לפני כמה שנים הודתה השחקנית האמריקאית קורטני קוקס, שבמשך תקופה ארוכה, כל הזרקת חומר מילוי נראתה לה קטנה וחסרת משמעות בפני עצמה. רק כשהביטה בתמונות ישנות הבינה עד כמה התרחקה מהמראה הטבעי שלה. התחושה הזאת - שתמיד יש עוד משהו קטן לתקן ושעוד טיפול אחד לא יזיק - עומדת במרכזו של מחקר ישראלי חדש, שבחן אם אצל חלק מהנשים טיפולים אסתטיים עלולים להיהפך לדפוס בעל מאפיינים התמכרותיים. הממצא, שהפתיע אפילו את החוקרים עצמם, מעורר עניין במיוחד: אחת מכל חמש נשים בישראל שעברה טיפולים אסתטיים נמצאת בסיכון בינוני עד גבוה לדפוס שימוש התמכרותי.
קשה להמעיט בחשיבות המחקר, לאור הזינוק החד במספר הטיפולים האסתטיים בשנים האחרונות. על פי הנתון האחרון שפורסם, בשנת 2024 בוצעו בעולם כ־38 מיליון טיפולים אסתטיים, לעומת כ־34.9 מיליון בלבד שנה קודם לכן ועלייה מצטברת של כ־40% מאז שנת 2020. הגידול החד הזה הוביל גם לשינוי הזווית המחקרית. בעוד שבעבר התמקדו מחקרים יותר בשאלה מדוע אנשים פונים לטיפולים אסתטיים תוך שימת דגש על דימוי גוף שלילי, חרדה חברתית, פרפקציוניזם והפרעת גוף דיסמורפית (BDD), בשנים האחרונות החלו להופיע מחקרים שבחנו גם אם אצל חלק מהמטופלים מתפתח דפוס המזכיר התמכרות התנהגותית: עיסוק כפייתי במראה, סיפוק קצר טווח לאחר ההליך, רצון גובר לביצוע טיפולים נוספים וקושי להפסיק למרות העלויות, הסיכונים או אכזבות חוזרות.
המחקר, שנערך על ידי האוניברסיטה העברית והמרכז הישראלי להתמכרויות והתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Journal of Health Psychology, ייחודי בהיקפו ובכך שהוא מנסה לבחון את שכיחות התופעה באוכלוסייה רחבה ולזהות גורמי סיכון פסיכולוגיים וחברתיים בולטים.

דימוי נמוך ורשתות חברתיות

"התגברות הטיפולים האסתטיים, ובעיקר טיפולים חוזרים, בולטת לעין גם בסביבה האישית וגם בתקשורת ובפרסומות, וחשבנו שמאוד מעניין לבדוק את הנושא", אומרת ד"ר ורה סקבירסקי, חוקרת בכירה, רכזת מחקר ומנהלת מעבדה ב־ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש - ששיתפה פעולה עם ד"ר אורי ליפשין מהאוניברסיטה העברית בירושלים ועמיתיהם. "רצינו לבחון מהם גורמי הסיכון הפסיכולוגיים - האישיים והחברתיים - שיכולים להיות קשורים לתופעה. ביצענו זאת באמצעות סקר אינטרנטי רחב בקרב 1,614 נשים בגילים מגוונים, 25 עד 71, ש־710 מתוכן עברו לפחות הליך אסתטי אחד. היתר ענו על שאלות במגוון נושאים כמו דימוי גוף, עמדות אסתטיות וכו'. הסיכון להתמכרות נמדד באמצעות שאלון המבוסס על הקריטריונים להתמכרות המוגדרים במדריך האבחון הפסיכיאטרי (DSM)".
מה הכי הפתיע אותך במחקר? "לא האמנתי שכל כך הרבה נשים - 20% מאלה שדיווחו שעברו טיפולים - נמצאות ברמת סיכון בינונית עד גבוהה להתמכרות. זה נתון מטלטל שמצביע על הצורך בהמשך מחקר מעמיק בנושא".
