לפני כשלושה שבועות העלה בית החולים שיבא פוסט מרגש במיוחד. "נתי גנון, שורד הנובה, איבד ב־7 באוקטובר את אשתו שירן ז"ל ונפצע באורח קשה, עבר מסע מפרך ושיקום ארוך כדי לחזור לעמוד על הרגליים עבור שלושת ילדיו", נכתב שם. "מתוך השברים והכאב העמוק נרקם גם סיפור אהבה מעורר השראה עם אשתו בת אל. השניים בחרו בחיים, נישאו, והשבוע נסגר מעגל מרגש ומצמרר במיוחד, כשהם חבקו יחד תינוקת שנולדה אצלנו. המשפחה החדשה היא הוכחה חיה לכוחה של הרוח האנושית ולניצחון האהבה".
(צפו: המשפחה החדשה של נתי ובת אל)
הפוסט גרף כ־20 אלף לייקים וכ־2,000 תגובות. המונים התרגשו מהמשפחה החדשה שקמה מתוך האפר והאבק, "בניסי ניסים" כפי שמגדיר זאת נתי. אבל בישראל כמו בישראל, היו גם כאלה שלא התלהבו. "היו אנשים שלא קיבלו את זה, שאמרו שזה קרה מהר מדי, שלא האמינו שלא היה בינינו קשר לפני כן. שיהיה להם לבריאות", אומרת בת אל במרירות.
נתי: "עדיף להתאושש מהר מאשר לא להתאושש בכלל, גם בשבילי וגם בשביל הילדים שלי".
למה חשבו שהיה ביניכם קשר לפני כן?
בת אל: "כי הכרתי את שירן. הכרנו לפני כעשר שנים דרך שתי חברות משותפות, אני הייתי רווקה והיא כבר נשואה עם ילדים. היינו אפילו חברות טובות כמה שנים עד שהקשר התרופף לאט לאט. ידעתי שלבעלה קוראים נתי, אבל ראיתי אותו אולי פעמיים־שלוש בחיים שלי. אין לי מושג למה יש אנשים כל כך רעים. את לא מאמינה איזה תגובות קיבלתי".
נתי: "שישתו מים קרים. אני יכול רק להגיד שזה לא משהו שתכננו. זה פשוט קרה ובירכנו על זה. שכל אחד יסתכל על עצמו, אם הוא היה נכנס לדבר כזה ולוקח על עצמו לגדל שלושה ילדים בטראומה שאמא שלהם נרצחה. צריך לשמוח בשבילי שהצלחתי לבנות לעצמי חיים טובים בפעם השנייה".
בת אל: "קצת לפני החתונה, כשכבר גרנו יחד בבת ים, ירדתי למטה ושמעתי שלוש שכנות, אולי בנות 60, יושבות ומרכלות עליי. הן אמרו שהייתי חברה של שירן, אז איך אני עושה דבר כזה?".
בדיוק להפך.
"גם המשפחה של נתי חושבת ככה. יש לו הורים אמא'לה ואבא'לה, מבחינתם באתי להם משמיים והצלתי משפחה שלמה. אבא שלו קורא לי 'המלאך שלי'".
צרחתי: רוצי, תברחי
נתי גנון (42) נחשב לאחד הפצועים הקשים של מסיבת הנובה, שבה נרצחה אשתו הראשונה שירן ז"ל, בת 38 במותה, אם שלושת ילדיו הגדולים: עילאי (18), אורי (14) ומאי (12). הוא היה מאושפז בבית החולים איכילוב במשך 400 ימים, ורק אחרי מאבק עיקש של הרופאים, שכלל לא פחות משישה ניתוחים, רגלו ניצלה.
הוא נולד וגדל בבת ים, למד בתיכון אורט במגמת ספרות ובמקביל עבד כספר, עד שפתח מספרה משלו בעיר. את שירן ז"ל הכיר בגיל 20 בשידוך של בת דודתו, שהייתה חברתה הטובה. באחת הארוחות המשפחתיות הוא ראה את תמונתה בארנק של בת הדודה, ונדלק. "שאלתי אותה מי זאת וביקשתי שתכיר לי אותה, ואז דודה שלי התקשרה לשירן ואמרה לה, 'יש לי מישהו להכיר לך'", הוא מספר. "צ'יק צ'ק עברנו לגור יחד ואחרי שלוש שנים התחתנו. היו לנו חיים טובים ביחד, היא הייתה אישה מדהימה, נדיבה, טובת לב, אישה של בית ומשפחה. היא עבדה בדואר ישראל וגם עזרה לי במספרה".
