שעת צהריים. הבטן מקרקרת. מה תעשה תלמידת כיתה י"א שלא הביאה לעצמה אוכל, ולא בא לה לקנות בורקס בקפטריה של התיכון? במקרה של ע', תלמידה ממרכז הארץ, היא מזמינה לעצמה ארוחה באמצעות אפליקציית וולט, שמגיעה אליה היישר לשער בית הספר. "בדרך כלל אני מזמינה עם כמה חברים מהכיתה המבורגר, סושי, ארוחות מבתי קפה ולפעמים גם שייקים בשעות הצהריים", היא מספרת. "אנחנו אוספים את המשלוח מהשער".
זה כבר נהפך לשגרה קבועה?
"אני מזמינה משלוחי אוכל מוולט לבית הספר שלוש־ארבע פעמים בשבוע. אנחנו בבית הספר עד שעות מאוחרות, לפעמים עד 17:00, והקפטריה מגישה אוכל לא טעים במיוחד. לא תמיד יש לי זמן להכין סנדוויץ' בבוקר".
בדרך כלל אוכל ביתי בריא יותר. זה שיקול מבחינתך?
"נכון שהאוכל הזה פחות בריא, וזה באמת גורם לי לחשוב פעמיים אם להזמין, אבל אני רעבה בשעות האלה ולפעמים אין ברירה".
ואז את אוכלת בהפסקה?
"אני אוכלת בהפסקת הצהריים, אבל בגלל שהיא קצרה, לרוב אני ממשיכה לאכול במהלך השיעור ולמורים זה לא מפריע".
מי משלם על המשלוח?
"אני משלמת עם האשראי של ההורים והם מודעים לזה".
פרוזן יוגורט בהפסקה
פרטיה של הנערה הזו אמנם שמורים במערכת, אבל אם חשבתן שהיא תל־אביבית ושהזמנות כאלה נפוצות רק שם, תחשבו שוב. מתברר שבערים שונות במרכז הארץ, תלמידי תיכון ואפילו חטיבה מזמינים לעצמם אוכל במקום להסתפק בכריך מהבית או לקנות בקפטריה.
השליחים שמשנעים את הארוחה כבר מכירים את הכתובות של בתי הספר בערים השונות ומזהים אותן. "לפחות 30 פעמים הבאתי משלוחי אוכל לתלמידים בבתי ספר ברחבי מודיעין, רובם תלמידי כיתות י'־י"א, אבל היה גם תלמיד בחטיבת ביניים שהזמין משלוח", מספר גרשון גוטל, שליח וולט שמתגורר במודיעין־עילית. "הם מזמינים דרך האפליקציה למיקום של בית הספר ומחכים לי בשער הכניסה. בתי הספר מאפשרים את זה".
מה הם מזמינים בדרך כלל?
"רובם מזמינים המבורגר וסושי, בדרך כלל בשעות הצהריים. אני מאמין שהם מזמינים דרך האשראי של ההורים שכבר נמצא באפליקציה. אני יכול להבין את זה – מודיעין היא עיר מבוססת, ההורים עסוקים בעבודה ואין להם תמיד זמן להכין אוכל, אז הם נותנים את האשראי לילד כדי שיזמין משלוח".
מתן טוטיאן, שליח וולט באזור אשדוד: "מבחינתי, להביא לבית ספר זה הרבה יותר נוח וחוסך לי זמן לעומת משלוח רגיל שבו אני צריך להיכנס לבניין ולעלות במעלית. הם מזמינים בדרך כלל מקדונלד'ס ושניצל"
גם מתן טוטיאן, שמתגורר ביישוב ניצן ועובד שנה כשליח של וולט באזור אשדוד, מספר: "יצא לי חמש פעמים להעביר משלוח לתלמידי תיכון. הם מחכים לי בשעות הצהריים בשער של בית הספר, ואני מביא להם. זה הרבה יותר נוח וחוסך לי זמן לעומת משלוח רגיל שבו אני צריך להיכנס לבניין ולעלות במעלית. הם מזמינים בדרך כלל מקדונלד'ס ושניצל. ארוחה עם משלוח עולה בסביבות 70-60 שקל, אז לתלמידים שמזמינים משלוח לארוחת הצהריים יש כנראה גב כלכלי".
4 צפייה בגלריה
מתן טוטיאן, שליח וולט: "יותר נוח לי להביא משלוח לבית ספר מאשר לבניין מגורים"
(צילום: אלבום פרטי)
יולי (שם בדוי), תלמידת כיתה י"א הנוהגת להזמין בקביעות משלוחים לבית הספר, מסכימה שמדובר בהוצאה גדולה. "המשלוח מייקר את ההזמנה – הוא עולה 15 שקל, כך שהארוחה יוצאת 70 שקל".
מי משלם?
"אני משתמשת באשראי של ההורים ולפעמים בכסף שקיבלתי מתנה מסבא וסבתא. אני מזמינה אוכל לבית הספר כי זה נגיש".
יוצא לך גם להביא אוכל מהבית?
"לפעמים אני מביאה קופסת אוכל מהבית, אבל לא תמיד יש לי זמן להכין ולפעמים אני שוכחת".
