לפני 7 באוקטובר בנתה לעצמה הזמרת אסתר רדא (40) קריירה בינלאומית מצליחה, השתתפה בפסטיבלים בכל העולם וערכה מסעות מוזיקליים שנמשכו חודשים ארוכים. השיא היה כשהוזמנה לחמם את סטינג בפסטיבל המוזיקה "מטרונום" בפראג, אחרי שקודם לכן חיממה הופעות של אמנים גדולים כמו אלישיה קיז ומתיסיהו.
אלא שמאז 7 באוקטובר היא לא התבקשה יותר לחמם שום אמן בינלאומי וגם לא הוזמנה לשום פסטיבל. חברת הבוקינג הבינלאומית שבה הייתה חתומה הפנתה לה עורף והפסיקה לסדר לה הופעות. כשנכנסה לאתר של החברה גילתה ששמה הוסר מרשימת המיוצגים. "היה מאוד לא נעים לראות את זה", היא אומרת. "מאז שפרצה המלחמה יצאתי מהארץ להופיע רק במסעות הסברה באירועים של יהודים. ניסיתי להבין למה הם הוציאו אותי, שלחתי מייל והם לא ענו לי תקופה ארוכה, אבל ראיתי שהחברה מעלה הרבה סטוריז פרו־פלסטיניים והרבה סטוריז נגד ישראל, והבנתי לבד. מילא שהעובדים יעלו סטוריז אישיים, אבל אתם חברת מוזיקה, אתם לא יכולים להעלות סטוריז כאלה".
אז מה עשית?
"שלחתי עוד מייל, סיפרתי להם שהוצאתי אלבום חדש ושאלתי במפורש אם יכול להיות שהם לא עונים לי בגלל המצב. לזה הם ענו. הם כתבו שהם שמחים שיש לי אלבום חדש וישמחו לשתף פעולה, תשובה כזאת מתחמקת ומוזרה. אנחנו עובדים ביחד כמעט 13 שנה והם היו איתי גם בתקופות הקשות, כי מה שקורה עכשיו לא התחיל היום. זה התחיל עוד לפני הקורונה. קרה שהגיעו אנשים להרוס לנו את ההופעה כששמעו שאנחנו מישראל. לפעמים הניפו לי דגלי פלסטין בפנים, בצרפת שלחו לי מכתב איום למלון, שבו ביקשו ממני בנימוס להזכיר על הבמה את פשעי המלחמה שעשיתי בהיותי חיילת לשעבר, ולהקדיש דקת דומייה לזכר ההרוגים בעזה. היו מלא מקרים כאלה, זה לא חדש".
את חוששת לקריירה הבינלאומית שלך?
"לא חוששת, ברור לי שיש מלא אנשים שכועסים עלינו עכשיו. גם אני כועסת על הממשלה שלנו. כרגע שומעים המון רעש, בעיקר מהקיצוניים, ואותם שומעים הכי הרבה. הרוב הוא לא כזה, אני בטוחה שיש אנשים שמבינים שתרבות ומוזיקה הן לא משהו שצריך להחרים".
תהומות של ייאוש
גם אחרי שילדה את בנה הבכור פלא (11), המשיכה רדא לככב על במות העולם, למשל במחזמר האמריקאי Doctor Soul, שבו גילמה את הזמרת האמריקאית נינה סימון האהובה עליה. במשך חצי שנה היא חיה בדרכים עם בן זוגה דאז, הסקסופוניסט גל דהן (44) ועם בנם, שהיה אז בן ארבע. מאז נולד לה גם הבן סלה (5). רדא ודהן הכירו בדרכים, כשהוא ניגן בלהקה שלה וליווה אותה בהופעותיה בעולם, אך לפני שלושה חודשים, קצת אחרי שחגגה יום הולדת 40, השניים נפרדו.
"לעבוד ביחד זה לא פשוט, ועוד במקצוע נורא טעון רגשית", היא מסבירה. "להיות ביחד 24/7 היה כבר יותר מדי לזוגיות שלנו. לאורך השנים היו תקופות שזה עלה לנו. הגענו לנקודה שגם כשהפרדנו כוחות מקצועיים, זה לא עזר. נפרדנו כשהרגשנו שכדאי לעשות את זה כדי שהחברות תישמר".
5 צפייה בגלריה
חליפה וכובע: ליאורה טרגן, חגורה ותכשיטים: Bazz and Lutra נעליים: VAS & CRAFTS
(צילום: דין אבישר)
לאחרונה הוציאה רדא את האלבום ZION, שיושק רשמית ב-29 באוקטובר במועדון הבארבי בנמל יפו (רדא תופיע עם האלבום גם בפסטיבל הג'אז בים האדום ביום שישי, 14 בנובמבר). זהו אלבומה הרביעי, ואחרי אלבום אחד בעברית שהוציאה בתקופת הקורונה ("חסד"), היא חוזרת באלבום הנוכחי למה שהיא יודעת הכי טוב – לשיר באנגלית.
