כבר עשינו הכול. הלכנו לים, לבריכה, לקניון, לסרט, לסופר, לסבא וסבתא, לקייטנה. בחוץ 40 מעלות בצל ונגמרו לנו הרעיונות איך להעסיק את הילדים. אז אם אנחנו סובלים כל כך, מה יגידו הורי החינוך הביתי?
צפו בווידאו
לא כלואה במשרד
עינב פרנקו, נשואה ליצחקי ואמא לעמליה (13.5), אבשלום (11.5), איתן (9), אחינועם (6.5) וזוהרה (11 חודשים), גרה ברמת גן. בעבר מטפלת ברפואה סינית.
"לא בחרנו מראש בחינוך ביתי. כשעמליה נולדה גרנו במרכז תל אביב, וכולם אמרו לי שכדי להיכנס לגן ממש-ממש טוב הייתי צריכה להירשם עוד לפני ההיריון. רציתי רק דברים טובים בשבילה, אז חיכיתי וחיכיתי. בינתיים היא הייתה איתי, וככה זה נשאר".
כשהפסקת לעבוד זה היה חסר לך?
"כשהייתי בחודש התשיעי, אחת המטופלות שלי אמרה לי שהיא לא חושבת שאחזור לעבוד. אמרתי לה, 'אין מצב, נתראה בעוד שלושה חודשים'. אני שלמה מאוד עם הדברים שאני עושה ואני גם טוטאלית מאוד, בדרך כלל מה שאני עושה תופס את כל המרחב. אני אוהבת את זה. לא הייתי משנה שום דבר".
מה היתרונות של חינוך ביתי?
"אני לא כלואה בתוך משרד. אני עם הילדים שלי, הילדים אחד עם השני. אנחנו יודעים לתפקד ביחד. הקשר העמוק ביותר הוא המשפחתי".
יש גם חסרונות?
"כן, אין הרבה חינוך ביתי בארץ, אז אנחנו צריכים לעבוד בזה. לפעמים אנחנו צריכים לנסוע למפגשים במקומות רחוקים".
יש לכם תוכנית עד איזה גיל לגדל את הילדים ככה?
"אני עושה דברים לפי מה שמתאים. בספטמבר עמליה תתחיל ללמוד לראשונה בכיתה ט' בבית ספר. היא מנגנת הרבה זמן בכינור והחליטה שהיא רוצה להיות במקום עם מורים טובים שבו ילדים בגילה עושים אותו הדבר, אז היא תלמד ב'תלמה ילין'. היא לומדת גם בקונסרבטוריון ובמסגרות אחרות, אז היא מכירה המון ילדים שילמדו איתה".
לא חששת במהלך השנים מהיעדר קשרים חברתיים?
"העבודה שלנו בחינוך הביתי היא עבודה חברתית - מפגשים. עמליה מכירה 15 ילדים בגילה שנמצאים בחינוך ביתי והם נפגשים המון בחוגים, בהפעלות ובהתנדבות. השם 'חינוך ביתי' לא קולע, כל יום אנחנו יוצאים לפעילות אחרת".
מה התגובה הכי נפוצה שאת מקבלת מהורים אחרים?
"'מה יהיה עם החברה?'. זו באמת שאלה טובה, צריך להשקיע בזה. האנשים שבוחרים בחינוך ביתי הם לאו דווקא עשירים. בעלי מורה, וזה מפרנס אותנו. בחרנו בזה וזה אפשרי".
אין רגעים שאת רוצה להיות לבד בבית?
"תלוי בשלב שבו הילדים נמצאים. כרגע לא כל כך בא לי לעשות משהו רק לעצמי, אבל יצא לנו להיות לבד, בעלי ואני טסנו השנה לניו יורק והשארנו את הילדים עם סבא וסבתא".
מה היית ממליצה להורה שחושש מאוגוסט ללא מסגרות?
"לא להשאיר את החודש בלי תוכניות בכלל. אפשר לבקר משפחה, ליזום מפגש עם חברים, ללכת לפארק ולים, לצאת לטבע בשעות שלא חם. הייתי מרווחת פעילויות ונותנת מנוחה וזמן משפחתי. מאפשרת לנוח ביחד בסוף הקיץ".
לא הייתי שם כשהילד קיבל מכה
ריטה מיסיוק (32), נשואה למיכה ואמא לנס (6) וסיני (3), גרה בהרצליה. בעבר עורכת דין פלילית, כיום יועצת הנקה, שינה ופרידה מחיתולים, מלמדת קורס בנושא במכללת רידמן.
"נס נכנס לגן בגיל שנה וחצי בערך, בתקופת הקורונה, והיה חוזר משם ילד אחר. לא הספקתי לבלות איתו, היינו אוספים אותו בשלוש, ובשש הוא כבר היה הולך לישון. לא ראיתי את הדברים שהוא עשה לראשונה, איך הוא מתמודד בסיטואציות חברתיות. לא הייתי שם כשהוא קיבל מכה, מישהי אחרת ניחמה אותו.
"כשנכנסתי להיריון עם סיני, החלטתי שבא לי להיות שם. הגננת הכי מדהימה בעולם לא תאהב את הילד שלך כמוך, כי הילדים צריכים לחלוק בה. אחרי שנתיים החזרנו את נס הביתה. אם הוא ירצה ללכת לבית ספר שיאפשר לו ללמוד בקצב שלו, אסכים. בהתחלה בעלי פחד שלא נצליח לעבוד עם ילד בבית - שנינו עובדים מהבית והוא טס הרבה. עירבנו מאוד את הסבים והסבתות, ועכשיו הוא עף על זה".
מה היתרונות של חינוך ביתי מבחינתך?
