"דרך הכתיבה הארוטית אני חיה חיים של נשים אחרות"
אלמוג לבנטר (27), נשואה טרייה, בעלת תואר שני בפיתוח ארגוני, מנהלת פרויקטים של קשרי קהילה ותקשורת פנים בחברת אינטל. ספרה הראשון, "הלילה שייך לך", יצא לפני שנה ובעוד כחודש יֵצא ספרה הרביעי.
"הגוף שלי נמס לתוך גופו, אני נאחזת בחולצה שלו כאילו אני טובעת. הנשיקות שלנו פראיות, מהירות, אבל בכל אחת מהן מסתתרת תחינה אילמת לכך שלא יעזוב. הוא מרים אותי בקלות והגב שלי נצמד לקיר בזמן שהנשימות שלי משתלבות בשלו". (מתוך הספר "להכניע את ליב" מאת אלמוג לבנטר)
אלמוג, איך עוברים משפה עסקית לשפה ארוטית?
"בהתחלה משהו עצר אותי, לא הצלחתי להוציא את המילים, למרות שהן היו בראש שלי. היה בי איזה פחד. זה הרגיש מכושף לגמרי. בשלוש השנים שבהן אני באינטל, אני עובדת עם האנשים הכי טובים, מתנדבים, עובדים בעמותות, אני מקדמת דברים טובים ואילו בספרים, אני כותבת על הנבלים המרושעים. ביום־יום מצופה ממני לשמור על מקצועיות ובלילות אני עונה על הציפיות של הקוראות שמחפשות עניין. המעבר לא קל ולא טריוויאלי, זו שפה אחרת לגמרי".
האם קיבלת השראה לדמויות מהעובדים בחברה?
"הכתיבה שונה לגמרי מהמציאות המשרדית, אין בה את האור המהבהב של המשרד. כשאני מגיעה לכתוב עם רדת החשיכה אני שוכחת את היום שעברתי. אני אומרת 'בא לי משהו אחר'. עד כמה שאני נהנית בעבודה, דרך הספרים אני חיה חיים של נשים אחרות".
איך הגיבו הקולגות באינטל על הספרים שלך?
"הופתעו. בהתחלה הייתה תמיכה ואהדה, המנהלת שלי לשעבר רכשה את הספר וזה היה מקסים. אבל אני מתארת לעצמי שיש הרמות גבה, גם במקום מתקדם כמו אינטל זה טאבו. אני חושבת שזה הדבר האחרון שהם ציפו, שאבוא ואגיד שיש לי עבודה כסופרת ארוטית. הם מכירים אותי כאדם מסורתי ויציב, וכתיבה ארוטית אפלה כמו זו שלי, חצתה את הגבולות של מה שהם ציפו ממני".
"בעלי בא ממשפחה חרדית. אנחנו מגיעים אליהם מדי שבוע לארוחת שישי ובהתחלה הייתה אי נעימות כשהאחייניות היו מעבירות את הספרים מיד ליד בשולחן"
לא שקלת לכתוב בשם בדוי?
"אני מבינה סופרות שחותמות בשם עט, אבל לא עברה בי מחשבה כזו לרגע. אני עומדת מאחורי המילים שלי גם כשאני יודעת שיש להן השלכות, ולפעמים הן יגרמו לכאבי בטן לאנשים, גם לקרובים אליי".
מתי את מוצאת זמן לכתוב?
"בעיקר בלילות".
האם יש קווים אדומים שלא תחצי בגלל המעמד המקצועי או המשפחה?
"בעלי בא ממשפחה חרדית. אנחנו מגיעים אליהם מדי שבוע לארוחת שישי ובהתחלה הייתה אי נעימות, כשאחות של בעלי הייתה שואלת אותי איך מתקדמת הכתיבה והאחייניות היו מעבירות את הספרים מיד ליד בשולחן. לחמי יש עקרונות וערכים שלא מתיישבים בהכרח עם כתיבה ארוטית, ואני מודה לאלוהים שהוא אוהב אותי ותומך בי, גם אם הוא לא רוצה לדעת לעומק במה מדובר.
"הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם יש לי קווים אדומים והתשובה הייתה 'כן'. בסדרה הראשונה עסקתי בערפדים, והתרחקתי מנושא הדת והיהדות, מישראל. עכשיו הקווים האדומים הוסרו - אני כותבת ספר שעוסק בדת, אנטישמיות וטרור ומרגישה בנוח וסומכת על עצמי שאוכל להוציא את מה שאני מרגישה בצורה שתכבד את הסביבה שלי ואת מי שיקרא".
