ד"ר נעמי זינגר מגבעתיים, בת 45, נשואה ואמא לשניים. בעלת דוקטורט במדעי המוח מאוניברסיטת תל אביב. עובדת ביחידה לנוירוכירורגיה אונקולוגית ומכון סגול לתפקודי המוח באיכילוב.
מה את חוקרת?
"אני חוקרת כיצד המוזיקה משפיעה על המוח ועל החוויה האנושית, במטרה לפתח כלים טיפוליים והתערבויות קליניות שיועילו לבריאות המוח והנפש".
מה זה אומר בפועל?
"ברמה החווייתית וההתנהגותית, יש למוזיקה יכולת לרגש אותנו, לחבר בין אנשים ולהפעיל את המערכות הפיזיולוגיות שלנו. ברמה המוחית, ידוע שמוזיקה מפעילה קונצרט שלם של מערכות ותהליכים, הרבה מעבר לאזורי השמיעה הבסיסיים. למשל, חולי פרקינסון, שסובלים בין השאר מבעיות תנועה - כשהם שומעים מוזיקה עם קצב ברור, הם מצליחים ללכת צעד גדול יותר ובאופן זורם בהרבה".
מה קורה שם במוח שמאפשר את זה?
"אנחנו עדיין לא יודעים במדויק, אבל יש שתי תיאוריות מרכזיות: הראשונה אומרת שיש לנו במוח כמה מערכות לבקרת תנועה, והמוזיקה מאפשרת לייצר מעקף. כלומר, אם מערכת אחת פגועה, המוזיקה מאפשרת להשתלט על מערכת אחרת ולנצל אותה, למשל, מעקף דרך המוחון, המוח הקטן.
"התיאוריה השנייה אומרת שאנחנו מנצלים את מה שנשאר: בפרקינסון יש אמנם הידלדלות של דופמין במערכת המוטורית, אך המוזיקה מצליחה לגייס ולנצל ביעילות את שאריות הדופמין הקיימות".
2 צפייה בגלריה
ד"ר נעמי זינגר. "החלום הגדול - לייצר התערבות מוזיקלית שעוזרת במצבים של דמנציה"
(צילום: מוטי קמחי)
איך המוזיקה קשורה למערכת התנועה במוח?
"כשמקשיבים למוזיקה, רואים בסריקות המוח התגייסות של מערכת התנועה, גם אם את יושבת בצורה פסיבית. מדובר גם באזורים 'גבוהים' בקליפת המוח, הקורטקס המוטורי וגם באזורים בסיסיים יותר, כמו גרעיני הבסיס (ה־Basal Ganglia)".
אז המוזיקה יכולה להיות כלי לריפוי חולים?
"לצערנו אי אפשר להחזיר נוירונים שאבדו, כך שזה לא מרפא את המחלה, אבל בעולמות השיקום מדובר בכלי שעוזר לאנשים. מבחינתי, החלום הגדול - שאותו חלקתי עם פרופ' ניר גלעדי ז"ל, נוירולוג בכיר באיכילוב שחקר פרקינסון וניוון עצבי - הוא לייצר התערבות מוזיקלית שעוזרת במצבים של דמנציה. באלצהיימר ובדמנציה יש בעיה ביצירת זיכרונות חדשים, אבל יש עדויות לכך שהקשבה למוזיקה הקשורה לזיכרונות אוטוביוגרפיים מהעבר יכולה לעורר את המטופלים ולהחזיר להם את המעורבות. זה אמנם לא נושא המחקר שלי כרגע, אבל הייתי רוצה להיכנס אליו בעתיד".
באילו תופעות קליניות התמקדת עד כה?
"אני חוקרת את הנושא של הנאה ממוזיקה. מוזיקה פועלת במוח כמו סם טבעי ומפעילה את מערכת התגמול. כשאת נהנית משיר, בין אם הוא שמח ומקפיץ ובין אם הוא עצוב, וחווה צמרמורות של עונג, אז לב מערכת התגמול, ובפרט אזור מפתח במערכת הזו שנקרא גרעין האקומבנס, מתעורר לחיים ומתגייס, ומחקרים מראים שיש שם גם הפרשה של דופמין".
