אם מישהו היה אומר לסופרת והמחזאית נעמה בר שירה (35) שיום אחד היא תזכה בפרס ספרותי יוקרתי, לא בטוח שהיא הייתה מאמינה. אף על פי שהיא באה מבית שכולם כותבים בו, כשהייתה קטנה איש לא שיער שהיא תתפרנס מכתיבה, שכן מגיל צעיר מאוד היא אובחנה כדיסלקטית והתמודדה עם קשיי קשב וריכוז.
לפני חודש רשמה בר שירה ניצחון על כל הקשיים והסטריאוטיפים שליוו את חייה, כשקיבלה את פרס גפן ל־2024 על הספר השני בטרילוגיה שלה, "מלאכיות עליון: שער הצללים". הפרס ניתן מטעם האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה לספרים ולסיפורים בתחום שיצאו לאור בעברית. בנימוקי הפרס צוין כי כתיבתה פורצת הדרך מחזירה את הפנטזיה היהודית למרכז הבמה, וגיבורות הטרילוגיה שלה הן התגלמות של נשיות עכשווית.
הדרך לכתיבה לא הייתה קלה. "עד כיתה ג' לא הצלחתי בכלל לכתוב. אבא שלי לקח אותי כפרויקט, ובחופש הגדול בין כיתה ב' ל־ג' הוא לימד אותי", היא מספרת. "כל נושא הדיסלקציה היה פחות במודעות, לא הבינו מה לא בסדר איתי. ילדים צחקו על הכתב שלי ועל שגיאות הכתיב, כל הביטחון העצמי ירד לי, הרגשתי פחות טובה ופחות מוצלחת. ההורים שלי ראו שלא משנה כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה למרות היכולות שלי. בסופו של דבר, לקראת כיתה ז', כשעליתי לחטיבה, שלחו אותי לאבחון. כשגילו את הדיסלקציה קיבלתי הקלות, והציונים שלי התחילו לעלות".
איך הדיסלקציה באה לידי ביטוי?
"שגיאות כתיב, שיכול אותיות, כתב לא קריא, בלגן במחברת כי לא ראיתי בכלל את המסגרת. עד היום הכתב שלי נראה כמו של ילדה. בהקדשות שאני כותבת לקוראים, אני צריכה להתאמץ כדי שהם יבינו מה כתבתי".
אילו עוד קשיים נשארו?
"עד היום יש לי שגיאות כתיב, אבל לא כמו פעם. למזלי יש לי עורכת לשונית ושלוש מגיהות שעוברות על הטקסט, כי אחת לא מספיקה לתפוס את כל הטעויות שלי. לפעמים אני כותבת פוסטים עם שגיאות, וקוראים מגיבים לי, 'אבל את סופרת, איך את עושה כאלה טעויות?'".
בר שירה גדלה בהוד השרון, ומאז שהיא זוכרת את עצמה היא מוקפת ספרים וסופרים. אמה, עדנה גלבוע (75), פרסמה ספר שירים, "להישאר גוף" (הוצאת עקד). אביה, אהוד גלבוע (75), פסיכולוג, פרסם שלושה ספרי עיון בתחום הפסיכולוגיה והחינוך: "זוגיות והורות: עקרון הדומיננטיות המתחלפת" (משכל); "המפה האישית: דרכים להתמודד עם עודף משקל" (אח); "אהבה וזוגיות: אתגרים ומשברים" (ספרי ניב). גם אחותה, עו"ד שירי מלכה (50), פרסמה ספר - "איך להתגרש בלי להרוס לילדים שלך את החיים" (צמרת). אחיה נמרוד (44) הוא מוזיקאי ויוצר.
"עד כיתה ג' לא הצלחתי בכלל לכתוב. אבא שלי לקח אותי כפרויקט, ובחופש הגדול בין כיתה ב' ל־ג' הוא לימד אותי"
"עולם הספר תמיד היה חלק מהחיים שלי", היא מספרת. "כשהייתי קטנה אמא שלי הקריאה לי כל הזמן סיפורים, ובהמשך דחפה אותי לקרוא. הייתי ילדה עם דמיון מופלג. ההורים שלי שלחו אותי לתוכנית כתיבה למחוננים בבר אילן. כתבתי סיפורים, הדפסתי וכרכתי, בסוף היה לי מדף שלם של ספרים שלי. הייתי קמה בחמש בבוקר כדי לכתוב".
במקביל הייתה חניכה בנוער העובד והלומד ויצאה לשנת שירות במגדל העמק שלאחריה התגייסה לשירות קרבי בקרקל. ניסיונה הצבאי מצא את דרכו לספריה, ואת כל תיאורי הקרבות של ארבע האחיות בטרילוגיה היא ביססה על חוויותיה האישיות משירותה בצה"ל, מה שמוסיף להם אמינות ואותנטיות. "השירות הצבאי היה בשבילי השראה לספרים, כי אני יודעת מה זה להיות מפקדת, איך מרגישים בקרב ואיך מתגברים על פחד", היא אומרת.