הז'אנר כולל גם קטעים קשים לקריאה כמו אונס או מערכות יחסים מתעללות. איך זה אצלך?
"אני נעה על קווים אפורים. בספרים שלי יש יחסי שליטה, לא רק בסקס אלא גם בזוגיות. אני משקיעה שעות בכתיבת דמות של גבר שיש לו הרבה מגרעות אבל הוא מושלם עבור הגיבורה הנשית.
"ספר הוא יצירת אמנות והוא יכול להיות בוטה. סופרות כמוני, שלוקחות את זה לקצה, כנראה הרגישו בבטן שזה מה שהן צריכות לכתוב".
"בעבודה מכירים אותי כאדם מסורתי ויציב, וכתיבה ארוטית אפלה כמו זו שלי, חצתה את הגבולות של מה שהם ציפו ממני"
את מתחשבת בעובדה שגם נערות קוראות אותך?
"אני פוגשת את הנערות כשהן מגיעות למפגשי חתימות והשקות, אי אפשר להתעלם מזה. ועדיין, אני לא מעדנת סצנות, אלא מוציאה את האמנות שלי כמו שאני מאמינה שהיא צריכה להיות. מה שעוזר לי לישון טוב יותר בלילה הוא העובדה שהארוטיקה ממוסגרת בתוך סיפור, אני לא כותבת על סקס בכל עמוד שני ושמה אזהרות טריגר כשצריך. בכלל, קל יותר לעשות הבחנה בין הספר למציאות, בניגוד לפורנוגרפיה, שם הגבולות מטושטשים".
האם הכתיבה על מיניות ותשוקה גורמת לך להרגיש אישה חזקה יותר?
"אני אישה חזקה כי זו מי שאני. אני כותבת על נושאים שהם טאבו, נושאים שבעבר נשים היו מוחרמות מהחברה אם היו מעזות לדבר עליהם. המילים הנועזות שלי יוצאות החוצה ואני מרגישה מועצמת מאוד מזה.
"הדמויות הנשיות שלי לעתים עלולות להצטייר כמובלות על ידי הגבר, אבל גם באישה שהיא פחות דומיננטית יש הרבה כוח. הנשים שאני כותבת עליהן מתמודדות עם סיטואציות בלתי אפשריות, והן עושות את זה מתוך חוסן. אני חיה דרכן את החיים שאף אחד לא יכול לחיות, רק דמויות בספרים".
איך בן זוגך מגיב על העיסוק שלך?
"כשהתחלתי לכתוב, הוא תמך ואפילו עזר לי לחשוב על עלילות משנה. כשהתקרבתי למועד ההוצאה לאור עלו חששות, בעיקר סביב הנושא של המשפחה החרדית שלו. אבל בניגוד לגברים הנוראיים שאני כותבת עליהם, בעלי הוא הגבר המדהים בעולם, והוא מעצים אותי למרות שמה שאני עושה רחוק ממנו".
אם בעתיד הילדים שלכם ירצו לקרוא את הספרים שלך, תאפשרי להם?
"הייתי רוצה שהם ירגישו בנוח לדבר איתי על סקס ובהחלט אשמח שהילדים שלי יקראו את הספרים אם הם ירצו, כשארגיש שהם בשלים לזה. יש גברים שמגיעים לשבוע הספר ואומרים שהם רוכשים ספר לבת הזוג שלהם. אני מקווה שהבנים שלי לא יחששו לספר לי שהם קוראים ספרות ארוטית. שיקראו ויפרגנו, למה לא?".
מה את ממליצה לנשים שנושאות תפקיד בכיר בארגון שמרני, אבל בוערת בהן התשוקה לכתוב?
"לא הייתי מייעצת לסכן את הפרנסה, לא בכל מחיר. אם את עובדת במקום עבודה שמרני או שאת נמצאת בזוגיות שמרנית וזה עלול להרוס את הזוגיות או את העבודה, זה לא תמיד שווה. מצד שני, אם את מרגישה שהרצון שלך בלתי נשלט ואת חייבת לכתוב ולא מעוניינת בשם עט, תחשבי איך את ממסגרת את זה. עבדתי קשה למסגר את הספרים שלי, שלא יהיו רק סקס. הדמויות שלי מטורפות והאהבה גדולה מהחיים".
