כשמנתחים את נתוני העובדים בשירות המדינה מגלים כי 64% מהם הן נשים. על פניו מדובר במספר מרשים למדי, אולם כשמטפסים עד לקומה העליונה ביותר, התמונה משתנה כמעט לחלוטין. רק 9% מהנשים מכהנות בדרג הבכיר ביותר. גם בעולם העסקי המצב עדיין רחוק משוויון, כאשר נשים תופסות קרוב ל-30% בלבד מהמושבים בדירקטוריונים של החברות הציבוריות במדד ת"א 125. כמובן, המספרים האלה לא אומרים דבר על היכולת של נשים לנהל, להוביל או לקבל החלטות מורכבות. אבל הם בהחלט מספרים עד כמה הדרך לשוויון אמיתי בעמדות כוח ובמוקדי קבלת ההחלטות עדיין ארוכה.
מי שמוכיחה, לצד נשים נוספות, שהמציאות הזו יכולה וצריכה להשתנות, היא נופר שוסטר, הבעלים של רשת דור דיור מוגן, המפעילה את דור טבעון ודור כרמל. מדי יום היא מנהלת מערכת גדולה ומורכבת שבה כמעט שום החלטה אינה נשארת רק על הנייר. יש בה עשרות עובדים שצריך להוביל ולהניע, מערכים תפעוליים שצריכים לעבוד כמו שעון, אחריות כלכלית ועסקית, קבלת החלטות בזמן אמת, ובעיקר מאות אנשים שעבורם המקום הוא הבית.
וזה אולי מה שהופך את סיפור הניהול של נופר שוסטר למעניין במיוחד. כי היא מוכיחה שאפשר להוביל מערכת גדולה ומורכבת ביד בטוחה, לקבל החלטות קשות כשצריך, להציב יעדים ולהצעיד עסק קדימה, ובאותה נשימה גם להקשיב, לראות את האדם שממול ולשים לב לפרטים הקטנים שלפעמים עושים את כל ההבדל.
הדרך של נופר אל עמדת הניהול הזו התחילה הרבה לפני שנכנסה בפעם הראשונה לחדר ישיבות. קבוצת נוה שוסטר הוקמה בשנת 1970 על ידי אביה, צבי שוסטר ז"ל, ופועלת כבר יותר מחמישה עשורים בתחומי היזמות, הבנייה, האחזקה וניהול הנדל"ן. לצד רשת דור דיור מוגן, הקבוצה מחזיקה גם בנכסים מוכרים כמו קאנטרי גבעתיים ומגדל סוטין בתל אביב.
אבל נופר עצמה לא מיהרה לבחור במסלול המשפחתי. היא למדה חשבונאות, החלה את הקריירה המקצועית שלה בעולם ההייטק וביקשה לבנות לעצמה דרך עצמאית. רק בשלב מאוחר יותר, כשהגיע המעבר הבין-דורי בקבוצה, היא הבינה שהחזרה לעסק המשפחתי היא הרבה יותר מחיבור טבעי למה שהכירה מהבית. "הבנתי שיש לי בידיים משהו שהוא הרבה מעבר לעסק. זו קהילה ויש פה אפשרות ליצור משמעות עבור אנשים. היכולת לשמור על הלב של המקום הזה ובו בזמן להצעיד אותו קדימה, היא אתגר גדול ומשמעותי בשבילי".
הילדה שבילתה בטיולי שבת באתרי בנייה
כדי להבין עד כמה העסק המשפחתי היה נוכח בחייה של נופר, צריך לחזור לילדות שלה. אביה נפטר כשהיה בן 50 בלבד, אבל בשנים שבהן גדלה לצדו, העבודה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים בבית. לא במובן של שיחות עסקיות סביב שולחן האוכל בלבד, אלא ממש בתוך השגרה המשפחתית. "חברת נוה שוסטר הייתה כמו הילד הרביעי של אבא שלי. היינו יוצאים לטיולים משפחתיים ובסופם עוברים במשרד המכירות לבדוק מה מצב המכירות וכמה פגישות היו באותו היום".
אבל מה שנשאר איתה מאותן שנים לא מסתכם באתרי בנייה, במשרדי מכירות או במספרים. נופר מתארת אבא עם מוסר עבודה גבוה, אדם שדרש הרבה מעצמו ומהסובבים אותו, אך באותה מידה ידע לעצור ולעזור לכל עובד. "אבא לימד אותנו שצריך לעבוד קשה, בלי פשרות, אבל גם להסתכל על כל אדם בגובה העיניים. לתת לעובדים ולדיירים תחושת שייכות, כי זה מה שגורם לבתים האלה להפוך למשפחה".
