"היו לי מערכות יחסים עם גברים, בעיקר כשהייתי צעירה, אבל עם השנים המאזניים הכריעו לכיוון נשים". יעל דקלבאום

הזמרת יעל דקלבאום: "אני מתמודדת עם מאניה דיפרסיה יותר מ-20 שנה"

אחרי שפרצה לזירה הבינלאומית עם "תפילת האמהות", הופיעה בפני 50 אלף איש במילאנו וביצעה דואט עם שלמה ארצי, הזמרת יעל דקלבאום ("הבנות נחמה") מוציאה שיר חדש בשם What About The Women ומדברת לראשונה על מחלת המניה-דיפרסיה שאיתה היא מתמודדת למעלה מ-20 שנה. "הרופאים קוראים לזה מאניה דיפרסיה", היא אומרת, "אני קוראת לזה יושבת קצוות, כי זה מחליש אותי לקרוא לדבר הזה 'מחלה'"

פורסם: 15.03.22, 08:43
במשך שנים נמנעה הזמרת והאקטיביסטית החברתית יעל דקלבאום (42) מחשיפת הדיכאון הקליני שלה. לפני חודש אזרה אומץ וכתבה פוסט שקיבל אלפי תגובות ולייקים: "אני אישה של גלים", כתבה דקלבאום. "למדתי לחיות עם זה ובמהלך השנים דליתי הרבה פנינים ממעמקים. הפעם אני בוחרת לשתף מה אני עושה כשאני שוקעת בדיכאון, מקווה שזה יעזור לכם שם בחוץ", כתבה בפוסט.
אז מה את עושה כשאת שוקעת בדיכאון?
"נעזרת בכלים שפיתחתי במשך הרבה גלים שחוויתי. בהתחלה כתבתי אותם לעצמי, כי כשאני בדיכאון אני לא תמיד זוכרת, אני עוברת בין קצוות רגשיים, בין לגעת באור גדול מאוד ובין ייאוש גדול מאוד. כשקלטתי שזה עוזר לי, החלטתי לשתף כדי שזה יעזור גם לאחרים (ראו מסגרת)".
מתי אובחן הדיכאון הקליני שלך?
"אובחנתי בגיל 25, אבל אני לא מתייחסת להגדרות, אני לא זורמת עם הנרטיב הזה. פסיכיאטר יכול לקרוא לזה מאניה־דיפרסיה, אבל אני קוראת לזה 'יושבת קצוות'. למדתי לחיות עם הווליומים הנפשיים שלי, גם של האור וגם של החושך".
ואז אושפזת.
"הייתה לי אפיזודה מאנית, הייתי באורות. אמא שלי הרגישה שאני הולכת לאיבוד ואשפזה אותי ב'כפר שאול' בירושלים".
מה זה אומר שהלכת לאיבוד?
"יצאתי מחוץ למציאות, הייתי רחוקה מהעולם הזה. חבר טוב אמר לי פעם שפשוט נפתחתי להמון אור, והכלי שלי לא היה מספיק גדול כדי להכיל אותו, אז הוא התפוצץ. עם השנים לימדתי את עצמי להרחיב את הכלי שלי כדי להכיל את האור הזה בלי להתפוצץ, ואני חושבת שאני עושה עם עצמי עבודה די מדהימה".
איך עבר עלייך האשפוז?
"זה היה נורא. אם תשאלי אותי זה לא מקום לריפוי, יש אלטרנטיבות אחרות לטפל באנשים שאיבדו את הדרך. הרגשתי כמו חרק שנלכד ברשת, הריבונות על גופי נלקחה ממני. הבטחתי לעצמי לא לחזור יותר למקום הזה".
כעסת על אמא שלך שהכניסה אותך לשם?
"אני כבר לא כועסת. היא באמת דאגה לי".
את מטופלת בתרופות פסיכיאטריות?
"כשאושפזתי נתנו לי טיפול תרופתי, אבל אחרי חצי שנה הפסקתי ומאז אני מאזנת את עצמי לבד. כאמנית אני לא יכולה לשטח את עצמי, למדתי לחיות עם הגלים. אני מודה שכשאני בגלים של מטה קשה לי יותר לאזן את עצמי מאשר בגלים של מעלה. כשאני למעלה קורים לי דברים נפלאים".
איך את מאזנת את עצמך?
"יש כל מיני תרגולים, כמו יוגה ומדיטציות, וזה קשור גם לתזונה. חשוב לי להדגיש שזו לא המלצה לא לקחת תרופות, זה עניין אישי של כל אחד. יש כאלה שהתרופות עובדות להם".
צריך אומץ כדי לצאת מארון הדיכאון.
"לא נזקקתי לאומץ דווקא בגלל שאני אמנית. אמן לא יכול להסתתר בתוך ארון, יש לו אחריות. עשיתי את זה ממש מאהבה, רציתי להגיד לאנשים 'אתם לא לבד בזה', כי עדיין יש קשר של שתיקה ובושה סביב מחלות נפש. לכן חשוב מאוד להוציא את הדברים ולשים אותם באור. זה עוזר לריפוי. לשמור דברים בחושך ולהיות איתם לבד, זה חלק מהמחלה".

