אלה ימים טרופים עבור חגית חן, אימו של החייל החטוף איתי חן, שהוכרז כחלל. היא מקשיבה לחדשות, מקווה לבשורות טובות, אבל אין אף אחד שיכול לתת לה תשובות כרגע, כשרוב פרטי העסקה נמצאים תחת מעטה כבד של חשאיות.
״בימים האחרונים הבטן שלי מתהפכת לגמרי״, היא אומרת לנו, ״איתי, הבן שלי, לא ברשימה המדוברת של 33 החטופים שאמורים לצאת בשלב הראשון ואני פשוט בחרדה. את מגדלת ילד, וביום בהיר אחד הוא מתאדה לך מהחיים, ואת צריכה להתחנן שיחזירו לך אותו. למה אני צריכה להתחנן על המובן מאליו? הבן שלי התעקש על שירות קרבי משמעותי והסתובב בגאווה עם המדים והנשק. גם אני הייתי גאה בו ושמחתי שגידלתי ילד כל כך ערכי. רובי, בעלי, ואני יכולנו לחיות עם שלושת ילדינו בכל מדינה בעולם. לרובי יש אזרחות אמריקאית ולי יש אזרחות גרמנית, אבל בחרנו לחיות את החיים שלנו בישראל כי אנחנו ציונים וכי האמנו שזו המדינה היחידה בשבילנו. ועל הערכים האלה גידלנו את הילדים שלנו. זה לא במקרה שאיתי בחר ללכת לשירות קרבי. זו מכה מאוד קשה לאהבה שלי למדינה הזו. אנחנו משפחה בשבר. אני חיה את זה 24/7. לא יכולה לקחת הפסקה ולנסוע להתאוורר. אין לי הפסקה".
"רובי מסתובב עם שלט ׳מחזירים את איתי׳ ולפעמים מנסים לדרוס אותו או שצועקים לו ׳רק ביבי׳ כאילו זה פוליטי. אני לא מצליחה להבין, איך להחזיר חייל גיבור ישראל שהגן עליהם בגופו, זה מעשה פוליטי? ואיך זה קשור לביבי?"
ולמרות שיש עסקה כבר באופק, את לא אופטימית.
"כי אני יודעת בוודאות שעוד לא סיכמו את התנאים לשחרור של איתי וחטופים אחרים במצבו. לכי תדעי מה יהיה עד היום ה-16 שאמורים לדבר על איך הבן שלי חוזר. אני לא יודעת מתי הוא ישתחרר ואני לא יודעת אם זה יקרה. יותר מדי דברים יכולים להשתבש בדרך. לנו הודיעו שאיתי לא יחזור בחיים אבל למה אני אמורה לקבל את הקביעה הזו? לא החזירו לנו שום דבר פיזי. ובראש אני חושבת, ואם הוא כן בחיים? חמאס לא שחרר שום דבר לגבי מצבו. הוא נחטף מהטנק באזור נחל עוז, אבל מעולם לא מצאו רקמות, לא מחוץ ולא בסביבת הטנק. אני לא יכולה לחשוף מידע שנמסר לי, אבל אני מודה שאני בספק לגבי הגורל של הבן שלי ואני לא מוכנה שיטשטשו לי אותו. וגם אם הוא מת, לא צריך להחזיר אותו? לא צריך לאפשר לו קבורה מכובדת של גיבור ישראל שהציל חיים רבים באותו בוקר? לא צריך לתת לנשמה שלו לנוח? אני לא מצליחה להבין למה אני צריכה להתחנן שיחזירו את הבן שלי".
לפני חודשיים וחצי, אביה של חגית חן נפטר. ״הוא היה קרוב לאיתי ופשוט קרס ביום כיפור. אבא שלי, שהיה טייס קרב וגיבור ישראל שנלחם בכל מלחמות ישראל, פשוט לא עמד באירוע הזה. אין דרך אחרת להגיד את זה. הוא לא היה בנאדם נוטה למות. הוא היה בן 80, עצמאי, חיוני, שניהל את עצמו ולא אדם ששוכב במיטה, ולא עמד בצער הזה, שהנכד שלו חטוף ולא מחזירים אותו. הייתי לידו כשהוא נפטר, ויש לי קבר ומצבה לבכות עליה. בשביל איתי אין לי כלום. זו הקבלה נוראית. איך אפשר? הכול תקוע בגרון. היום אני הולכת לקבר של אבא שלי כדי לדבר עם איתי".
