בגיל 14, כשבחרה לשיר באודישן שלה לתוכנית "בית ספר למוסיקה" את השיר "אדמה" של עפרה חזה, הזמרת ליבי פנקר (27) לא חשבה ש־13 שנה לאחר מכן היא תיבחר מבין 600 מועמדות לגלם את הזמרת הנערצת עליה במחזמר "עפרה" של התיאטרון העברי. ואם זה לא מספיק, במחזמר, שעולה בימים אלה לציון 25 שנה למותה, יככב לצידה לא אחר מאשר משה פרץ, המנטור שלה בתוכנית. פרץ יגלם במחזמר את בצלאל אלוני, המנהל והמנטור הכול יכול של חזה.
את המחזמר, שמביא את סיפור חייה המרתק של חזה, כתבו גדי צדקה (מנכ"ל התיאטרון) ומיכל אמדורסקי, שגם מביימים אותו יחד, והוא נכתב בשיתוף משפחת חזה. הוא נוגע גם בחייה האישיים, שעליהם שמרה בקנאות מאז שהתגלתה כנערה בסדנת תיאטרון בשכונת התקווה, דרך הפריצה המפתיעה עם "שיר הפרחה", הקריירה הבינלאומית ועד לתקופת מחלתה ומותה.
"מדהים כמה סגירות מעגל יש פה, כנראה זימנו את זה שם מלמעלה", אומרת פנקר. "כשהשתתפתי ב'בית ספר למוסיקה' שרתי שלושה שירים של עפרה: 'אדמה', 'גבריאל' ו'לאורך הים', שאותו שרתי בגמר. הערצתי אותה מגיל קטן".
אבל היא נפטרה כשהיית בת שנתיים.
"ספגתי את המוזיקה שלה מאז שנולדתי, אמא שלי העריצה אותה, כיאה לתימנייה. היא הייתה הפסקול של ילדותי, ותמיד אמרו לי שאני מזכירה אותה בקול ואפילו קצת במראה. אני לא יכולה שלא להיות מוחמאת מההשוואה, זו מחמאה ענקית".
למרות הסוף הטרגי.
"סופה היה טרגי, אבל היא הייתה הכוכבת הכי גדולה שיצאה מהמדינה".
איך הגעת לתפקיד?
"אני משחקת בתיאטרון העברי כבר שנתיים, יש לי תפקידון קטן ומכובד במחזמר 'הפרח בגני' על חייו של זוהר ארגוב. אני שרה שם איזשהו שיר עם קצת מוואלים, וגם שם התחילו דיבורים על כך שאני מזכירה את עפרה. כשנפתחו האודישנים למחזמר היה לי הכי טבעי לבקש אודישן. הרגשתי בבטן שזה שלי, שאין מצב שאני לא עושה את זה. זה הפתיע אותי, למען האמת".
"עפרה חזה היתה כוכבת בינלאומית והתייחסו אליה בעולם כמו איזו אלה, אבל היא שמרה על סֵנטר ועל צניעות עד הסוף. זה משהו שאני רוצה לאמץ"
מאיזו בחינה?
"אני אמנם חדורת מטרה, אבל בדרך כלל אני יותר צנועה ומורידה ציפיות, ופה פשוט ידעתי שאני חייבת להשיג את התפקיד, שיהיה טרגי אם לא אקבל אותו. עברתי אודישן ראשון, ואז באודישן השני חלק מבני המשפחה של עפרה הגיעו, כי היה להם say בבחירה. לא אמרו לי מראש שהם יהיו, כשגיליתי את זה התרגשתי מהמעמד, אבל ברוך השם עברתי את האודישן הזה, וקיבלתי עוד אישור שזה מה שצריך לקרות. הייתה לי הרגשה טובה לכל אורך האודישנים, ועדיין אני בן אדם שמאוד שומר על עצמו, אז לא הרשיתי לעצמי להאמין עד שקיבלתי טלפון מהתיאטרון".
מה אמרו לך?