מה את מזמינה בדרך כלל?
"המבורגר וכריכים, ולפעמים גלידה או פרוזן יוגורט להפסקה".
יש לחץ חברתי להזמין משלוח מוולט?
"אני לא מרגישה ככה. נכון שכיף להזמין, אבל לפעמים גם כיף להביא אוכל מהבית, לפעמים אנחנו מתחלקים באוכל שהבאנו ואוכלים יחד, ויש מקרים שאנחנו מזמינים ביחד, אבל בדרך כלל כל אחד מזמין לעצמו. אני מזמינה כשאני רעבה וכשאין לי אוכל ולא בגלל לחץ חברתי. אנחנו אוכלים בהפסקות ולא בשיעור, כי המורים לא מסכימים. הם אומרים שזה מסיח את הדעת".
לא לכולם יש כסף לזה.
"יכול להיות שיש תלמידים שאין להם כסף להזמין, אבל אני לא נתקלתי בכאלה. קורה שאחד התלמידים נכנס לכיתה עם שקית שהזמין, ואז תלמידים אחרים מסתכלים עליו כי גם הם
רוצים".
מה לדעתך צריך לעשות כדי שכל התלמידים יוכלו ליהנות מארוחה טובה?
"אני חושבת שהבעיה היא שהקפטריה שלנו עובדת רק עד השעה 13:00 ואין שם אוכל טעים. אם בבית הספר היה אוכל נגיש יותר שמוגש גם בשעות מאוחרות, התלמידים היו מזמינים פחות משלוחים".
ומה אומרים המורים?
נירית צוק, חוקרת תרבות הילד והנוער ומנכ"לית פורטל עשר פלוס להורים, לא מופתעת מהתופעה. "זה מאפיין מאוד את תרבות הנוער של ימינו, שנוהגים לבלות בבתי קפה ובקניונים. בנוסף, מאז הקורונה המשלוחים הפכו לחלק משמעותי מהיומיום שלנו. מה שמטריד כאן הוא העמקת הפערים הכלכליים והחברתיים בין התלמידים – יש תלמידים שלא יכולים להרשות לעצמם משלוחים, וזה צורם כשיש ילדים שאוכלים את הכריך שהביאו מהבית בעוד שילדים אחרים יושבים על הדשא עם סושי. בתי הספר צריכים להעלות את הנושא לדיון ולהחליט אם זה מקובל".
4 צפייה בגלריה
נירית צוק, חוקרת תרבות הילד והנוער: "מה שמטריד כאן זה העמקת הפערים בין התלמידים"
(צילום: OR KO)
גם להורים יש כאן אחריות.
"ההורים צריכים לנהל שיח עם הילדים ולבדוק איתם למה הם מזמינים משלוח לבית הספר והאם כל התלמידים בכיתה יכולים להזמין אוכל. יש כאן קצת חוסר רגישות לאחר ולמצב הכלכלי של שאר התלמידים שלא מזמינים. אם ההורים מאפשרים לילדים להזמין משלוח, הם צריכים להחליט כמה פעמים בשבוע הילד יכול להזמין וגם באיזה סכום. זאת הזדמנות מצוינת ללמד את הילד על ניהול תקציב נכון. בנוסף, חשוב להיות מודעים גם לנושא הבריאות ולערכים התזונתיים של האוכל שהתלמידים מזמינים".
נירית צוק, חוקרת תרבות הילד והנוער: "זה צורם כשיש ילדים שאוכלים את הכריך שהביאו מהבית בעוד שילדים אחרים יושבים על הדשא עם סושי. בתי הספר צריכים להעלות את הנושא לדיון ולהחליט אם זה מקובל"
נראה שההורים משלימים עם ההרגל החדש הזה וזורמים עם הילדים. "זה עניין של מינון", אומרת גלי מנס־ציונה, שעובדת בתחום החינוך. "כשיש יום לימודים ארוך, לפעמים אין ברירה. אי־אפשר להיות בבועה ולמנוע את זה, אז אני מרשה לילדים להזמין".
נשמע שזו קצת עצלנות של הילדים, הם יכולים להכין לעצמם כריך.
"לא. אם כבר, זו עצלנות של ההורים לא להתווכח איתם. אבל שוב, זה עניין של תדירות, כל עוד זה פעם ב־, זה בסדר בעיניי. כן חשוב לדעתי להבהיר להם שיש כאן בחירה לאכול משהו שמישהו אחר הכין, שלא בדיוק יודעים ממה הוא מורכב, כמה סוכר וכמה מלח יש בו וכו'".
קורה שאת מציעה לילדים להזמין אוכל כשאין בבית חלופה טובה יותר?
