כמעט כל ילד עובר את שלב הדינוזאורים, מוקסם מהיצורים המוזרים עם השמות המסובכים. במשפחת רובנובסקי פז מקריית־אונו לקחו את השלב הזה צעד אחד קדימה. כבר שמונה שנים, בכל חודש נובמבר, יהודית (מתרגמת ומרצה) ושרון (איש מחשבים) מקדישים זמן בכל ערב להכנת מיצגים צבעוניים, מצחיקים או מפחידים, בשילוב בובות של דינוזאורים שאספו עם השנים. כשלביא (15), הראל (12) ואורין (שבע וחצי) מתעוררים בבוקר, הם מוצאים את עצמם בסצנה מוקטנת מ"פארק היורה", עם זווית עירונית ישראלית.
עוד כתבות בערוץ לאשה:
שני דינוזאורים לבושים בחלוקים לבנים, עוטי כפפות, עומדים ליד חבלים משטרתיים בצבע אדום־לבן, וחוקרים מקרה רצח של דינוזאור שגופתו מצוירת על הרצפה. במקביל, חבורת דינוזאורים נמצאת על השיש במטבח, במה שנראה כמו ארוחת בוקר שיצאה משליטה: דינוזאור אחד אוחז כפית ואוכל מקערה עם קורנפלקס וחלב, חלק מחבריו עומדים עם קורנפלקס בפה או על השריון, חלב שפוך על השיש וקורנפלקס מפוזר סביב. בכל יום הנושא אחר: הדינוזאורים מטגנים צ'יפס, מתחתנים תחת חופה כדת משה וישראל, שודדים תיבת אוצר, מכינים שייק (מדינוזאורים אחרים), משלשלים פתק לקלפי, מדליקים נרות חנוכה, עורכים קבלת שבת, מבלגנים את ארון הבגדים, מתכוננים להזנקה במרוץ מכוניות, מעיינים בספר (על דינוזאורים), עסוקים בתנופת בנייה (של עיר מלגו) ועוד כיד הדמיון הטובה של יהודית ושרון. על הבימוי וההפקה: ההורים. הילדים הם הקהל שמתעורר בבוקר לעוד רעיון בכיכובן של בובות הדינוזאורים.
3 צפייה בגלריה
דינובמבר במשפחת רובנובסקי פז. "אנחנו יוצרים חוויה וזיכרון שאין לאחרים"
(צילום: אלבום פרטי)
חודש הדינוזאורים הומצא ב־2012 על ידי זוג הורים אמריקאים, סוזן וריף טומה. בעמוד הפייסבוק Dinovember הם מספרים שבאותה תקופה שלושת הילדים שלהם לא נתנו להם לישון בלילות, הבקרים היו קשים, והחיים איבדו מעט מהקסם שלהם. לילה אחד, בלי הרבה מחשבה, הם השתעשעו עם בובות הדינוזאורים של הילדים וסידרו אותן בשורה על הכיור ליד מברשות השיניים. בחמש וחצי בבוקר אחת הבנות העירה אותם בהתרגשות וסיפרה להם שהדינוזאורים קמו לתחייה. העליצות של הילדה הובילה את בני הזוג להמשיך להכין לילדים סצנה חדשה בכל ערב. "הדינוזאורים עזרו לנו למצוא קצת מהקסם שעוד נשאר”, כותבים בני הזוג בעמוד ומפרסמים צילומים של הדינוזאורים הביתיים משתלטים על המחשב הביתי לשיחת זום עם חברים, מחסלים את מלאי הממתקים בבית ומשדרגים את התמונות של בני המשפחה על ידי הדבקת עיניים מפלסטיק (כמו שלהם).
שנה לאחר מכן, כותבים בני הזוג בקריצה, התחילו להגיע אליהם עדויות על "דינוזאורים בעייתיים" במאות אלפי בתים נוספים. לכן החליטו ליצור קבוצת תמיכה אינטרנטית שתעזור לאנשים הסובלים מפלישת הדינוזאורים. “נתקלנו בדף של הזוג הזה במקרה", מספרת יהודית, “התלהבנו והחלטנו לנסות". הם עצמם פתחו בהמשך את הדף “דינובמבר ישראל”.
יהודית, האם: "אנחנו חיים בעולם מסודר ולוגי. אין פיית שיניים ואין קסמים. רציתי להכניס לחיים של הילדים משהו מפתיע"
מה הלהיב אותך?
"התלהבתי בעיקר מהרעיון של הפלא. אנחנו חיים בעולם מאוד מסודר ולוגי. אין פיית שיניים ואין קסמים. רציתי להכניס לחיים של הילדים משהו מפתיע ולא ברור. אהבתי את הקונספט".