אחד הממצאים הבולטים במחקר (ראו בהמשך) היה ההשפעה המשולבת של שני גורמים בולטים: דימוי גוף נמוך ושימוש בעייתי ברשתות החברתיות, שמגביר עוד יותר את הסיכון לפתח דפוס התמכרותי לטיפולים. נשים שהיו פחות מרוצות מגופן וגם השתמשו באופן בעייתי יותר ברשתות החברתיות היו פגיעות יותר להתנהגות בעלת מאפיינים התמכרותיים סביב הטיפולים האסתטיים. "מצאנו שנשים עם דימוי גוף נמוך דיווחו על יותר סימפטומים וכך גם נשים עם שימוש בעייתי במדיה החברתית, אבל הפגיעות הגבוהה ביותר נמצאה אצל נשים ששילבו בין שני הדברים", אומרת ד"ר סקבירסקי.
הגדירי מהו שימוש בעייתי במדיה החברתית. "השתמשנו בשאלון המבוסס על סימפטומים המזוהים עם התמכרות, כגון מחשבות מרובות על המדיה החברתית, דחף מוגבר להשתמש בה, ניסיון להפחית את השימוש ללא הצלחה, שימוש בה כדי לברוח מבעיות והשפעה שלילית על התפקוד היומיומי. לא מדדנו את משך הזמן במדיה אלא את איכות השימוש והשלכותיו".
2 צפייה בגלריה
דימוי עצמי נמוךדימוי עצמי נמוך
נשים שהיו פחות מרוצות מגופן נטו לדווח יותר על מאפיינים של התנהגות התמכרותית לטיפולים
(צילום: Shutterstock)
ממצא מפתיע נוסף הוא שלא מצאתן הבדלים בין קבוצות הגיל. "אכן שיערנו שנמצא קשר לגיל, בייחוד לאור המסרים במדיה סביב הרצון להיראות צעיר יותר. עם זאת, במחקר הנוכחי, שהוא רק ראשוני, לא מצאנו הבדלים מובהקים בין קבוצות הגיל. ייתכן שהתופעה קיימת גם בקרב נשים צעירות יותר, ויש צורך להרחיב את טווח הגילים במחקרים עתידיים".
מהן ההמלצות שלכם בעקבות תוצאות המחקר? "קודם כול, חשוב לנו להגביר את המודעות לנושא. לטיפולים אסתטיים יש יתרונות רבים, אבל חשוב להכיר יותר בפגיעות אפשריות. חשוב שגם המטופלים וגם אנשי המקצוע יסתכלו על התמונה הרחבה ויזהו מצבים שיש בהם חזרה תכופה לטיפולים או לפגיעה בתחומי החיים האחרים. בואו נהיה עם עיניים פקוחות על הנושא וגם על כל תרבות היופי".
התוצאות השפיעו עלייך באופן אישי? "המחקר חידד לי את הבעייתיות. עד עכשיו לא עברתי טיפולים, אני לא יודעת מה יהיה בעתיד".

הפילטרים והמציאות

ד"ר עומר וולף, מומחה לכירורגיה פלסטית וחבר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית, מופתע גם הוא מעוצמת התופעה שהתגלתה במחקר, אבל בהחלט מבין את הגורמים לה. "אם מקדישים לזה מחשבה ומביאים בחשבון את כל התופעות הגלובליות העוצמתיות, זה ממש לא אמור להפתיע, וזה מחייב אותנו, כרופאים, למשנה זהירות בתחום".
