סיפור העלייה של שושנה־ציפורה פָבֶּז (21), נִבלאית (נגנית נבל) וסטודנטית, מתגוררת בחיפה:
בית יהודי: "נולדתי וגדלתי בז'נווה, בת למשפחה יהודית מסורתית־דתית. חינכו אותי לאהבת ישראל, למדתי עברית, הקשבנו למוזיקה ישראלית ואהבתי במיוחד את עפרה חזה. בגיל 12 התחלתי לנגן בנבל, כלי יפהפה עם סאונד נפלא.
"בגיל 15 ביקרתי בארץ בפעם הראשונה והרגשתי שהגעתי למקום שלי. אהבתי את האווירה ואת האנשים החברותיים. הייתה תחושה שכולם כאן כמו משפחה גדולה. בנוסף, התפעלתי מהנופים - באותו יום את יכולה לבקר גם בשמורת טבע ירוקה וגם במדבר צהבהב. כבר אז אמרתי להוריי שאני רוצה לעשות עלייה אחרי שאסיים בגרות".
עלייה למדבר: "למרות מה ששמעתי על המצב הביטחוני בארץ, החלטתי לעלות ארצה לבד ולבדוק בעצמי איך אני מרגישה. לא פחדתי, כי ידעתי שסבא וסבתא שלי מתכננים לעלות זמן קצר אחריי, כך שלא אהיה לבד לאורך זמן. ידעתי גם שיש פוטנציאל גדול למוזיקה הקלאסית בארץ ושיש לאן להתפתח.
"לפני שנתיים וחצי הגעתי ארצה ונשלחתי למרכז הקליטה בנתיבות. באירופה אין מדבר, ולכן הופתעתי כשראיתי עיר בלב המדבר. היו איתי במרכז הקליטה הרבה עולים דוברי צרפתית כמוני, וזה עזר לי בהתחלה. במשך שמונה חודשים למדתי עברית באולפן, ואחר כך עברתי לגור עם סבא וסבתא, שבינתיים עלו ארצה לחיפה. אנחנו דואגים אחד לשני".
טילים ואזעקות: "במהלך המלחמה המצב בחיפה לא היה פשוט, אבל המוזיקה עזרה לי לשחרר את הלחץ. ניסיתי לקיים שגרה וניגנתי הרבה. שמחתי לגלות שהישראלים ממשיכים לצרוך תרבות גם במלחמה, דבר שמחזק אותנו.
"במשך שנה עשיתי שירות לאומי כאחראית על קבוצת ילדים שעלו מהודו ומאתיופיה. עזרתי להם בשיעורי הבית ונהניתי להכיר תרבויות חדשות ושונות כל כך משלי. דיברנו קצת באנגלית, קצת עם הידיים, ולמדתי שאפשר להצליח לתקשר גם בלי שפה".
מבטא: "כשאנשים שומעים את המבטא שלי, הם בטוחים שאני מצרפת. כשאני אומרת שאני משווייץ, אני מגלה שיש כאלה שלא יודעים שבשווייץ מדברים צרפתית באזורים מסוימים.
"יש כאלה ששואלים, 'למה עלית ארצה? המצב הכלכלי בשווייץ הרבה יותר טוב', וכאלה שאומרים כמה יפה בשווייץ. אני מסבירה להם ששווייץ כבר לא יפה כמו פעם, כי עכשיו בונים בה המון והורסים את הטבע - ושאני מעדיפה את ישראל".
מוזיקה: "בחורף האחרון התחלתי ללמוד בכיתת הנבל של ד"ר גתית בועזסון באקדמיה למוזיקה בירושלים.
שייכות: "אני שמחה מאוד שעליתי ארצה. הכרתי תרבות חדשה, ואני מרגישה שהפכתי לאדם אחר, בלי לוותר על התרבות שלי. פגשתי כאן הרבה אנשים נחמדים שרצו לעזור לי, ואני מרגישה שאני באמת שייכת לכאן".
השאלון:
איזה הרגל שוויצרי כדאי לישראלים לאמץ?
"להגיע בזמן".
למה את הכי מתגעגעת בשווייץ?
"לשוקולד שוויצרי בעבודת יד".
לְמה לא תצליחי להתרגל כאן?
"לחום הכבד. אני שותה המון מים קרים כדי להתקרר".
מהו המקום האהוב עלייך בארץ?
"ירושלים, עיר קסומה. אני יוצאת מתחנת הרכבת, ואני בעולם אחר".
