את שנת הלימודים הנוכחית נאלצו שתי בנותיה של יעל כהן שילה להתחיל רחוק מביתן בגלל תופעות מכוערות של הדרת תלמידות ממוצא מזרחי. כהן שילה (41) נשואה ואם לשתי בנות תושבת ירושלים, החלה את המאבק כבר לפני שלוש שנים, כשבתה הבכורה סיימה כיתה ח' ולא קיבלה שיבוץ לסמינר. "פניתי לעירייה ונאמר לי שמדובר בתקלה טכנית, ומאז כל שבוע הגעתי פיזית לעירייה כדי לקבל שיבוץ, ללא הצלחה", היא מספרת. "שלחו אותי הלוך ושוב כמה חודשים, ובסופו של דבר עירבתי את משרד החינוך וקיבלנו שני שיבוצים לסמינרים ספרדיים - אחד בינוני ומטה ברמתו והשני סמינר רווחה, שמיועד לבנות שנשרו מהלימודים. כמובן ברחנו משם ושוב הילדה נשארה בלי מסגרת חצי שנה. לא האמנתי שבגלל שהילדה שלי ספרדייה היא תישאר בבית כל כך הרבה זמן".
מה קרה אחרי חצי שנה?
"שיבצו אותנו שוב, אבל הפעם לסמינר 'מודרני'. הסכמנו להתפשר, קנינו תלבושת אחידה, ולמחרת בבוקר, כשהתקשרנו מהדרך לבקש הכוונה, אמרו לנו שאין מה להגיע כי השיבוץ בוטל. בלית ברירה הכנסנו אותה לאולפנה חרדית לאומית, שבה ירדו לחייה. כל בוקר אמרו לה 'את לא משלנו'. בינתיים הבת הקטנה הגיעה לכיתה ט' ולא קיבלה אישור לבצע רישום, כי אחותה לא משובצת. בשלב זה החלטנו לחפש בתי ספר ברדיוס של 45 ק"מ מירושלים והן בחרו בבית ספר בקיבוץ בדרום הארץ".
"ילדה אשכנזייה נרשמת לשני סמינרים ומוציאה 1,200 שקל דמי הרשמה. הספרדייה נרשמת לארבעה עד שישה, ב־3,000 שקל דמי רישום, שלא מוחזרים, כי יש לה פחות סיכוי"
שגם הוא דתי־לאומי ולא בית יעקב.
"זה בית ספר שמאפשר פייסבוק ואינסטגרם, גם לבנות שלי יש כבר פייסבוק ואינסטגרם. אני סומכת עליהן וסומכת על הקדוש ברוך הוא שישמור ויגן עליהן מכל רע".
חששת לשלוח אותן לבית ספר פחות חרדי?
"אין אמא שלא חוששת לילדיה, אני כל הזמן בתפילות. אבל כל עוד טוב להן, טוב גם לי. הצוות הוגן ואכפתי, אבל לא הכול פשוט. קשה לנו מאוד עם הנסיעות, הן נוסעות כל בוקר במונית וחוזרות באוטובוס, וזה עולה לנו אלפי שקלים בחודש. הגדולה נכנסה בכיתה י', שנה אחרי כולם, והיה לה קשה חברתית, שלא לדבר על כך שהיא הייתה בפער לימודי של שנה. מצב הרוח שלה ברצפה, היא כבר התחילה לחשוב מה פגום בה, והיא ילדה באמת מהממת".
למה בעצם יש התנגדות של סמינרים אשכנזיים לקבל תלמידות ספרדיות?
"מנסים להצמיח יוקרה על גב של בנות. כשאתה אומר שהספרדיות לא ברמה שלך, אתה ממתג את עצמך כיוקרתי. בגלל זה ילדה אשכנזייה נרשמת רק לשני סמינרים ומוציאה 1,200 שקל דמי הרשמה, לעומת הספרדייה שנרשמת לארבעה עד שישה סמינרים ב־3,000 שקל דמי רישום, שלא מוחזרים, כי יש לה פחות סיכוי. האפליה הזו שווה כסף, אני קוראת לזה גזענות כלכלית".
על מי בעצם את כועסת?
"גם על ש"ס וגם על דגל התורה, שמנציחים את האפליה הזאת. אני שמחה שיש רבנים אמיצים שהוציאו עכשיו הוראה לא לפתוח כיתות ט' בסמינרים לבנות, עד שלכל הבנות בארץ יהיה שיבוץ. זה ריגש אותי מאוד. מנהלי הסמינרים הגזימו ועברו את הגבול. הם פגעו בנפשן של ילדות, זה כמו לעבור חרם. אסור לתת יד לגזענות".
מה דעתך על הפשרה שמנהלי הסמינרים האשכנזים מציעים, לקבל את הבנות הספרדיות לכיתה נפרדת?
"אני לא מאמינה שהם מעיזים להציע פשרה כזאת. זה לא יהודי לדבר ככה, זה חילול השם. בעבר שמו ספרדיות בכיתה המקצועית ואשכנזיות בכיתה העיונית, ואני רואה שהגזענות הזאת לא חלפה מן העולם. אני רוצה להגיד מילה לאמהות: 'בחיים קורים לנו דברים הזויים, שאנחנו לא מבינות, זו המציאות, לא הכל נבין. אבל תדעו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותכן תמיד, אתן הבנות שלו, אז אל תוותרו".
