פז ברנשטיין (33), בוגרת המחלקה לקולנוע ואנימציה במכללת ספיר, היוצרת תחת השם PRIKLUT. בימים אלה היא מסיימת ליצור סרט אנימציה בנושא מפגשים עם גינקולוגים. רווקה, גרה בתל אביב.
בעמוד האינסטגרם שלך את מציגה יצירות אנימציה עם טוויסטים מצחיקים על פנטזיות מיניות, סקס ואיברי גוף. נראה שאת שואפת לנרמל עירום נשי לא מושלם שכולל שיער ושומן וגם דברים שנחשבים "מגעילים" כמו דם של מחזור. איך הכול התחיל?
"בהתחלה העליתי יצירות אנימציה שקשורות למיניות, גם ביני ובין בן זוגי דאז וגם ביני ובין עצמי - למשל, אוננות. הזינוק בעוקבים קרה כשהעליתי איור על סידור תסרוקות שונות בשיער איבר המין הנשי. האיור הזה זיכה את העמוד שלי בהכרה. האג'נדה שלי היא לעסוק בפתיחות ובכנות במיניות, ברגשות וגם בדיכאון וחרדה".
חשוב לך לעסוק בנושאים שנחשבים מביכים?
"זה קורה לי בטבעיות. אם אני לא אבטא את מה שאני חושבת ארגיש שאני משקרת. זו גם אג'נדה פמיניסטית, שלפיה אין לנו במה להתבייש. בא לי שכולן ירגישו שלחוות את הדברים האלה זה רגיל. לכולנו יש שערות בתחת ושערות בפטמה. חבל שנרגיש שאנחנו לבד בסיטואציות האלה, שנחשבות מוזרות, אבל הן בעצם הכי נורמליות".
"הלכתי לגינקולוג עם אמא שלי, והוא צרח עליי מולה והשפיל אותי. אחרי כמה שנים שאלתי חברות על החוויות שלהן עם גינקולוגים, ו־95% גם עברו דברים כאלו"
מה היתרון של אנימציה והומור בעיסוק במיניות?
"באנימציה אפשר לעשות הכול. הסגנון שלי פשוט ולא ריאליסטי, בצבעים נעימים, וזה נותן תחושה ילדית ומשוחררת. אם תיקחי סרט פורנו ותהפכי אותו לאנימציה, זה משהו שתוכלי לצפות בו. בעזרת האנימציה את יכולה לגשת לקהל הרחב, כי זה יורד חלק יותר בגרון. בנוסף, באנימציה את יכולה להעביר רגש ספציפי בשניות".
הרבה מהתוכן שלך ממש מחרמן. זה מכוון?
"מבחינתי מה שאני עושה לא מחרמן. כשעשיתי אנימציה של מישהי שמעניקה סקס אוראלי למישהו, בן זוגי דאז אמר שזה מחרמן אותו, והתפלאתי. אני מציירת בולבולים חמודים ולא מאיימים. איור של אצבע שמפליקה לפטמה והיא מזדקרת - זה מחרמן אבל גם חמוד. הבנתי שאנשים אוהבים לראות את הדברים המיניים באופן הזה, יותר מאשר כשזה מוטח לפרצוף שלהם.
"אני בטוחה שיש אנשים שנחרדים מהיצירה שלי, אבל לאחרים זה גורם להרגיש בנוח. זה עוזר לנשים אחרות. הרבה מהן אומרות לי שגרמתי להן להרגיש נורמליות יותר".
מאיפה התחילה הפתיחות הזו בנושא מיניות?
"יש לי אמא נדירה. כשהייתי ילדה היא הלכה עם גאלח ועשתה מה שהיא רוצה. אז זה היה מביך, אבל כשהתבגרתי זה עורר בי השראה ואימצתי את הגישה הזו. מגיל צעיר בנות הרגישו בנוח לדבר איתי על דברים מיניים.
"ישראל היא שבט קטן והכול פה נחשב מביך מאוד, אבל השמרנות הזו מעצבנת אותי. אני לא אהיה מישהי שאני לא. האנטגוניזם לתרבות הזו בארץ הוא מה שמתדלק את החפירה שלי בזה".
את מקבלת גם תגובות שליליות?
"לא הרבה, אבל כשזה קורה זה בעיקר אימוג'ים מקיאים, 'גועל נפש' וכאלה, בעיקר על איורים של וסת או שער גוף".
למה החלטת ליצור סרט על מפגשים עם גינקולוגים?
"היו לי חוויות קשות בתחום הזה. בפעם הראשונה שהלכתי לגינקולוגית, בגיל 19, היא הייתה חסרת רגישות. ואז הלכתי לגינקולוג אחר, עם אמא שלי, והוא צרח עליי מולה והשפיל אותי. אחרי כמה שנים שאלתי חברות על החוויות שלהן עם גינקולוגים, ו־95% גם עברו דברים כאלו. שאלתי בקבוצת פייסבוק על הנושא והגיעו אליי ערמות של סיפורים. דיברתי עם 65 נשים, והסרט מבוסס על סיפוריהן".
סקס טיפ: "אפשרי לעצמך לבקש מה שבא לך".