"קראו לי לפגישה. אמרתי לעצמי, 'אוקיי, יש סיכוי', כי בשביל להגיד לי 'לא' לא היו מזמינים אותי לפגישה עם גדי צדקה ומיכל אמדורסקי. הגעתי נרגשת מאוד, דיברנו קצת על עפרה, ואז הם פשוט בישרו לי את הבשורה. אני בן אדם מופנם אז לא הייתה התפרצות של שמחה או רגשות בכלל. אני בבלאק אאוט מטורף מהרגע הזה, אפילו לא זוכרת למי הרמתי טלפון לבשר לו. זה באמת מרגש, אבל הייתה גם דאגה מסוימת. יש גם לחץ בלקבל תפקיד ראשי ראשון בלי הרבה ניסיון במשחק. נכון שאני לא באה קלולסית לגמרי, בכל זאת יש לי ניסיון בימתי, אבל מעולם לא החזקתי על הכתפיים שלי הפקה כזו גדולה. זה ממש לשים עליי את כל הביצים".
חוויה מכוננת
פנקר, פיינליסטית "הכוכב הבא" (בעונה התשיעית, ששודרה בקשת 12 ב־2022, הגיעה למקום הרביעי), נולדה וגדלה בראש העין, אחות אמצעית לשחר (30) ופז (23). אמה, סיגלית, מזכירה רפואית בבית חולים השרון, ואביה, איציק, מכונאי רכב. "באתי מבית צנוע שלא מתבייש בזה", היא מספרת. "יש לי הורים מדהימים שלימדו אותי לא לפחד מהחיים. אני קשורה מאוד להורים שלי ועדיין גרה איתם, אבל בעוד חודש אני עומדת לעבור לדירה משלי. די, אני מרגישה שהגיע הזמן".
בעשור שחלף בין "בית ספר למוסיקה" ל"הכוכב הבא" הספיקה פנקר לייצג את ישראל באירוויזיון לילדים באמסטרדם ובפסטיבלי פולקלור בצ'כיה ובדרום אמריקה, לשרת בלהקת "אפטר" של חיל החינוך, לעבוד בצוות בידור באילת וללמוד בבית הספר רימון. לפני חצי שנה הוציאה אלבום אישי בשם "עוד סיבוב", שכתבה והלחינה בעצמה.
"היה לי חשוב שיתייחסו אליי כאל מוזיקאית, כי לאורך השנים תמיד התנשאו עליי", היא מספרת. "זה בא בעיקר ממוזיקאים שחשבו שאם אני 'רק' זמרת, אין מה להתייחס למה שיש לי להגיד כי אני לא מבינה. הזלזול הזה חרפן אותי. הלכתי לרימון כדי לשפר את הטכניקה שלי כזמרת ולחדד את הידע שלי כמוזיקאית, אבל בעיקר כדי לסתום את הפה לכל המצקצקים".
ב"רימון" מצקצקים גם למי שהולך לתוכניות ריאליטי למיניהן, לא?
"נכון, יש שם וייב כזה, אבל אני כבר הייתי בריאליטי. ואת יודעת כמה התקשרו אליי אחרי 'הכוכב' מ'רימון' להתייעץ איתי אם ללכת? כמויות. אני מאוד שמחה שהלכתי, אם כי לא הגעתי לתוכנית עם אסטרטגיה, וחבל. הייתי צריכה לעשות שם גם חומרים משלי ולקדם את עצמי כזמרת יוצרת, כי זו הייתה חשיפה אדירה. הגעתי עד לגמר, ביחד עם אליאב זוהר, מיטב שרמן ונופיה ידידיה, והודחתי ראשונה".
"משה פרץ היה המנטור שלי, וכשזה נגמר זה נגמר, אבל עם אגם בוחבוט הוא המשיך. הייתה איזו צביטה קטנה, אבל היא חלפה מהר מאוד"
תמיד רצית להיות זמרת?
"הפעם הראשונה ששרתי בפני קהל הייתה באירוע זבד הבת של אחותי, כשהייתי בת ארבע. אמא שלי כתבה שיר לאחותי וביקשה ממני לשיר אותו בפני כולם. היא לימדה אותי את השיר בבית, וכשהגענו לאירוע היה לי ממש פיק ברכיים. בסוף שרתי, ולא אשכח את התחושה הזאת בחיים. זו הייתה חוויה מכוננת שמן הסתם קבעה את גורלי: ביסודי הייתי במקהלה של בית הספר, ובתיכון למדתי במגמת מוזיקה ובמגמת תיאטרון. כשהייתי בת 13 ראיתי עם אמא שלי את 'הכוכב הבא', וכשצביקה הדר אמר שמתוכננת תוכנית דומה לילדים, ביקשתי מאמא שלי שתרשום אותי. זה היה משהו גדול, אבל הסתכלתי על זה כמו על משחק, לא ידעתי להעריך את גודל האירוע".
