"כל חיי שאפתי להיות בלהקה צבאית, ופתאום – אכזבה איומה. באתי ללהקה, ראיתי את הבחורות רוקדות ומקפצות ועושות את כל השטויות כדי להצחיק ומיד אמרתי: 'זה לא בשבילי'. העדפתי לעשות עבודה של חיילת רגילה. שלחו אותי להיות פקידה בחיל חימוש. שם היה נחמד מאוד. כל הבסיס היה חוגג עם כל שיר שלי שהיה מושמע ברדיו". (מרץ 1978)
- יש לך את השער הזה? העותק שלנו פגום. נודה מאוד למי שתוכל לסייע לנו להשלים את החסר בארכיון. אנא פנו אלינו.
"כשאני רואה את המצב היום אני לא יכולה לשיר סתם שירים יפים ולחייך מהבמה. אני רוצה שיר מחאה. אני רוצה להגיב. תראו את האלימות. עוד לא היה כדבר הזה. כואב לי. פוליטיקה, בחירות, מה קורה? למה פנטיות? למה אלימות? יש חמומי מוח, אם את לא צועקת ביחד איתם את שם המנהיג – את בוגדת. איפה חופש הדיבור?" (יולי 1981)
"המקצוע שלי מלא אתגרים. כל יום אני נולדת טוראית. אין זרי דפנה. כל שיר הוא סיפור חדש של לעמוד בציפיות, אבל אני נהנית מכל רגע. יש איזה קסם באי הוודאות של להיות זמרת". (אוקטובר 1982)
"כבר חצי שנה שכל המדינה מאמינה שאני חולת סרטן. אני לא רוצה לחשוב למה מפיצים עלי את השמועות הזדוניות האלה. ההצלחה שלי מפריעה למישהו? ילדים כותבים לי שבשעת מחנך הם שוחחו על הסוף שלי. מעריצים כותבים לי שהם ראו אותי בטלוויזיה והם לא יודעים להחליט אם אני חיוורת או נראית כתמיד ושהם מקווים שההקרנות יצילו אותי. לא נעים לשמוע". (מרץ 1984)
שער לרגל הוצאת קלטת וידיאו ובה 10 שירים של עפרה חזה. חזה לא התראיינה, והמפיקה הדסה דגני סיפרה כי "זוהי קלטת הווידיאו היקרה ביותר שנעשתה עד כה בארץ": 22 ימי צילום, 30 תלבושות ו־40 דקות של "חזה במיטבה". (מרץ 1986)
"מה היה קורה לי אם הייתי יוצאת חלילה מהתאונה נכה, משותקת, בלי יד או רגל? לא הייתי רוצה לחיות. אני לא מסוגלת לספוג רחמים. אם היה נגזר עליי להיות נכה, הייתי מעדיפה את המוות". (ספטמבר 1987. ככמה חודשים לאחר שמטוס חיל האוויר שבו הוטסה נחת נחיתת אונס)
"כנראה שיש לי מזל, אבל אני עוזרת לו. להצליח בחו"ל לא היה חלום שלי. זה בא לי בהפתעה גמורה. זה כרוך בעבודה קשה, אבל אני אף פעם לא פחדתי מעבודה קשה". (נובמבר 1992)
"אני בחורה לגמרי נורמלית, זקוקה לחום, לרגש, וחיה מאהבה. אבל דווקא בגלל שכל כך חשובה לי משפחה, אני רוצה את הטוב ביותר. ההורים הם המודל שלי לזוגיות מושלמת. לפי מה שאני רואה מסביב, המודל הזה של הורי נעלם כנראה מן העולם. אז למה הלחץ שאתחתן?" (יולי 1995)
"אני רואה את יופייך הגואל ושומע את קולך המושיע אשר צימחו כנף ועפו לרקיע. עכשיו את מנגינה בצל כנפי השכינה ונפשי כאן בוכה ולא מאמינה" אהוד מנור סופד לעפרה חזה ב"לאשה". (פברואר 2000)
- כל השערים של "לאשה", מ־1947 ועד היום, מחכים לכן באתר המיוחד.
