הן נכנסות לשיעור, מעמידות את הטלפון בהיכון, מצלמות, עורכות ומעלות לרשת. לכל אחת מהן אלפי עוקבים, ותלמידים ברחוב מזהים אותן ומבקשים סלפי. הכירו את המורות שהן כוכבות רשת.
המורה להיסטוריה לא יוצאת לחופשה
דורין טל אסולין (38) מאשדוד, נשואה ואמא לארבעה, מורה להיסטוריה ואזרחות במקיף ט' אשדוד, 7,181 עוקבים בטיקטוק
הוראה: "הייתי בצבא כמה שנים טובות ומילאתי תפקידי קצונה (השתחררתי בדרגת סרן). הרבה אנשי צבא הולכים אחרי זה להוראה, אולי כי אלה מסגרות דומות, עם חוקים ברורים, עבודה עם אנשים ושליחות. בתיכון אני באמת מרגישה כמה המפגש עם התלמידים בגיל הזה משמעותי, כמה רואים בנו דמות להערצה שיכולה להשפיע. זה מקצוע נוח לאמהות מבחינת שעות, אבל אי אפשר להצליח בלי לאהוב את זה.
הרשת: "פתחתי טיקטוק בשביל לעקוב אחרי הבת שלי. יום אחד נסענו למיני ישראל, והתחלתי ללמד את הבנות שלי קצת היסטוריה. אחת הבנות זה הצחיק והיא צילמה את זה. החלטתי להעלות את הסרטון סתם בתור קטע, תחת הכותרת 'המורה להיסטוריה לא יוצאת לחופשה', וקיבלתי המון תגובות ולייקים. אחרי שהסרטון הראשון הצליח, העליתי עוד סרטון עם עוד מורה, ככה בהלצה. הגיעו עוד תגובות. אני בעצמי קיבלתי את הסרטון בשיתופים.
המצלמה: רוב הסרטונים מתוסרטים לפי סיטואציות אמיתיות שקורות וכולם מכירים, או קטעים שפשוט קורים מעצמם. למשל, הייתה לי סיטואציה, לא מבוימת, שתלמידה איחרה ובאה לכיתה עם כדורי שוקולד, הצחיקה אותי וצילמה אותי. יש לי מעט מאוד סרטונים בשיעור עצמו. אם אני מצלמת בכיתה, זה בעיקר לקראת סיום השנה. הם בכל זאת בני נוער וילדים, ואני לא רוצה להסתחבק איתם יותר מדי כי אחר כך קשה להחזיר את המשמעת. הם יכולים לחשוב שאנחנו חברים כי הצטלמנו אתמול לטיקטוק, ולכן בעיניי חשוב לשמור על דיסטנס ומשמעת.
התוכן: היום אני מעלה סרטונים שקשורים לחומר הלימודי, אבל לא חופרת. אני מעלה סרטונים קצרים שמסכמים נושא כלשהו בקצרה, מין בריף. בעיקר אני מעלה סרטונים של סיטואציות שקורות בבית הספר ומורות מזדהות איתן. למשל, סרטון על זה שאם יש לך שעה פנויה אל תשבי בחדר המורים כדי שאחראית המערכת לא תתפוס אותך ותכניס אותך למילוי מקום, או על התנפלות שיש על מורה מקצועית שנכנסת לכיתה בזמן מבחן.
העוקבים: הקהל שעוקב אחריי מורכב בעיקר ממורות ותלמידות. אני מקבלת תגובות ממורות שאומרות לי: 'וואי, את עושה לי חשק לחזור להוראה, עזבתי ואני מתלבטת', 'פתאום בא לי לעבוד איתך בבית ספר'. כשאני הולכת לחנויות ופוגשת נערים, הרבה פעמים מזהים אותי ואומרים 'הנה המורה מהטיקטוק'. התלמידים מתלהבים מהעניין ומבקשים בעצמם לעשות איתי סרטונים. אני מורה בחטיבה העליונה, אבל אם אני מתקרבת לחטיבת הביניים, הם קוראים לי ומבקשים שנעשה סרטון יחד".
טיפים למורה: אל תיכנסו למקצוע הזה אם זה לא בא מהנשמה ומאהבת ילדים, צריך הרבה הכלה; בכיתה כדאי לשמור על משמעת וגבולות ברורים. בשיח באחד על אחד לאפשר גישה רכה, קשובה ומכילה יותר; להשאיר את האגו בבית ולא לקחת שום דבר באופן אישי".
