האם זה בכלל אפשרי שענהאל שמואלי תתאהב עוד יותר בבעלה, העזר כנגדה, הרוח תחת כנפיה, כוכב הפוסטים הוויראליים שלה ועכשיו גם כוכב הספר החדש שלה – עקיבא? ובכן, מתברר שכן. תאונת הדרכים שעברה שמואלי לפני חודשיים, שריתקה אותה למיטה, הפכה את עקיבא גם למטפל סיעודי מצטיין. עבורה, זאת הייתה עוד הוכחה לכך ששמה את הז'יטונים על הבחור הנכון אי שם לפני 14 שנה.
היא מגיעה לריאיון עם קב שתומך ברגל שנפגעה. "חציתי את הצומת בכניסה למושב שלנו, כשג'יפ הגיח במהירות, חצה אור אדום ונכנס ברכב שלי", היא מספרת. "המכונית שלי התהפכה על צידה ונלכדתי באוטו שהתמלא בעשן. חשבתי שזה הסוף ואמרתי 'שמע ישראל'. היה צריך לרתך את הדלת כדי לחלץ אותי.
"במשך חודש הייתי מרותקת למיטה. עקיבא עשה הכל: ניהל את הבית, טיפל בארבע הבנות שלנו, הביא לי אוכל וקפה למיטה וקילח אותי. זו הייתה תקופה מאוד קשה, והוא היה נהדר"
"אושפזתי לחמישה ימים בבית חולים. כל הידיים היו עם כוויות מההדף של כריות האוויר, יש לי סדקים בגב שמקרינים על רגל ימין ומקשים עליי להתנייד. במשך חודש הייתי מרותקת למיטה. עקיבא עשה הכל: ניהל את הבית, טיפל בארבע הבנות שלנו, הביא לי אוכל וקפה למיטה וקילח אותי. זו הייתה תקופה מאוד קשה, והוא היה נהדר".
שמואלי (36) ועקיבא (38) זכורים כמותג הזוגי המתקתק "שושי ושושה" מ"המירוץ למיליון". היום היא מנטורית בתחום הזוגיות ואושיית רשת עם 70 אלף עוקבים באינסטגרם. כבר חמש שנים שהיא מעבירה סדנאות לרווקים ("אני נותנת כלים איך לבחור, איך להתנהל בדייטים") ולזוגות ("על תקשורת בריאה"). במקביל היא משגרת לרשת פוסטים שחושפים את הזוגיות האישית שלה, ובימים אלה מרחיבה את היריעה עם ספר פרי עטה, "זמן זוגי".
"יום אחד מישהי ניגשה אליי ואל עקיבא בסופרמרקט", היא מסבירה איך נולד הספר. "היא סיפרה לנו שהיא רווקה בת 45, פנתה לעקיבא ואמרה לו 'אם הייתי פוגשת מישהו כמוך הייתי מתחתנת כבר מזמן'. כשהיא הלכה אמרתי לעקיבא, 'לאנשים אין מושג איך עשית לי את המוות עד שהתחתנו. היינו בייעוץ זוגי בגלל הפחד שלך ממחויבות. זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. יותר כמו מבט שני או חמישי'. התחלתי לכתוב את הסיפור שלנו ועוד אנקדוטות, עד שהיה לי ספר שלם. אני מספרת בו שאם הייתי מחכה לאביר על הסוס הלבן, כנראה שלא היינו נשואים היום".
מה, ענהאל מתגרשת?
בני הזוג שמואלי, תושבי המושב הדתי נחלים, הם כאמור הורים לארבע בנות (11, תשע, שש ושנה ושמונה חודשים). ענהאל רצתה בכלל להיות שחקנית, סיימה לימודי משחק ועבדה בהדרכה ובהוראה. העיסוק בזוגיות נבע מהסיפור המשפחתי שלה: הורים שהתגרשו בגירושים פוצעים במיוחד. היא מודה שהחרדה הכי גדולה שלה היא למצוא את עצמה בבית הדין הרבני. שנים זו הייתה עננה אפורה ודחוסה שישבה לה מעל הראש.
"לפני עקיבא לא הפסקתי לצאת עם בחורים שלא היו נכונים לי, אגוצנטרים ונרקיסיסטים, שפגעו בי. לחילופין, זו הייתי אני שלא מדברת על מה שמפריע לה ופשוט נעלמת. קשר אחרי קשר היה נחרב לי. הייתי בטוחה שזה תורשתי. ההורים התגרשו אז גם אני אתגרש", היא מספרת בכנות. "הלכתי ללמוד ייעוץ, אימון זוגי והדרכת כלות רק כדי שזה לא יקרה גם לי, שיהיו לי כלים. גם רציתי ללמוד להאמין באהבה.
