הן פותחות את היום בשיחה, מסיימות בהודעה, ובין לבין מדברות, מסמסות, כותבות, חולקות רגעים ורגשות בלי הפסקה, עובדות יחד ומרגישות הכי קרובות. קצת קשה להאמין שהחברות ההדוקה בין גל ליבר (45) לליאת לב רן (51) התחילה רק לפני שלוש שנים. "עשיתי הכול מול ליאת חוץ מללדת", אומרת ליבר. עכשיו הן מוציאות את הספר שכתבו יחד, "על גג העולם" (הוצאת יצירה עברית), קומדיה רומנטית ארוטית בשני קולות.
הכול התחיל כשפייסבוק הציע לגל להכיר את ליאת. "ראיתי שיש לנו הרבה חברים משותפים, והצעתי לה חברות", אומרת גל. "בדקתי מי מציעה לי חברות וראיתי משפט מפעים. ביקשתי רשות להשתמש בו בספר שבדיוק סיימתי לכתוב", מוסיפה ליאת.
גל: "אמרתי שלא אהיה קלה להשגה והסכמתי לתת לה להשתמש במשפט בתמורה לדרינק".
ליאת: "נפגשנו באותו ערב. הגעתי לקפה השכונתי אחרי פילאטיס והיא באה מהבית עם הפיג'מה".
גל: "זה היה הדייט הטוב בחיי".
ליאת: "אחרי שלוש שעות חזרתי הביתה באורות. לא נרדמתי. אמרתי שהאישה הזו מעניינת אותי, אני רוצה להכיר אותה יותר".
גל: "ואני חשבתי שבא לי רק אותה סביבי".
ליאת: "פתאום הייתה מישהי שאפשר לדבר איתה על ספרים. תוך כדי שיחה קלטנו ששתינו כתבנו על אמא טרייה שממלאת שאלון לבדוק אם היא בדיכאון אחרי לידה. הבנו שהדמויות שלנו עוסקות באותו עולם תוכן, כל אחת מהזווית והסגנון שלה". גל: "זה פוצץ לי את המוח שיש מישהי שכותבת כמוני ומדברת בשפה שלי. בשנה הראשונה אמרנו שאנחנו חולקות מוח".
לעוף עם הדמיון
האהבה המשותפת לספרים הביאה את גל לבקש מליאת לערוך את ספרה הראשון, "הדבר הנכון". "שלחתי אותה לחפש עורכות", אומרת ליאת, "לא חשבתי שאני יכולה לעשות את זה". "לא היה לי חיבור עם אף אחת", מסבירה גל. "שכנעתי אותה. בגלל שהיא חולקת איתי מוח, היא אולי לא נתנה זווית ראייה אחרת לספר, אבל היא נתנה את הלב. הסכמתי עם כל ההערות שלה, ואני לא מסכימה בקלות".
גל: "הספרים שבהם הגבר הוא השולט והעשיר והאישה היא הבתולה החסודה כבר לא מעניינים. רצינו שהיא תהיה מנוסה יותר, עם יותר ביטחון עצמי ממנו"
איך הגיע הרעיון לכתוב יחד ספר ארוטי?
ליאת: "בדיוק הוצאתי את 'בלי כיסוי', ומשום מה בחנויות הספרים הניחו אותו במדף הארוטיקה. כשהייתי מגיעה לחנויות הייתי מציצה בספרים הסמוכים. היו שם ספרים מדהימים אבל גם כאלה שקראתי ולא הבנתי איך פרסמו אותם. זה נראה לא מציאותי ורחוק מהעולם שלנו".
גל: "החלטנו להתנסות בכתיבה בז'אנר חדש. שתינו מגדירות את עצמנו כתולעת ספרים, אוהבות קלאסיקות ומחשיבות את עצמנו ככותבות פרוזה. זו הייתה התנסות, נתנו לדמיון לעוף. לא חשבנו לפרסם את זה, התייחסנו לכתיבה כאל תרגיל".