"אם בכל פעם ששמעת מוזיקת צ'יל־אאוט היית עם מרגריטה בים, כשתשמעי שוב את המוזיקה הזו - גם בהקשר אחר - היא תייצר אצלך תחושה נעימה"
ומה גילית במחקר שלך בהקשר הזה?
"במחקר הפוסט־דוקטורט שלי, שנערך באוניברסיטת מקגיל עם פרופ' רוברט זאטורה ואלאן דאגר ובשיתוף עם פרופ' תלמה הנדלר, פיתחנו כלי של נוירופידבק. עשינו ניסוי שבו כל משתתף חובש כובע עם חיישנים שקורא את המדדים המוחיים ושאלנו אותו איזו מוזיקה הוא אוהב. בהתחלה הוא הקשיב לה בצורה פסיבית, כשהיא מושמעת בצורה מעוותת מבחינה אקוסטית ולא ברורה. בשלב הבא ביקשנו ממנו להפעיל אסטרטגיות מנטליות ומחשבתיות כדי לשפר את איכות המוזיקה. ככל שהמשתתף הצליח להעלות את הפעילות באזורים של מערכת התגמול שלו, המוזיקה הפכה בעיניו לצלולה, ברורה וכך גם מהנה יותר. כך נוצר מעגל חיובי של חיזוק, והמשתתף לומד לקשר בין המחשבות שלו ובין הפעילות המוחית במערכת התגמול.
"הניסוי כלל שישה מפגשי אימון, ובדקנו מה קורה למשתתפים לפניו ואחריו. ראינו שאנשים אכן מסוגלים ללמוד לווסת את הפעילות המוחית הזו, ובהמשך הם הצליחו לגייס את הפעילות הזו בעצמם, אפילו בלי להאזין למוזיקה".
"למוזיקאים יש לעתים קרובות יתרונות קוגניטיביים שחורגים מהתחום המוזיקלי, כמו זיכרון עבודה אודיטורי טוב יותר. נגינה היא מודל מצוין לפלסטיות מוחית"
מה המשמעות של זה?
"מצאנו קשר ישיר בין מידת ההצלחה של האדם להעלות את הפעילות המוחית שלו בסוף האימון ובין רמות האנהדוניה שלו. אנהדוניה היא תסמין שמופיע המון בדיכאון ובפוסט־טראומה. זה חוסר היכולת לחוות הנאה מדברים שבעבר עשו לנו טוב וחוסר מוטיבציה לעסוק בהם. אצל אנשים עם אנהדוניה, מערכת התגמול פועלת בחסר, והרעיון שלנו הוא לאפשר להם להעלות לעצמם את הפעילות המוחית הזו באופן יזום".
על מה את עובדת נוסף על כך?
"אנחנו יודעים אילו מערכות מעורבות בהנאה ממוזיקה, אבל חסרות עדויות מנגנוניות שמסבירות מה בדיוק במוזיקה גורם לתגובת ההנאה במוח. בחרתי לחקור רכיב פעיל שנחשב דומיננטי מאוד: 'פרדיקציות' (ציפיות או ניבויים. ג"ה). כשאנחנו מקשיבים למוזיקה, המוח מייצר ציפייה מתמדת לגבי התו הבא שיגיע ומתי הוא יגיע. מה שהמלחין, המבצע או הדי־ג'יי עושים, זה להשהות את הציפיות שלנו, לאשש אותן או להפר אותן. המשחקים העדינים האלה וההפתעות שהמוזיקה מכניסה נקראים 'טעות חיזוי'. הטעויות האלה מאפשרות לנו ללמוד, הן מתגמלות את המוח, ומשם נובעת הנאה. הרבה פעמים הרגעים הכי מהנים במוזיקה - רגעי ההתפוצצות וההתפרקות - הם רגעי ההפתעה.
"בימים אלה אני מקימה מעבדה ביחידה לנוירו־כירוגיה אונקולוגית במחלקה הנוירוכירורגית, עם ד"ר טל שחר ובשיתוף מכון סגול לתפקודי המוח. במעבדה נחקור את נושא ההנאה ממוזיקה, לצד פרויקט שאני שותפה לו בשנתיים האחרונות עם ד"ר שחר: תרגום התובנות האלה למיפוי תפקודי בזמן ניתוחי מוח בערות".
