לפני שמונה חודשים שלחה עו"ד רחלי זילברפרב שרייבר הודעה למעצב הנעליים האמריקאי הנודע סטיוארט ויצמן, האיש שהפך את נעלי היוקרה ליצירת אמנות נחשקת ועיצוביו נצפו על אינספור כוכבות־על. את ויצמן הכירה לפני שבע שנים באירוע נטוורקינג בניו יורק ומאז נרקמה ביניהם ידידות. "שלחתי לו הודעה על הרעיון שהתבשל אצלי כבר כמה שנים, לייסד ועידת אופנה בישראל, ושאלתי אם יסכים להגיע ולשאת דברים", היא מספרת. "זה היה הרגע הכי מפחיד בכל רכבת ההרים הזו, כי ידעתי שאם הוא אומר כן, אין לי דרך חזרה וזה חייב לקרות. הוא כמובן הסכים, ויצאתי לדרך".
אבל בחודש שעבר, שבועות ספורים לפני השקת האירוע, הודיע ויצמן כי הוא מבטל את בואו בשל סיבות אישיות. "ההודעה הזו שברה את לבי פעמיים", אומרת רחלי. "במישור האישי חיכיתי מאוד לראות את החבר שלי, ובמישור של הוועידה אני עצובה להפסיד דובר מפתח משמעותי כל כך. אבל אגיד לך את מה שאמרתי לו - גם אם הוא בסוף לא יגיע, אני מודה לו על כך שהוביל אותי עד לכאן. התרומה שלו לכך שהוועידה קורית היא משמעותית ועומדת בפני עצמה. עצוב לי, אבל אני מודה על הדרך והולך להיות אירוע לא פחות ממדהים".
את "ועידת האופנה של ישראל", שתתקיים ב־9 ביולי בהאנגר 11 בתל אביב, מובילות שתי נשים שחיות ונושמות סטייל: רחלי ורומי הרוש. רחלי (35), עורכת דין מומחית לדיני אופנה, היא אם לארבעה, הצעיר בהם בן חודשיים. רומי (27) היא כתבת הצרכנות והאופנה לשעבר ב"תוכנית חיסכון" של חדשות 12. הן הכירו כשרומי רדפה אחרי רחלי כדי לקבל סיפורים משפטיים פיקנטיים מעולם האופנה, והחיבור היה מיידי. כשרחלי שיתפה את רומי ביוזמה, היא ידעה שהיא חייבת להשתתף בה.
הוועידה תארח מעצבים, אנשי תעשייה, תקשורת ואקדמיה, יזמים ומשפיענים. המטרה: להציב את תעשיית האופנה המקומית במרכז השיח, ליצור פלטפורמה שתפגיש בין כלל הגורמים הפועלים בתחום ולחבר את ישראל בחזרה לזירה הבינלאומית, משימה שנראית כמעט בלתי אפשרית בימים אלה. מתוך אמונה יוקדת ברעיון השקיעו השתיים בפרויקט לא רק חודשים של עבודה אלא גם לא מעט כסף. "אלה סכומים של מאות אלפי שקלים", אומרת רחלי, "ואין גוף שעומד מאחורינו. אלה הכספים שלנו, החסכונות שלנו".
עולם מכוער של אגו
הדרך להקמת הוועידה חשפה את הקשיים העמוקים שמהם סובל הענף המקומי. "מה שמונע מהתעשייה לפרוץ קדימה בשנים האחרונות זה שאין תשתית אחת שמרכזת את כל הדבר הזה", אומרת רחלי. "במדינות כמו צרפת, למשל, יש שר אופנה רשמי, אבל אצלנו האופנה לא נתפסת כחלק מהתרבות ואין מי שיקדם אותה וישקיע בה. המעצבים לא מאוגדים. יש כמה גופים שמטפלים בנושא, אבל הם מפוזרים בין משרד הכלכלה, משרד התרבות ולשכת המסחר, ואני לא בטוחה שכל המעצבים יודעים למי לפנות".
