האם באמת חשוב לנו שכל סלפי שעשינו יישאר אחרינו?

פוסט מורטם: מה קורה לפעילות שלנו ברשתות החברתיות אחרי מותנו?

מה יקרה לאחר מותנו לפרופיל שלנו בפייסבוק, לתמונות שהעלינו לאינסטגרם או לחיפושים שעשינו בגוגל במשך שנים? קוראים לזה "עיזבון דיגיטלי", ויש כמה כללים שטוב לדעת כבר עכשיו

פורסם: 17.02.21 , 07:56
גם אם עדיין לא צברתן נכסים משמעותיים שתרצו להוריש, והמחשבה על כתיבת צוואה רחוקה מכן כפי שהונו של מארק צוקרברג רחוק מחשבון הבנק שלכן, יש היבט נוסף שעליכן להביא בחשבון: הנכסים הדיגיטליים שלכן.
פרופ' שלי קרייצר־לוי וד"ר רונית דוניץ־קידר מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת־גן, שכתבו את המאמר "הנצחה של האגבי: על הורשה של נכסים דיגיטליים" בספר חדש, "סוף החיים" (הוצאת קו אדום), מהרהרות בענייני זיכרון והנצחה ומבהירות מהם דיני הירושה של הנכסים הדיגיטליים שלנו.
"עד להופעת הרשתות החברתיות, החפצים שהאדם אסף ושמר בימי חייו ייצגו אותו באופן מסוים, והקרובים היו מעבירים ביניהם אלבומי תמונות נבחרים של הנפטר בזמן השבעה. הפרופיל בפייסבוק, לעומת זאת, הוא עצום, מלא מידע וחסר כל ערך וחשיבות", אומרת ד"ר דוניץ־קידר.

2 צפייה בגלריה
ד"ר רונית דוניץ קידר (מימין) ופרופ' שלי קרייצר
ד"ר רונית דוניץ קידר (מימין) ופרופ' שלי קרייצר
ד"ר רונית דוניץ קידר (מימין) ופרופ' שלי קרייצר
(צילום: אלבום פרטי)

"אחת הבעיות של החברה המודרנית היא תיעוד יתר", מסכימה פרופ' קרייצר־לוי. "אנחנו עושים המון לייקים, חיפושים, תגובות ושיתופים מדי יום, והכל נשמר ברשתות החברתיות. ואם הכל מתועד כאילו הוא חשוב, אז בעצם שום דבר לא באמת חשוב.
"האם באמת חשוב לנו שכל סלפי שעשינו יישאר אחרינו? זה דומה לחומרים ממצלמת מעקב שעוקבת אחרינו שעות על גבי שעות במשך שנים. אם היו חומרים כאלה בנמצא, סביר שגם אותם משפחת המת הייתה רוצה לקבל, כמו כל דבר שקשור אליו, אבל האם זה בעל ערך? אנחנו חושבות שלא. שובל הלייקים ברשת החברתית לא מבטא את האני של האדם, ולכן אין לראות בהם נכס. גם היסטוריית הפעילות של הפרופיל ברשתות החברתיות לא מייצגת את האדם ואת מי שהוא היה. באותה מידה לא הייתי רוצה להוריש לקרוביי את כל היסטוריית המסלולים שלי ב־Waze".
לדבריהן, אסור לשכוח שמה שבאמת מעצב לנו את הפרופיל ומעודד אותנו לפעילות אינסופית זה הרשתות החברתיות, דוגמת פייסבוק. "הרשתות הן סוחרי מידע, אנחנו רק המוצר. הפעילות הרבה שלנו נמכרת למפרסמים ולכל מי שיכול להפיק ממנה תועלת", מסבירה ד"ר דוניץ־קידר. "אז לפני שנשאל אם הפעילות שלנו ברשתות החברתיות היא חלק מהרכוש שנוריש במסגרת העיזבון שלנו, נשאל עד כמה היא באמת משקפת את הזהות שלנו, או שאנחנו מציגים מציאות מלאכותית והיא תוצאה של המניפולציה של הרשתות החברתיות".