"ניגשה אלינו רווקה בת 45, ואמרה לעקיבא 'אם הייתי פוגשת מישהו כמוך הייתי מתחתנת כבר מזמן'. אמרתי לו, 'לאנשים אין מושג איך עשית לי את המוות'"
"בהתחלה ייעצתי לכל מי שסביבי בחינם. הטלפון לא הפסיק לצלצל, אבל לא היה לי ביטחון להפוך את זה למקצוע. עדיין ישב לי בראש שמה אני, בת להורים גרושים, יודעת. אני זוכרת שעל הייעוץ הראשון לקחתי 40 שקל והרגשתי בושה שאני לוקחת כסף. רציתי לקבור את עצמי. אבל זה היה הסיפתח".
במהלך הקורונה היא הוסיפה עוד נדבך לפעילותה: היא החלה לכתוב פוסטים שבהם היא משתפת בחיים הזוגיים של עקיבא ושלה, על כל צדדיהם, גם אלו הלא פוטוגניים. "בזמן הקורונה ישבתי עם חברות בגינה שלנו. כולנו היינו סגורים בבית וכל מה שהיה לעשות זה לגלול באינסטגרם. התחילה שיחה של 'תראי את זו ואת זו, איזו זוגיות מהממת יש לה'. כל אחת הרגישה שרק אצלה יש תסכול וריבים. פתאום קלטתי שגם אני עוברת על האינסטגרם ואז רבה עם עקיבא. אני רואה תמונה של אבא בגינה מנדנד את הילדה בחמש אחר הצהריים, ואצלי הבעל חוזר בעשר. אנחנו בורחים לרשתות ורואים שם את ערוץ החיים המושלמים. חלחל לי שהרשתות גורמות לנו לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר".
מה עשית?
"הבנתי שאני רוצה לייצר אמירה שונה, להראות את הקשיים ואת האתגרים של החיים. להסביר שדווקא אחרי מריבות גדולות מאוד, מגיעים לחיבור עוצמתי. לא סתם יש מייק־אפ סקס. בהתחלה הייתי כותבת פוסטים על עוד ריב שלנו, משגרת ועוצמת עיניים. מפחדת להסתכל על התגובות. חששתי שירד המוניטין שלי כשושי ושושה, אלה שהכל מהמם ומושלם אצלם. ובאמת, מישהי אמרה לחברה טובה שלי 'ענהאל מתגרשת'. אנשים מדברים על דילמות וקונפליקטים בהורות, אבל אף אחד לא מדבר בחוץ על מה שקורה אצלו בזוגיות. הטאבו הזה חוצה מגזרים. זה גם אצל חילוניים וגם אצל דתיים".
מה עקיבא חושב על הפוסטים שלך?
"הכל באישורו. תוך כדי שאנחנו רבים, אני כבר מבינה שזה הולך להיות פוסט. אני שמחה שהריב שלי ישרת ריבים של אחרים. להוציא כביסה מלוכלכת הופך אותה להכי נקייה. זו גם תרפיה בשבילי".
ואיך התגובות?
"אנשים מחכים לפוסטים האלה, ניגשים אלינו ברחוב ואומרים שמה שאני עושה זו שליחות. אני מקווה שאני משנה להם את התודעה, שוברת תפיסות על זוגיות. קשר עם אתגרים זה סימן לאהבה ורצון לחיבור מצד שני בני הזוג. בזמנו עשיתי גם טיפולים פרטניים, וכשזוג כועס היה מגיע אליי לטיפול ידעתי שאפשר לתקן. כשהם הגיעו אדישים זו כבר הייתה בעיה".
"הבנתי שאני רוצה להראות את הקשיים ואת האתגרים של החיים. להסביר שדווקא אחרי מריבות מאוד גדולות, מגיעים לחיבור עוצמתי. לא סתם יש מייק־אפ סקס"
"זמן זוגי - לצלוח את החיים ביחד" (הוצאת "ידיעות ספרים") ממשיך את פורמט הפוסטים של שמואלי. הפרקים קצרים ומוגשים בהם אנקדוטות חביבות, תובנות וטיפים מחיי הזוגיות, קונפליקטים ופתרונם. בעולמה של שמואלי, אין ריב שעולה על גדותיו או קונפליקט מעיק שמתעורר שוב ושוב. נראה שריבים בבית שמואלי עוברים דרך מילים רגישות ומכילות ובסופן הבנה גדולה. "זה נשמע לך ככה כי בסיפורים כתובים אין אינטונציה ואין קול", היא עונה. "כשאני כותבת שהייתי עצבנית, זה בדיוק כמו כל מריבה טובה אצל זוגות אחרים. גם מי אמר שמריבות שקטות פחות קשות ממריבות קולניות?".
