פיטר פלצ'יק: בן 34, מהג'ודאים הישראלים המצליחים בכל הזמנים, זכה במדליית ארד אישית באולימפיאדת פריז 2024 ובארד קבוצתי בטוקיו 2020. כיום עוסק ביזמות ובעסקים בתחום הספורט.
נשוי לדניאל ואב לתאומים גולן ורפאל (3) ולבת לורן (שנתיים). מתגורר בבאר יעקב.
לריסה גרודברג: בת 58, אחות במרפאה פנימית בבית החולים שיבא.
נשואה לאיסר ואם לשניים (פיטר ואחותו למחצה ענת). מתגוררת בראשון לציון.
פיטר ולריסה על הקשר המיוחד ביניהם
(צילום: אוראל כהן)
קשר מיוחד: היא ילדה אותו בגיל 23, אביו נטש אותם עם לידתו, וכשפיטר היה בן תשעה חודשים עלתה איתו מיאלטה שבחצי האי קרים לישראל. בהמשך עלו גם הוריה, ולריסה עברה לתקופה לארצות הברית, שם עבדה בכמה עבודות ושלחה כסף הביתה. פלצ'יק כינה אותה "הלוחמת של החיים" וכשחזר מאולימפיאדת טוקיו נסע היישר משדה התעופה לשיבא והעניק לה את המדליה האולימפית שלו.
פיטר, למה היה לך כל כך חשוב להקדיש לאמא את המדליה בזמנו?
"הורים לילדים שעוסקים בספורט משקיעים המון: כסף, ציוד, מחנות אימונים, הסעות. בשנים הראשונות הכול היה על הכתפיים של אמא".
לריסה, כשפיטר היה ילד, מה חשבת שהוא יהיה כשיגדל?
"לא חשבתי. רק היה לי חשוב שהוא יגדל להיות בן אדם טוב".
איך פיטר היה בתור ילד?
"הוא היה ילד עם לב טוב מאוד, אבל גם עם הרבה כוח והמון אנרגיה. גם בגן וגם בבית הספר התקשרו אליי כל שני וחמישי".
פיטר: "בגלל זה הגעתי לג'ודו. סבא שלי הבין שצריך להוציא את האנרגיה שלי איפשהו".
יש משהו שאמא עדיין מעירה לך עליו, למרות שאתה כבר בן 34?
"אוכל. מאז שפרשתי ואני כבר לא מתאמן בצורה סיזיפית, אני צריך לעשות עם עצמי איזונים ובלמים. לפעמים אני מגזים באוכל ולפעמים יכול להעביר יום שלם בלי לאכול. אם אמא רואה שלא אכלתי, היא ישר מכינה משהו ואומרת לי: 'קח, זה שלך'. אני אומר לה שאני לא רוצה, והיא אומרת: 'לא, אתה חייב לאכול'. זה ממש הופך לוויכוח".
באיזה מאכל של אמא אף מסעדה לא תצליח להתחרות?
"הכי פשוט בעולם: דייסה. גם הילדים שלי אוהבים".
מה אמא עדיין עושה בשבילך שאתה בהחלט מסוגל לעשות לבד?
"היא קונה לי גרביים. אני כבר שש שנים פרזנטור של דלתא והיא עדיין קונה לי גרביים. אין לי מספיק מקום בארון".
יש דברים שאמא שלך לא הרשתה לך כשהיית ילד וכן מרשה לנכדים?
"נתחיל מזה שהיא סבתא מושלמת. היא מגיעה אלינו כמה פעמים בשבוע אחרי יום עבודה, לפעמים עוד עם המדים. היא לוקחת את הילדים לקאנטרי או לראות סוסים, ובניגוד לתקופה שבה אני הייתי ילד, היא מרשה להם לאכול בלי סוף חטיפים ומתוק".
לריסה: "אבל זה בגלל שפעם לא היה לי לתת את זה, אז היום אני מפצה".
מי מתקשר יותר?
פיטר: "אני משתדל להתקשר אליה כמעט כל יום".
לריסה: "אני לא רוצה להפריע. הוא נשוי ויש לו ילדים, וכשאת מתקשרת את מצפה לתשומת לב. אז אני לא רוצה לקחת את תשומת הלב ממשהו אחר. אני אומרת: 'כשיהיה לו זמן, הוא יתקשר'".
ואם עוברים יומיים והוא לא מתקשר, את לא נעלבת?
"אני אף פעם לא נעלבת".
פיטר: "זאת אחת היכולות הכי מיוחדות של אמא. פעם חשבתי שככה זה אצל כל האמהות, עד שהבנתי שלא".
במה אתם הכי דומים?
פיטר: "שנינו משימתיים ואופרטיביים. יש משימה? אנחנו נעשה אותה ונשאף להיות הכי טובים בה".
ובמה אתם שונים?
לריסה: "פיטר לא מפחד משינויים".
פיטר: "ואמא אוהבת את המוכר והבטוח. תשאלי אותה איך היא הגיבה כשאמרתי לה שאני פורש מהג'ודו".
לריסה, איך הגבת?
"התחלתי לבכות. אמרתי לו: 'מה תעשה? מחר בבוקר אתה קם, ממה תתפרנס?'. דאגה של אמא תמיד יש".
פיטר: "במשך יומיים היא התקשרה אליי כל כמה שעות: 'מה יהיה איתך? מה תעשה עכשיו?'. זה הלחיץ אותה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת ממנה?
"'אל תהיה צודק, תהיה חכם'".
על מה אתם צריכים לבקש סליחה אחד מהשני?
לריסה: "הוא לא צריך לבקש סליחה על כלום. לב של אמא סופג ותמיד סולח".
ואת רוצה לבקש ממנו סליחה על משהו?
לריסה: "כן. שלא עשיתי מספיק. אולי הייתי יכולה לתת יותר".
פיטר: "אין לי אפילו מיליגרם אחד של כעס על אמא. היא נתנה לי הכול".
פורסם לראשונה: 23:20, 17.09.26