התאכזבת שלא זכית?
"מי יכול לנצח את מישל כהן? הוא זמר פנומנלי. זכיתי במקום השני, ביחד עם עוד חמישה משתתפים (צוחקת). לא רצו לפגוע בנפשם הרכה של הילדים".
חלמת להיות כוכבת מגיל צעיר?
"אני לא חושבת שהיה לי את הרצון הזה, לא הייתי ילדה שאמרה לעצמה: 'אני אהיה כוכבת'. בספר המחזור של כיתה ו' כתוב שאני רוצה להיות רופאה בכלל".
בדיוק עכשיו הוצאת אלבום ראשון. זה הזמן לקחת פסק זמן לטובת מחזמר?
"קודם כול בואי נשים דברים על השולחן: האלבום לא התפוצץ. זה לא שכל המדינה שומעת את האלבום ופתאום אני נעלמת לי לתיאטרון העברי. בסוף יש דרך לעשות, ובדרך יש הזדמנויות שצריך לקחת. הגיעה פה הזדמנות שכל כך שייכת לי, אני לא יכולה להתעלם ממנה. אז אולי רוב הפוקוס שלי היה על 'עפרה' בתקופת החזרות, אבל כשההצגה תתחיל לרוץ אוכל לחזור בהדרגה להופיע עם האלבום. מי יודע? אולי החשיפה בתיאטרון תפתח לי דלת לקהל שלא היה מגלה אותי אחרת? צריך לבוא עם ראש פתוח ולקבל את המתנות שנותנים לך".
"גם אני צריכה בצלאל אלוני"
המפגש המחודש עם המנטור שלה מ"בית ספר למוסיקה", משה פרץ, מרגש אותה מאוד. "הייתה לי הפתעה ענקית כשאמרו לי שזה משה, זה כאילו משמיים", היא אומרת. "הבונדינג שהיה בינינו כשהייתי בת 13 עדיין קיים, הכימיה עדיין עובדת. זה מדהים, הבחירה בשנינו הייתה כל כך מקרית, אבל כל כך נכונה לדמויות. הוא היה המנטור שלי אז, ועכשיו הוא משחק את המנטור שלי בהצגה, אין יותר מנט טו בי מזה".
הייתם בקשר לאורך השנים?
"לא, לא יצא. פגשתי אותו בפעם האחרונה ב־2022 כשהוא בא להתארח ב'הכוכב הבא'".
את אגם בוחבוט, שהשתתפה ב"בית ספר למוסיקה" שנה אחרייך, הוא אימץ וניהל. זה צבט לך באיזשהו מקום?
"אי אפשר להגיד שזה לא העסיק אותי אז, זה מאוד אנושי. הוא היה המורה שלי והמנטור שלי, וכשזה נגמר זה נגמר, אבל עם אגם זה המשיך ולא כל כך הבנתי את זה בהתחלה. הייתה איזו צביטה קטנה, אבל היא חלפה מהר מאוד. בסך הכול הייתי ילדה בוגרת לגילי והבנתי שזה לא שלי, גם אם זה קצת לא נעים לי".
"ספגתי את המוזיקה של עפרה מאז שנולדתי, אמא שלי העריצה אותה, כיאה לתימנייה. היא הייתה הפסקול של ילדותי"
היום את יכולה להבין למה היא ולא את?
"אני חושבת שהיה להם חיבור מוצלח יותר. בנוסף, הכישרון שלה בלט יותר למרות שהיא הייתה קטנה ממני, וגם היה להם חיבור מוזיקלי טוב מאוד, הם באים מאותו ז'אנר".
את שואפת לקריירה בינלאומית, כמו עפרה חזה?
"מאז שאני זוכרת את עצמי עפרה הייתה השראה בשבילי, היו רגעים שאמרתי לעצמי שאני רוצה גם. אני חייבת להגיד שבתקופה האחרונה זה פחת, בגלל המצב. אני גאה במדינה שלי ואני לא מוכנה להתהלך שם ולהתחנף כדי שיאהבו אותי. ישראלים בחו"ל מושפעים כרגע מהמצב, ואני גם כותבת בעברית. תכלס, הייתי רוצה את הפריצה פה. אמנם הוצאתי אלבום, אבל עוד לא פרצתי".
איך היו התגובות על האלבום?