לכך מתווספת גם בעיית האגו שאפיינה את הדור הוותיק של המעצבים. "בשנת 2016, כשלמדתי משפטים באוניברסיטה העברית, עבדו בכנסת על חוק שנועד להגן על מעצבים", מספרת רחלי. "יזמתי אז שולחן עגול כדי לשמוע את דעתם של המעצבים. החוק עדיין היה בטיוטות והיה אפשר להשפיע עליו. התחלתי לעשות טלפונים, אבל לא הייתי מוכנה לתגובות שקיבלתי. מעצבת אחת שאלה אותי אם תהיה תקשורת באירוע. מעצב אחר אמר לי שהוא לא מוכן לשבת עם מישהי מסוימת, ומעצבת נוספת אמרה שהיא לא מוכנה לשבת עם ההוא. נחשפתי לעולם מכוער של הרבה אגו. הדור החדש, לעומת זאת, כבר מבין אחרת את ההתנהלות העסקית. הוא יודע ששיתוף פעולה עם המתחרים יכול לעזור להוזיל עלויות ולצמוח".
רומי, שמכירה היטב את הפן התקשורתי, מזהה גם חוסר עניין מצד התקשורת המקומית. "מתוך שבעה אייטמים שניסיתי להעביר על אופנה בחדשות, אולי רק אייטם אחד התקבל", היא אומרת. "יש המון כישרון בארץ, אנחנו לא נופלים ממדינות אחרות. המטרה היא שהתקשורת תתייחס לתחום כאל תעשייה בעלת כוח. במדינות אחרות יש לאופנה כוח כלכלי גדול. אין סיבה שזה לא יקרה גם כאן".
רחלי: "לאופנה יש פוטנציאל עצום לשנות תדמית של מדינה. כשאת חושבת על צרפת או על איטליה, האופנה שם כל כך דומיננטית שהיא אוטומטית צובעת את המדינות האלה באור תרבותי ואת האזרחים שלהן כמתורבתים. מותגים מייצרים שפה בינלאומית שפוליטיקה לעולם לא תצליח לייצר. אם אלך בפריז עם תיק של שאנל ואראה מולי עוד מישהי עם אותו התיק, מיד ייווצר בינינו חיבור שיגשר על כל הפערים. האופנה מאפשרת לנו להתחבר לתרבויות זרות ושונות מנקודת מוצא הרבה יותר יפה ומקרבת, במקום להיתקע מראש במגננה של פוליטיקה ובשאלות של מי את, מאיפה את, ואם את ציונית או יהודייה".
רומי: "לגמרי. אולי זה יכול לתרום גם למערך ההסברה של המדינה, לייצג אותנו דרך משהו בהרבה יותר עדין, ולא רק מהזווית הצבאית והקשוחה הרגילה".
אפשר להגדיר אופנה ישראלית?
רומי: "עדיין לא, אבל זה חלק מהשינוי שיכול להתחולל כאן".
רחלי: "צריך מצע שיאפשר את השינוי. יכול להיות שהבשורה שתצא מכאן בכל הנוגע לאופנה ישראלית לא תהיה בהכרח בגדי קז'ואל כמו כפכפים ושורטס, אלא דווקא הטמעה של טכנולוגיה מתקדמת".
אחת הרעות החולות של התעשייה המקומית, שעליה מתלוננות הצרכניות לעתים קרובות, היא התמחור הגבוה של העיצוב הישראלי לעומת רשתות האופנה המהירה. רחלי, שמכירה את התחום מזווית משפטית ועסקית, טוענת שלא מדובר בגזירת גורל אלא בכשל חינוכי עמוק.
"לא מלמדים מעצבים בבתי הספר בארץ איך לתמחר נכון ואיך לייצר נכון", היא חורצת. "יש הרבה דגש על תפירה ועל עיצוב ולא על ניהול העסק, וזה גורם לכך שהרבה פעמים בוגרי בית ספר לאופנה מסיימים לימודים, פותחים מותג ומתמחרים שמלה ב־2,000 שקל. אני לא אקנה אותה, אני לא מכירה אותך כדי לקנות את השמלה הזו. זו בעיה של חינוך. זה לא שאבסולוטית יותר יקר לייצר כאן מאשר בצרפת".