ליאת: "היינו חוזרות מאוחר מכיכר החטופים, יושבות בבר השכונתי, שותות יין, פותחות לפטופ, אוכלות צ'יפס וכותבות. כשאת עייפה וקצת שיכורה, את כותבת דברים מצחיקים שלא יכולת לכתוב בסיטואציה אחרת".
להציל את הבית
"על גג העולם" מספר על לילי מור, מנחת סדנאות למיניות בריאה שמתגוררת בדירה שכורה בבניין תל אביבי מתפורר. כשבעל הדירה נפטר, בנו אדם מגיע לארץ מברלין במטרה להרוס את הבניין ולבנות על חורבותיו מגדל. לילי עושה הכול כדי לעצור אותו, והם מתאהבים. "יש חלקים מתוכנו בשתי הדמויות", אומרת גל. "כמו אדם, אני עורכת דין, יוצאת 8200 ומטורפת על ברלין. ליאת נושאת איתה טראומת ילדות כמוהו".
איך התנהלה הכתיבה?
ליאת: "בהתחלה אני כתבתי את אדם והיא את לילי, ואז החלפנו ושוב שינינו וערבבנו. לפעמים אחת נכנסה לשוונג ושלחה לשנייה פסקאות שלמות".
גל: "בהתחלה התפרענו, וכשהבנו שזה הולך להיות ספר, עידנו את סצנות הסקס הבוטות".
ליאת: "הדמות של אדם הייתה בהתחלה דושית מדי, הוא היה קצת בהמה, מקלל המון. גם את זה עידנו קצת".
היו ביניכן אי־הסכמות?
ליאת: "היה משפט של אדם שלא הסכמתי לוותר עליו".
גל: "המטאפורה במשפט הזה הייתה בוטה. אני לא רוצה לחזור על זה. זה היה מצחיק, אבל קרינג'. אמרתי לליאת, 'בואי נכתוב דמות שלילי יכולה להתאהב בה'. כשהיא התעקשה, אמרתי שאם זה כל כך חשוב לה, אני משחררת".
ליאת: "וכשהיא שחררה, גם אני שחררתי. אמרתי לה: 'את צודקת'".
גל: "חובבות הז'אנר מבקשות: 'תביאו לנו משהו שלא קראנו'. הן קוראות כדי להתאהב, להתחרמן, לפטנז"
חשבתן על חוקי הז'אנר הארוטי כשכתבתן?
ליאת: "בוודאי, אבל כל הכיף בחוקים זה לשחק איתם, לשבור אותם".
גל: "קראנו הרבה על ספרות ארוטית בקבוצות פייסבוק. הנשים שנמצאות שם אומרות: 'תביאו לנו משהו שלא קראנו'. ועדיין, בסוף זה אמור להיות סיפור אהבה סקסי, הן קוראות כדי להתאהב, להתחרמן, לפטנז".
ליאת: "לילי היא מדריכה למיניות בריאה, וכמו סנדלרית שהולכת יחפה, היא לא גומרת מחדירה. רצינו להביא דמות בטוחה בעצמה, שיודעת מה טוב לה ומנסה ללמד את אדם מה היא צריכה".
גל: "הספרים שבהם הגבר הוא השולט והעשיר והאישה היא הבתולה החסודה כבר לא מעניינים. רצינו שהיא תהיה מנוסה יותר, עם יותר ביטחון עצמי ממנו. הגבר בספרות הארוטית לרוב מתואר כאל יווני - לאדם, ילד שמן בעברו, יש מפרצים מאפירים ושערות על הידיים. ללילי אין בעיות של דימוי גוף, היא הולכת ברחוב בלי חזייה בלי בעיה".
חשבתן לפרסם בשם בדוי?
גל: "כשסצנות הסקס היו פרועות, אמרנו שנכתוב בשם עט. פתחנו לסופרת חשבון אינסטגרם בשם בר לביא. בסוף אמרנו שיש לנו כוח בתור צמד, אנחנו פאוור קאפל ספרותי בביצה הקטנה שלנו. אנשים מכירים אותנו ויש לנו כוח שיווקי".
