בינואר האחרון כאשר התפרסמה הידיעה על שובה של סיגל שחמון לטלוויזיה, הוצפה הרשת בתגובות מפרגנות. אחרי הכול, לא מדובר באירוע שגרתי: 16 שנה עברו מאז ישבה שחמון בת ה־53 על כיסא המגישה בערוץ טלוויזיה (בתוכנית הפנאי "לחיות טוב" עם משה דץ). אבל כמה טוקבקיסטים שידם קלה על המקלדת לא הצליחו להתאפק. אחד מהם כתב, "מי זו סיגל שחמון ומאיזה קבר הוציאו אותה?".
הזוגיות החדשה של סיגל שחמון
(כתבת וידאו: מלי זיידמן, צילום: ליאור שרון, עריכת וידאו: עידן לוי בוסתן)
נדהמתי לגלות שהחלטת לענות לו, תשובה נעימה ולא משתלחת.
"תשמעי, לקרוא דברים כאלה זה אף פעם לא נעים. בשנייה שקראתי את זה, זה כיווץ אותי. ואז אמרתי לעצמי, את זוכרת שיש לך את כוח הבחירה? את זוכרת שזה לא שלך? עניתי לו יפה, שאני כאן, חיה וקיימת, והוספתי ברכה".
למה?
"כי אני על הקארמה שלי שומרת. זו דעתו? שנשים בנות 53 לא יכולות להיות על המסך? סבבה. אני יכולה להחליט שדעתו תחרבן לי את כל השבוע ואולי גם אני אחשוב שאני לא צריכה לעשות טלוויזיה יותר, ואני יכולה לחייך ולהגיד, סבבה, זו הקארמה שלו שהוא מוכן לדבר בצורה בוטה לאנשים. אני נשארת נאמנה לעצמי. אני לא עפה באוויר כשנותנים לי מחמאות ולא קורסת כשנכנסים בי".
"רציתי להבין מה הסיבה שאני לא צולחת זוגיות. פעם הפניתי אצבע מאשימה לגברים, עד שהבנתי שכל מה שקורה במציאות שלי הוא השתקפות של מה שקורה בתוכי"
בכל זאת, אנחנו בשנת 2025, ועדיין האייג׳יזם מרים את ראשו מדי פעם כלפי נשים. זה לא מרגיז אותך בכלל?
"כל עוד אני מרגישה טוב על המסך, זה מה שחשוב. אני אהיה בצרות צרורות אם אהיה מוּנעת מכל הדעות החיצוניות עליי. ביוני אהיה בת 54, ואני חושבת שזה גיל מדהים. הבנים שלי גדולים (אלדד, חייל בן 20 ועידן, תיכוניסט בן 17. אמ"ר), והתפנה לי מלא זמן. במקום לבכות על מר גורלי שאין לי ילדים קטנים לטפל בהם, אני אומרת תודה לבורא עולם שאני יכולה להמציא את עצמי שוב ושוב. זה מסר חשוב לנשים: אף פעם לא מאוחר להגיע לאן שאת רוצה.
"גם בגיל 50 אפשר להתאהב וגם בגיל 60 ו־70. כל עוד אנחנו בחיים, זה אסון לא להגשים את עצמנו. אל תגידי – טוב, אני עובדת בבנק 30 שנה ויש לי משכורת בטוחה, אבל אני בעצם רוצה להיות ציירת. לכי להיות ציירת. אם נעשה את מה שאנחנו אוהבים, הסיעתא דשמיא תגיע. היקום מסתנכרן אלינו. אנחנו כל כך מבוהלים מהכוח של עצמנו, שנורא קל לנו לתת אותו למקום העבודה או להגשמת חלומות של אחרים".
מקנאה בעצמי
כרגע אנחנו בבית שלה בכפר שמריהו, והיא בדיוק נפרדת מהרב השכונתי שהגיע לבדוק את המזוזות. ״הבית שלי כמעט נשרף פעמיים בחודשיים האחרונים״, היא מספרת. ״כבר צבעו וניקו אותו, ושבוע אחרי שוב שכחתי סיר על האש. מאז אני בודקת גם אותי וגם את המזוזות״.
בן הזוג שלה, גיא מלמד (51), עד לאחרונה מנכ״ל מייסד של חברת סטארט־אפ וכיום יזם בתחום התקשורת, נכנס אל חייה לפני שלוש שנים וחצי. מלמד, גרוש ואב לשניים, גר 13 שנה בהולנד ועבד שם כבמאי, מפיק ושחקן שדיבב סדרות בהולנדית. ״מיד כשהוא חזר לארץ הוא נשאב לעולם ההייטק ובצדק, כי איש כזה חכם צריך להיות שם. אני מחכה שהמיזם שלו יהפוך למציאות והעולם ישמע על זה״.