את נותנת דוגמה לזוג שאצלו המפתח לזוגיות הרמונית הוא שהאישה מתנצלת גם כשהיא לא אשמה. בעיניי, זה אור אדום.
"אישה שמתנצלת כדי שיהיה שקט בבית זה באמת דפוס מסוכן. אני מדברת על משהו אחר, התנצלות שמגיעה מבלי לוותר על המקום ועל הדעה שלך. אם להגיד סליחה יגרום לצד השני לדבר על הבעיות, מה אכפת לך? זה בחינם".
אבא בכה וביקש סליחה
שמואלי, השנייה במשפחה בת ארבעה ילדים, נולדה בירושלים להורים שעלו מצרפת. אמה צרפתייה קתולית שהתגיירה, אביה מבית יהודי מסורתי. במהלך שנות ילדותה, בשל קשיי פרנסה, המשפחה טולטלה הלוך וחזור בין צרפת לארץ. בגיל 18 הוריה הודיעו על פרידה. זו הייתה עבורה הפתעה מוחלטת.
"אבא ואמא היו הכל בשבילנו, ואז זה התפרק", היא משחזרת. "זו הייתה תקופה חשוכה מאוד. עד היום כשאני מספרת על זה בסדנאות, אני בוכה. זו צלקת".
איך נראו החיים שלך מאותו הרגע?
"הייתי כבר בשירות לאומי ופשוט ברחתי מהבית. ביליתי בבתים של חברות שלי. בבית היה קשה. אמא שלי, שלא עבדה עד אז, הייתה צריכה להתמודד עם העובדה שהמשפחה איבדה את המפרנס הראשי. נתמכנו בעמותות. כל פעם הביאו לנו לפתח הבית ארגז עם מצרכי מזון. אמא שלי ירדה המון במשקל. היא לא ישנה. הייתי מתעוררת באמצע הלילה ושומעת אותה בוכה. זה היה ככה ימים שלמים. העולם קרס עליה, היה נורא לראות אותה ככה. החוויה הזו גרמה לה לוותר על אהבה וזוגיות חדשה".
בהמשך התאוששה האם. "היא נזכרה שהיא יודעת לבשל ולאפות, אפתה עוגות ומכרה למכרים ושכנים, ולאט־לאט זה התרחב. בהמשך היא עשתה קייטרינג לאירועים ואנחנו, כל האחים, עזרנו לה".
על גירושי הוריה: "אמא שלי ירדה המון במשקל. היא לא ישנה. הייתי מתעוררת באמצע הלילה ושומעת אותה בוכה. החוויה הזו גרמה לה לוותר על אהבה"
מה לגבי אביך?
"אחרי הגירושים הוא חזר לצרפת. לקחתי את הצד של אמא שלי, והקשר שלי איתו נותק לשלוש שנים. מהאחים הקטנים שלי שמעתי שהוא נכנס לזוגיות. כשהוא התחתן בשנית הגעתי לחתונה כדי לכבד אותו, והמשכנו להיפגש, אבל פעם בהרבה זמן. בשנים האחרונות הוא חזר לגור בארץ, ויש לו ילדה בגיל של הבת שלי. היא קוראת לי 'אחותי' אבל אין לי באמת קשר איתה".
את ואביך דיברתם פעם על מה שקרה?
"לפני חמש שנים דיברתי איתו על זה בפעם הראשונה. אמרתי שאני לא מבינה מה גרם לו להתנתק ככה. זו הייתה שיחה עם המון שאלות: למה עשית את זה? מה חשבת שיקרה איתנו? הוא בכה, הוא ביקש סליחה 20 פעם. הוא אמר שחיכה שהילדים יגדלו ופחות יצטרכו אותו כדי לעזוב. בכל מקרה, גם היום, אין לי ברירה אלא לבחור צד. בחגים זה ברור שנהיה עם אמא שלי".
"אמרתי לאבא שלי שאני לא מבינה מה גרם לו להתנתק ככה. זו הייתה שיחה עם המון שאלות: למה עשית את זה? מה חשבת שיקרה איתנו? הוא בכה, ביקש סליחה 20 פעם"
בשירות הלאומי התאהבה עד מעל הראש ("זו הייתה אהבה מטורפת"). אחרי שנתיים היא ובן הזוג התארסו, ואז הוא חטף רגליים קרות והשניים נפרדו. ללימודי המשחק בבית הספר הדתי לאמנויות הבמה "אספקלריה" הגיעה שבורת לב. רק אחרי שנתיים הכירה את עקיבא, בעלים של חברת אסטרטגיה למועדוני לקוחות. זו הייתה היכרות איטית, שקולה, כזו שאולי לא מרעידה את נימי הלב אבל מרגישה כמו מקום בטוח.