פסקול של התעוררות נשית

דקלבאום, הצלע השלישית בהרכב המוזיקלי לשעבר "הבנות נחמה" (לצד קרולינה ודנה עדיני), עשתה פריצה בינלאומית לפני שבע שנים בזכות "תפילת האמהות" שכתבה עבור תנועת "נשים עושות שלום". השיר הפך לפסקול של התעוררות נשית ולהמנון שלום בינלאומי, וכבר זכה לעשרה מיליון צפיות ביוטיוב ובפייסבוק.
3 צפייה בגלריה
יעל דקלבאום
יעל דקלבאום
השיר שהביא לה פריצה בינלאומית. יעל דקלבאום
(צילום: עומר מסינגר)
לפני כשבוע, ובתזמון שכוון ליום האישה הבינלאומי, שחררה דקלבאום את השיר (והקליפ המהמם) What About The Women, שנכתב כהמשך ישיר ל"תפילת האמהות" ובהשראת הסרט "סקילתה של סוראיה M", שטלטל אותה. הסרט מבוסס על סיפורה של סוראיה מנוצ'הרי, איראנית שהוצאה להורג בסקילה לאחר שנחשדה בניאוף. "הרגשתי את הצד הרע של הפטריארכיה בצורה הכי נוראית, ממש נשבר לי הלב שאנחנו חיות בצד הזה של העולם, ובצד השני יש נשים שאין להן חופש", היא מספרת. "התחלתי לדמיין מה יקרה אם נשים יתאחדו וישמרו אחת על השנייה, ובבוקר קמתי ויצא השיר. המהפכה הנשית נמצאת בדי־אן־איי שלי, זה משהו שתמיד בער לי בעצמות".
את הפעילות החברתית שלה החלה דקלבאום ב־2015 יחד עם חברתה האקטיביסטית דפני ליף, במסע "הדרך הביתה", פרויקט חברתי־מוזיקלי שנדד ברחבי ישראל במשך חודש וחצי ודיבר על חזון משותף לגבי עתיד החברה הישראלית.
"התחלתי לדמיין מה יקרה אם נשים יתאחדו וישמרו אחת על השנייה, ובבוקר קמתי ויצא השיר What About The Women. המהפכה הנשית זה משהו שתמיד בער לי בעצמות"
את ליף היא הכירה בקבוצת מדיטציה שבה היו שתיהן חברות. "באותה תקופה הייתי מאוד מרוכזת בקושי שלי כאמנית להתפרנס ממוזיקה, והיא הייתה עסוקה בדברים ברומו של עולם, אז אמרתי לה שהיא אדם הרבה יותר טוב ממני, ומזה נהיינו חברות", היא מספרת. "הערצתי את דפני, נדהמתי ממנה וממה שהיא עשתה במחאה החברתית. שנה אחרי שנהיינו חברות הוצאתי את האלבום השלישי שלי, 'אנוש', ואמרתי לה שבא לי להשיק אותו בסיבוב הופעות בלתי אמצעי בכל הארץ, כדי לחלוק אותו עם כולם.
"בוקר אחד היא שלחה לי הודעה וכתבה, 'יעלי, אני באה איתך, אני אדבר ואת תשירי'. תכננתי לעשות את זה לבד, ופתאום זאת נהייתה הפקה ענקית, נהיינו צוות של 20 איש והסתובבנו במשך 45 יום בכל הארץ, ממטולה עד אילת".