האלבום נכתב והוקלט בעקבות אירועי 7 באוקטובר, והשירים, שאת רובם היא כתבה והלחינה, נעים בין האישי לחברתי והפוליטי. "7 באוקטובר תפס את כולנו בהפתעה גמורה", היא מספרת. "היו הרבה ייאוש וחוסר אונים, ממש שבר באמונה בבני אדם. זה היה גיהינום, כל החיים שלי היטלטלו, עד כדי כך שהפסקתי לעשות מוזיקה וגם לא הקשבתי למוזיקה באותה תקופה מרוב שהייתי בחרדות. הרגשתי כמו לביאה שצריכה להגן על הגורים שלה ופשוט להיות כל הזמן בכוננות מתמדת. באיזשהו שלב הבנתי שאני מידרדרת לתהומות עמוקים מדי של ייאוש ושאני צריכה לנסות להחזיר את המוזיקה לחיים שלי, כי מוזיקה מבחינתי היא החיבור שלי לעולם והחיבור שלי לחיים. מתישהו לקחתי את הגיטרה והתחלתי לג'מג'ם והדבר הראשון שיצא היה המשפט I know better days will come ("אני יודעת שימים טובים יותר יגיעו"), שהפך לפזמון שהתחיל את האלבום הזה. נפתח לי שם משהו שנתן לי נקודת תקווה ונקודת אמונה חדשה, ומשם התגלגלתי לאלבום שלם".
בפעם שעברה שנפגשנו אמרת שאת רוצה להתחיל לשיר בעברית.
"באמת הוצאתי אלבום אחד בעברית בקורונה, אבל האנגלית יושבת לי טוב יותר ונראית לי טבעית יותר. אל תשכחי שגדלתי על MTV".
למה בחרת לקרוא לאלבום ZION?
"בשיר Better Day, הראשון מהאלבום שיצא כסינגל, אני מספרת על החיים שלי כילדה למשפחה מהגרת ועל אמא שלי שהגיעה לציון בתקווה לחיים טובים יותר. אנחנו נמצאים פיזית בציון, אבל אנחנו רחוקים משם ברמה הרוחנית שעליה היא חלמה".
אהבה למעצבים ישראלים
רדא אוהבת להפתיע עם תסרוקות מדליקות, והיא מעולם לא שמרה נאמנות לסגנון אופנה אחד. "אף פעם לא הייתי מעודכנת בטרנדים, אבל אני אוהבת מאוד אסתטיקה", היא מסבירה. "אני אוהבת להתבטא דרך הבגדים, ותמיד אומרים לי שלא מזהים אותי כי אני כל הזמן משנה את השיער. אני פשוט קמה כל יום קצת אחרת, ולפי זה מחליטה איך אני רוצה להיראות".
מה את לובשת ביומיום?
"לרוב קז'ואל – ג'ינסים, טי־שירטים, בעיקר אוברסייז. אני נורא אוהבת אוברסייז. אני אוהבת חנויות בוטיק קטנות עם כל מיני פריטים מיוחדים. באונליין אני חזקה יותר, כי אני פחות אוהבת שופינג. אני לא אוהבת את החוויה הזאת של להסתובב ולחפש".
מה את לובשת להופעות?
"יש את אביב כפיר, הסטייליסט שלי, ששולח לי כל הזמן פריטים יפים שהוא רואה, גם ליום־יום וגם להופעות. להופעות הוא מביא לי בעיקר ממעצבים ישראלים, אני נורא אוהבת את מה שקורה פה בארץ מבחינת אופנה. יש פה באמת מעצבים מדהימים. איזה כיף במדינה הזאת, שיש פה כאלה מוחות, בכל תחום, לא רק באופנה".
איזה מעצבים את אוהבת במיוחד?
"אני אוהבת מאוד את ויוי בלאיש וגם את ליאורה טרגן שגרה ממש לידי והסטודיו שלה נמצא ממש מתחת לבית שלי ביפו. אני לובשת גם את עידן לרוס ואלון ליבנה, ויש גם מעצבים חדשים שאני אוהבת. בהופעה האחרונה לבשתי משהו של ענבל חפר, מעצבת שרק סיימה 'שנקר' וכדאי לשים לב אליה. אני אוהבת מאוד להצטלם. יש משהו בצילומי אופנה שמאפשר להיכנס לכל מיני דמויות, וזה תענוג. אני בונה ביחד עם הצוות, הצלם והסטייליסט, דמויות שהן לאו דווקא אני, אבל אני בדרך כלל אוהבת מאוד את מה שיוצא".
יש לוק מהצילומים שהיית לוקחת הביתה?
"הייתי לוקחת הכול, באמיתי, אבל אם לבחור אחד, אז את החליפה השחורה של ליאורה טרגן, עם הכתפיים המחודדות. זה מרשים ופשוט ואפשר ללבוש אותה לכל מקום".
סגנון: אביב כפיר