"מעורבות, למען האמת. היו אנשים שממש אהבו, אבל חלק אמרו לי שהוא לא מספיק מגובש והציעו לי לחכות. עניתי להם: 'אתם צודקים, אבל אני עדיין אוציא אותו'. זה היה תהליך של שלוש שנים, כמה עוד לחכות? אני מבינה אנשים שרוצים לחכות ולדייק את עצמם, אבל אותי לא מרתיע להתגבש בחוץ, תוך כדי תנועה. המקצוע הזה מחייב דיוק אבל באותה נשימה מחייב עשייה. שאלו אותי פעם באיזה פודקאסט – איזה טיפ את יכולה לתת לזמרים שרוצים לפרוץ? עניתי: 'פשוט תעשו. תכתבו, תיצרו ושחררו. אל תשמרו במגירה'".
"מערכת היחסים האחרונה שלי נגמרה לפני שנה וחצי. קשה לי באפליקציות. מישהו כתב לי, יש לי קראש עלייך מ'בית ספר למוסיקה'. לא יצא לי לצאת עם מישהו כזה"
אילו עוד זמרים נותנים לך השראה פרט לעפרה חזה?
"חנן בן ארי, אני תופסת ממנו יוצר ופרפורמר ענק. אני מתחברת מאוד להוויה שהוא מייצג, הייתי רוצה לשתף איתו פעולה פעם. בעולם אני מתחברת עכשיו לזמרת ריי. היא מאוד מזכירה לי את איימי וויינהאוס, שאני מעריצה מילדות".
מה את לוקחת מחזה לקריירה שלך?
"היה בה משהו שנע בין אצילי לצנוע, ואני מתחברת לזה. כשבן אדם יודע מה הוא שווה, הוא לא צריך לצעוק את זה, בסוף הכישרון מדבר בעד עצמו ולא צריך להתהלך בעולם בטווסות כדי שיראו אותך. עפרה יכלה לאבד את הראש, היא הייתה כוכבת בינלאומית והתייחסו אליה בעולם כמו איזו אלה, אבל היא שמרה על סֵנטר ועל צניעות עד הסוף. תמיד דיברה על המשפחה שלה ועל שכונת התקווה, תמיד חזרה לשורשים, וזה משהו שאני רוצה לאמץ".
אל תשכחי שלמנהל שלה, בצלאל אלוני, היה תפקיד משמעותי בדרך שהיא עשתה.
"לי אין בצלאל, ואם הוא פה - שיופיע מיד (צוחקת). אני מאמינה שאחרי התפקיד הזה זה יקרה, אני ממש צריכה מישהו שיקדם אותי ויאמין בי. גם את האלבום קידמתי לבד, בלי יח"צ, כי בואי, זה המון כסף וגם ככה מימנתי הכול לבד".
יש לך זוגיות?
"לא. את רוצה להכיר לי מישהו?".
אני יכולה לנסות.
"זה נורא מביך בעיניי. בתיכון הייתה לי התאהבות מטורפת על מישהו שלא שם עליי, ומגיל 20 היו לי מערכות יחסים משמעותיות. מערכת היחסים האחרונה שלי נגמרה לפני שנה וחצי, ומאז אני לבד. דווקא היה לי טוב עם הלבד, אבל עכשיו אני יוצאת לדייטים".
את באפליקציות?
"לפעמים. קשה לי עם זה מאוד, אני מודה. גם הרבה מזהים אותי ומתחילים איתי בגלל זה, וזה לא לעניין. מישהו כתב לי פעם, יש לי קראש עלייך עוד מ'בית ספר למוסיקה'. עוד לא יצא לי לצאת עם מישהו כזה. החלום שלי זה להכיר מישהו פנים מול פנים".
מה את מחפשת?
"קודם כול בחור אינטליגנטי שלא מפחד משיחות עומק. אני אשמח שיהיה עם זיקה כלשהי לדת ולמסורת, או שלכל הפחות לא יתנגד לזה, כי אז זה לא יעבוד. העליתי את הנושא גם בפגישה עם גדי ומיכל, אמרתי להם שאני לא עובדת בשבת, והם כיבדו אותי ומיד הסכימו, זה מאוד מוערך. חוץ מזה, אין לי איזו רשימה לתת לך. אני בן אדם זוגי, אבל יש לי איזו מורכבות עם ההתחלות. הייתי רוצה להתחיל ישר מהאמצע, בלי הבולשיט של ראיון העבודה. אולי אני פשוט צריכה לשחרר את זה, כנראה אין דרך אחרת למצוא אהבה".