"הדברים נעשים בקצב של הילדים. הם בוחרים מה ללמוד ומה מעניין אותם. את גם יכולה פתאום לגלות מה יותר קשה להם ועל מה צריך לעבוד. כשיש תסכול, עושים את הדברים לאט יותר, אפילו שמונה פעמים אם צריך. נס אוהב לצייר, אז אני יכולה לתת לו שעתיים ביום לצייר, ואת זה אי אפשר לעשות במסגרת. החיסרון היחיד הוא המפגשים החברתיים שצריך לבנות. צריך לעבוד בזה - ליצור קהילה של כמה חברים".
חששת מהיעדר קשרים חברתיים?
"זה היה הפחד שלי, אבל הרבה חבר'ה נמצאים בחינוך ביתי, ואפשר להיכנס לקהילות בכל עיר. לנס יש חברים גם מחוגים וגנים קודמים".
מה התגובה הכי נפוצה שקיבלת מהסביבה?
"'איך את מצליחה לעבוד?'".
יש רגעים שאת רוצה להיות לבד בבית?
"יש, ואני גם דואגת להיות לבד - להתאמן או לצאת עם חברה. אי אפשר לעשות הכול: לעבוד במשרה מלאה, לתחזק את הבית, לטפל בילדים ולנהל חיי חברה מלאים. הפרפקציוניזם לא עובד".
מה היית ממליצה להורה שחושש מאוגוסט ללא מסגרות?
"בתור ילדה אני זוכרת שההורים שלי חיכו לחופש איתנו. לפעמים אני שומעת הורים אומרים ליד הילדים, 'וואי, מה נעשה איתם עכשיו שבועיים?'. איזו באסה שהילד שלך צריך להרגיש שהוא נטל, שמבאס להיות איתו ושצריך להמציא פעילויות כדי לבלות איתו. אני מציעה לבוא לזה ממקום של יצירת חוויות הקיץ, אלה הזיכרונות שיישארו להם. זו הזדמנות להתחבר לילדים מחדש, לראות מי הם עכשיו ומה הם אוהבים - פחות להשתמש במסכים".
הקלטתי ולא אהבתי את מה ששמעתי
אילנה בוכגנדלר (34), נשואה לשניר ואמא לנח (5) ואווה (4), גרה בתל אביב. מעצבת ומשפיענית אופנה.
"שני הילדים שלי היו איתי בבית עד גיל שלוש וחצי, ועכשיו הם במסגרות. זה לא בא לי בטבעיות. בגיל שנה וחצי ובגיל שנתיים ניסיתי להכניס את נח לגן, כי הייתי עם שניהם בבית והיה לי ממש קשה. אני מהאמהות שמכניסות לגן מכשירי הקלטה, ולא אהבתי את מה ששמעתי. ניסיתי גנים, אחד מהם נחשב למצוין, והבנתי שאני לא מתחברת למערכת הזאת. החלטתי לחכות עד שארגיש שלמה. זו הייתה החלטה לא פשוטה, יש המון לחץ כלכלי".
עבדת תוך כדי?
"בשלב מסוים עבדתי, אבל פחות מהרגיל. היה לי מותג אופנה, רשת גדולה הציעה לי שיתוף פעולה, והייתי צריכה להגיע לפגישה פעם בשבוע. הרבה פעמים הילדים היו באים איתי לעבודה, לחפש בדים ולמדוד בגדים".
איך נראה סדר היום שלכם?
"קמים ביקיצה טבעית רגועה והולכים לים או לגינה, שם פוגשים כל יום ילדים, קצת טלוויזיה. אחר הצהריים אבא מצטרף ועושים עוד סיבוב, נפגשים עם חברים. היו גם עוגנים קבועים של חוגים".
מה היתרונות מבחינתך בחינוך ביתי?
"אני חושבת שילדים צריכים את המשפחתיות, בעיקר כשהם קטנים. החברה גורמת לנו לרשום את הילדים למסגרות, כי צריך להמשיך לעבוד ולשלם מסים. בחינוך ביתי יש משהו מקרקע ומחבר. זו דרך חיים. אם הייתי יכולה להמשיך, הייתי עושה את זה, אבל כלכלית זה כבר לא התאפשר, וגם הרגשתי שבא לי להתמקד בעצמי".
יש גם חסרונות?
"כן, לפרקים היה לי קשה, כי איבדתי את עצמי, וכל העולם התקדם. הרגשתי לא ממומשת, אבל בדיעבד זו הייתה חוויה מטורפת".
אילו תגובות קיבלת מהסביבה?
"היום אנשים קצת יותר פתוחים לדבר הזה, בייחוד בתל אביב. לפעמים הייתי נתקלת באנשים קצת פחות פתוחים שהיו מעירים, 'אבל הם צריכים חברים, הם לא יכולים להיות קשורים לאמא כל הזמן'".
ובאמת לא חששת מהיעדר קשרים חברתיים?
"אני חושבת שילדים בגיל הזה לא צריכים להיות עם חברים משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, מספיק שעתיים ביום. הם היו רואים חברים בגינה ובחוגים. חוץ מזה, זה כל כך מפתח לפגוש כל יום ילדים אחרים".
מה היית ממליצה להורה שחושש מהשבועיים ללא מסגרות בסוף אוגוסט?
"זה נשמע קצת מעצבן, אבל זו מתנה. למה אומרים שבחופשים לילדים יש קפיצת גדילה? כי הם באמת הכי מתפתחים איתנו. גם אותנו זה מפתח. אז כדאי לנסות להיות ברגע עם הילדים ולקחת קצת חופש מהטלפונים. יש פה הזדמנות להיות במיינדפולנס בלי לצאת לריטריט".
