באוגוסט תציין יוֹבֵל לבקובסקי עשור ללילה שבו חייה כמעט הסתיימו. היא הייתה בת 18, בטיול בלונדון עם סבא שלה רגע לפני הגיוס, כשבדרכם חזרה למלון נקלעו למסע דקירות. תיירת אמריקאית שעמדה סמוך אליה נרצחה, ולבקובסקי עצמה נפצעה בידה לאחר שהרימה אותה באופן אינסטינקטיבי כדי להתגונן. התוקף, מוסלמי ממוצא סומלי, נוטרל ונעצר. בהמשך קבע בית המשפט כי פעל תחת התקף פסיכוטי.
זו הייתה חוויה מבעיתה, אבל לבקובסקי (28) בוחרת לראות גם את מה שהעניקה לה. "הבנתי שהחיים קצרים ובלתי צפויים, ושבכל רגע הכול יכול להסתיים", היא אומרת. "החלטתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהימים שלי כאן, על כדור הארץ, יהיו מספקים ומאושרים ולנסות להגשים את כל מה שאני רוצה ואוהבת".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: בת שחר ניסן, סטיילינג: אייל חג׳בי)
זו הסיבה שאחרי השירות הצבאי (כמדריכת ירי בשריון) עברה לצרפת בעקבות אהבה, אף על פי שכמעט לא ידעה צרפתית, והחליטה שדווקא במדינה הזרה תגשים את חלום הילדות שלה להיות שחקנית. שש שנים לאחר מכן, כשהקריירה שלה כבר הייתה בתנופה, בחרה שוב לעזוב את המסלול הבטוח: היא חזרה לישראל והחליטה לנסות להשתלב גם בתעשייה המקומית.
הוריה קראו לה יובל לרגל העובדה שנולדה בשנה שבה חגגו יובל למדינת ישראל. רוב ילדותה גדלה בתל אביב. "התחביב שלי היה לראות סרטים, לכתוב את הסצנות ואז לבצע אותן מול המראה". בגיל 12 הצטרפה ללהקת הנוער "השכנים של צ'יץ'", אבל הוריה קיוו שהמשחק יישאר בגדר תחביב. "אבא שלי קרא לזה 'הג'וק בראש'", היא מספרת.
לא דמיינתי ש'לא נגמר' תתפוס מקום משמעותי כל כך בחיים של הצופים. אנשים עוצרים אותי ברחוב ומספרים כמה הסדרה נגעה בהם
בגיל 18 הכירה את אנטוני, עורך דין יהודי צרפתי המבוגר ממנה ב־13 שנה והגיע לישראל לביקור קרובים. "במהלך השירות הצבאי הצלחנו לשמור על קשר בלונג דיסטנס, והתכנון היה שאגיע אליו אחרי שאשתחרר. כשסיפרתי לו שאני רוצה ללמוד משחק הוא אמר: 'אני לא יודע איך תהיי שחקנית בצרפת כשאין לך בכלל את השפה. אני לא רוצה לגרום לך לבחור בין החלום שלך וביני'. חשבתי, אני לא מוותרת עליו וגם לא על החלום. אני אלמד צרפתית יום ולילה".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: בת שחר ניסן, סטיילינג: אייל חג׳בי)
אחרי השחרור עברה לגור עם אנטוני, נרשמה ללימודי צרפתית, וכעבור שנה התקבלה לבית הספר למשחק "קורס פלורנט" בפריז. "עבדתי על האודישנים כל כך קשה מהפחד שלא אתקבל, ואז אמרו לי שמקפיצים אותי ישר לשנה ב'". בהמשך שיחקה בהפקות צרפתיות, ובהן הסרט המצליח של נטפליקס "נובורישים" שבו גילמה את התפקיד הראשי. "אנשים התחילו לזהות אותי ולעצור אותי ברחוב. הרבה צעירים, וגם המון יהודים שהתרגשו מזה שיש ישראלית שמשחקת בסרט צרפתי".
ה־7 באוקטובר גרם לה לחשב מסלול מחדש. "הטבח התרחש זמן קצר אחרי שאני ואנטוני נפרדנו. לחוות את 7 באוקטובר בחו"ל זה כאילו הגיע סוף העולם. בתוך שלושה שבועות כבר הייתי בארץ ונשארתי כאן חודש. הייתי חייבת להיות קרובה למשפחה ולחברים. זה גרם לי להתחבר מחדש לזהות ולשורשים שלי, ואז הבנתי שאני רוצה גם לשחק בישראל. בהתחלה המחשבה הייתה להמשיך לגור בצרפת ולהגיע לפרויקטים בארץ, אבל בסוף הרגשתי שאני מעדיפה לעשות את זה הפוך. היו בצרפת כל מיני חוויות לא נעימות. היו לי הרבה חברים שם שתמכו וחיזקו, אבל גם כאלה שקראו לטבח הנורא הזה 'השחרור'. כשאת שומעת אמירה כזו ממישהו שאת מגדירה כקרוב אלייך, זה גורם לטלטלה נורא־נורא גדולה".