"אדם שחי לפני מאה שנה והיה שומע עכשיו טראנס, כנראה לא היה מבין מה עובר עליו"
המוזיקה משתנה, וכל אחד אוהב סגנון אחר. איך המוח קולט למשל ביט של טראנס לעומת מקצבים אנושיים אפריקאיים?
"כאן נכנסים לתמונה ההבדלים הבינאישיים והלמידה הסטטיסטית. את נחשפת למוזיקה מסוימת, נתקלת בטעויות חיזוי ולומדת לעשות בהן סדר. הסטטיסטיקה המוזיקלית שאת נחשפת אליה תשפיע על המקום שבו תחווי הנאה. אם אדם שהיה חי לפני מאה שנה היה שומע טראנס, כנראה הוא לא היה מבין מה עובר עליו.
"כדי שהמוזיקה תפעיל ותתגמל את המוח, את צריכה שהיא תהיה במקום טוב באמצע: לא צפויה ומשעממת מדי, אבל גם לא מפתיעה ומבולגנת מדי באופן שימנע ממך לנחש. את צריכה שיהיה לך מספיק ידע מוקדם על מה שעומד לבוא, לצד הפתעות. כיום, כשאפשר לנתח באופן כמותי וממוחשב את מעברי התווים ולמדוד כמה תו מסוים מפתיע או צפוי, אפשר לשאול את השאלות האלה בצורה מדעית ומדויקת".
אז בעצם נוכל לייצר בעתיד את המוזיקה האולטימטיבית להנאה?
"יש ניסיונות כאלה, אבל מוזיקה היא כמו אידיאל היופי, לכל אחד יש העדפות משלו. יש מוזיקה שקולעת יותר לטעם ההמונים כי הסטטיסטיקה שלה נופלת על אוזניים רבות יותר, אבל יש עוד מנגנונים שמשפיעים. למשל, מה שספגנו מהבית, חוויית הזהות והקונטקסט החברתי שמתפתחים בגיל הנעורים, או מנגנון של התניה: אם בכל פעם ששמעת מוזיקת צ'יל־אאוט היית עם מרגריטה על חוף הים, בפעם הבאה שתשמעי את המוזיקה הזו - גם בהקשר אחר לחלוטין - היא תייצר אצלך את אותה תחושה נעימה.
"אפילו הידיעה הקוגניטיבית שלך משפיעה: אם אשמיע לך קטע ואגיד לך שהלחינו אותו בינה מלאכותית או מלחין אנושי, זה ישפיע על החוויה שלך יותר מהצלילים עצמם".
"מחקרים מראים שאם את רק חושבת שאת מקשיבה למוזיקה יחד עם עוד אנשים, מידת ההנאה שלך עולה"
מה בנוגע להקשר החברתי? למה אנחנו נהנים יותר משיר בהופעה מאשר בבית?
"מחקרים מראים שאם את רק חושבת שאת מקשיבה למוזיקה יחד עם עוד אנשים, מידת ההנאה שלך עולה. מוזיקה היא אמצעי לחיבור, ויש עדויות לכך שהיא מקדמת סנכרון פיזיולוגי ומוחי בין אנשים".
ומה בנוגע לאנשים שמנגנים? אומרים שלמידת נגינה על כלי מגינה מפני דמנציה.
"יש עדויות לכך שאצל מוזיקאים אזורים מוחיים ספציפיים מפותחים יותר, והחומר האפור בהם עבה יותר. למוזיקאים יש לעתים קרובות יתרונות קוגניטיביים שחורגים מהתחום המוזיקלי, כמו זיכרון עבודה אודיטורי טוב יותר. נגינה היא מודל מצוין לפלסטיות מוחית, כלומר, ליכולת של המוח להשתנות ולהתגמש".
הערת שוליים
איזו מוזיקה את אוהבת?
"מגוונת. האמנים האהובים עליי יכולים לנוע משופן לחוזה גונזלס, אבישי כהן ואביתר בנאי ועד לאומני מוזיקה אלקטרונית כמו ג׳יימס בלייק ועמרי סמדר".