הכול נעצר
את בעלה ינון בר שירה (38), סופר, שחקן, מחזאי ומוזיקאי, הכירה בסמינר הדרכה לקהילה האתיופית של הנוער העובד והלומד. היום הם גרים בהוד השרון ומגדלים ביחד את שתי בנותיהם: שחר (שמונה וחצי) וקשת (שלוש וחצי). "נפגשנו בסמינר ומהר מאוד גילינו שהעולמות שלנו משיקים לא רק בתחום החברתי אלא גם היצירתי", היא מספרת. "הוא גילה שאני באה מתחום התיאטרון, ואני גיליתי שהוא מוזיקאי, והיה בינינו חיבור סביב זה. באתי לראות הופעה שלו, נהיינו ידידים טובים, ואחרי כמה חודשים נהפכנו לזוג. עברנו לגור ביחד, ודבר הוביל לדבר: משפחה, ילדות, יצירות ועסק".
"בתקופת הקורונה בקושי הצלחנו להתקיים, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שבה יכולתי להיות סופרת במשרה מלאה"
בני הזוג ייסדו את תיאטרון הפרינג' "פנימה" בשביל הנשמה, ולפרנסתם הקימו את חברת "שחר חוויות חינוכיות", המפעילה רשת סדנאות תיאטרון לבתי ספר. "המדריכים שלנו, שכולם שחקנים ומוזיקאים, מגיעים לבתי הספר והגנים בכל הארץ ומעבירים את ההפעלות שלנו עם תוכן שאנחנו יוצרים, בשילוב אגדות ילדים כמו 'הנסיכה והצפרדע', 'בגדי המלך החדשים' ו'פיטר פן', עם תלבושות, אביזרים ומוזיקה".
בתקופת הקורונה הכול נעצר, ובני הזוג מצאו את עצמם מול תהום כלכלית. "שנינו עבדנו באותו עסק, עולם התרבות נכנס להדממה, בתי הספר עברו ללימודים מרחוק, וגם כשהם חזרו לפעילות הם לא רצו לקחת סיכון ולהכניס אנשים לתוך קפסולות", היא מספרת. "המצוקה הכלכלית הייתה קשה, הגענו למינוס של עשרות אלפי שקלים, בקושי הצלחנו להתקיים. אבל מעז יצא מתוק, כי זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שבה יכולתי להיות סופרת במשרה מלאה, ותוך שנה וקצת כתבתי את כל הטרילוגיה".
ארבע אחיות
הספר הראשון בטרילוגיה, "מלאכיות־עליון: מעיין הנשמות", יצא לאור ב־2022; השני, "מלאכיות־עליון: שער הצללים", יצא לאור ב־2023; והשלישי, "מלאכיות־עליון: שממת העדן", יצא במאי 2024.
"הטרילוגיה מספרת על ארבע אחיות שמגלות שהן גלגולן של מלאכי העליון, מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל, בגרסתם הנשית", היא מספרת. "אמא שלהן נחטפת על ידי שדים, וכשהן יוצאות להציל אותה הן מגלות שהן יכולות להציל עוד אנשים. בספר השני הן מתחילות להתמודד יותר לעומק עם התפקיד שלקחו על עצמן ועם ההשלכות של מה שעבר עליהן בספר הראשון, ובספר השלישי מתגלים כל הסודות מהעבר. הספר הראשון עומד בפני עצמו, אבל את השני והשלישי אי אפשר לקרוא ללא הראשון".
"אני אוהבת לקחת דמויות של נשים ולהעניק להן זווית חדשה ולא שגרתית. לקחת נשים ולהעצים אותן לדרגת מלאכיות זה חלק מהאג'נדה שלי"
למי הספרים מיועדים?
"זו ספרות פנטזיה לנוער בוגר ולמבוגרים, למרות שהמילה פנטזיה מתקשרת באופן אוטומטי לילדים. יש עכשיו פריחה גדולה של הז'אנר בארץ".
מה לך ולפנטזיה יהודית?
"גדלתי בבית חילוני, אבל רוחני. אמא שלי מאמינה במלאכים ותמיד אמרה לי לפנות למלאכים בשעת צרה. עשיתי תואר ראשון בספרות, היסטוריה ותנ"ך, ובספרים שלי חיברתי ביניהם. יש לנו את כל מה שצריך כדי לכתוב פנטזיה, יש לנו את השדים שלנו ואת המיתולוגיה שלנו, לא כל הפנטזיות צריכות לקרות ביערות של אירופה. התנ"ך הוא בסיס מדהים לסיפורי פנטזיה".
בנימוקי הפרס כתבו השופטים שהגיבורות שלך הן התגלמות של נשיות עכשווית.
"אני אוהבת לקחת דמויות של נשים ולהעניק להן זווית חדשה ולא שגרתית. לקחת נשים ולהעצים אותן לדרגת מלאכיות זה חלק מהאג'נדה שלי. יש לי שתי בנות, ואני רוצה להעצים אותן, בין היתר בעזרת הדוגמה שאני נותנת להן בתור אמא קרייריסטית שמגשימה את החלומות שלה, מנהלת חברה, זוכה בפרסים ומוכרת ספרים. חשוב לי להראות להן מגיל צעיר שהן יכולות לעשות הכול אם הן רק יאמינו בעצמן".
פורסם לראשונה: 07:42, 09.12.24