(צפו בווידיאו ביעל מבצעת את השיר החדש: "What About The Women")

איך קיבלו אתכם ברחבי הארץ?
"בהתרגשות ובאהבה, כי לא באנו להטיף. לפעמים תיאמנו מראש, לפעמים פשוט נחתנו, התמקמנו ופתחנו מיקרופון. כשהגענו לאריאל, למשל, כמה חבר'ה שם חשבו שאנחנו חבורה של שמאלנים ובאו לגרש אותנו. זה נגמר בזה שכולנו ישבנו לשיר ביחד. אין כמו לפגוש בן אדם שבא בשנאה ובהתנגדות ולהצליח למצוא את הגשר אליו".
"תפילת האמהות" קיבל חשיפה מטורפת. איך את מסבירה את זה?
"אין לי מושג איך זה קרה. בזמן שהקליפ עלה שברתי את הקרסול ועברתי ניתוח. כשהתעוררתי הוא כבר הגיע למיליון צפיות. מאז כל הזמן צצים ברשת סרטונים שבהם ילדים ומבוגרים מבצעים את השיר בכל העולם, נשים שראו את הקליפ התחילו ליזום צעדות במדינות שלהן והזמינו אותי לצעוד איתן. הייתי בצעדות בספרד, בגרמניה, בשוודיה, בצרפת, בברזיל, והשיא היה לעמוד מול 50 אלף במילאנו ולשיר את תפילת האמהות עם סוזן וגה וגרגורי פורטר, כשהסקסופוניסט של הרולינג סטונס מנגן לידי, והפרימה־בלרינה של מילאנו עשתה לזה העמדה ורקדה. מבחינת הקריירה השיר הזה פתח לי המון דלתות בעולם".