הערכים האלה נשארו, אבל עם השנים נופר הייתה צריכה למצוא גם את הדרך שלה. כי להמשיך עסק משפחתי זו משימה מורכבת בפני עצמה. מצד אחד יש היסטוריה, מוניטין ודרך שנבנתה במשך עשרות שנים. מצד שני, כל דור חדש צריך להחליט מה הוא שומר, מה הוא משנה ואיך הוא משאיר חותם משלו.
ניהול נשי שלא מתנצל על רגישות
אצל נופר, אחת התשובות נמצאת בדרך שבה היא מסתכלת על ניהול נשי. היא לא מציגה אותו כתחליף לניהול מקצועי, וגם לא מנסה לטעון שכל אישה מנהלת בדרך אחת וכל גבר בדרך אחרת, אלא שמבחינתה יש תכונות שנשים רבות מביאות איתן באופן טבעי יותר אל שולחן הניהול, ובתחום כמו דיור מוגן יש להן משמעות גדולה במיוחד.
"הניהול הנשי מביא איתו אינטליגנציה רגשית גבוהה, יכולת הכלה, גמישות ותשומת לב לפרטים הקטנים שגברים לפעמים מפספסים. זה מתבטא ביצירת קהילתיות עמוקה, ברגישות לשינויים במצב הרוח של דייר וביכולת לנהל מתוך שותפות והקשבה".
ובמקום שבו מאות אנשים חיים את חייהם, שינוי קטן במצב הרוח של דייר הוא לא עניין שולי. לפעמים הוא יכול להעיד על בדידות, געגוע, קושי רפואי או סתם על יום פחות טוב. היכולת לראות את הדברים האלה אינה מופיעה בדוח אקסל, אבל היא חלק מהותי מניהול מקום שהדיירים בו צריכים להרגיש בבית.
את הפעילות הענפה נופר מנהלת לצד אחותה, שמכהנת כמנכ"לית הקבוצה, והקשר ביניהן הפך במשך השנים לחלק משמעותי מהדרך שבה מתקבלות החלטות. הן מתייעצות, משלימות זו את זו, מתווכחות כשצריך וחושבות יחד על הצעד הבא.
"העבודה עם אחותי מאוד מחזקת אותי. אנחנו משלימות אחת את השנייה, מתייעצות ועושות יחד סיעור מוחות. הוכחתי לעצמי שאני יכולה לסמוך על היכולות שלי ועל האינטואיציה שלי, ושאני מסוגלת לקבל החלטות קשות בלי לאבד את האנושיות ואת החיוך".
אולי זה אחד הדברים שהופכים את הדרך שלה למעניינת כל כך. נופר לא מנסה לאמץ דמות ניהולית קשוחה רק כדי להוכיח שהיא יכולה. מבחינתה רגישות אינה חולשה, והקשבה אינה באה על חשבון יכולת להחליט. גם כשצריך לקבל החלטה לא פשוטה, היא רוצה להישאר אותה אישה שהייתה לפני שנכנסה לחדר.
יש לנו מה ללמוד מהאנשים שבנו את המדינה
יש עוד סיבה לכך שהאנושיות תופסת מקום מרכזי כל כך בדרך שבה נופר מנהלת את הרשת. היא עובדת בתחום שרבים מעדיפים להדחיק. קל לדבר על צעירים, על התחלות חדשות ועל העתיד, אבל פחות נוח לחשוב על הזקנה, על השנים שחולפות ועל השלב שבו החיים משתנים. אבל נופר רואה מול העיניים משהו אחר לגמרי.
"יש נטייה להסתכל על זקנה כמשהו מרתיע, אבל הדיירים שלנו הם אנשים מלאי חוכמת חיים. הם האנשים שבנו את המדינה שלנו ויש כל כך הרבה מה ללמוד מהם. בכל שיחת מסדרון שיש לי עם דייר אני לומדת משהו עליו, על המשפחה שלו או על העבר שלו".
