השעה עוד לא 23:00 והיא כבר מבקשת חשבון. אני מופתעת - זה גם השישי שלה בלי הילדים. "לאן בדיוק את ממהרת?", אני שואלת. ואז היא מפילה פצצה: "לסקס לוהט עם החבר החדש שלי".
אני מניחה את היין. שתיתי רק כוס אחת, אני די בטוחה שאני לא שיכורה. אז איך זה יכול להיות? מה אני מפספסת? הרי כל מה שעשינו בשעתיים האחרונות זה לדבר עד כמה המצב מבאס בחוץ. אני משוכנעת שהיא אפילו אמרה לי שמאז שנפרדה מהבחור הירושלמי לפני שנה, לא היה לה סקס! "מה??", אני ממלמלת.
היא מחייכת במבוכה ובסוף אומרת: "טוב, אני צריכה להתוודות. יש לי 'בוק בויפרנד'". ואז היא מספרת שבשנה האחרונה היא התמכרה לספרות ארוטית. ברמה כזו שהיא משערת שזה מה שהרחיק אותה מסקס אמיתי, ומשם היא כבר גולשת להרצאה שלמה.
מתברר שמאז "50 גוונים של אפור" הז'אנר התפתח למגוון תתי־ז'אנרים, מאפיה, פנטזיה, ספורט ומה לא - אבל לכולם יש מכנה משותף: Smut (Sexual Material) - תוכן מיני מפורט. ממש־ממש מפורט. כזה שגם צופי פורנו ותיקים יחווירו ממנו.
"רק בניגוד לסרטי פורנו", היא ממשיכה בהתלהבות, "שמנצלים ומשפילים נשים, ונעשים על ידי גברים עבור גברים, ספרות רומנטית־ארוטית מעצימה נשים לחקור את המיניות שלהן ונכתבת למענן. כל התיאורים האלה מגיעה גם עם עלילה מעניינת שנבנית לאט־לאט ושואבת אותך פנימה - להרגיש שאת הגיבורה. וכשמגיע שלב הסקס, את כבר שם, חווה את זה. ותמיד, כמובן, מדובר בגברים סופר־שווים וסופר־דומיננטיים, שיודעים בדיוק מה לעשות במיטה בלי לשאול שאלות מיותרות".
לדברי חברתי, פחות מלהיב אותה לחפש סקס עם פרטנרים ממשיים, גם כי היא מצליחה לבוא על סיפוקה בדרכים אחרות, ובנוסף - אחרי שאת מבלה שעות בראשך עם גברים מצליחים, חטובים וכריזמטיים, עם שמות כמו טריסטן ואקסבייר שמשתלטים על תאגידים או שומרים על הגלקסיה, קצת קשה להיכנס לאפליקציה ולהחליק ימינה על עופר מפתח תקווה שאוהב לרקוד זומבה או על ירון מהרצליה שמכין אחלה חומוס.
במקרה שלה, גם העובדה שהיא גרושה פלוס תורמת לעניין: "כשאת מנסה לתמרן את חייך בין עבודה לגידול ילדים, פחות יש לך כוח וזמן להתלבש, להתאפר ולצאת לדייטים. עם 'הבוק־בויפרנד' אני נשארת בטרנינג בבית, וגם לא מרגישה מחויבת להיכנס איתו למיטה כבר בדייט השלישי - הציפייה שיש היום לגברים".
כעיתונאית חוקרת שכמותי הרגשתי שאני חייבת לקרוא ספר כזה. גיליתי שכמו בעולם האמיתי, גם פה קשה למצוא את "הנכון". ברוב הספרים הגיבורות בקושי בנות 20, מה שהקשה עליי להזדהות, ועד שסוף־סוף מצאתי ספר שבו הגיבורה גרושה בת 40, מושא אהבתה היה כדורגלן מצליח בן 23. כמו בעולם האמיתי, הבנתי שצריך להתפשר, אז התמסרתי לקריאה. ואז גמרתי.
לקרוא, כמובן! על מה חשבתן שדיברתי? אבל כן, נחשפתי ל־Smut. ומה אומר? מעולם לא נתקלתי בכל כך הרבה מופעים של המילה "זין" (מותר בכלל לכתוב "זין"?). ה־Smut הזה דפק לי את המוח. שיט. למה דפק? חדר אליי חזק. אויש, נו...
לסיכום, זה לא עשה לי את זה. זה הרגיש לי מתאמץ ולא אמיתי. הבנתי שאני עדיין מעדיפה לצאת מהטרנינג ולפגוש את ירון מהרצליה שיכין לי חומוס. בתנאי שהוא אחלה כמובן.