איך הגעתם למסיבה?
"אני איש של מסיבות. שירן לא הייתה בקטע בכלל, עד שהיא באה איתי פעם למסיבה של שלושה ימים בטבריה ונדלקה על הקונספט. לנובה קנינו כרטיסים חודש לפני, כשעוד לא הודיעו איפה זה יהיה. גם כשהודיעו שזה ברעים לא חשבתי שזה מסוכן, חשבתי שאם נתנו אישורים, אז הכול בסדר.
"הגענו למסיבה עם עוד שני חברים, בארבע בבוקר. הייתה מסיבה חבל על הזמן, אווירה מעולה, הפקה מושקעת, עד שהתחילו היירוטים. קיפלנו את עצמנו, נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע צפונה. היה פקק עצום, הבנו שאי אפשר להמשיך, אז עשינו פרסה, ואז נתקענו בחולות, שני גלגלים באוויר. לא הצלחנו להזיז את האוטו, אז יצאנו והתחלנו לנוע רגלית.
"לא ידענו לאן לפנות ולאן לרוץ. ראינו כמה שוטרים, נצמדנו אליהם, ובשלב מסוים הצטרפנו לקבוצה והתחלנו לרוץ איתה, שירן ואני, יד ביד. אחרי איזה חצי שעה של ריצה עבר שם רכב ועלינו עליו. ברכב היו שלוש בנות ועוד בחור, כולם בסטרס, חיוורים ומבוהלים, תוהו ובוהו ממש. התקדמנו קצת ופתאום התחילו יריות לעברנו. שירן קיבלה כדור בירך, היא לא האמינה שירו בה. היה שם דם של החיים, אז לקחתי את הקפוצ'ון שלי ושמתי על הרגל שלה שלא תראה את הפציעה. פתחתי את הדלת ואמרתי לה, 'בואי נברח מפה'. איך שיצאנו והתחלנו לרוץ, אני חטפתי כדור בברך. מהאינסטינקט ניסיתי להמשיך לרוץ אבל לא הצלחתי, כל הרגל התרסקה לי. שירן עוד הצליחה לרוץ למרות הפציעה, אז אמרתי לה, 'תרוצי ואל תסתכלי אחורה', וזהו. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה".
איך נפרדתם?
"לא הייתה פרידה. היא עמדה והסתכלה עליי המומה עד שניערתי אותה וצרחתי 'רוצי, תברחי'".
כמה זמן שכבת שם?
"חמש שעות בערך. המחבלים שירו בי צמצמו טווח, הבנתי שעוד שנייה הם גומרים את העבודה. הדבר היחיד שנותר לי זה לעשות את עצמי מת ולהתפלל. ביקשתי מבורא עולם שייתן לי את הכוח לשרוד כי יש לי שלושה ילדים שמחכים בבית. לא היה אכפת לי גם לאבד את הרגל, העיקר לחזור אליהם. שמעתי את המחבלים מחליפים מחסניות, מדברים ביניהם בערבית, עד שהם הגיעו ממש מעליי. אחד מהם דרך את הנשק ואני נפרדתי בלב מהחיים. אמרתי, 'זהו, נגמר הסיפור', חיכיתי שהוא יירה בי, אבל השם עיוור אותו והוא פשוט המשיך והצטרף ליתר המחבלים שזרקו רימונים לרכבים שהיו לידי. התחילו פיצוצים והדף שהעיפו אותי באוויר".
מה עובר בראש באותם רגעים?
"איך אני שורד בשביל הילדים שלי. חשבתי על שירן, אם היא הצליחה להינצל, שלא יישארו לבד, כי אני כבר הבנתי שאני לא יוצא משם.