כדי לפתור את הכשלים האלה, הוועידה מתוכננת לכלול פאנלים מקצועיים שיעסקו בנושאים בוערים כמו אסטרטגיה, מיתוג, שיווק וחדשנות. אורחת הכבוד תהיה פרן מאליס האמריקאית, שכיהנה במשך שנים כנשיאת ארגון המעצבים האמריקאי (ה־CFDA), והיא זו שייסדה בשנות ה־90 את שבוע האופנה של ניו יורק, לאחר שאיחדה את התצוגות המפוזרות של העיר תחת קורת גג אחת. מאליס גם נחשבת כמי שזיהתה, טיפחה והרימה את הקריירות של מעצבי־על כמו מארק ג'ייקובס, מייקל קורס, ג'רמי סקוט ואחרים.
הקשרים עם מאליס ועם סטיוארט ויצמן לא נולדו במקרה, אלא בזכות נחישות בלתי מתפשרת של רחלי, שלמדה תואר שני בדיני אופנה בבית הספר למשפטים "קרדוזו" בניו יורק ופועלת מאז לקידום התעשייה. את פרן מאליס פגשה בשנה שעברה, כשיזמה השתתפות של מעצבות ישראליות בתערוכת אופנה בגלריה במנהטן. הסיפור על יוזמה ישראלית ונשית תפס את מאליס, שהחליטה להתגייס: היא דאגה לקניינים, דוגמניות, איפור ושיער, והקשר נעשה חם וקרוב. בנובמבר האחרון, בפגישה אצלה בסלון, היא כבר הבטיחה לרחלי שתגיע לוועידה בתל אביב. עבור המעצבים המקומיים לפגוש את מאליס זו הזדמנות פז, שכן במרחק שיחת טלפון קלילה היא יכולה לסדר עבודה בכל בית אופנה אמריקאי נחשב. "פרן קיבלה הרבה תגובות מאנשים ששמעו שהיא מתכננת להגיע לארץ ואמרו לה שכדאי לה לוותר, אבל נכון לעכשיו היא עומדת בהחלטה שלה", אומרת רחלי.
מה זה חופשת לידה?
רחלי גדלה בקריית אונו בבית דתי ומנהלת אורח חיים דתי גם כיום. האהבה לאסתטיקה ליוותה אותה תמיד. "התלבטתי אם ללמוד משפטים או עיצוב אופנה, ובסוף החלטתי על משפטים", היא אומרת. "בשנה השנייה נתקלתי בעולם של קניין רוחני והתאהבתי מיד. בהמשך, כשרציתי להגשים חלום וללמוד לתואר שני בארצות הברית, מצאתי בית ספר למשפטים שמתמחה בדיני אופנה. לא האמנתי שיש דבר כזה".
את לימודי התואר השני בניו יורק החלה רק שישה שבועות לאחר לידת בנה הבכור. "יש לי תמונה מאותה תקופה", היא אומרת, "היא צולמה בשלוש לפנות בוקר. אני שואבת מצד אחד, מיניקה מהצד השני, וחומר הלימוד מונח לי על הברכיים. זה היה טירוף מוחלט". גם עכשיו, כאמור, היא מפיקה את המיזם המורכב במקביל לאימהות לתינוק בן חודשיים. "בשבילי הדרך היחידה לצלוח חופשת לידה הוא להיות בהמון עשייה, זה משהו שממלא אותי. אני מבינה פעם אחר פעם שהנוכחות של ילדים יכולה להתקיים בהרמוניה בעולם העשיר שבניתי לעצמי".
מה עושה ביומיום עורכת דין שמתמחה בדיני אופנה?