את בקשר עם משפחות חטופים שצפויים להשתחרר?
"כן, אנחנו כולנו בטירוף הזה יותר מ-15 חודשים. אני מכירה הרבה מהמשפחות שאמורות לקבל את היקירים שלהן בקרוב. איתי נלחם בנחל עוז ומשם נחטפו התצפיתניות ואני בקשר עם ההורים של החיילות שאמורות לחזור. הלוואי שמחר הן יראו את כולן בבית".
"בעלי ואני יכולנו לחיות עם שלושת ילדינו, בכל מדינה בעולם. לרובי יש אזרחות אמריקאית ולי יש אזרחות גרמנית, אבל האמנו שישראל היא היחידה בשבילנו. זו מכה מאוד קשה לאהבה שלי למדינה. אנחנו משפחה בשבר"
את נלחמת ללא הפסקה להחזיר את בנך. יש גם תגובות פחות מחבקות?
"אנשים שאני לא מכירה מזהים אותי ואת רובי, ועוצרים עם דמעות בעיניים ומבקשים רשות לחבק אותי. זה לא משנה אם אני בשכונה שלי, עיר ימים בנתניה, בתל אביב או ברהט. איתי הוא החטוף היחידי מנתניה. אנחנו מקיימים לכבודו עצרת כל מוצאי שבת בשש. הרוע היחיד שאני נתקלת בו הוא שם, בעצרות. רובי מסתובב עם שלט ׳מחזירים את איתי׳ ולפעמים מנסים לדרוס אותו או שצועקים לו ׳רק ביבי׳ כאילו זה פוליטי. אני לא מצליחה להבין, למה מנסים לדרוס את בעלי בגלל שהוא רוצה להחזיר את בנו החייל? איך להחזיר חייל גיבור ישראל שהגן עליהם בגופו, זה מעשה פוליטי? ואיך זה קשור לביבי? אנשים תוקפים מבורות ולא מבינים שזה לא אנושי להשאיר חטופים בעזה. אגב, אנחנו לא יוצאים נגד ביבי. אנחנו יודעים שביבי יחזיר את הילד שלנו ומחבקים אותו שיעשה את ההחלטה האמיצה הזו. היום אנחנו עוברים אחד אחד ומשוחחים עם כל מי שמוכן לשמוע, מדברים על איתי, עושים עליו הרצאות בחברות הייטק ובתי ספר, ואחרי שיושבים איתנו קצת ושומעים על איתי ועוד קצת מקשיבים לאיך שאנחנו רואים את הדברים, אנשים משנים את הראייה שלהם. גם מי שלא היו איתנו, תומכים בנו אחרי שדיברו איתנו".
לפני שבוע הייתם בקטאר. הרגשתם שיש מי שמקשיב לכם?
"כשיצאה החוצה הרשימה של החטופים שצריכים לחזור בשבוע שעבר, קיבלנו ממש זעזוע מאוד גדול. איך יוצאת בכלל רשימה כזו, שבה איתי לא נמצא, ועושים לנו סלקציה? רובי ואני אמרנו שאנחנו חייבים לעשות דברים אחרת, מחוץ לקופסה, מה עוד נוכל לעשות שלא עשינו ובהחלטה ספונטנית של רגע אמרנו, ניסע לקטאר. התיישבנו במלון שבו מתנהלות השיחות. ברט מקגרק, היועץ של ביידן לענייני המזרח התיכון, הסכים לרדת לדבר איתנו. הוא מצא בתוך הבלגן של השיחות את הזמן להיפגש איתנו. הצלחנו להתקבל בכבוד ורגישות אצל האנשים הרלוונטיים גם במשרדי ראש הממשלה, החוץ והמל״ל של קטאר".
למי את רוצה לשלוח היום מסר?
"אין לי מסר לחמאס. המסר הוא לרמטכ״ל, שהוא האבא של החיילים החטופים, החיים והחללים. אני רוצה לשאול אותו, איך זה יכול להיות שהוא לא נלחם על הילדים שלו? הבן שלי גדל בבית שחי ונושם ציונות. והיום הורים בכל בית בישראל צריכים לדעת שאם זה קורה להם, יש רמטכ״ל שנלחם על הבן שלהם. כרגע אני לא יודעת איך להמשיך לחיות ולנשום. את הכוח שלי אני מקבלת משני הילדים שלי. אני חיה כרגע בשבילם".