"באיזשהו שלב הגיעו שני ג'יפים עם חיילים, צעקתי לעברם אבל הם לא ניגשו אליי. השמש דפקה מעליי, התייבשתי לגמרי, לא רחוק ממני התחילה שריפה וחששתי שהיא תכף תגיע אליי. פתאום שמעתי דיבורים בעברית, הרמתי את הראש וראיתי שני חיילים. צעקתי לעברם, 'בבקשה תעזרו לי'. אחד מהם ניגש אליי, שם לי חוסם ברגל והלך. אני לא יודע להעריך כמה זמן עוד שכבתי שם עד שעבר לידי רכב מאזדה. הנהג עצר וביקשתי ממנו מים דחוף. הוא אמר שקוראים לו אופק ותוך כמה דקות הוא חוזר. פחדתי שהוא לא יחזור אבל הוא היה המלאך שלי. הוא חזר, הביא לי בקבוק מים, העמיס אותי על המאזדה שלו וטס איתי לסורוקה. רק שם הבנתי שחטפתי גם כדור בגב שרק בנס לא פגע בעמוד השדרה".
איך נודע לך ששירן נרצחה?
"אחרי חמישה ימים הגיעו שתי עובדות סוציאליות לבית החולים וסיפרו לי שמצאו אותה. לקח זמן עד שזיהו אותה. לא נכנסתי לזהות את הגופה שלה, רציתי לזכור אותה כמו שהיא הייתה. ביקשתי שיעבירו אותי לאיכילוב כדי להיות קרוב לילדים, יצאתי להלוויה באמבולנס. היו לי שתי נפילות קשות בבית החולים שלא ידעתי איך אני ממשיך. הייתי מוכן להתחלף עם שירן ושהיא תישאר בחיים, אבל זה הגורל, זה רצון השם. חיפשתי דרך להתעודד, הייתי חייב להיות חזק. מה, להרוג את עצמי? יש לי שלושה ילדים. אני חייב לתת להם דוגמה איך מתגברים על דברים".
מה עודד אותך?
"תפילות. ברוך השם הייתי מתפלל ומתחזק. עד היום יש לי דאונים, אז אני הולך לים, נושם עמוק, חושב איזה נס זה שאני פה ומתגבר. לא הייתי אמור להיות פה, אני פה בניסי ניסים. כל יום שאני חי אני מודה לבורא עולם, המוות היה מילימטר ממני".
בעקבות האסון התחזקת באמונה?
"תמיד הייתי אדם מאמין, בגיל 19 כבר נסעתי לאומן בפעם הראשונה. כל החברים שלי הם סביב תורה וקדושה".
בת אל: "אנחנו ביחד בעניין הזה. הלוואי שנתחזק יותר".
אתה כועס על מישהו?
"בטח, על כולם. כולם עצמו עיניים, כולם מכרו אותנו. עד היום אני לא משלים עם מה שקרה. איך יכול להיות שקרה דבר כזה במדינה שלנו?".
איך הפציעה שינתה לך את החיים?
"יש לי אחוזי נכות, הרגל השמאלית שלי קצרה בסנטימטר וחצי מהימנית. אמנם הרגל ניצלה מקטיעה, ברוך השם, אבל היא לא מאה. אני לא יכול לעמוד או לשבת הרבה זמן, אני צריך כל פעם לשנות תנוחה כדי שלא יכאב לי".
חזרת לעבודה כספר?
"בקטנה, אני מנסה לא להעמיס על עצמי יותר מדי. פתחתי מספרה בבית ואני מספר היום רק גברים וילדים. אני שומר נגיעה".
כל מה שרציתי בגבר
בת אל (40) מסיימת בימים אלה לימודי משפטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. היא גדלה ברמת גן, שירתה בשלישות ולאחר מכן החלה לעבוד כמזכירה במשרד עורכי דין. אחרי חופשת הלידה היא תחל שם את הסטאז' ותמשיך לעבוד שם גם כעורכת דין.
כשנתי היה בשיקום, הגיעה עם חברות לבקר אותו בבית החולים. "לקחתי ללב את האסון שקרה לו ולשירן. ביקרתי אותו כמה פעמים עם שתי חברות שלי, שאחת מהן היא בת דודה שלו. יצא לנו לדבר כמה פעמים, ויום אחד הוא שלח לי הודעה שלא ידעתי איך לפרש. מצד אחד זיהיתי שהוא מתחיל איתי, מצד שני אמרתי, 'מה זה? כרגע הוא איבד את אשתו'. לא ידעתי איך להגיב. בן אדם במצב כזה זה רחמים, לא נעים להגיד שזה לא מתאים. ממש נלחצתי, אמרתי לחברה שלי, 'תשמעי, זה קצת אובר ההודעות שלו', והיא הרגיעה אותי: 'מה קרה לך? הוא עוד פצוע, נראה לך שהוא יתחיל איתך? הוא סתם פותח את הלב'. זרמתי, איך אני יכולה להעמיד במקום בן אדם במצב כזה?