"אני עובדת עם מעצבים, חברות ומותגים מחו"ל שיש להם פה הסכמי זיכיון, אני מטפלת בהפרות של סימני מסחר, בזיופים, בהסכמים עם משפיענים, הסכם מייסדים, הסכמי עבודה וגם רישום של סימני מסחר ושל עיצובים. זה עולם שלם".
רומי, לעומתה, גדלה בתל אביב. בזמן השירות הצבאי התחילה לעבוד כתחקירנית בחדשות הבוקר. "הייתי מחליפה מדים באוטו ועוברת למשמרת ב'", היא נזכרת. "הייתי מתלבשת אובר לעומת הבנות האחרות שעבדו איתי והיו גדולות ממני בעשור. הרגשתי שהבגדים שאני בוחרת הם סוג של הצהרה. הם מייצרים כלפיי כבוד ומכניסים אותי למגרש של הגדולים. פתאום אני כבר לא הילדה הקטנה.
"בזמן העבודה שם תמיד אמרו לי 'איך את לא מתעסקת באופנה, למה דווקא חדשות?'. עם השנים למדתי לשלב בין שני התחומים בצורה שנהניתי ממנה. ככה חברתי לרחלי. יש לה מוח יצירתי ופורה שלא מפסיק לחשוב על רעיונות חדשים ובשבילי, ככתבת, זה היה מכרה זהב".
במקביל לעבודה השלימה תואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה ברייכמן. לפני כחצי שנה חזרה מלימודי תואר שני בתקשורת ושיווק בלונדון. מאז היא מגויסת לוועידה. "כשרחלי סיפרה לי על החלום שלה אמרתי לה מיד, 'אני מצטרפת אלייך'. יש פה שילוב של אופנה ותקשורת שמאוד מתאים לי. כשסיקרתי את התחום הבנתי דברים עמוקים על התעשייה אבל לא היה לי את המקום לבוא לדבר עליה. כאן זה אפשרי".
בספטמבר הקרוב רומי תעמוד מתחת לחופה עם בן זוגה. "האמת היא שכששואלים אותי מתי אני מתחתנת, אני לפעמים מתבלבלת בתאריך ואומרת את תאריך הוועידה", היא אומרת. "מבחינתי אין אירוע אחד שיותר חשוב מהשני, ושניהם ענקיים".
כבר יש שמלת כלה?
רומי: "השמלה היא של גליה להב, שהיא חברת משפחה שלנו. נראה לי שאחליף שתי שמלות במהלך הערב. שתיים זה לגמרי מדויק בעיניי, לא צריך להגזים מעבר לזה".
תפסיקו להגיד "זה דוסי"
כאישה דתייה שחיה ונושמת את הענף, לרחלי יש בטן מלאה על האופן שבו רבים בתעשייה המקומית מתעלמים מהמגזר הדתי, המהווה כוח קנייה אדיר שפשוט לא סופרים אותו. "אני לא מרגישה שהמעצבים שמחוץ למגזר נותנים מענה לציבור הדתי או בכלל מביאים אותו בחשבון", היא אומרת. "כשהתחתנתי ממש התבאסתי לשים כיסוי ראש, כי כל מה שהיה זה שביס לא אופנתי בכלל. לאט־לאט המגזר הדתי התעורר והבין שהוא כוח קנייה משמעותי. נשים מעצבות הרימו את הכפפה, ומתוך מחסור של שנים התחילו לעצב בגדים שעונים על קריטריונים של צניעות".
ברשתות האופנה הגדולות אנחנו גם רואים לא מעט פריטים צנועים.
"זה קורה בעיקר כי רוב הרשתות הגדולות הן אירופיות, שם לבוש צנוע הוא אופנתי. באירופה את יכולה ללבוש חצאית פליסה באורך מידי וזה ייחשב לשיא הסטייל, בעוד שבארץ יסתכלו על זה ויגידו שזה 'דוסי'. אבל אם תנסי, למשל, למצוא שם שמלת ערב צנועה, יהיה לך קשה מאוד".
