כשהסופרת שהרה בלאו נוסעת לחו"ל או נזקקת לחידוש דרכון ותעודת זהות, היא יודעת שהתהליך, שגם ככה אינו זריז במיוחד, יהיה ארוך מהרגיל. כמי ששייכת לקבוצת אנשים שאין להם - או לפחות כמעט אין להם - טביעת אצבעות, הזיהוי שאמור לארוך שניות יוצר בעיות, תור ארוך ועצבים. "זו תופעה שמכונה 'טביעות מחוקות', 'אצבעות קירחות' או 'תסמונת עיכוב ההגירה' - כי אנחנו מעכבים תורים בשדות תעופה", הסבירה בלאו בפוסט שהעלתה בפייסבוק, לאחר שחידשה את הדרכון שלה ושוב עיכבה את התור.
"הפקידה המותשת לא הבינה למה היא נכנסת", תיארה בלאו (52) את החוויה שלה במשרד הפנים. "בהתחלה היא עוד הייתה אופטימית, 'אה, זה לא נקלט במערכת כי לא ניגבת את קצות האצבעות, בואי קחי מגבון', ואז, 'אולי תלחצי חזק יותר? יותר שמאלה? ימינה... לא ימינה, האגודל! תביאי את האגודל! הנה יש פה משהו חלש, בואי נחזיק ונלחץ שתינו ביחד'. ופניה שהולכות ומאדימות, וטראח! המערכת כיבתה את עצמה אוטומטית (כנראה חשדה בנוכלות כלשהי) והכול התחיל מחדש".
ל"אדרמטוגליפיה", בשמה הרפואי, יש סיבות גנטיות ואף הקשר ישראלי: ב־2007, לאחר שאישה שווייצרית הגיעה לארצות הברית והתגלה שאין לה שום טביעת אצבעות, נערך מחקר בשווייץ שהשתתף בו גם פרופ' אלי שפרכר, כיום מנהל המרכז הרפואי איכילוב, על שם סוראסקי. התופעה הייחודית הזאת, שנובעת ממוטציה בגן מסוים, אינה מלווה במגבלה או בסבל - פרט לסבל הביורוקרטי כמובן.
בתגובות לפוסט של בלאו העלו נשים חוויות דומות: "עבדתי במקום שמצריך זיהוי ביומטרי. בסוף הם פשוט ויתרו והורידו את רמת האבטחה כדי שאצליח להיכנס למחשב", סיפרה אחת המגיבות. מגיבה נוספת סיפרה שהיא נכנסת לעבודה בשעון נוכחות עם קוד. "כשרציתי להוציא דרכון ולא הייתה טביעת אצבעות אחרי שניסו בכל האצבעות, הפקידה עצמה אמרה שאני יכולה לשדוד בנק", הגיבה מישהי נוספת. "רוב האנשים ששומעים על הסיפור הזה אכן אומרים לי משהו בסגנון: 'היית יכולה להיות הפושעת המושלמת', אבל אני מסתפקת בכתיבה על זה", אומרת בלאו, שמשועשעת למדי מהתופעה הייחודית. "בסך הכול זה לא מפריע לי בחיים, רק בפעמים הספציפיות שקשורות במשרד הפנים ובנסיעות לחו"ל".
מתי בפעם הראשונה הבנת שאין לך טביעת אצבע רגילה?
"בבית הספר היסודי היינו משחקות משחק של חשודות במשטרה. היינו מקשקשות בעיפרון על נייר, מצמידות את האצבע על הקשקוש כדי להשחיר אותה ואז לוקחות אחת לשנייה טביעת אצבע עם נייר דבק. טביעת האצבע שלי תמיד הייתה חלקה, בניגוד לזו של חברותיי. סיפרתי את זה לאמא שלי והיא אמרה שגם אצלה זה ככה".
"בבית הספר היינו מקשקשות בעיפרון על נייר, מצמידות את האצבע לקשקוש, משחירות אותה ולוקחות אחת לשנייה טביעת אצבע עם נייר דבק. טביעת האצבע שלי תמיד הייתה חלקה"
ומתי זה עורר בעיה?