"אחותו של עקיבא למדה איתי והציעה שאכיר את אחיה. אמרתי שאצא איתו כדי שלא תיפגע, אבל אלך אחרי שעה. זה היה דייט הזוי. לא הייתי אני. הייתי סגורה ומכונסת. לא באמת נתתי לזה סיכוי".
אז איך הגעתם עד הלום?
"אחרי שנפרדנו התברר ששכחתי את הארנק באוטו שלו. התקשרתי אליו והוא היה בממתינה. הוא בדיוק דיווח לחבר שלו על הדייט והודיע לו שלא תהיה פגישה שנייה. לא הייתי הטעם שלו והוא לא היה הטעם שלי. הוא אהב בלונדיניות, פני בובה. אני אהבתי שחומים והוא אשכנזי. הוא התפלא שאני מתקשרת. סיפרתי לו שהארנק שלי אצלו, ואז השיחה נמשכה עוד שלוש שעות. כל שנייה אמרנו 'ניתן לזה סיכוי?'. לא הייתה לנו תשובה ובכל זאת, המשכנו לדבר.
"החלטנו להיפגש שוב וככה זה המשיך. תמיד הדייטים שלנו היו פחות טובים ושיחות הטלפון היו מדהימות. המשיכה הגיעה עם הזמן. אחרי שמונה חודשים ביחד הבנתי שאני רוצה להתחתן איתו. היה גם לחץ מהסביבה של 'מה קורה?', אבל עקיבא לא ידע אם זה זה. כל יום הוא שינה את דעתו. המשפחה שלו חששה שהוא מורח אותי".
"אחותו של עקיבא למדה איתי והציעה שאכיר את אחיה. אמרתי שאצא איתו כדי שלא תיפגע, אבל אלך אחרי שעה. זה היה דייט הזוי"
אוי, מעליב.
"הפחד הכי גדול שלי היה שהוא יתחתן איתי רק כי אני רוצה ושבמריבה הראשונה שלנו כזוג נשוי הוא יאשים אותי שלחצתי עליו. הוא היה יוזם ומשקיע בקשר, אומר לי שהוא אוהב אותי ונמשך אליי ושאני מהממת ומעניינת אותו. כשהייתי שואלת אותו למה לא להתחתן, הוא היה עונה שהוא לא יודע. היינו בייעוץ זוגי במשך חודשים. מסביבנו כל החברים התארסו והתחתנו. הייתה מישהי שהזמינה אותנו לחתונה, ועקיבא שאל אותה 'איך החלטת?'. היא ענתה לו 'כשזה זה, זה זה'. זה לקח אותנו שוב חמישה צעדים אחורה. אגב, היא בינתיים התגרשה".
"הייתה מישהי שהזמינה אותנו לחתונה, ועקיבא שאל אותה 'איך החלטת?'. היא ענתה לו 'כשזה זה, זה זה'. זה לקח אותנו שוב חמישה צעדים אחורה. אגב, היא בינתיים התגרשה"
ואז הגיעה ההצעה הפומפוזית?
"לפני זה החלטתי להציב לו אולטימטום. נפרדנו. אחרי 48 שעות לחוד הבנתי שאני עושה את טעות חיי, שיש בינינו משהו מיוחד. זה היה בשבוע הספר וידעתי שהוא יהיה ביריד. הגעתי לשם וביקשתי שנדבר. הוא היסס".
אין לתאר.
"הוא פחד להשלות אותי. הוא בחור טוב. אני מקבלת החלטות מהרגש, עקיבא מקבל החלטות מהראש. הוא מאלה שעושים סקר שוק, צריכים להתבשל. חזרנו, וכעבור חצי שנה ביחד, באופן מפתיע לגמרי, הוא פשוט הציע לי נישואים. התחתנו אחרי שנתיים ביחד, זמן נצח במושגי המגזר הדתי".
אי־אפשר בלי לשאול: מאיפה הגיעו שמות החיבה שלכם, שושי ושושה?
"רציתי לקרוא לעקיבא קיוו, אבל הוא אמר לי 'מה זה, כיב קיבה?' שו בצרפתית זו פחזנית עם קצפת. שושי זו פחזנית שלי ומשם נגזר שושה. עקיבא הסכים לזה, ברוך השם".