ההיכרות ביניהם, כך היא מאמינה, לא קרתה במקרה. הדלת הזו שפתחה בלבה היא תוצאה של תהליך אימון שהיא עוברת בשנים האחרונות. אחרי גירושיה מאבי ילדיה, איש העסקים עופר אמיר, הייתה בזוגיות עם היהלומן יוסי צוברי. "כשהסתיים הקשר עם יוסי לקחתי את עצמי לשיחה״, היא משתפת. ״אמרתי, אם עברתי נישואים ועוד זוגיות ואני לא מצליחה להחזיק את זה, אני צריכה לשאול מה קורה אצלי. בדק הבית הזה לקח חמש שנים. יצאתי פה ושם, אבל רציתי לבדוק מה קורה איתי כדי שהמציאות שלי תשתנה ולא אגיע שוב לאותו מקום. בשנים האלה עלו בי פחד, בדידות, כאב גדול על הפרידה שעברתי. החלטתי שאני צריכה לשהות בתוך הכאב שלי.
"גיא לא נבהל מ'סיגל שחמון' הדימוי ולא ממי שאני. הוא ראה אותי דוך. האינטימיות הייתה חזקה בעיניים כבר מההתחלה וצחקנו מלא ודיברנו, לא סתמתי את הפה מרוב שהתרגשתי"
"הייתי בת 46, עזבתי את המקום המוכר בטלוויזיה והלכתי ללמוד עיצוב פנים. בעצם החלפתי מקצוע. כשאנחנו באים לעשות שינויים גדולים, המוח ההישרדותי שלנו, הקולות הפנימיים, רוצים להחזיר אותנו למקומות הישנים, גם אם זה מקום של סבל. המערכת הרגשית שלי הייתה בהלם. לא נבהלתי מהכאב, רציתי דקה להימצא בתוכו ולא חיפשתי גברים שיהיו פלסטרים שיסתמו את הכאבים שלי. הבנתי שהגיע הזמן שאתחיל ללמוד לסתום את החורים בעצמי".
איך עשית את זה?
"למדתי ועברתי תהליכי מודעות אצל רן כליף, רוני דגני, נטאלי בן־דוד, מעיין בן ציון ולימודי ימימה. אני שותה מכולם. רציתי להבין מה הסיבה שאני לא צולחת זוגיות. הסיפור הפנימי שלי במשך שנים היה שגברים לא מספיק מעניינים או לא יודעים להכיל אותי. הפניתי אצבע מאשימה אל גברים, עד שהבנתי שכל מה שקורה במציאות שלי הוא השתקפות של מה שקורה בתוכי, ואני צריכה להסתכל על החלקים היפים והלא יפים שלי. ולי היה קשה להכיל את החלקים החלשים, הפחות פוטוגניים".
מה היו המסקנות לגבי זוגיות?
"בתהליך הטיפולי שעברתי גיליתי שאני בוחרת גברים חזקים כי אני לא מחוברת לעוצמות שבי. חיפשתי את העוצמות שלי בחוץ. היה לי קשה לקבל חולשות שלי ושל אחרים. גבר היה חייב להיות אלפא, מחזיק את עצמו. לא הבנתי שגם אם גבר יביא לי עוצמה, לא אוכל להרגיש אותה, כי אני לא יכולה להרגיש את עצמי דרך מישהו אחר.
"עברתי ממש תהליך ריפוי בתוך הבית. כתבתי, בכיתי, טופלתי. הייתי לעצמי האמא, האחות, הבת זוג, הבת שאין לי. אחרי חמש שנים, שבהן יצאתי עם שלושה גברים לתקופות קצרות וזה לא היה זה, קרה רגע מכונן. ישבתי בסלון ואמרתי, וואו, אני לא מחפשת שום דבר חיצוני. היה לי כיף עם עצמי, רקדתי ושרתי בסלון. עשיתי שלום עם החלקים הלא יפים שלי. אהבתי אותי לראשונה בחיי.
"אחרי חמש שנות רווקותי אמרתי, ׳הכלי שלי מוכן להתאהב מחדש׳. הייתי הולכת לישון ומקנאה בעצמי שאני לפני האהבה הזאת. כתבתי לי הזמנת מציאות זוגית, בדיוק מה אני רוצה שיהיה בו, מי אני לידו, איך מערכת היחסים שלנו נראית, איך מערכת היחסים שלי עם הילדים שלו ומערכת הילדים שלו עם הילדים שלי, ודמיינתי את עצמי מרגישה בית. בעיקר כתבתי מי אני רוצה להיות ליד הגבר שאני אוהַב, ולא מה אני אקח ממנו: חופשייה, משוחררת, בטוחה בעצמי״.
