפקט הפלצאבו לתרופות לשיפור מיני הוא 69%. טיפול אחד הוא כדור יומי שעושה בחילות והשני בהזרקה לפני קיום יחסים שאמור לעזור לעוררות אבל מייצרת פיגמנטציה בלתי הפיכה. זה לא כל כך נמכר כי לנשים אין חשק לחשק. לא בא להן לקחת זריקה בשבילו".
אז איך נחזיר את הליבידו?
"המתכון הכי טוב לחשק זה סוד כמוס, שהמין יהיה טוב. אנשים לא חוזרים למסעדה שהאוכל לא טעים בה. נשים אמרות תעלי לי את החשק, זה לא ככה. אנשים מתבאסים עם זה כי המיתוס הגדול הוא שהחשק ודחף הם אוטומטיים, או שזה גשם שבא אליי או לא, אבל אישה צריכה לשאול את עצמה מה מוריד אותי מה אני צריכה. צריך לעבוד כדי לחפש מה מעורר אותנו החשק לא בא מהאוויר אלא מהזיכרון. יש נשים שצריכות שהבית יהיה ריק ושלא יהיו ילדים מסתובבים מחוץ לדלת, לפעמים הדברים הם בנאליים ובאמת אחרי גיל מעבר נדרשת השקעה לחשוב מה יעורר אותי.
"אייג׳ינסי, זה המונח, כשיש לי יכולת להחליט מה שקורה בחיי המין ושיש לי יכולת לקבוע מה שיקרה. אם אני באה למיטה כאורחת ושיקרה מה שיקרה, לפעמים זה יהיה סבבה ולפעמים לא. אני רוצה להיות שותפה פעילה של ההחלטות ושל המתרחש. תחשבו שהמסעדה הבשרית הופכת לצמחונית. התפריט משתנה. זה לא חייב להיות פחות טוב. רק שונה ממה שהיה.
3 צפייה בגלריה
 ד"ר מיכל לוריא  ומיכאלה ברקו
 ד"ר מיכל לוריא  ומיכאלה ברקו
ד"ר מיכל לוריא ומיכאלה ברקו. "לא לעשות מזה כזה עניין"
(צילום: דנה קופל)

מיכאלה ברקו: "זה לא נעים אבל לא חירום"

"לא פחדתי מגיל המעבר", סיפרה מיכאלה ברקו. "החלטתי שאני לא מתעסקת בזה, שאם זה קורה אז זה קורה, ואין מה לעשות וזה חלק מהחיים. התחילו לי באמת הזעות בשינה לפני כמה שנים טובות. הייתי מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה. הלכתי לדיקור. קיבלתי תוספי תזונה טבעיים, תערובת של צמחים וזה עוזר לי.
אם קודם אכלתי סלטים שבוע וירדתי במשקל, אני יכולה לאכול סלטים חודש ולרדת פחות. לפעמים גם עצבנות יותר, שהיא גם קשורה. החלטתי בראש שלי, אוקיי, זה חלק מגיל המעבר, זה מה יש ומסתדרים. לא לעשות מזה כזה עניין".
איך החלטת לטפל בעצמך? מאיפה שאבת מידע?
"לא נכנסתי למחקרים. הסתכלתי על החברות שלי. חלק לוקחות הורמונים, חלק תרופות ממקור צמחי, וחלק לא עושות כלום. ואז התבוננתי על עצמי. הרגשתי שהספורט מאוד עוזר לי. אני מסתכלת על ההיריונות שלי. הקאתי 9 חודשים רצוף עד דקה לפני הלידה, אז מה יכולתי לעשות? לא להיכנס יותר להיריון? זה לא נעים אבל זה לא משהו ברמה רפואית של חירום.
"המשפחה שלי תגיד לך שאני אף פעם לא הייתי מאוזנת... אני חצי רומניה חצי הונגריה, ובעלי היה קם בבוקר ואומר, קמת היום הפועל רומניה או מכבי הונגריה? אני פשוט פחות על הקצוות, אי אפשר להוציא את זה לגמרי ממני. זה גלגל כזה. את לא ישנה בלילה, קמה עייפה, ברור שאח״כ אם הילדים רוצים קטשופ מסוג מסוים, העצבים ייצאו. בגיל 51 הלכתי לקורס חובשים. היום אני בת 54 ואני פרמדיקית בהשתלמות. את טריביו הקמתי כשהייתי בת 46-47 עם בעלי ובאמת עכשיו אני מסתכלת על הדברים אחרת וזה עושה לי טוב. אני מבחינתי בפן המקצועי הגעתי למקום שאני יכולה להגיד, טפו טפו, שאני מרוצה ממנו".