איך הילדים הגיבו כשהתעוררו וראו את מה שהכנתם להם?
"זה היה חמוד. בהתחלה הם נלחצו ואמרו משפטים כמו, 'וואו! מה זה הבלגן הזה?', 'מה יהיה?', 'הם יהרסו לנו את כל הבית!', 'חייבים להחזיר אותם לחנות!'. הם החליטו להכניס את הדינוזאורים לכלוב בשביל שלא יצאו יותר ויעשו עוד בלגן. הרגענו אותם והסברנו להם שאנחנו לא כועסים על הדינוזאורים. לאט־לאט הם התחילו להתלהב. כל בוקר הם קמו בהתרגשות וחיכו לראות מה הדינוזאורים יעוללו הפעם".
הילדים אוהבים דינוזאורים? יש להם עניין מיוחד בהם?
"תמיד אהבו אצלנו דינוזאורים. היו לנו ספרים בנושא, והילדים הכירו שמות של חלק מהם. קנינו לא מעט בובות של דינוזאורים והיו לנו מספיק כדי ללהק את הסצנות הראשונות. מאז כמובן הרחבנו את הקולקציה, וברור שאם יש סרט או תערוכה שקשורים לדינוזאורים, אנחנו נהיה שם. הגדולים כבר פחות מתחברים אולי, אבל לקטנה למשל יש מדבקות של דינוזאורים במחברות ולא מדבקות של נסיכות".
איך באמת הגדולים שלך משתלבים באירוע? בגילים כאלה הם מרגישים בוגרים ומתוחכמים. זה נראה להם ילדותי?
"הילדים גדלו לתוך זה. הם יודעים שאנחנו עושים את זה בשביל הכיף”.
"בהתחלה הילדים נלחצו ואמרו משפטים כמו, 'וואו! מה זה הבלגן הזה?', 'מה יהיה?', 'הם יהרסו לנו את כל הבית!', 'חייבים להחזיר אותם לחנות!'"
איך הם הבינו שהמופע הוא יצירה שלכם?
"באופן הדרגתי, עם הגיל. כמו השלב שהילד מבין שאין באמת פיית שיניים, אבל הוא נהנה להניח את השן מתחת לכרית ולחכות למתנה. הם משתפים פעולה בשביל הכיף".
למה החודש הזה מתרחש דווקא בנובמבר?
"בני הזוג טומה הסבירו שנובמבר הוא חודש בלי חגים. האלווין נגמר, כריסמס רחוק, וכבר קר וגשום. הפעילות הזאת מכניסה קצת עניין בשגרה היומיומית".
הדגש הוא על ההכנה או על הצילום של האירוע?
"מבחינתי ההכנה היא העיקר. אני לא צלמת מומחית. אני מנסה לארגן כך שתהיה תאורה טובה אבל לא הרבה מעבר".
מאיפה את מביאה רעיונות?
"ממה שיש בבית או ממה שהילדים התעסקו איתו באותו יום. אם הם בנו בלגו, גם הדינוזאורים יבנו. אם הם ציירו, גם הדינוזאורים יציירו. לפעמים חפץ בבית נותן לי רעיון, לפעמים אמירה של הילדים מדליקה לי בראש רעיון. אם הילדה שלי אמרה לי השבוע משהו על פיראטים, באותו לילה אכין משהו שקשור בפיראטים. כל שנה, למשל, הדינוזאורים מבשלים משהו. ביום שאני מכינה חביתה אני יודעת שהערב אשתמש בקליפות הביצים שנשארו והדינוזאורים יכינו ארוחה”.
איך הגיבו חברים ובני משפחה לרעיון?
“רוב האנשים חושבים שהחלקנו על כל הראש. פה ושם יש אנשים שמתלהבים, ואפילו בארץ כמה אנשים שלחו לי תמונות דינוזאורים מהבית שלהם, בעקבות פוסט שלנו שהם נתקלו בו. חברים של הילדים קצת הרימו גבה פה ושם, אבל בסוף כולם התרגלו".
מה הפעילות הזאת נותנת לכם כמשפחה מעבר להכנסת הקסם לבית?
"אני חושבת שזה נותן לנו איזו ייחודיות כמשפחה. זה משהו שיש רק אצלנו, מיוחד לנו. וזה נחמד. אנחנו יוצרים חוויה וזיכרון שאין לאחרים. המטרה הראשונית הייתה לעשות כיף וליהנות, אבל כשאני חושבת על זה, זה חלק מהערך המוסף".