הנה 7 דברים שכדאי לנו לדעת:

1. חוזה השימוש תקף גם אחרי המוות

רוב האנשים שמצטרפים לרשתות החברתיות לא קוראים בקפידה את תנאי השימוש - אבל חשוב להבין שמדובר בחוזה מחייב שאין בו משא ומתן. לכל פלטפורמה יש תנאי שימוש משלה, וכל אחת מכריעה מה יקרה לחשבון המשתמש לאחר מותו. לינקדאין וטוויטר, למשל, מוחקות את החשבון באופן אוטומטי ברגע שמדווחים להן על המוות. פייסבוק משנה אותו לפרופיל הנצחה, וכך גם נעשה באינסטגרם. בכותרת נכתב "זוכרים את.../Remembering", והחשבון למעשה קופא. בפייסבוק אי־אפשר למחוק פוסטים ישנים ולהתכתב בשמו של המשתמש שהלך לעולמו, ובאינסטגרם לא ניתן להוסיף לו תמונות חדשות או עוקבים, לשנות הגדרות או להגיב בשמו.

2. למנהל העיזבון אין השפעה גדולה

פייסבוק מאפשרת למשתמשים לבחור אדם מסוים שישמש איש קשר לנושאי הנצחה ויהיה ממונה על הפרופיל לאחר המוות. הוא יכול לכתוב פוסט אחד לזכר הנפטר שיופיע בראש העמוד, לנהל את הנראות של הפרופיל, לסנן את הפוסטים לזכר הנפטר או לבקש את סגירת הפרופיל. למעשה, האיש הזה מנהל את "טקס האשכבה הדיגיטלי", אבל לא יותר מזה.

3. אבל המוות לא סופי עד להודעה עליו

כל עוד הרשת החברתית לא יודעת שהאדם מת, ואם לקרוביו יש סיסמה לחשבון שלו, ואם הם לא יודיעו על מותו לרשתות החברתיות, הם יוכלו להמשיך לתפעל את העמוד שלו תחת פחות מגבלות מאשר בחשבונות ההנצחה. חשוב לזכור: החוזה של הרשתות החברתיות היה עם המשתמש שנפטר, לא עם קרוביו, ולכן הם לא מחויבים להיענות לו.

4. רגע, יש בכלל חוק?

בישראל עדיין אין חקיקה בנוגע לנכסים דיגיטליים, בעוד בארצות־הברית חקיקה כזו כבר אומצה בחלק גדול מהמדינות. החוק האמריקאי קובע כי מתוך דאגה לשמירה על פרטיות המת, על המשתמש להודיע על רצונו עוד בחייו (במסגרת צוואה או ייפוי כוח). בהסכמתו יוכלו קרובי משפחתו לקבל גישה מוגבלת לפרופיל שלו.

5. לתמונות דווקא יש חוקים משלהן

בעוד על הפרופיל עצמו אין זכות קניין, על התמונות חלות זכויות יוצרים. הזכויות שייכות לצלם, ולאחר מותו הן עוברות ליורשיו לתקופה של 70 שנה.

6. מפתח לזיכרון

יש חברות שמכריזות על עצמן באינטרנט שהן מנהלות עיזבון דיגיטלי. הן מציעות לבעל החשבון ברשת החברתית כלי לניהול סיסמאות, שבעזרתו יוכל להגדיר מי יקבל גישה לסיסמאות שלו לאחר מותו.

7. לערוך ולהיערך ליום שאחרי

"כבר בחייכם כדאי שתשקיעו רגע ותחשבו על העיזבון הדיגיטלי שאתם משאירים אחריכם. תשאלו את עצמכם: מה יקרה איתו ביום שאחרי והאם הוא מייצג אתכם נאמנה?", מציעות פרופ' קרייצר־לוי וד"ר דוניץ־קידר. "לדעתנו, זה הרגע לערוך ולמחוק פוסטים והתכתבויות שלא הייתם רוצים שיישארו אחריכם".

ומה רוצים המשתמשים עצמם?

במסגרת מסמך מדיניות של איגוד האינטרנט הישראלי בנושא "זיכרונות דיגיטליים: גורלם של תוכן ומידע אישי לאחר המוות", מאת פרופ' מיכאל בירנהק וד"ר טל מורס, שנערך בשנת 2018, נחשפה עמדת גולשי האינטרנט ביחס לגישה אל הזיכרונות הדיגיטליים שלהם:
38% היו רוצים לתת ליקיריהם גישה מלאה לחשבונותיהם אחרי מותם.
27% היו רוצים לחסום לחלוטין גישה לכל הפלטפורמות שבהן ניהלו חשבונות.
35% היו רוצים לתת גישה חלקית, בהתאם לתוכן ולפלטפורמה.
ולמי יימסר המידע?
רוב המשתמשים מעדיפים לתת אותו לבני הזוג שלהם, הרבה יותר מאשר להוריהם, לחבריהם או לילדיהם.

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.