ד"ר וולף, רופא בכיר במרכז הרפואי ע"ש יצחק שמיר (אסף הרופא) ובעלים של מרפאה פרטית לכירורגיה פלסטית וטיפולים אסתטיים בתל אביב, מכיר את הבעיה. "יוצא לי לא פעם לדחות בקשות של מטופלות או לעצור מטופלות שעוברות סף מסוים של רצון להמשיך ולשפר", הוא אומר. "גם כשהצלחתי למנוע טיפול לא נכון וגם כשאני רומז שיכול להיות שכדאי לפתור חלק מהבעיות לא דרך סכין המנתחים או דרך הקליניקה של הפלסטיקאי, אני לא בטוח שתמיד הצלחתי לשכנע, כי הדרייב של המטופלות מאוד־מאוד חזק. לפעמים המטופלת יוצאת מהקליניקה שלי אחרי שהיא מבינה שלא תקבל את מה שרצתה ופונה לרופא אחר, שאולי לא מספיק ערני או לא מקפיד".
איך אתה יודע לעצור מטופלת שנראה שהיא מפתחת תסמיני התמכרות? "מדובר במבחן כפול. פעם אחת צריך לזהות את התופעה - ופה נמדדת מקצועיות הרופא: האם הטיפול המבוקש נכון עבור המטופלת והאם קיימת בעיה או שהיא מדומיינת. אני תמיד משתדל לבקש מהמטופלת הפוטנציאלית לא לדבר איתי במושגים של איזה טיפול היא רוצה לעבור, אלא יותר במושגים של מה הבעיה שמציקה ומהו הדבר שהיא מעוניינת לשפר.
"פעם שנייה זה לבדוק את הטריגרים, את המניעים לטיפול האסתטי: האם הוא נובע מרצון להיראות טוב יותר ולחזק את הביטחון העצמי במקום שבו קיימת איזושהי חולשה אובייקטיבית. האם זה נובע מהצורך בהעצמה אישית ומוטיבציה לשינוי תוך נשיאה באחריות. או שמא הדרישה מגיעה מתוך לחצים חברתיים, מושגים לא ריאליים שמגיעים מהרשתות החברתיות, בן/ בת זוג עם העדפות כאלה ואחרות והרצון לרַצות אותם או להישאר נחשקים בעיניהם. היו מקרים שלא הרגשתי שלם עם פנייה מסוימת והפניתי את המטופלת להתייעצות עם גורם מקצועי בתחום הנפש. רק אחרי שקיבלתי אשרור לאותנטיות ולאובייקטיביות של הבקשה ולכך שמבנה האישיות יאפשר לה לעבור את ההליך, הסכמתי להתקדם הלאה".
איך אתה מרגיש בקליניקה את השפעת המדיה החברתית? "הרשתות החברתיות מייצרות מוטיבציות חיצוניות מלאכותיות על כל מיני תחומים בחיים, גם של צרכנות, רצון לחפש משמעות בחיים ועוד. בהקשר האסתטי, אנחנו כל הזמן שמים את עצמנו בחלון הראווה של הרשת החברתית או צופים באנשים אחרים מתוך הפריזמה של איך הם בוחרים להציג את עצמם ברשת, משהו שכידוע לאו דווקא משקף את האמת, אלא מציאות מדומיינת ומדוגמנת, שיכולה ליצור הרבה לחצים לא ענייניים".
שלא לדבר על הפילטרים שמשנים אותנו לגמרי. "הפילטרים גורמים לכולנו להיראות מושלמים. הרשת לכאורה מייצאת אידיאל יופי חדש, שונה, ובמובן מסוים דיסמופרי - השפה העליונה המנופחת, העיניים המלוכסנות עם השאיפה להידמות לעיני חתול, כל אלה לא שייכים לאנטומיה התקינה של אנשים, יפים ככל שיהיו. אלה כבר לא טרנדים של בחירת פריט או לבוש או צבע נכון לעונה, אלא טיפולים פולשניים שעלולים ליצור עיוות ומראה לא טבעי במקרה הטוב ונזק פיזי שדורש תיקון במקרה הפחות טוב".