"לא. זו בקשה שלהם. וזה לא קורה כל יום. כמובן, זה קטע חברתי. כשמגיע שליח לבית הספר, גם אם לא חבר שלך הזמין אותו, זה נותן לגיטימציה, ואז מתקשרים להורים ומבקשים, או מזמינים לבד עם האשראי של ההורים. אני לא מעודדת את זה אבל מאפשרת, כי זו המציאות. העניין הוא שכשאת שולחת ילד לקנות משהו עם כסף מזומן, זה מוחשי ואת רואה את העודף. כשזה באשראי, לא רואים את זה וזה יוצר תחושה שזה חינם. אגב, גם אם ילד מזמין מהכסף שלו, אני חושבת שלהורה צריכה להיות בקרה על זה וצריך להיות על זה שיח. לפני כמה זמן דיברתי על זה עם הבת שלי, היא אמרה, 'איזה קופסאות אוכל מדהימות החברים שלי מביאים, למה לי אין כאלה?'. הבנתי שגם אם מביאים מהבית קציצות ופתיתים ארוזים בצורה אטרקטיבית, זה יכול לעשות את העבודה, והילדים עושים החלפות ביניהם. מצד שני, אני גם זוכרת את עצמי בגיל הזה. לפעמים כריך קנוי עם טונה ומיונז היה טעים יותר ממה שאמא שלי הכינה לי. אז כל עוד זה סוג של צ'ופר, זה בסדר מבחינתי. זה תלוי גם בני כמה הילדים. כיתה ז' זה לא כמו כיתה י"ב. וכשחושבים על זה, גם ביסודי לפעמים הורים שולחים אוכל קנוי ולא מזין לארוחת עשר, כמו בורקס או קרואסון. זה לא שונה מאוד".
את חושבת שבית הספר צריך לסמן כאן איזשהו גבול?
"כן. אני חושבת שצריך להגביל את זה, כמו כל דבר אחר שנכנס לבית הספר. אגב, מורות גם מזמינות לעצמן אוכל בימים ארוכים".
"ההזמנות אצלנו התחילו כשהקפטריה הייתה סגורה בגלל שיפוצים", מספר רון, מחנך מרמת גן. "בדרך כלל תלמידי מגמות שנשארים עד מאוחר מזמינים משלוח ואוכלים בהפסקת הצהריים, ויש מורים שמאפשרים לאכול בכיתה. כן, זה קצת מפריע לריכוז".
רון, מורה: "היום כמעט כל התלמידים עובדים ויכולים לממן את משלוחי האוכל בעצמם. הם עובדים קשה כי להורים כבר אין אפשרות לממן את העולם שלהם"
מה אתה חושב על זה?
"אני יכול להבין את התלמידים. הם אוהבים שיש להם אוכל חם בצהריים. זה עולם שונה ממה שאנחנו גדלנו בו".
אתה לא חושב שזה עלול לגרום להעמקת הפערים החברתיים בין התלמידים?
"אני לא נתקלתי בפערים חברתיים בנושא הזה. היום כמעט כל התלמידים עובדים ויכולים לממן את משלוחי האוכל בעצמם. הם עובדים קשה כי להורים כבר אין אפשרות לממן את העולם שלהם. יש לי תלמידות שעובדות בתחום הקוסמטיקה ומרוויחות הרבה כסף. מצד שני, יש תלמידים שלא מזמינים ונהנים לאכול את האוכל מהבית".
די, זה מושחת
עתונאית "לאשה" מלי זיידמן כותבת: במו עיניי ראיתי. שליח וולט עומד בכניסה לבית ספר ברמת־השרון ומנסה להשחיל דרך הסורגים את כוס השייק מ־REBAR שהזמין זאטוט זב חוטם, אולי בן 13, שחשק בארוחת העשר במיקס פירות טחונים ב־27 שקל, לא כולל משלוח.
סליחה, אבל הגזמנו. כאילו לא מספיק שבגיל הגן והיסודי ארוחות העשר השתדרגו באופן מוגזם, והיום כבר לא מספיק לשלוח אותם עם סנדוויץ' חומוס. היום הורים מכינים קופסת בנטו מחולקת שכוללת פרי, ירק, פחמימה וחלבון – דבר שמאלץ אנשים בוגרים לעמוד בוקר־בוקר טרוטי עיניים ולעמול על הקייטרינג של ילדיהם משל היו רז רהב עם פינצטה ביד. כשאנחנו נשארנו עד מאוחר בבית הספר, הלכנו לסגור פינה בפלאפל ממול. מנת האוכל הזולה ביותר שהייתה בנמצא הייתה מנת חלקנו, והיינו מאושרים. וגם את זה לא עשינו יום־יום, זה היה מאורע. נראה שכעת הסטנדרטים הוחמרו, והרגליים התעייפו, וכנראה שגם כולם התעשרו, אחרת איך תסבירו את זה שילד מקבל תקציב של 60 שקל לארוחת צהריים (לא תמצאו דיל טוב מזה בוולט, בטח לא אחרי שתוסיפו דמי משלוח).
בעיניי זה מושחת, והלוואי שהורים, לא משנה כמה יש להם, לא יאפשרו את זה, כי ברור לכולם שזה כדור שלג של לחץ חברתי. בשביל מה? ממה הם יתרגשו עוד? הרי זה סתם יום חול בבית הספר - לא בילוי בערב שישי, לא מסיבת יום הולדת לאחד החברים, סתם יום רגיל עם פרטי אשראי מוזנים מראש ומבט מזוגג של ילד שכבר קיבל הכול. חבל.