"יום אחד הוא אמר שהוא מת לצאת למסעדה, ושאל אם אני יכולה לקחת אותו. צלצלתי שוב לחברה והיא אמרה לי, 'לא, בת אל, אין סיכוי שהוא מתחיל איתך, סתם בא לו לצאת קצת להתאוורר'. אז לקחתי אותו, התחלנו לדבר וגיליתי שהוא כל מה שרציתי בגבר. פתאום היה מולי בן אדם אחר, מצחיק ואופטימי למרות מה שקרה. התאהבתי בכוח שלו לחיות לצד הכאב, ברצון העז להשתקם למען הילדים שלו ובאמונה החזקה שלו בבורא עולם. תמיד רציתי מישהו שיש לו זיקה לדת. די על ההתחלה הוא אמר לי, 'אני רוצה שתדעי שני דברים: אחד, שאני רוצה אותך מכל הלב, והדבר השני, אני רוצה להתחתן איתך ולהביא איתך ילדים'".
נתי: "כשהייתי בשיקום כל כך התפללתי על עצמי, איך אני מתגבר על האסון הזה שנפל עליי. ואז בת אל באה לבקר וראיתי מולי בן אדם שכולו לב. פשוט התאהבתי. אני בן אדם מאוד זוגי, חייב מסגרת. לא טוב היות האדם לבדו".
לקח חצי שנה בדיוק מהרגע שיצאו לדייט הראשון שלהם ביוני 2024, במסעדת רג'ינה בנווה צדק, ועד שנתי ביקש את ידה של בת אל באותו מקום ממש. גם אחרי שישה ניתוחים ברגל הוא התעקש לכרוע ברך לפי כל כללי הטקס, ומיד אחרי שהיא אמרה לו כן, בישר לה שהוא כבר סגר הכול, לרבות אולם ודי־ג'יי. כל מה שנותר לה לעשות זה להתארגן על שמלה ולהגיע לחתונה של עצמה. "הוא היה מאוד בטוח בעצמו, סגר לי תאריך והכול, הגעתי כמו אורחת", היא צוחקת.
נתי: "ההצעה לא באה לה בהפתעה, היא ידעה שהטבעת בדרך. תשמעי, היא לא ילדה, לא באתי לבזבז לה את הזמן. כבר בשיחה הראשונה שלי איתה אמרתי לה כאילו בצחוק, 'אפשר לעשות לך ילד?'. אחלה בת אל שבעולם, אף פעם לא הבנתי איך היא עדיין רווקה. אני זוכר שאמרתי לשירן, 'איך אין לה זוגיות?'. כל הזמן חיפשתי את מי אפשר להכיר לה".
איך באמת?
בת אל: "אין לי תשובה. היו לי מערכות יחסים, אבל אף פעם לא נקשרתי. הרבה פעמים ניסו להכיר לי גרוש עם ילדים ותמיד פסלתי, רציתי להתחיל את המסע הזה כששנינו באותה נקודה. היום אני לא מבינה את זה. נסתרות דרכי האל".
נתי: "הכול זה מלמעלה".
בת אל: "אף פעם לא הייתי לחוצה, אבל אנשים סביבי היו לחוצים. אמרו לי, 'תקפיאי ביציות, למה את מחכה?'. אבל הייתה בי אמונה שאני אתחתן, וזה מה שקרה. האמת שהתחלתי תהליך, עשיתי את כל הבדיקות וכבר היה לי תור לאסותא לשאוב ביציות, אבל אז נפל לי האסימון שאני לא עושה את זה בשביל עצמי אלא בגלל לחץ מהסביבה, והחלטתי לוותר".
איך ההורים שלך קיבלו את נתי?
"אמא שלי ישר אמרה, 'זכיתי בשלושה נכדים', אבל במעגל הפחות קרוב היו כאלה שאמרו לי, 'מה את צריכה את זה?' או 'לאן את מכניסה את עצמך?'".