מה ההליך הכי מבוקש? "הזרקות בוטוקס וחומרי מילוי. פה האתגר הוא שלפעמים הטיפול לא מצליח להשיג את מה שמבקשים. למשל, אצל נשים שמבקשות לטפל בסימני צניחה עם חומר מילוי, החומר מנפח ודוחף כלפי מעלה כל עוד הרקמה צעירה ואלסטית ומחזיקה את הנפח הנוסף הזה, אבל באיזשהו שלב האלסטיות יורדת והצורך הוא בנפח מילוי הולך וגדל כדי להשיג את אותו אפקט, עד כדי כך שהפנים נראות מנופחות, דמויות כרית.
"לגבי בוטוקס, לפעמים – גם כשהוא משתק לגמרי את השריר – הוא לא מצליח להשפיע כי הקמטים כבר חרוטים בעור, ואז הבקשה לחזק את המינון שהוזרק יכולה להיות בעוכרינו, להוביל לחולשה של השריר עד כדי צניחה של הגבות, מראה שלא מוסיף חן ונעורים. ההגזמה נמצאת מעבר לפינה בכל דבר".

מי מועד יותר לדפוס שימוש התמכרותי של טיפולים אסתטיים?

גורמי סיכון להתמכרות
דימוי גוף נמוך יותר: זהו הגורם הפסיכולוגי הבולט ביותר במחקר. נשים שהיו פחות מרוצות מגופן נטו לדווח יותר על מאפיינים של התנהגות התמכרותית סביב טיפולים אסתטיים. הממצא מרמז כי עבור חלק מהנשים הטיפול אינו רק שיפור נקודתי של המראה, אלא ניסיון להתמודד עם חוסר שביעות רצון רחב יותר מהגוף.
שימוש בעייתי ברשתות החברתיות: נשים שדיווחו על שימוש בעייתי יותר ברשתות החברתיות נמצאו בסיכון גבוה יותר. הכוונה אינה בהכרח לשעות רבות מול המסך אלא לדפוסים כמו קושי להתנתק, עיסוק מוגבר ברשתות, תחושת תלות או פגיעה בתפקוד היומיומי. החוקרים סבורים כי חשיפה מתמדת לדימויי יופי, פילטרים והשוואה חברתית עשויה להשפיע על תפיסת המראה העצמי.
עמדות פמיניסטיות חלשות יותר: נשים בעלות עמדות פמיניסטיות חזקות יותר היו בסיכון נמוך יותר להתמכר. אחת ההשערות היא שתפיסות פמיניסטיות עשויות לסייע בהתנגדות ללחצים חברתיים הממקדים את ערכן של נשים בעיקר במראה החיצוני ובנעורים.
גורמים שנקשרו לסיכון להתמכרות
הערכה עצמית נמוכה יותר: נשים בסיכון גבוה יותר דיווחו גם על הערכה עצמית נמוכה יותר. עם זאת, כאשר החוקרים בחנו את כל המשתנים יחד, ההשפעה של ההערכה העצמית כבר לא הייתה ייחודית ונפרדת מגורמים אחרים, ובעיקר מדימוי הגוף.
עמדות שליליות כלפי הזדקנות: ככל שהייתה לנשים קבלה נמוכה יותר של תהליכי ההזדקנות ורצון חזק יותר להילחם בסימני הגיל, כך נמצא קשר לסיכון גבוה יותר. אולם קשר זה לא נותר מובהק במודל הסופי לאחר שקלול יתר המשתנים.
סגנון התקשרות פחות בטוח: אנשים עם קושי ביצירת תחושת ביטחון יציבה במערכות יחסים נוטים להיות רגישים יותר לדחייה ולביקורת ולחפש יותר אישור חיצוני. בהקשר של טיפולים אסתטיים, ייתכן שמראה חיצוני משמש עבורם מקור נוסף לחיזוק תחושת הערך והביטחון העצמי. עם זאת, במחקר זה הקשר לא נותר מובהק כאשר נבחנו כלל המשתנים יחד.