ביולי 2024, לאחר הזכייה של פיטר פלצ'יק במדליית ארד באולימפיאדת פריז, התראיינה אשתו דניאל לערוץ 2. "מה הדבר הראשון שתגידי לו כשתראי אותו?", היא נשאלה והבהירה: "שיקום בשש בבוקר לילדים".
הציטוט שלה מופיע ב"הוצא מהקשרו - ספר הזהב", אוסף משפטי המחץ של הספורט הישראלי, אבל רחוק מלייצג את רוח הספר. רוב האמירות שליקטו אמיר דורון, מרדכי אלון וד"ר שלומית גיא מעידות על בורות, גזענות, שוביניזם, ובהיעדר הגדרה קולעת אחרת: טמטום.
"הספר נוצר את המילים שהספורטאים שלנו היו רוצים לשכוח. הוא מזקק את המושג 'ספורט ישראלי' ואולי אפילו את המושג 'ישראליות'. הוא מתאר את תרבות ה'יהיה בסדר', ה'סמוך' וה'אני ואפסי עוד', את הוולגריות, השוביניזם, הגזענות והקומבינה", אומרת ד"ר שלומית גיא, אנתרופולוגית מעשית והבעלים של הוצאת הספרים "רסיס נהרה", שיזמה את פרסום הספר.
ד"ר שלומית גיא: "בשנים האחרונות כמעט כל הספורטאים שכרו יועצי תקשורת. האמירות שלהם מדודות יותר, והם כבר פחות פולטים שטויות ברגעי התרגשות"
"נורברט אליאס, חוקר חברה גרמני־אנגלי, טען כי תהליך התִרבות של חברה עובר בתחושה של בושה. כאשר אנשים מתביישים באמירות ובמעשים שלהם, הם נעשים מאופקים יותר, וכך נוצרת ציוויליזציה. אני מקווה שבזכות הספר, ספורטאים - שהם מודלים לחיקוי לילדים - יבינו שהם כבר לא יכולים לדבר ללא מחשבה מוקדמת. דמויות ציבוריות שהן שוביניסטיות וגזעניות מייצרות חברה בדמותן".
גיא יזמה את הוצאת מהדורת הזהב של הסדרה, שחמישה כרכים ממנה כבר יצאו לאור. "אנחנו מצביעים על התנהגויות ואמירות שגורמות לנזק חברתי", היא ממשיכה. "לפחות בעבר, הספורטאים שלנו הרשו לעצמם להגיד כל מה שעלה להם לראש. הנה דוגמה: ב־1995, לקראת משחק כדורגל מול צרפת, שלמה שרף, שהיה אז מאמן נבחרת ישראל, אמר: 'נבחרת ישראל היא כמו כלה ביום כלולותיה. היא יודעת שהיא הולכת לקבל, אבל לא יודעת כמה'. זה ספר מצחיק, יש סביבו קאלט ותחושה של גילטי פלז'ר, אבל אנחנו בעיקר מנסים להראות שאמירות כמו זו הן לא לגיטימיות".
היום המצב טוב יותר?
"כן. בשנים האחרונות כמעט כל הספורטאים שכרו יועצי תקשורת. כל אמירה שלהם ברשתות החברתיות מדודה הרבה יותר, וכשמראיינים אותם הם פחות פולטים שטויות ברגעי התרגשות. אני חושבת שזה גם בזכות סדרת הספרים ששמה על זה זרקור. עדני דגן, שהיה מאמן הנשים של אליצור חולון בכדורסל, אמר ב־1996: 'אני חושב שלאישה הרבה יותר טבעי וטוב שגבר צורח עליה ומחלק לה הוראות'. בהזדמנות אחרת הוא אמר: 'לא הייתי שולח את הבת שלי לשחק ברמת השרון, כי היא תהפוך ללסבית'. לשמחתנו, ציטוטים כאלה כבר לא נשמע יותר".
יש גם כמה ציטוטים של נשים בספר.
"יש ציטוט של פנינה רוזנבלום מ־1992, חודשיים לאחר הזכייה של יעל ארד במדליית הכסף בברצלונה: 'אם אישה לא יפה, היא צריכה עוד יותר להתאמץ. שתזכה באולימפיאדה. אני יודעת?'. אין הרבה אמירות של נשים בספר כי ספורטאיות מקבלות פחות תשומת לב בתקשורת. גם הן אומרות דברים מטופשים מלחץ והתרגשות - אחרי משחק או תחרות מגיע פחות חמצן למוח - אבל פחות מהדהדים אותם".