אבא היה רופא ומוזיקאי

היא נולדה בירושלים וגדלה במושב עמינדב בבית מוזיקלי. אביה, דיוויד דקלבאום ז"ל, היה חבר להקת הקאנטרי "הפונדקאים" שפעלה בארץ בשנות ה־80. הוא היה רופא שיניים ונגן בנג'ו, שעלה לארץ מקנדה ופגש כאן את אמה, מרגלית. יעל היא בת הזקונים שלהם ויש לה שני אחים גדולים. הוריה התגרשו כשהייתה בת שש, האב התחתן שוב וממנו יש לה עוד שתי אחיות. הוא חזר לקנדה ונפטר לפני 12 שנה משבץ.
"השיא היה לעמוד מול 50 אלף איטלקים במילאנו ולשיר את 'תפילת האמהות' עם סוזן וגה וגרגורי פורטר, כשהסקסופוניסט של הרולינג סטונס עמד לידי וניגן. זה פתח לי המון דלתות בעולם"
"אני זוכרת את עצמי בגיל שלוש עומדת על הבמה ומחזיקה לאבא שלי את הרגל", היא מספרת. "היה להם מין קטע כזה להעלות את כל הילדים של הלהקה לשיר ביחד, הוא קלט שאני מאוד מוזיקלית ודחף אותי לשם. בכל הזדמנות שהייתה לו הוא נתן לי מיקרופון, ובגיל תשע כבר הופעתי בפסטיבל 'סולם יעקב'".
בגיל 17 החלה דקלבאום להופיע בפאב "מייק'ס פלייס" בירושלים לבדה עם הגיטרה, ולאחר מכן התגייסה ללהקה צבאית של חיל החינוך. כשהייתה חיילת הוזמנה להופיע עם הפילהרמונית בקונצרט הוקרה לביטלס, בהשתתפות המפיק האגדי סר ג'ורג' מרטין, ובהשתתפות האמנים הכי גדולים בארץ באותה תקופה, ביניהם שלמה ארצי. "המפיק של המופע הכיר אותי מהלהקה הצבאית, וכשחיפשו למופע זמרת שיודעת לשיר באנגלית, הוא לקח אותי", היא מספרת. "שרתי את 'אובלדי אובלדה'.
"כשירדתי מהבמה שלמה ניגש אליי ואמר: 'את לא יודעת כמה קסם יוצא ממך'. כעבור כמה חודשים הוא הזמין אותי לבצע איתו את הדואט 'לא יודע מה עובר לך בראש'. עבדתי אז בחנות דיסקים, ופתאום שלמה ארצי מתקשר אליי. אחרי שהקלטנו את הדואט הופעתי איתו במשך שנתיים כזמרת אורחת. למען האמת שקשקתי, לא ידעתי איך להכיל את זה".
כשהסתיימו ההופעות עם ארצי, הוזמנה דקלבאום לסיבוב הופעות עם להקת משינה, וגם זה קרה במקרה. "זיגי מארלי הופיע בארץ והייתי אחד האמנים שחיממו אותו. יובל בנאי ראה אותי במופע והציע לי להצטרף אליהם. הפעם הייתי חלק מהלהקה, והם גם נתנו לי לשיר שיר שלי".
בגיל 25 היא חברה לדנה עדיני, חברתה מהלהקה הצבאית, להקמת ההרכב הבנות נחמה. במהלך העבודה על האלבום הראשון של ההרכב היא אושפזה, וכשהשתחררה המשיכה לעבוד ולהופיע. בגיל 30 הוציאה אלבום בכורה בשם Ground Zero באנגלית, ושנתיים אחר כך את "שמחה ועצב", שנכתב בעברית והוקדש לאביה שנפטר זמן קצר לפני כן. על עטיפת האלבום מופיע צילום שלה כילדה רכובה על כתפיו.
במהלך הקריירה נאלצה להתמודד עם המציאות הכלכלית המורכבת של מוזיקאים ישראלים ועם חוסר הוודאות המקצועי. "אפילו הצלחה כמו של 'תפילת האמהות', שתורגם להמון שפות, לא תורגם אצלי לכסף. הרבה אמנים מתפרנסים מהסלבריטאיות שלהם, וזה פחות המשחק שלי. ההופעות הן אפיק הפרנסה העיקרי שלי, ואני מתפרנסת גם מפרויקט 'משירה', מקהלה נשית המונית שייסדתי, שמאחד נשים מכל קצות החברה במעגלי שירה בכל הארץ".
3 צפייה בגלריה
יעל דקלבאום
יעל דקלבאום
"כבר מוכנה לאהבה חדשה", יעל דקלבאום
(צילום: עומר מסינגר)

שלוש שנים בלי זוגיות

בנערותה התאהבה בחברה טובה שלה וכבר אז הבינה שהיא אוהבת נשים. "זה היה בעידן אחר, לא הייתה אינפורמציה זמינה, ולא הבנתי מה קורה לי", היא מספרת. "בהתחלה חשבתי שאני אוהבת אותה כי היא חברה שלי, אבל באיזשהו שלב שאלתי את עצמי, 'אולי אני אוהבת אותה יותר מדי?'. לקח לי זמן לתת לזה שם. היו לי גם מערכות יחסים עם גברים, בעיקר כשהייתי צעירה יותר, אבל עם השנים המאזניים הכריעו לכיוון נשים. בצבא יצאתי מהארון מול הוריי, בהתחלה הם נבהלו ואז קיבלו את זה".
במהלך השנים ניהלה מערכות יחסים ארוכות עם נשים אבל היום היא חיה לבד בדירה שכורה בקיבוץ פלמחים. "אין לי זוגיות כבר שלוש שנים מבחירה, אבל אני כבר מוכנה לאהבה חדשה".
קשה להתעלם מהשיער הלבן שלך. זו הצהרה אופנתית או סתם עצלנות?
"זה פשוט יפה בעיניי. נולדתי שטנית, כמעט בלונדינית, ואת השערה הלבנה הראשונה שלי גיליתי בגיל 19, אז אולי הנשמה שלי זקנה, מי יודע? לפעמים אני מרגישה כמו ילדה בת חמש, אבל רוב הזמן אני מרגישה עתיקה, אישה מפעם".
כתבת את "תפילת האמהות", אבל את לא אמא. את מתכננת להיות?
"גם את זה אני עדיין לא יודעת. אני יודעת שבגיל הזה אני כבר צריכה לדעת, אבל אני לא יכולה לכפות על עצמי ידיעה שאין לי אותה. לפעמים דווקא בגלל אי־הידיעה קורים לי דברים מופלאים. אני יודעת דבר אחד בוודאות: מה שבלתי נמנע עבורי יקרה, כמו שקרה עד עכשיו".