איך הופכים "הזמנת מציאות" לחיים עצמם?
"זה קרה כל כך מהר שאי־אפשר שלא להאמין בטכניקה הזו. הרגשתי בכל גופי שאני לפני אהבת חיי, ראיתי את ההולוגרמה שלו ואמרתי, סיג, תפתחי את החושים כי תוכלי להכיר אותו בכל מקום, במכולת, בתחנת דלק, בבית קפה או במסיבה. התהלכתי בהוויה פתוחה".
במה זה שונה מקשרים אחרים שלך?
"הוא לא נבהל מ'סיגל שחמון' הדימוי ולא ממי שאני. הוא ראה אותי דוך. האינטימיות הייתה חזקה בעיניים כבר מההתחלה וצחקנו מלא ודיברנו, אני בעיקר לרלרתי. לא סתמתי את הפה מרוב שהתרגשתי. תמיד קינאתי בזוגות שאמרו, 'ידעתי שזו תהיה אשתי', והייתי שואלת, 'איך ידעת? מה החזיק לכם את הזוגיות?' היום אני יודעת שכשבא הדבר האמיתי, אין מאמץ".
תתחתני שוב?
"אני מבחינתי נשואה. אם נתחתן, זו תהיה חתונה בשני בתים. לא נאחד בתים, כי הילדים שלו עדיין קטנים. בזוגיות הקודמת (עם צוברי) הרגשתי שהמעבר לבית משותף עם הילדים היה בעוכרינו. בפרק ב׳ או ג׳ הבחירה בבן הזוג - ולא באבא של ילדיי - היא בחירה שונה לחלוטין. מטרתה ללכת ביד ביד את החיים האלה. אני לא מחפשת להישען עליו או להיות תלויה בו, לא מנטלית ולא כלכלית. הלב שלי קשור בלב שלו וכך אני רוצה שזה יישאר. אהבה נקייה. יש לנו עליות ומורדות, זוגיות זו זוגיות, אבל כל עוד האהבה מתקיימת, ואמן ותתקיים עד יומי האחרון, שתי הנשמות שלנו בוחרות שוב ושוב להיות ביחד".
בטלוויזיה, בכל אופן, נראה שהיא בתקופה יפה, ועכשיו, כאמור, היא מגישה את תוכנית האירוח הלילית ״שישי ישראלי״ (ימי שישי ב־22:45, רשת 13) לצד עדי שילון, שמגיעה מברלין לצילומים. לפני שלוש שנים היא נהייתה מאמנת אישית שעוזרת לאנשים לממש את עצמם. לאחרונה השיקה ערכת קלפים מעוצבת עם משימות ״שמוציאות אותך מאזור הנוחות״. בנוסף היא מעבירה את ההרצאה ״מה שבפנים״ בביתה, ובה היא מדברת על גירושיה בזמן ההיריון עם בנה הצעיר, ועל הפרידה מאמה שנפטרה לפני 21 שנה.
ההרצאה אצלך בבית? מפתיע.
"התחלתי עם ההרצאה שלי לפני המלחמה, ואז הכול נעצר וחשבתי, אוקיי, מה אני עושה? ואז חברה אמרה לי, ׳סיג, תעשי בסלון׳. אמרתי, ׳אני אכניס לבית שלי אנשים שאני לא מכירה?׳, והיא אמרה, ׳כן, תסמכי על הקארמה שלך ועל בורא עולם׳. קפצתי למים והעליתי את הפוסט הראשון ברעד, כי באמת ביתי הוא מבצרי, והגיעו אנשים שרוצים להיות טובים יותר ומחפשים תשובות. זה היה אחד הערבים הכי מרגשים. כל אחד מביא תחום אחד שלא עובד לו בחיים, ואני שואלת כמה שאלות ושולחת אותם עם צידה הלאה, וגם מסבירה שלא תהיה אף סדנה או הרצאה שתשנה להם את החיים, אבל זה כן יכול להתחיל תהליך של שינוי. גם אני מתאמנת הרבה שנים עם מאמנת, וגם אם אני חולה או בחו״ל, אני לא מבטלת אלא עושה אימון בטלפון. זה כמו לעשות ספורט. אני צריכה לשמור על התודעה שלי".
הראיון המלא עם סיגל שחמון מתפרסם בגליון "לאשה", השבוע בדוכנים