איך המשפחה של שירן קיבלה את הזוגיות?
נתי: "לאבא שלה היה קצת קשה בהתחלה, אבל היום הוא בקשר טוב איתנו ובא לבקר כל הזמן. אמא שלה נפטרה לפני כמה שנים".
הילדים הם חלק ממני
נתי ובת אל חששו בהתחלה לספר על הזוגיות שלהם למשפחה, לחברים ובעיקר לילדים של נתי, שעדיין התאבלו על אמם. "לא ידעתי איך לספר להם ואיך הם יקבלו את זה", הוא מספר.
איך הם הגיבו לבשורה?
"עילאי, הבכור, היה סבבה עם זה מההתחלה, למרות שזה נראה לו קצת מוזר. גם מאי הקטנה קיבלה את זה די באהבה, אבל האמצעית, אורי, קצת פחות".
בת אל: "אורי לא קיבלה אותי בכלל, היא לא דיברה איתי אפילו. תראי, זה טבעי, יש פה משפחה בטראומה. אחרי שאמא שלהם נרצחה, הם פחדו שאני באה לקחת להם גם את אבא. היום אנחנו הכי מחוברות, אני מתה עליה".
איך הצלחת להגיע ללב שלה?
"התנדבתי במשך עשר שנים בעמותת 'גדולים מהחיים', והייתה שם מדריכה שכל הזמן אמרה לי 'אט־אט, תהיי את', וזו הייתה עצת זהב. פשוט הייתי אני, ולאט־לאט היא הבינה שאני לא באה לקחת לה את אבא ואני גם לא מחליפה את אמא, כי אמא יש רק אחת".
כמה שירן נוכחת בבית?
"שירן היא חלק מאיתנו, היא פה כל הזמן. מדברים עליה, מזכירים אותה, שואלים מה אמא הייתה אומרת. אני מבינה ומקבלת, אני אפילו מעודדת אותם לזה. לא התחתנתי רק עם נתי, התחתנתי עם משפחה שלמה. ביום אחד עברתי מאפס למאה, מרווקה שיוצאת כל ערב לאמא לתינוקת ועוד שלושה ילדים בגיל ההתבגרות. אפשר להגיד שהספקתי הרבה בשנתיים, נתתי גז, מה שנקרא" (צוחקת).
כמה את מעורבת בחיים של הילדים?
"מה זאת אומרת? אני כמו אמא, אני בקבוצות ווטסאפ של שלוש כיתות, הולכת לאספות הורים, מנהלת איתם שיחות על בנים ועל בנות. אל תשכחי שהם בגיל ההתבגרות, הרבה הורמונים יש פה".
זה לא הבהיל אותך בהתחלה?
"אף פעם לא. הילדים האלה הם המתנות של החיים שלי. באתי לכאן מאהבה ואני מקבלת הכול באהבה. אני לא יכולה בלעדיהם דקה, הם כבר חלק ממני. אחרי הלידה עילאי שאל אותי: 'אז מי הבכור שלך?', ואמרתי לו, 'ברור שאתה'. אמנם ביולוגית נאיה היא הבכורה שלי, אבל הוא הבכור במשפחה. שירן גידלה שלושה ילדים לתפארת. הרבה פעמים אני שואלת אותם מה אמא הייתה עושה, כי אני רק רוצה ללמוד ממנה".
איך הילדים קיבלו את נאיה?
"היא מתנה, הכניסה הרבה חיים לבית. כולם פה בהיי מטורף ממנה. הבנות כל הזמן איתה, הן מטפלות בה כמו בובה, ונתי בכלל. תחשבי שהוא לא היה צריך להיות פה, והנה הוא מביא חיים לעולם. היא לא תהיה האחרונה, תמיד חלמתי על משפחה גדולה".
מה שירן הייתה אומרת אם היא הייתה רואה אתכם עכשיו?
נתי: "אני חושב שהיא מבסוטית שם למעלה לראות שבת אל לצידי ולצד הילדים שלה. אם היה קורה הפוך, גם אני הייתי רוצה שהיא תבחר בחיים. אני מאמין שהיא מסתכלת עלינו מלמעלה ונותנת לנו את ברכתה".