ליאת: "אני הייתי קצת יותר מסויגת, אבל גיא בן נון, מנכ"ל 'עברית', שכנע אותנו. אמרתי: 'בסדר, אף אחד לא באמת יודע מי כתבה מה. אפילו לנו כבר לא ברור מי כתבה מה'".
גל: "אמנם זה לא הז'אנר שלנו, אבל גם מי שמחזיקה מעצמה סופרת רצינית, רוצה להשתעשע ולהתנסות. כל אחת צריכה לפעמים לצאת מעצמה גם כתרגיל וגם כעמדה רגשית מול העולם".
משפטים במקום תיאטרון
גל ליבר נולדה בקיבוץ גלעד באזור רמות מנשה, ילדת טבע שהולכת יחפה בשדות, מכירה שמות של פרחים, תולעת ספרים שגם כותבת, שרה ומנגנת. בתיכון למדה במגמת מוזיקה, "והייתי בטוחה שכשאגדל אהיה שחקנית בתיאטרון". אחרי הצבא עזבה את הקיבוץ, "ואז הגיע החלק הפרקטי - הבנתי שכיוון שאני עוזבת קיבוץ שיתופי ואין לי שקל, כדאי שאלמד משהו רווחי".
היא החליטה ללמוד משפטים, "גם כי זה מספק את האהבה לקריאה ולבמה וגם את חוש הצדק המפותח". אחרי הלימודים התמחתה במשרד גדול והוצע לה להמשיך שם, אבל בדיוק נשבר לה הלב והיא החליטה לנסוע לאוסטרליה. "כשחזרתי, החלטתי לשלב את אהבת הבמה עם עולם המשפטים והלכתי לעבוד במשרד שעוסק בקניין רוחני. ייצגתי את איגוד המפיקים וכתבתי את חוזה ההפקה של 'עספור'".
כשהרגישה מיצוי עברה למגזר הציבורי. ב־15 השנים האחרונות היא עובדת כסגנית היועצת המשפטית של קופת חולים לאומית. "זו עבודה שאני אוהבת גם בגלל האנשים וגם בגלל שזה מעניין", היא אומרת, "לעבודה כעורך דין במגזר הציבורי יש יתרונות: כשאת עורכת דין צעירה, את מקבלת תיקים גדולים שבמשרדים רק שותפים מגיעים אליהם. וכל דבר שאת עושה, הוא למען דבר גדול ממך - את יכולה לעזור לשנות מציאות ולגרום לעולם להיות קצת יותר טוב".
את בן זוגה הכירה בתל אביב כשהייתה בת 29. "הוא כתב לי בפייסבוק, וזה היה מוזר, כי היו לו בערך 40 חברים. הבנתי שהוא לא אדם שמתחיל עם בנות בפייסבוק וזה מצא חן בעיניי". הם יחד כבר 16 שנה, מגדלים את שלושת ילדיהם (בת 12, בן 9 ובן 6). "לא רציתי לעשות ילדים מיד", היא אומרת. "הייתי בשלב שבו מרוויחים כסף ואפשר ליהנות ממנו ולא מיהרתי למחויבות חדשה. הוא היה בן 37 וחיכה ארבע שנים עד שהסכמתי לעשות ילדים".
החיים נמשכים
ליאת לב רן גדלה ברמת אליהו בראשון לציון, "שכונה קצת קשוחה", לדבריה, "ברחוב ש"י עגנון, שהוא הסופר האהוב על שתינו". היא בת זקונים בין שלוש בנות. כשהייתה בת 12 אביה נדרס למוות על ידי משאית כשהיה בדרך לעבודה. "זה היה אירוע טראומטי שבאותו זמן לא ידעתי שהוא כזה", היא אומרת. "הגישה הייתה 'הוא מת וממשיכים בחיים'. רק כשהייתי בת 20 ניסיתי להבין מה היה שם. הבנתי שהנהג לא היה בכלא, אני לא יודעת אם היה משפט. כנראה שאמא, שמצאה את עצמה מרוסקת ובלי כסף כי לאבא לא היה ביטוח, קיבלה פיצויים מהחברה שנהג המשאית עבד אצלה. במשך השנים ניסיתי למצוא את הנהג, ולא הצלחתי. רציתי להבין מה היה שם".