22 הדיברות של יעל דקלבאום עם "הגל של מטה":

  1. מזהה: אני בגל של מטה, במגע עם כאב עמוק שמבקש ריפוי.
  2. זוכרת: שגלים הולכים כפי שהם באים, ודבר לא נשאר לתמיד.
  3. מניחה בצד: כל מה שקשור לתפקוד ולמפגש עם העולם שבחוץ. זה לא הזמן להפיק תוצאות.
  4. יוצרת קשר: רק עם אנשים שמבינים אותי.
  5. עושה: רק את מה שממש לא יכול לחכות.
  6. מזיזה הצידה: את כל המחשבות שמספרות לי מי אני ואיך אני, כי הראייה שלי כרגע מוגבלת וחלקית.
  7. מבדילה: מחשבות מיטיבות ממחשבות מחלישות, ומזינה רק את המחשבות שמחזקות אותי ומחבקות אותי.
  8. יוצרת: מעטפת אינסופית של הכלה וחמלה, ודובקת בה באדיקות, כמו תפילה.
  9. לא משווה: בין מה שהייתי למה שאני עכשיו. השוואה היא קולו של האויב, ויש לזהות אותה ככלי הרס מחליש של האויב הפנימי.
  10. מתרחקת מתקשורת: את לא יכולה כרגע להיות בקשר, ועם זאת את בונה גשר לזמן שבו תוכלי שוב לתקשר.
  11. מכינה: רשימת מלאכים שתמיד זמינים לך, שתזכיר לך שאת לא לבד.
  12. סולחת: לעצמי על חוסר האונים. גם אם את עושה דברים שכביכול מזיקים לך, תזכרי שזאת הדרך של המערכת שלך להרגיע את עצמה.
  13. מקילה: עם כל מה יכול להקל - מקלחת, הליכה, טבילה בים, יוגה, מדיטציה, כתיבה, מפגש, שיחת טלפון, מוזיקה.
  14. נותנת: לכאב לצאת - לבכות ולהתאבל זה ריפוי.
  15. מקשיבה: לגוף שלי, הוא מספר לי דברים על עצמי.
  16. מעודדת: את עצמי על האומץ לפגוש את האזורים הדחויים שלי בלי לברוח. העובדה שאת כרגע לא מקדמת את המטרות שלך, לא אומרת שלא תגיעי לשם.
  17. בוחרת: באמת שלי, כי כשאת מתמקדת בלאהוב את עצמך ולסלוח לך, את מושכת אלייך עוד אהבה וסליחה.
  18. מתחברת לעצמי: כשאת עם עצמך, אלוהים איתך.
  19. מתאמנת: על לחמול ולחבק את הכאב, כדי למשוך אלייך עוד חמלה וחיבוק מאלוהים.
  20. נצמדת לעצמי: גם אם עזבת לעצמך את היד, אפשר תמיד לחזור ולאחוז בה.
  21. עפה על עצמי: את חלוצה, פורצת דרך, ביכולתך להיות עם עצמך באהבה, ובזכות זה את הופכת למוקד של אומץ, ריפוי וחוכמה. בזמן שהחומרים הלא נעימים האלה זורמים לך בוורידים ומציפים לך את המוח והלב, את מצליחה להישאר עם עצמך ולהעניק לך חיבוק.
  22. מקשיבה לעצמי: תקשיבי לילדה הפנימית שבך ותהיי האמא שהיא הכי הכי צריכה.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.