"גדלתי במשפחה אשכנזית ולא הכרתי מוזיקה מזרחית. לימים הייתי בין האנשים שקידמו את הזמר הים־תיכוני והביאו את הז'אנר לקדמת הבמה. במשך שנים נחשבתי לאשת יחסי הציבור של הזמרים המזרחיים. לא עוד, היום אני היחצנית של אלוהים". כך אומרת שרית בירן (58), מומחית לתקשורת, דוקטורנטית במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר־אילן, חוקרת קבלה וחסידות ומייסדת מרחב לימודים בתחומי הקבלה ותורת הנפש היהודית. מלבד אלוהים היא מייחצנת זה 18 שנה את המנטליסט ליאור סושרד.
היא נולדה בדימונה, בת שנייה מתוך ארבעה, לאמא אשת חינוך וגננת ולאב שעבד במפעלי ים המלח. כשהייתה בת שש עברה המשפחה לקיבוץ אילות ואחרי שנתיים המשיכה לקיבוץ משמר הנגב, שם חיים ההורים עד היום. "הייתי בת שמונה כשנכנסתי לכיתה ג' בקיבוץ, וזה היה מאתגר", היא משחזרת. "התלמידים האחרים בכיתה כבר היו מגובשים, ולא היה לי פשוט להשתלב. הייתי דעתנית, בוגרת מגילי, היפראקטיבית עם שמחת חיים ועולם רוחני עשיר".
בצבא שירתה ארבע שנים, כולל שנה כקצינה בקבע. "הייתי תחרותית, מדורבנת להצליח ומוערכת", היא אומרת. ב־1990, יום לאחר השחרור, יצאה לטיול של שנתיים במזרח. היא ביקרה בתאילנד, הודו, נפאל ויפן, שם שימשה כמארחת ושותפה בניהול דוכני תיקים ושעונים. "עשיתי המון כסף, אבל בסופו של דבר נשארתי בלעדיו. אני ושותפי, שהיה בן זוגי באותה תקופה, היינו אמורים לחזור ארצה ולהמשיך כאן את חיינו המשותפים. חזרתי לפניו כדי למצוא לנו דירה בתל אביב, והוא נעלם עם הכסף".
ארבעה חודשים, היא מספרת, לא יצאה מהמיטה מרוב דיכאון, אבל התאוששה בעזרת עבודה עצמית. "תעצומות הנפש שלי גבוהות. הדיאלוג הפנימי ויכולת ההתבוננות הפנימית שלי מעל הממוצע ואני מרגישה שיש עליי השגחה פרטית. בצר לי אני פונה לעזרתו של בורא עולם, כי לתחושתי אף אחד מלבדו ומלבד עצמי לא יכול לעזור לי. היום אני מלמדת אחרים לעשות את זה".
את דתייה? "זו שאלה ששאלתי את עצמי לא פעם. אני מגדירה את עצמי חילונית יראת שמיים שחיה בקדושה".

12 טיפולים כושלים

כשהתאוששה מהפרידה, מצאה עבודה ברשת שוקן. במשך חמש שנים עבדה כיועצת פרסום, מנהלת מכירות ומנהלת לוח "העיר" והרוויחה מצוין. שם גם פגשה את מי שנהיה בעלה, דוד קוניק - כיום מומחה ברפואה סינית, מרצה ומטפל. "אחרי הסיפור המתסכל שעברתי רציתי ילד טוב של אמא, עם עיניים כחולות. ממש צעקתי את זה לחלל החדר, ומכרה ענתה לי: 'יש לי אלמן להכיר לך'. דוד היה בן 26, שבור וכואב לאחר שאיבד את אשתו הראשונה בתאונת דרכים. שלושה שבועות אחרי ההיכרות עברנו לגור יחד, וכעבור ארבע שנים התחתנו. הוא הכפפה ליד שלי, המתנה הגדולה של חיי. ב־31 באוגוסט 2026 חגגנו 29 שנות נישואים ואני מאחלת לנו חיים ארוכים ביחד".
3 צפייה בגלריה
ליאור סושרד
ליאור סושרד
ליאור סושרד. "ערכים דומים"
(צילום: עדי אורני)
הכוונה להרחיב את המשפחה נתקלה בקשיים לא מבוטלים, והיא החלה בטיפולי פריון. הטיפול הראשון הצליח והביא להולדת בן. תריסר טיפולים שעברה בהמשך נכשלו כולם. בנה היחיד, עידו (24), אוטיסט בתפקוד גבוה, מתגורר ביחידת דיור בבית המשפחה בבית דגן. "כשהיה בן שנתיים וחצי הרגשנו שהוא שונה, אבל הוא היה מתעתע - גאון ויצירתי. בגיל ארבע אובחן על הרצף. נלחמנו עליו, השקענו בו המון משאבים, טיפולים ותשומת לב. נתנו לו 100% פלוס כדי שיצליח. לאורך כל הדרך הוא היה במסגרות רגילות, למד לבגרויות והתנדב לשירות משמעותי בצבא. כיום הוא מתעסק במחשבים, מומחה לגיימינג, ולתחושתי יגיע רחוק במה שיבחר. יש לו חברים 'רגילים' שמלווים אותו מילדות. הוא הצליח לשבור הרבה תקרות זכוכית. למדתי ממנו הרבה, ואני מעריצה אותו".