אחרי שסיימה את שירותה הצבאי למדה תואר ראשון ושני בכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן גוריון. "אבל לא עסקתי בזה", היא אומרת. "הבנתי שאין בזה פרנסה. אחרי שלמדתי אצל כל השמות הגדולים של הספרות, אמרתי לעצמי: אני לעולם לא אהיה עמוס עוז, אז למה לטרוח? תתחתני, תמצאי עבודה, תעשי ילדים. עשיתי את הפרקטיקה ולא את הרוח".
את בן זוגה הכירה כשהייתה בת 24. בתחילת הדרך הייתה פרידה ואז חזרה וחתונה ושני ילדים (בת 17 וחצי ובן 15 וחצי), "החיים שלי הם קומדיה רומנטית", היא אומרת. במהלך הפרידה התחילה במה שאמור היה להיות עבודה זמנית כעוזרת אישית ומנהלת משרד של איש עסקים בכיר. הזמני נהיה קבוע והיא עושה זאת במשך 21 שנה. "אני חיה אותו 24/7, יודעת בעל פה את מספרי הזהות של כל בני המשפחה שלו. מעבר לעולם התוכן המרתק של העסקים שלו והאנשים המעניינים שאיתם הוא נפגש, יש לו עמותה לנוער בסיכון ואני מנהלת בהתנדבות ובאהבה גם את המשרד שלה".
ליאת: "משום מה הניחו את הספר הקודם שלי במדף הארוטיקה. זה נראה לא מציאותי ורחוק מהעולם שלנו"
גל: "לליאת יש לב גדול. ב 7/10 ביום שבו נפל לה טיל על המכונית ליד הבית, היא שאלה בווטסאפ השכונתי מי מכיר זקנים עריריים שצריכים עזרה. אמרתי לה: 'את מחפשת מקומות שאת צריכה לתקן כי אצלך שבור, את נושאת טראומה'".
לכתיבה חזרה ליאת כשהייתה בת 40, הרגישה שמשהו בוער בה. "הלכתי לסדנת כתיבה של עומר ברק ורענן שקד, משהו נפתח בי וכתבתי את 'מורשית חתימה' ו'בלי כיסוי'". היא גם הוציאה את הספר "אוטיסט?" על מסכת האבחונים שעברה עם בנה. "אני מתכננת לכתוב את ספר ההמשך 'אוטיסט!'", היא אומרת. הספר יצא בסדרת "קולות" של הוצאת עברית, שבה היא משמשת כמו"לית משנה ועורכת.
מלבד כתיבה ועריכה, השתיים מעבירות יחד ערבים ספרותיים מלאי קהל ספריית יד לבנים בתל אביב. "אנשים רוצים בילוי עם עומק", הן אומרות. לרגל יום האישה הקודם הפיקו ערב ספוקן וורד והחליטו להוציא את השירים באסופה. "ליאת פנתה לגיא בן נון, מנכ"ל עברית, שלחה לו מייל עם כמה שירים, והוא הוציא לנו את האסופה בחינם", מספרת גל. בהמשך הוא לקח חסות על ערבי הסופר, והם מצולמים ומופיעים באתר "עברית" וביוטיוב. שתיהן כבר מתכננות ספרים באים. פרט לספר ההמשך על בנה, לב רן כותבת על משבר גיל ה־50, וגם לגל יש ספר על האש.
תהיה גם עוד כתיבה משותפת?
גל: "אני בטוחה שכן. היה כיף ובא לנו עוד. אנחנו חננות שאוהבות לשבת ולכתוב ספרים, אז זה מה שנעשה".