דוקטורט עד גיל 30
גיא (46) מבאר שבע, גרושה ואמא לשתיים (12, 10), מגדירה את עצמה "אנתרופולוגית ספורט". היא מלמדת במכללת קיי בבאר שבע, מכשירה מורים לחינוך גופני, מתמחה במניעת אלימות בספורט ויועצת אסטרטגית למועדוני ספורט. במילותיה: "אני מנסה להפוך את העולם לטוב יותר". בילדותה הייתה צופה אדוקה בכדורסל ובמשחקים האולימפיים. "באוניברסיטת בן גוריון, אחרי השיעור הראשון במבוא לאנתרופולוגיה, ניגשתי למרצה ואמרתי לה: 'אני צריכה דוקטורט באנתרופולוגיה עד גיל 30'. לשמחתי, היא לא נפנפה אותי עם 'בואי תסיימי תואר ראשון ונדבר'. היא שאלה בת כמה אני, עשתה חישוב ושאלה: '31 זה גם בסדר?', וכך היה. למדתי שם את שלושת התארים שלי. עבודת המאסטר שלי הייתה על השפעת האינטרנט על אוהדי כדורגל בישראל, ובדוקטורט חקרתי איך נעלמה תופעת החוליגניזם מהכדורגל האנגלי".
וואו, ספרי עוד על זה.
"גרתי שנה בלונדון, חקרתי את המועדונים של ארסנל וצ'לסי. החוליגנים היו גברים לבנים צעירים, בעיקר מבני מעמד הפועלים, שהתייחסו למשחקים כאל זירה להפגנת אלימות. לאורך שנות ה־90 התופעה נעלמה בזכות פעילות ועדה ממשלתית, הנהלת הליגה, המועדונים והתקשורת. הכדורגל נהפך מספורט של מעמד הפועלים לספורט אליטיסטי, והאוהדים השתנו. ברגע שמשנים את הקונטקסט, אנשים מתנהגים אחרת".
"כשמקיפים אוהדים בגדרות ובכוחות משטרה, המסר הוא: 'אנחנו חוששים מכם כי אתם עבריינים'"
זה יכול לקרות גם אצלנו?
"לא כמו שזה נראה עכשיו. כשמקיפים אוהדים בגדרות ובכוחות משטרה, המסר הוא: 'אנחנו חוששים מכם כי אתם עבריינים'. ככל שתהיה יותר משטרה במגרש, כך תגבר שם האלימות. זו נבואה שמגשימה את עצמה. אני חושבת שזה נובע מחוסר הבנה של תפקיד המשטרה. היא לא אמורה למנוע אלימות אלא לעצור פושעים ולהביא אותם לדין. באנגליה הוציאו את המשטרה מהמגרש, הושיבו את הקהל שעמד עד אז, הורידו את הגדרות, והאלימות ירדה באופן דרמטי".
דברים בשם אומרם
- מאמן נבחרת ישראל, שלמה שרף, מסביר את התבוסה 5:0 מול נבחרת דנמרק בפלייאוף על הכרטיס ליורו, 1999: "הבעיה של הכדורגלן הישראלי אינה השריר הקצר אלא המוח הקצר".
- שרף מבהיר למה הוא מעדיף שאשתו תישאר בבית, 1999: "בשביל ה־2,000 שקל שהיא מביאה, מה אני צריך את הרעש של העקבים שהיא עושה בבוקר?".
- חלוץ בני יהודה, אלון מזרחי, בתשובה לשאלה מה חלומו הגדול, 1992: "בית על החוף, סירת מרוץ, אופנוע ים וב־מ־וו קבריולה, ושתהיה גם פיליפינית שתצחצח לי את נעלי האדידס שלי".
- כדורגלן הפועל תל אביב, סלים טועמה, 1999: "אני לא רוצה להיות סתם ילד טמבל כמו כל הערבים האלה מלוד" .
- אייל ברקוביץ, כדורגלן נבחרת הנוער, 1988: "לבחורה אסור לפתח קריירה עצמאית, היא חייבת להיות רק עקרת בית".
- מוטי איווניר, מאמן כדורגל, 1999: "אני לא שוביניסט, אבל כמו שאני לא רוצה בן רקדן בלט, אני לא רוצה בת שחקנית כדורגל".