"הפעם הראשונה שבה הבנתי שיש בעיה הייתה בנסיעה להודו לפסטיבל ספרותי. בכניסה להודו לא הצליחו למצוא טביעת אצבע, הפקידה קראה למנהל שלה, והוא קרא למנהל שלו. כל אחד רצה אישור מזה שמעליו. בסוף כנראה מצאו איזה פתרון, אבל בינתיים נוצר אחריי תור ענק וגם המזוודה כבר נעלמה לי. זה היה מתיש.
"כאמור, גם כשאני צריכה לחדש דרכון או תעודת זהות בארץ זה חוזר על עצמו. כל אחד מבקש אישור מזה שמעליו. הספר האחרון שכתבתי הוא ספר מתח, ויש משהו קומי בזה שלסופרת שכתבה ספר מתח אין טביעת אצבעות".
זה אולי מתכתב גם עם העובדה שכסופרת את עוברת בין דמויות וזהויות.
"באופן כללי אני מרגישה שיש בזהות שלי משהו לא מוחלט. כל אדם מכיר איזו שהרה אחרת. שהרה אסרטיבית לעומת שהרה עדינה, שהרה טיפולית לעומת שהרה מטפלת. כך שהפנים והחוץ מתמזגים. יש בעיניי משהו מטאפורי בכך שאני אישה שלא משאירה עקבות".
לפני עשור גיליתי שיש לי אצבעות חלקות
סיגלית גולן נחמני, מטפלת בביו־אנרגיה מנתניה, נתקלה לראשונה באצבעות החלקות שלה לפני כעשור, כשניגשה למשרד הפנים כדי להוציא תעודת זהות.
"הפקידה ניסתה וניסתה ולא הצליחה למצוא אצלי טביעת אצבע", היא מספרת. "בסוף היא נעמדה, לחצה לי על האצבע עם כל הגוף שלה והצליחה להוציא משהו. היא שאלה אותי אם אני עובדת בעבודת כפיים, עניתי לה שכן, בהנחה שעיסוק באנרגיות כלול בהגדרה".
זה קרה לי בגלל חומרי חיטוי ומי מלח
סמדר אור, אשת חינוך מכפר סירקין, סבורה שאצלה הבעיה בטביעת האצבעות נוצרה משחיקה של שנים.
"אני בת קיבוץ ארז בעוטף, ועסקתי הרבה בגינון. היה לי ילד מקסים שנפטר בגיל 14 וחצי לאחר מחלה קשה, וכשטיפלתי בו באתי במגע עם חומרים כמו מי מלח, אלכוהול וחומרי חיטוי, אולי גם זה תרם. הפעם הראשונה שנתקלתי בקושי הייתה במשרד הפנים, כשהפקידה לא הצליחה להוציא טביעת אצבע. איכשהו בסוף, אחרי הרבה ניסיונות, היא הוציאה משהו מהזרת. אני, למשל, לא מצליחה להיכנס לטלפון עם טביעת אצבע, וגם בקופת החולים או במקום שעבדתי בו, שהייתה בו כניסה עם זיהוי ביומטרי, זה לא התאפשר. זה מתסכל".
מצב מולד או בעיה נרכשת?
"טביעות האצבעות שלנו מתפתחות כבר בשלבי העוברות, סביב השבוע העשירי להיריון, ונעשות אחד מסימני הזיהוי הייחודיים ביותר של כל אדם", מסבירה ד"ר רימה לאופר, רופאת עור משירותי בריאות כללית, מחוז שרון־שומרון. "מעבר לחשיבותן לזיהוי האישי, הרכסים הזעירים שעל קצות האצבעות מאפשרים לנו לבצע מגע עדין ומדויק, מפזרים את הלחץ על פני העור, משפרים את יכולת האחיזה ומספקים שכבת הגנה טבעית בפני שחיקה ופציעות. לכן, כשהן מתחילות להיעלם, אנשים רבים מגלים זאת במקרה, למשל, כשסורק טביעת האצבע בטלפון מפסיק לעבוד או כשלא מצליחים לפתוח דלת חכמה".