"כקוראת וגם ככותבת אני אוהבת תכנים אפלים"
עדן בלבצ'אן (עדן בל בשמה הספרותי), בת 37, נשואה ואמא לשלושה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומשאבי אנוש, עובדת כ־20 שנה בחברת אינטל, כיום כרכזת משאבי אנוש בחברה. שני ספריה הראשונים יצאו ב־2023: "תשמור את זה בסוד" ו"תשמור אותי קרובה". מאז כתבה 15 ספרים, ושניים נוספים יֵצאו בקרוב.
"הוא נוהם ותופס אותי, וברגע הבא הפה שלו נוחת עליי כמו אם כל הסערות. נדמה שהעולם כולו עולה באש ברגע שהלשון שלו מגיחה ומחליקה על השפתיים שלי. כוכבים מרצדים מול עיניי. הוא טורף אותי, מוצץ את הלשון שלי וגונח, כל תנועה משדרת זעם וטירוף". (מתוך הספר "אנרגיה אפלה", חלק ב' מאת עדן בל)
עדן, איך עוברים משפה עסקית לשפה ארוטית?
"בהתחלה הייתי צריכה יותר להתאמץ כדי לעשות את המעבר בין העולמות השונים, כיום זה טבעי לי. אני עושה סוויץ', כאילו יש כפתור בראש שמתחלף. במשך שנים הייתי כותבת למגירה, זה היה חלק ממני, אבל אף פעם לא חשבתי שאהפוך לסופרת, שהחלק הזה יֵצא לאור ואני אצא לאור יחד איתו".
האם קיבלת השראה לדמויות מהעובדים בחברה?
"בספר שלי 'אישה טובה', שפורסם רק באפליקציה, כתבתי על מנהלת משאבי אנוש נשואה שעובדת בהייטק ומנהלת רומן עם הבוס. לקחתי השראה מהארגון שלנו לדמויות המשנה, מצוות תמיכה טכנית מהודו, ויש גם משהו ממני בדמות של האישה. היא מזכירה לי את עצמי בהרבה דברים, באופן שבו היא מגיבה לסיטואציות. בהתחלה לא ראיתי את זה, אבל כשקראתי את הספר מההתחלה ועד הסוף בפעם הראשונה, אמרתי 'זו ממש אני'. אבל הסיפור והדמות של המנהל בדיוניים לגמרי".
"כל הדמויות שלי חזקות, כל אחת בדרך שלה. גם בעדינות שבהן יש חוזקה. הכתיבה גורמת לי להרגיש שאני מחזקת נשים אחרות"
איך הגיבו הקולגות באינטל על הספרים שלך?
"אני כותבת בשם בדוי תחת השם עדן בל, אז הרוב גילו את זה רק כשהתפרסמה עליי כתבה. הם היו בשוק, המומים לגמרי. אמרו לי 'חיה בינינו סלבריטי', הלכו עם הכתבה במסדרונות החברה".
למה בחרת לכתוב בשם בדוי?
"לא בגלל שהתביישתי, פשוט רציתי שם סקסי כמחברת ספר. 'עדן בל' הוא קל על הלשון, קליט מאוד. בהתחלה היו לי מחשבות ותהיתי אם תהיה התנגשות בין העבודה לכתיבה, אבל אני כותבת בשעות הפנאי, בלי קשר לעבודה שלי. אלה ממש חיים כפולים".
מתי את מוצאת זמן לכתוב?
עדן: "היום שלי מתחלק לשלושה - בשעות הבוקר אני בעבודה, אחר הצהריים מוקדשים לילדים ואחרי ההשכבות ובסופי שבוע אני כותבת. אני אומרת לילה טוב לבעלי, סוגרת את הדלת ונכנסת לעולם שלי. אני צריכה שקט מוחלט וריכוז מקסימלי. את אחד הספרים שלי הקדשתי לכל מי שרוצה להגשים חלומות, כתבתי שבמקום לחלום בלילות כדאי להישאר ערים ולהגשים אותם".
האם יש קווים אדומים שלא תחצי בכתיבה בגלל המעמד המקצועי או המשפחה שלך?
"לא. כקוראת וגם ככותבת אני אוהבת תכנים אפלים. אני לא אוהבת רומנים שגרתיים רגילים, אני צריכה טוויסט מטורף, אחרת זה לא יחזיק אותי. בכתיבה אני לא עוצרת את עצמי. יש נושאים שלא אקדם כי אני לא מאמינה בהם או רוצה לכתוב עליהם, למשל, גיבור שהוא אנס שיהיה עם הגיבורה וכולם יחיו באושר ואושר".