החיבור הזה לא נשאר בעבודה בלבד. נופר אוהבת להביא את הילדים שלה לדור כרמל ולדור טבעון, והם כבר מרגישים שם בבית. הם פוגשים את הדיירים, מבלים איתם ורוקדים יחד באירועים. "מבחינתי זה WIN-WIN. גם הדיירים נהנים מהילדים וגם הילדים שלי זוכים לפגוש אנשים עם כל כך הרבה סיפורים, ניסיון וחוכמת חיים".
המפגש הזה בין הדורות עוזר להבין את הדרך שבה נופר מסתכלת על דיור מוגן. לא כמקום שאליו מגיעים כשאין ברירה, ולא כתחנה אחרונה שבה החיים הולכים ומצטמצמים, אלא כאפשרות להתחיל שגרה איכותית וטובה יותר.
"אנשים באים לפה כדי לחיות"
למרות השינויים שעבר התחום, נופר עדיין פוגשת לא מעט דעות קדומות. יש אנשים שמקשרים מעבר לדיור מוגן לוויתור על עצמאות, לבדידות או למצב שבו המשפחה כבר אינה רוצה או יכולה לטפל בהורה המבוגר. מבחינתה, זו אחת התפיסות שהיא הכי רוצה לשנות.
"אנשים לא באים לפה כדי לדעוך או כי המשפחה נטשה אותם. להפך. אנשים באים לדיור מוגן כדי לחיות. הם באים כדי להשתחרר מהעול של ניהול בית, בישולים וחשבונות, ופשוט ליהנות מתרבות, קהילה, חברים וביטחון. הדיור המוגן בדור טבעון ובדור כרמל הוא קהילה משפחתית, יצירה והתחדשות. המעבר לכאן הוא לא ויתור, הוא בחירה באיכות חיים".
זו גם הסיבה שכאשר שואלים אותה מה אנשים עדיין לא מבינים על דיור מוגן, היא לא מתפתלת ולא מחפשת ניסוח זהיר מדי. מבחינתה, מי שמתאים לו המעבר ועושה אותו בזמן יכול להרוויח ממנו שנים טובות של חברה, פעילות וביטחון.
"זה הדבר הכי טוב שאנשים יכולים לעשות לעצמם, ועדיף שעה אחת קודם".
ההצלחה לפעמים מגיעה בשיחה קצרה באמצע המסדרון
אפשר למדוד הצלחה של עסק בעזרת שורה ארוכה של נתונים. תפוסה, הכנסות, התרחבות, מספר עובדים, רשימות המתנה או פרויקטים חדשים. כל אלה חשובים, בוודאי כשמנהלים מערכת גדולה. אבל כשנופר נשאלת מתי היא מרגישה שעשתה משהו משמעותי באמת, היא לא מדברת על ישיבת הנהלה מוצלחת או על יעד עסקי שהושג. "כשדייר עוצר אותי במסדרון, וזה קורה לעיתים קרובות, ואומר לי שוב ושוב כמה הוא מאושר, אני מרגישה שהצלחתי ושזכיתי להיות חלק מזה".
העתיד מבחינת נופר שוסטר כבר כולל תוכניות להמשך הרחבת הפעילות, הן בענף הדיור המוגן והן ביזמות למגורים. אבל גם כשהמבט מופנה קדימה, היא לא שוכחת מאיפה הכל התחיל ומי הניח את היסודות שעליהם היא ואחותה ממשיכות לבנות. "אני בטוחה שאבא שלי מסתכל מלמעלה, שומר עלינו, גאה ומחייך".
מעבר לכל אלה, נופר היא גם אמא לארבעה ילדים, ומבחינתה אין באמת הפרדה בין המשפחתיות שהיא מטפחת בבית לבין זו שהיא מבקשת ליצור בדור דיור מוגן. היא מאמינה שאפשר לשלב בין קריירה למשפחה, ושדווקא החיבור בין שני העולמות הופך אותה למנהלת ולאמא טובה יותר.
ואולי דווקא מהמקום הזה מגיעה גם העצה שלה לנשים צעירות שרוצות יום אחד להוביל, לנהל ולבנות משהו משלהן. אין בה מילים גדולות, וגם לא ניסיון לתת נוסחה להצלחה. "תאמיני בעצמך ותביאי את כל מי שאת לשולחן הניהול", וזה בא לידי ביטוי גם ברשת הדיור המוגן, שבה נשים עומדות בראש הבתים ומכהנות כמנהלות לכל דבר ועניין.