הרגשת שאת מקבלת גם פחות תפקידים?
"ברור שהאנטישמיות באירופה עלתה מדרגה, אבל אני לא רוצה להאמין שכל מה שאני לא מקבלת קשור לזה. עד היום אני ממשיכה לשחק גם בצרפת".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: בת שחר ניסן, סטיילינג: אייל חג׳בי)
בתחילת 2025 הצטלמה לבקובסקי לסדרה צרפתית־שוויצרית בשם "העסקה" שבה גילמה סוכנת מוסד, ולדבריה קיבלה יחס עוין מאחת השחקניות הראשיות. "היא ממש תקפה אותי", סיפרה בריאיון למאקו. "הייתי כל כך בשוק, שלא הצלחתי להגיב לה. פשוט התחלתי לבכות והלכתי משם. אחר כך ראיתי שבאינסטגרם שלה יש מלא פוסטים פרו־פלסטיניים". עם זאת, בריאיון שלנו היא מבקשת לחדד שאותה שחקנית לא מייצגת את הכלל: "כולם חוץ ממנה היו מדהימים ומחבקים".
ובכל זאת, היא מודה שלשחק בפרויקטים ישראליים זו חוויה מסוג אחר: "אין אדם שלא רוצה שיכירו אותו בבית שלו. יש הרבה פרויקטים שעשיתי בצרפת שאין לי אפילו דרך להראות למשפחה. פתאום יכולנו לשבת יחד ולצפות בי. היה מדהים לראות כמה הם מתרגשים ושמחים".
הסדרה הישראלית הראשונה שאליה הצטלמה הייתה "איננה" שעלתה בקיץ שעבר ב־yes, ובה גילמה צעירה שחוקרת את מותה המסתורי של חברתה הטובה (נועה קירל). מאז הספיקה לככב בשני סרטים של הקולנוע החרדי ("מדובר בתעשייה מטורפת").
"ברור שהאנטישמיות באירופה עלתה מדרגה, אבל אני לא רוצה להאמין שכל מה שאני לא מקבלת קשור לזה. עד היום אני ממשיכה לשחק גם בצרפת"
אבל הפרויקט שהפך אותה למזוהה בישראל הוא בכלל סדרת הרשת "לא נגמר" של היוצר רעי סולש. כל פרק בסדרה נמשך כשתי דקות וחצי ומתעד באופן ריאליסטי את ההשלכות של מפגש מקרי בין שני אקסים. "זה מצחיק", היא אומרת. "בדרך כלל אני עובדת על דמות במשך תקופה ארוכה, מנתחת כל פרט. כאן קיבלתי סצנה, למדתי אותה ופשוט עשינו אותה בשביל האמנות והכיף. לא דמיינתי שזה יתפוס מקום משמעותי כל כך בחיים של הצופים. היום אנשים עוצרים אותי ברחוב ומספרים כמה הסדרה נגעה בהם, איך הם הזדהו ואיך היא עזרה להם לעבור פרידות ותקופות מורכבות".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: בת שחר ניסן, סטיילינג: אייל חג׳בי)
לבקובסקי, שנפרדה כאמור לפני שלוש שנים מבן זוגה הצרפתי ("הוא רצה משפחה ועבורי זה היה מוקדם מדי"), מודה שהדמות שלה ב"לא נגמר" מזכירה לה את עצמה. כשאני שואלת על חיי האהבה שלה כעת, היא מבקשת שאכתוב: It’s Complicated.
הצטלמת עבורנו להפקת אופנה. מה נשאר מפריז בארון שלך?
"כשהגעתי לצרפת המזוודה שלי הייתה מלאה בגופיות ובכפכפים. אבל אז גיליתי מותגים, חולצות מכופתרות מתחת לסוודרים, ובעיקר שנעליים הן משהו שהוא מעבר לנעלי ספורט. פיתחתי סגנון מאוד אירופי".
והיום?
"אז זהו, שאין לי ממש מה לעשות עם הבגדים האלה בישראל. רוב הסוודרים תקועים בארון, והגופיות והכפכפים חזרו לגמרי".
- צילום: בת שחר ניסן | סטיילינג: אייל חג׳בי | איפור: קרן אסף | שיער: אלירן אליהו