די לקיפוח

כשהכירה את בעלה, הייתה בתחילתה של קריירה בתחום יחסי הציבור. "מישהי שהכרתי בעבודה רצתה לפתוח משרד והציעה לי לעבוד אצלה. באתי ולמדתי תוך כדי תנועה. אחרי שנה כשכירה נהייתי שותפה. כשותפות עשינו יחסי ציבור לתוכניות טלוויזיה פופולריות, ארגוני ספורט ועוד. אחרי שנה נוספת היא פרשה, ואני נשארתי עצמאית, עם לקוחות, אבל בלי מושג איך מנהלים עסק - עד היום אני לא יודעת את לוח הכפל. הסתבכתי כלכלית, סגרתי את המשרד בתל אביב והעברתי את הפעילות לדירתי".
"תעצומות הנפש שלי גבוהות. אני מרגישה שיש עליי השגחה פרטית"
שנת 1998 הייתה נקודת מפנה בחייה ובחייהם של אמנים מתחום הזמר המזרחי. "גדעון מלאכי, מייסד 'התימניאדה', פנה אליי, והתחלתי לעשות להם יחסי ציבור. כשהכרתי את הז'אנר המזרחי ואת הקהל המסור שלו, שאלתי את עצמי איך יכול להיות שכמעט לא משמיעים את המוזיקה הזאת ברדיו. הרגשתי שחייבים להפסיק את הקיפוח ולהביא אותה למיינסטרים. אמרתי לאמנים: 'תרימו ראש, תהיו טווסים, המוזיקה שלכם תשלוט במדינה'. הייתי היחצנית היחידה שייצגה אז מוזיקאים מזרחיים, הרגשתי שאני בשליחות, הגיע להם לפרוץ ולהיות חלק מהמיינסטרים בעזרתי. המיוצגים הראשונים שלי היו יואב יצחק, רון שובל, האחים ראובני, סטאלוס, אורן חן ורינת בר. כל מי שהובלתי הפך להיות נאמבר במוזיקה".