יש לי המון עוקבים מעל גיל 18
שירה גולד (30) מקריית ביאליק, נשואה, מורה לאנגלית בבית ספר מיתרים, קריית ביאליק, 13.7 אלף עוקבים בטיקטוק
הוראה: "אהבתי אנגלית מאז שהייתי קטנה והשפה תמיד באה לי מאוד טבעי. בצבא הייתי מורה חיילת, ואחרי השחרור, כשהתחלתי לחשוב מה יכול להתאים לי, החלטתי ללכת עם הנטייה הטבעית והאינטואיציה. מאז אני מורה.
הרשת: נכנסתי לרשת לפני שנהייתי מורה. בהתחלה נכנסתי כזמרת יוצרת, אחר כך התעסקתי ביצירת תוכן ודי הצלחתי. אבל בסוף הבנתי שהוראה זה המקום שלי. הפריצה האמיתית שלי בטיקטוק באה כמורה. העליתי סרטונים שקשורים לתלמידים, לבית הספר ולשיטות הלימוד שלי וזה הצליח בטירוף. הבנתי את הפוטנציאל העסקי ופתחתי גם עסק לשיעורים פרטיים. אני מחוברת לעולמות של הילדים והרשת זה חלק מהעניין. אני לא באה אליהם מגבוה, יש לנו שפה משותפת כי הם ברשתות כל היום, וזה מחבר.
המצלמה: מצלמת עם הטלפון. התלמידים שלי מתים על זה. אני מקבלת תמיכה גדולה מההורים, והילדים רואים את זה כצ'ופר.
התוכן: לפעמים יש לי הסברים ספונטניים ומגניבים או שיטות מיוחדות בכיתה שאני חושבת שיכולים לעזור גם לתלמידים אחרים.
העוקבים: כשבדקתי את הסטטיסטיקות בטיקטוק, הופתעתי לגלות שהעוקבים שלי הם לאו דווקא הילדים מבית הספר. ההורים כמובן נהנים לראות מה קורה בכיתה, אבל יש לי המון עוקבים מעל גיל 18 שרוצים לשפר את האנגלית. התלמידים שלי כמובן עוקבים ומגיבים בכל פלטפורמה אפשרית. בתקופות שהסרטונים שלי היו ויראליים, אנשים זיהו אותי ברחוב וביקשו תמונות.
טיפים למורה: לא חייבים להיות מושלמים מהרגע הראשון. זה שהרגע סיימתם הכשרה ואתם יוצאים רעבים לטרוף את השטח לא אומר שהכול יתקתק על ההתחלה. תנו לעצמכם את הזמן ללמוד ולהשתפר; מילת המפתח היא ארגון. שבו עם עצמכם בתחילת כל יום או שבוע, ותסגרו עם עצמכם מה אתם עומדים לעשות. זה נותן שקט; תהיו המורים שלא היו לכם. אני נכנסתי למקצוע גם בזכות זה".
"בכיתה שלי לא מצביעים"
ניצן חורי (30) מלוד, נשואה ואמא לילדה בת שנה, מאמנת הורים ונוער, מורה לחינוך מיוחד ומורה לתנ"ך בתיכון טכנולוגי עתיד לוד, 6,074 עוקבים באינסטגרם
הוראה: "כבר בתיכון ידעתי שבעתיד אעסוק בחינוך, הייתי תלמידה חלשה (היום יש לי שני תארים). יש לי קושי בשליפה שיצר חרדה ולא הסתדרתי בסיטואציה של שאלות ותשובות. בחרתי להיות מורה כדי להוכיח לעצמי ולמורים שלי שאני יכולה להצליח. היום אני תמיד מחכה קצת אחרי שאני שואלת שאלה, כדי לתת הזדמנות גם למי שלא חושב כל כך מהר.
הרשת: כולנו היום ברשתות. לי מפריע שרוב התוכן הוא קופונים ומוצרים, אני רוצה לתת תוכן מעבר. האקדמיה לא ממש מכשירה מורים לעבודה עצמה, והלימוד מגיע הרבה פעמים בשטח. יש כאלה שלומדים תוך כדי תנועה ויש כאלה שעוזר להם לראות מישהו אחר עושה את זה. חשבתי על זה שאם אני אצלם את עצמי מתמודדת עם סיטואציה משמעותית, זה יכול לסייע. בהמשך צילמתי פודקאסט, 'חינוך על הדרך'.
המצלמה: אני פותחת אותה בתחילת השיעור, ואחר כך עורכת את החלק שאפשר ללמוד ממנו. הילדים לא מופיעים בסרטונים. אם קורים דברים רגישים או שעולה נושא אישי, אני לא מעלה כמובן.