"תפסיקו להתאמץ לעשות את אותו דבר"

האם גיל המעבר הוא גם פרידה מהגוף שלנו?
ענת הראל: "הרבה נשים מרגישות בדיוק כך אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. אני פחות רואה את זה כפרידה אלא כ"פייז" שלב, מעבר לשלב הבא . בדימיון אני רואה את זה כמו פרפר. הוא לא מתאבל על זה שהוא לא זחל יותר הוא פורש כנפיים יפיפיות וגם אנחנו יכולות להרגיש ככה עם ההתאמות שנעשה באורח החיים שלנו . הנעורים לא יחזרו אבל יש דברים אחרים שאנחנו מרוויחות . אנחנו מתקדמות יותר בחיים שלנו, הילדים יותר גדולים, יש לנו זמן לעצמנו, אנחנו מפותחות יותר מנטלית ורגשית, נשים מגיעות למקום יפה יותר בקריירה שלהן, זה זמן לפרוש כנפיים, זה זמן להסתכל על דברים, לשנות את החשיבה שלנו ולהסתכל על דברים אחרת במקום להסתכל על זה כמו פרידה. בסדר, הגוף שלי לא מסוגל לעשות את מה שהוא עשה בגיל עשרים. למי אכפת?".
3 צפייה בגלריה
ענת הראל
ענת הראל
ענת הראל. "חצי שעה של אימון כוח זה הרבה זמן?"
(צילום: דנה קופל)

איך נוכל להחזיר לעצמנו את מה שאיבדנו, כשנכנסנו לגיל המעבר?
"קודם כל עם ההבנה שמה שעבד לנו לפני גיל 40 לא עובד יותר וככל שנסכים יותר לשנות הרגלים ישנים כך נוכל להחזיר לעצמנו דברים כמו מסת שריר, אחוז שומן בריא ואת השליטה על הגוף והנפש שלנו באופן כללי .
כל מה שעבד לכן לפני גיל ארבעים, חברות, לא עובד יותר, אוקיי? זה שאתן ממשיכות להיאחז בציפורניים, בתזונה שעבדה פגז לפני, ובפעילות הגופנית שעבדה מדהים לפני, זה פשוט לא עובד יותר, אז היה לכם אחלה אסטרוגן, מאגרים, יופי, כבר אין. אז תפסיקו להתאמץ לעשות את אותו דבר.
אם אין לי הרבה זמן להשקיע בספורט, מה אני בכל זאת יכולה לעשות?
"חצי שעה של אימון כוח זה הרבה זמן? כי זה בדיוק הזמן שאת צריכה, שלוש פעמים בשבוע. ובנוסף כדאי לשלב הליכות. ובאופן כללי אני לא קונה את הסיפור של אין לי זמן. זה רק סדרי עדיפויות. לא צריך לחכות לאירוע קשה מכונן בשביל לעשות שינוי כזה צריך רק לרצות את איכות החיים שמגיעה לנו.
חצי שעה 3 פעמים בשבוע ועוד שילוב של תנועה לאורך היום + שינויים בתזונה ותירגולי מיינדפולנס יכולים לשנות לנו את החיים . נשים מעידות על זה שהן מלאות אנרגיה, עם מצב רוח הרבה יותר טוב, עם תחושה של שליטה על החיים והגוף שלהן עם הרגשה שבא להן לחגוג את הנשיות שלהן מחדש".
פורסם לראשונה: 16:02, 08.07.24
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button