הז'אנר כולל גם קטעים קשים לקריאה כמו אונס או מערכות יחסים מתעללות. איך זה אצלך?
"קראתי הרבה ספרים עם תיאורים גרפיים קשים, דברים מטורפים, אבל כל עוד את אומרת 'זה ספר, זו לא המציאות' - הכול טוב. כל אחת וטעמה האישי. יש בארץ קהילה ענקית של קוראים שאוהבים אופל, ואני עצמי לא כותבת ספרים שהם לאבי דאבי ומתיקות, זה לא אני".
את מתחשבת בעובדה שגם נערות קוראות אותך?
"כשכתבתי ספרים, הרבה לפני שנהייתי מפורסמת, לא ידעתי מי יקרא. כתבתי מה שאני הייתי אוהבת לקרוא. התפרעתי, נתתי למוזה שלי להתפרץ. כשיצאתי לאור הבנתי שיש לי הרבה קוראות צעירות. הן מתייעצות איתי, מספרות לי על הבעיות שלהן ואני משתדלת לתווך להן את המסרים ברשתות החברתיות שלי".
"אני כותבת בשם בדוי תחת השם עדן בל, אז הרוב גילו את זה רק כשהתפרסמה עליי כתבה. הם היו בשוק, המומים לגמרי. אמרו לי 'חיה בינינו סלבריטי'"
האם הכתיבה על מיניות ותשוקה גורמת לך להרגיש אישה חזקה יותר?
"כל הדמויות שלי חזקות, כל אחת בדרך שלה. גם בעדינות שבהן יש חוזקה. הכתיבה גורמת לי להרגיש שאני מחזקת נשים אחרות. היו נשים שפנו אליי ואמרו 'חשבתי שאין לי ליבידו', 'חשבתי שאין לי אנרגיה מינית', והקריאה בספרים שלי פתחה להם את העולם. 'זה שינה לי את החיים', אמרה לי מישהי. 'הפכתי לאדם מיני יותר'. בספר 'הקיסר' יש אזכור של אונס. היו נשים שפנו אליי ואמרו שהן עברו פגיעות מיניות והספר עזר להן להתמודד עם המצב. זה עולם ומלואו".
איך בן זוגך מגיב לעיסוק שלך?
"במשך שנים כתבתי למגירה והוא לא ידע. כשהתחילה הקורונה, התפנה לי יותר זמן מהרגיל, שיתפתי אותו שזה החלום שלי ואמרתי לו שזו ההזדמנות שלי לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור. הוא תמך בי ועודד אותי, היה עם הילדים בבוקר ובצהריים בזמן שכתבתי בלי הפסקה. לא עזבתי את המקלדת עד שסיימתי את הספר. הספרים שלי יושבים בספרייה, אבל הוא לא קרא אותם, הוא לא מתחבר. הוא אומר שהם ספרים של בנות".
אם הילדים שלכם ירצו לקרוא את הספרים שלך, תאפשרי להם?
עדן: "הבת שלי, כמעט בת עשר, שואלת אותי מתי היא תוכל לקרוא את הספרים שלי, ואני אומרת לה 'עוד קצת'. אין לי בעיה שהיא תקרא אותם כשתהיה גדולה יותר, זה לא עניין של גיל, אלא של התפתחות קוגניטיבית. אני מחכה שהיא תהיה בשלה יותר ותבין את העולם. היא עדיין בשלב של 'בנים זה איכס'".
האם את ואלמוג מתייעצות אחת עם השנייה על הספרים שלכן?
"אלמוג היא סופרת חדשה. כשאת חדשה יש יותר תחרותיות. במקום שאני נמצאת בו כיום אני לא כותבת ממניעים של תחרות, אלא ממניעים של הנאה. אני כותבת מה שאני אוהבת".
מה את ממליצה לנשים שנושאות תפקיד בכיר בארגון שמרני, אבל בוערת בהן התשוקה לכתוב?
"דודו טסה שר 'עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה'. את רק תפסידי אם תיתני לפחד לעצור אותך. אל תצפי לקבל את כל תשומת הלב מיד. אני כתבתי במשך כמה שנים, פרסמתי את הספרים שלי בהמשכים ברשתות, וכך צברתי קהל עצום שתמך בי ודרבן אותי לצאת לאור".