התוכן: בדרך כלל הדגש הוא לא על המקצוע עצמו אלא על מה שמסביב. המון מורים מעולים בבניית שיעור ובפדגוגיה, אבל בזמן אמת השאלה היא איך אני מעבירה את הפדגוגיה לשטח ומה אני עושה כשתלמיד מפוצץ שיעור או מעליב אותי. יש מורים שהיכולת להחזיק כיתה באה להם באופן טבעי, ויש כאלה שצריכים לעבוד על זה. כשהתחלתי, חשבתי שאני צריכה להיות קשוחה, אבל זה לא ממש עבד. כל הזמן היו לי אירועי משמעת והגעתי למצב שהבנתי שטעיתי. בשלב מסוים החלטתי להיות אני, ודברים השתנו. למשל, בכיתה שלי לא מצביעים, יש זרימה.
העוקבים: בני נוער, הורים ומורים שמחפשים עוד דרכים להתמודד.
טיפים למורה: מצד אחד, לבחור את המלחמות. לא חייבים לראות ולשמוע כל דבר. מצד שני, לא לוותר על כבוד בסיסי ולא לחפש שיאהבו אתכם; לנסות להגיד יותר 'כן' מ'לא' ולהשתמש בהומור (תלמיד ניסה להביך אותי ושאל, 'את בתולה?'. עניתי לו שאני מזל טלה); להסביר את הערכים שמובילים אתכם. למשל, לא סתם לכעוס על תלמיד שמאחר, אלא להסביר לו שזה זלזול בזמן של האחר".
"יש לי הרבה עוקבים מירושלים, מיהודה ושומרון וגם מארצות ערב"
אפרת טהר (39) מבאר שבע, אם יחידנית לשניים, מורה לעברית בבית ספר אל חיאת בערערה, 56.6 אלף עוקבים בטיקטוק
הוראה: "למדתי באוניברסיטה מקרא ומחשבת ישראל, והתחלתי כמורה מחליפה. איכשהו הגעתי לחנך כיתה וללמד קריאה וכתיבה בכיתה א'. בהמשך רציתי משהו שונה ועברתי ללמד בשירות בתי הסוהר. שם התחילה מערכת היחסים שלי עם החברה הבדואית. בהתחלה העברתי שיעורים פרטניים לתלמידים במכללה בבאר שבע, ובהמשך הציעו לי ללמד בבתי ספר בכפרים. החלטתי לחזור למערכת החינוך כי זה נתן לי יציבות שהייתי צריכה, אבל עם הזמן זה נהיה הרבה מעבר לזה. אני מלמדת אותם לא רק שפה אלא גם על החגים שלנו, חלקם לא ראו יהודים בכלל. אני גם לומדת עליהם ועל התרבות שלהם.
הרשת: תמיד אהבתי לצלם ולתעד, ובשלב כלשהו החלטתי להעלות לרשת שיעור שנראה לי שיכול לתרום לאנשים. אנשים הגיבו וגם הילדים רצו להצטרף. התלמידים נהנו, התגובות היו אוהדות, והבנתי שאני כנראה עושה משהו טוב. בהתחלה הייתי נבוכה, אבל הילדים פורחים.
המצלמה: אני לא פותחת אותה באופן קבוע - רק כשאני יודעת שהנושא יכול לדבר לאנשים או כשקורה משהו מעניין. גם הילדים מצלמים, הם אוהבים לראיין אחד את השני.
התוכן: כמו אצל דוברי שפות אחרות, לערבים יש טעויות שנובעות מזה שהם מתרגמים את המבנה של השפה שלהם לעברית. בשיעור אחד דיברתי איתם על טעות נפוצה שלהם: 'בגלל ככה' במקום 'בגלל זה'. חשבתי שסרטון כזה יכול לעזור לעוד אנשים. מכאן זה התחיל.
העוקבים: מעבר לילדים ולהורים, יש לי הרבה עוקבים מירושלים, מיהודה ושומרון וגם מארצות ערב. בארץ מזהים אותי בעיקר ערבים, ובדרך כלל מניחים משום מה שאני מורה לערבית. אפשר ללמוד מהסרטונים שלי ערבית ועברית.
טיפים למורה: מורה הוא בעיקר מחנך, אל תופתעו אם תמצאו את עצמכם מתעסקים בנושאים שאינם דווקא המקצוע שאתם מלמדים; חשוב לבחור בית ספר שבו ההנהלה והצוות נותנים גב, בעיקר בתחילת הדרך; סבלנות - לזכור שהילדים רואים בנו מודל לחיקוי ואנחנו שם כדי להיות הבוגר האחראי".