מה גורם לתופעה?
"יש מצבים, מולדים או נרכשים, שבהם דגמי הרכסים בעור נעלמים, מיטשטשים או משתנים. הסיבה המולדת היא מצב שנקרא אדרמטוגליפיה - לילדים שנולדים כך אין טביעות אצבעות או שיש טביעות חלקיות בלבד. זה מצב שעובר במשפחה ואינו כרוך בדרך כלל בבעיות רפואיות נוספות.
"יש גם הפרעות מולדות - מצבים גנטיים נדירים כמו NFJS או DPR, שעשויים לבוא לידי ביטוי בהיעדר טביעת אצבעות, נטייה להיפרפיגמנטציה (כתמים כהים עדינים), יובש בכפות הידיים ושינויים בציפורניים או בשיניים. אלה מחלות נדירות מאוד שבדרך כלל מאובחנות בילדות. גם מחלות כמו טרשת מערכתית (סקלרודרמה) או צרעת עלולות להשפיע על העור והעצבים ולגרום להשטחת הרכסים בעור ולפגיעה בטביעת האצבע.
"מחלות עור נוספות כמו אקזמה או פסוריאזיס של כפות הידיים, מצבי דלקת כרונית, יובש וסדקים - כל אלה עלולים גם הם להעלים חלקית את הטביעות או לטשטש אותן. לעתים חלק מתופעות הלוואי של טיפול כימותרפי עלול להוביל לאודם, לנפיחות ואף לקילוף בכפות הידיים והרגליים, שנלווה אליו אובדן זמני או קבוע של טביעת האצבעות.
"לצד זאת קיימים גורמים נרכשים ושכיחים יותר - שחיקה וחיכוך חוזר בעקבות עבודות ידניות, ניקיון, שימוש תדיר בחומרי חיטוי, לק ג'ל בציפורניים וחשיפה לכימיקלים - שעלולים לגרום לייבוש העור ולשחיקה הדרגתית של דגמי הטביעות. גם תהליך ההזדקנות הטבעי תורם לשינויים ולהיחלשות של טביעת האצבעות לאורך השנים".
ד"ר רימה לאופר: "שחיקה וחיכוך חוזר בעקבות עבודות ניקיון, שימוש תדיר בחומרי חיטוי, לק ג'ל בציפורניים וחשיפה לכימיקלים עלולים לגרום לייבוש העור ולשחיקה הדרגתית בטביעת האצבעות"
מתי חשוב לפנות לרופא?
"אם את שמה לב שטביעות האצבעות שלך נעלמו או מיטשטשות, בייחוד אם זה מלווה ביובש קשה, בסדקים, שינוי צבע העור, כאבים או נמלול ופריחה עקשנית בכפות הידיים, מומלץ לפנות לדרמטולוג/ית.
מדובר לרוב בתופעה שפירה, אך במקרים מסוימים היא עלולה להיות סימן למצב רפואי הדורש טיפול. הבדיקה הראשונית פשוטה וכוללת הסתכלות בדרמטוסקופ. במקרים נדירים מתבצעים תבחין גנטי, ביופסיית עור, בדיקות דם למחלות מערכתיות וקפילרוסקופיה בקצות האצבעות (בחשד לטרשת מערכתית)".
ואיך מטפלים, אם יש צורך?
"הטיפול מותאם לגורם. במחלות עור מתבצעים טיפולים מקומיים שמשקמים את העור. בטראומה ובחיכוך - מומלץ על הפחתת הגירוי ושמירה על לחות מכוונת לשיקום הרכסים. במחלות מערכתיות - טיפול במחלה הבסיסית. אם מדובר בבעיה שנובעת מהעיסוק - צריך להפסיק את השימוש בחומרים שגורמים לה".
