איך הרגשת עם ההודעה על מותה של המלכה?
"עצב, צער וכבוד, כמו כל בריטי, ובטח כמו כל מי שפגש אותה. בשבוע האחרון עקבתי בדאגה אחרי מצבה, כבר היה די ברור שזה מתקרב. אני מאחלת למלך החדש הצלחה, הוא התחיל טוב אבל לצערי אין לו את הכריזמה של אמא שלו".
על מה הוענק לך אות מסדר האימפריה?
"במהלך 30 שנות קריירה כמורה לאנגלית פיתחתי דרכי הוראה יותר מעניינות ויעילות. גיליתי שאני יודעת ללמד טוב אנגלית ובער לי לשתף מורים אחרים, לכן התחלתי לכתוב ולפרסם מאמרים וספרים, שבהם התמקדתי בעיקר באוצר מילים ודקדוק. ערכתי את סדרת Cambridge Handbooks for Language Teachers, וכתבתי בין היתר את הספרים 'פעילויות לתרגול דקדוק' ו'100 הטיפים של פני אור'. כולם פורסמו בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'".
מי בחר להעניק לך את האות?
"יש ועדה מיוחדת של בית המלוכה שבוחרת להעניק את אות OBE (אות מסדר האימפריה הבריטית) לבריטים שהגיעו להישג מיוחד או תרמו לחברה. האות מחולק בטקס מיוחד, שנערך פעמיים בשנה, ל־60 בריטים בכל פעם".
2 צפייה בגלריה
הענקת האות. "בגילה המתקדם היא עמדה שעה וחצי ולחצה ידיים לכולם"
(צילום: British Ceremonial Arts Limited)
מה נותן תואר כזה?
"בעיקר כבוד. שום דבר חוץ מהזכות להוסיף את האותיות OBE לשמי".
למה החליטו לבחור דווקא בישראלית?
"קודם כל אני עדיין בריטית, ושנית, בלי לזלזל בתרומתי, אני חושבת שהבחירה בי קשורה לכך שאני אישה. רוב מקבלי האות הם גברים ונראה לי שרצו שיהיו גם נשים. האמת? בהתחלה חשבתי שאולי מותחים אותי".
איך היה הטקס?
"מרגש מאוד. הוא נערך בארמון וינדזור, קרוב לאזור שבו גדלתי ושאחותי גרה בו עד היום. עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה שהמלכה בעצמה תופיע, לפעמים מישהו אחר ממשפחת המלוכה מעניק את האות. קיבלתי מראש את קוד הלבוש: 'אפטרנון דרס' וכובע. לפני הטקס לימדו אותנו איך לקוד בפני המלכה".
"המלכה שאלה אותי מה מעמד האנגלית בישראל, ואמרה בחצי חיוך 'ישראל זה מקום מעניין לגור בו'. חייכתי: 'לפעמים יותר מדי מעניין'"
מי ליווה אותך בטקס?
"מותר היה להביא רק שלושה אורחים, אז הזמנתי את אחותי ואת שתי נכדותיי, שבדיוק חגגו בת מצווה וזו הייתה המתנה שלהן. הן התרגשו מאוד אבל הטקס ארך שעה וחצי, אז הן קצת השתעממו".
יש סמול טוק ברגעים כאלה?
"אין הרבה זמן לסמול טוק, אבל כשהמלכה הצמידה לי את הסיכה ניהלנו שיחה קצרה. עשה רושם שהיא מתעניינת בי וגרמה לי להרגיש טוב. כל הכבוד לה, בגילה המתקדם היא עמדה שעה וחצי, דיברה עם כולם, חייכה ולחצה ידיים, זה באמת ראוי להערצה. היא שאלה אותי מה מעמד האנגלית בישראל, ואמרה בחצי חיוך 'ישראל זה מקום מעניין לגור בו'. חייכתי: 'לפעמים יותר מדי מעניין'".
למה עלית לארץ?
"סבא שלי היה מזכירו של הרברט סמואל, הנציב הראשון של המנדט הבריטי. אמי נולדה בירושלים, אבל עם סיום המנדט היא חזרה לאנגליה ואני נולדתי וגדלתי שם. כשהחלטתי לעשות תואר בעברית ובערבית באוקספורד, הגעתי לארץ ללימודי אולפן במעגן־מיכאל והתאהבתי ברעיון הקיבוצי ובישראל בכלל. אחרי התואר עשיתי תעודת הוראה בקיימברידג', ואז התחתנתי ועליתי ארצה. התחלתי ללמד אנגלית בבית ספר יסודי בקיבוץ מחניים, שבו הייתי חברה במשך 30 שנה. בהמשך לימדתי ב'הר וגיא', התיכון האזורי של קיבוצי הגליל העליון וראיתי בכך שליחות אמיתית, כי בבסיס שלי, לפני הכל, אני מורה. התפקיד האחרון שלי היה במכללת אורנים, הקמתי שם את התוכנית לתואר שני בשפות ועמדתי בראשה".