ואז הגיע קובי

זמן קצר אחרי לידת בנה נכנס לחייה קובי פרץ. "עבדתי איתו עשר שנים כמנהלת יחסי ציבור ועשיתי איתו הרבה מעבר לזה. הייתי שם בשבילו טוטאלית - מנטורית, שותפה לבחירת השירים ומה לא - לפעמים על חשבון חיי הפרטיים ובני. נפרדנו בטוב בזמן שהצטלמנו יחד לסדרה 'הסוכנים', אבל הפרידה עשתה רעש גדול. אחריה הרגשתי שאני צריכה ללמוד לנשום מחדש. הייתי חלולה מבפנים, איבדתי את עצמי והייתי צריכה שיקום ארוך כדי להתאושש. האמנים האחרונים שייצגתי היו מושיק עפיה, צחי הלוי, שני יצהרי, אישתאר וליאור סושרד - אני איתו מ־2008 עוד לפני הפריצה הגדולה שלו, והוא היחיד שאני ממשיכה איתו בלי חוזה. הערכים שלנו דומים: תמיד תחשבו מחשבות חיוביות, כי אי אפשר לדעת מי קורא אותן".
יש לך טענות כלפי תעשיית המוזיקה המזרחית? "לא, אבל הייתי צריכה לצאת מהעולם הכוחני והשוביניסטי הזה ששאב ממני הרבה אנרגיות. אני מפויסת עם עצמי ועם כל העולם, אין בי טינה לאף אחד ולשום דבר".
אף כי יחסיה הרשמיים עם פרץ הסתיימו בטוב, כהגדרתה, היא נאלצה להעיד נגדו בבית המשפט כאשר הסתבך עם שלטונות המס. "לא בחרתי בזה ולא אהבתי את זה, אבל לא יכולתי לסרב. הייתי במצוקה גדולה", היא נזכרת.
בגיל 49, במקביל למשבר שעברה עם תעשיית הזמר המזרחי, התקרבה לעולם הרוחני. "עוד בילדותי התבודדתי וניהלתי שיחות עם בורא עולם. בגיל 13, בלימודי תורה שבעל פה, עשיתי עבודה על חזרה בתשובה ופיתחתי דרך חיים שיש בה דיאלוג עם היקום. בבגרותי למדתי את שיטת ימימה, וכשנפרדתי מעולם המוזיקה המזרחית, הרגשתי שאני חייבת לברוא את עצמי מחדש. התחלתי ללמוד נומרולוגיה (היום אני מאסטר בזה), פיתוח אינטואיציה, קלפי טארוט, אבחון בעזרת מטוטלת, טיהור דירות, קערות טיבטיות ועוד. יצרתי מופע־סדנה־הרצאה שקראתי לו 'משנתי - חוויה רוחנית אחרת'. כתבו עליי שאני יח"צנית שנהפכה למנטורית".
3 צפייה בגלריה
קובי פרץ
קובי פרץ
קובי פרץ. "נפרדנו בטוב"
(צילום: איליה מלניקוב)
אבל היא לא הסתפקה באלה. ב־2016 התקבלה עם מלגה ללימודי תואר ראשון במיסטיקה ורוחניות במכללה האקדמית צפת. "למדתי אצל פרופ' משה אידל, גדול חוקרי הקבלה, נכנסתי למקורות היהודיים ושם הרוויתי צימאון גדול והרגשתי שמצאתי סוף־סוף את המקום שלי. במקביל עשיתי יחסי ציבור לבית הספר למוזיקה של הקריה האקדמית אונו, ושם אפשרו לי ללמוד תואר שני במדעי היהדות עם התמחות בקרימינולוגיה יהודית רוחנית. ידעתי שאני רוצה להמשיך לדוקטורט ולשם כך כתבתי תזה על דבקות באוניברסיטת בר־אילן".
למה הכוונה ב"דבקות"? "העבודה הממושכת עם אמנים העלתה אצלי שאלה מהותית: יש המון אמנים. למה אחד פורץ והשני לא? אני ידעתי לזהות את הדבקות של זה שמצליח לפרוץ. כשאמנים חיים בתודעת דבקות, יש בזה סיכוי להצלחה וגם סיכון למגלומניה - הדבקות הופכת לדיבוק".
כיום היא דוקטורנטית במחלקה לפילוסופיה יהודית בבר־אילן. תחום המחקר שלה קשור לתורת הנפש היהודית, לתיקון הנפש ולטיפול בעזרת כלים מהמקורות היהודיים.
כחודש לאחר טבח 7 באוקטובר פתחה בביתה מרחב לימוד לקבלה, יהדות, תובנות חיים וליווי בתהליכי תיקון. אחת לשבוע מתקיימת שם מסגרת קבוצתית בסגנון חברותא. "באים ללמוד אצלי אנשים בני 40 ומעלה, גמלאים מתחום החינוך והרפואה, מטפלים ופסיכותרפיסטים שרוצים לקבל עוד כלים וכאלה שרוצים להוביל את עצמם למהלך של תיקון. אני מלווה את הקבוצה במסע חווייתי־לימודי".
את מתפקדת כמעין גורו? "ממש לא. אני בונה קהילה של אנשים שבאים לתקן את עצמם ולהשפיע על העולם להיות טוב יותר".