סיפור העליה של גילה טולוב בת 42, תושבת מודיעין, נשואה ואם לארבעה (21, 17, 12, 6). מנהלת עמותת קולקטיב "עיקר" לקידום ריפוי מטראומת 7 באוקטובר.
ילדות חרדית: "נולדתי בפריז, בת חמישית מתוך ששת ילדיהם של זוג חרדי־צרפתי עם זיקה ציונית. למדתי בחינוך החרדי, בתיכון קפצתי שתי כיתות, נכנסתי ישר לכיתה י' וסיימתי בגיל 15 וחצי עם בגרות מלאה. בהמשך התקבלתי לתוכנית מיוחדת לחרדיות בברוקלין בשיתוף אוניברסיטת גארדן סיטי בלונג איילנד ועברתי לארצות הברית. למדתי פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות ובמקביל עשיתי תואר ראשון במחשבים. סיימתי את הלימודים בגיל 19".
משפחה: "את בעלי, רפאל, יהודי דתי ממוצא צרפתי, הכרתי כשלמד מימון ושיווק ב'ישיבה יוניברסיטי'. נישאנו בגיל 21. בשנה הראשונה לנישואים באנו לישראל, וכעבור שנה חזרנו לניו יורק, כדי שהוא יסיים את הלימודים. שם נולדה בתנו הבכורה. ב־2004 חזרנו לצרפת, שם נולד בננו השני".
תאונת דרכים: "החברה הכי טובה שלי בצרפת נהרגה בתאונת דרכים. המוות שלה טלטל אותי. הבנתי שהחיים קצרים ושעלינו לעשות עם יכולותינו את הכי טוב שאפשר. נרשמתי לאוניברסיטת שיקגו לתואר שני במינהל עסקים ועברנו לגור בעיר. שם נולד לנו הילד השלישי. ב־2010, כסטודנטית, התקבלתי לעבוד כיועצת אסטרטגית ב'מקינזי' - תאגיד ייעוץ אסטרטגי אמריקאי מהמובילים בעולם. עבדתי שם 12 שנה, והגעתי להיות שותפה־עמיתה בחברה. כל השבוע הייתי בטיסות וחזרתי הביתה לסופי השבוע. בעלי היה מופקד על המשפחה".
עלייה: "בשלב מסוים הבנו שבאמריקה אנחנו זרים וכך גם בצרפת, והחלטנו לעלות לישראל. בחנוכה 2015 עלינו היישר למודיעין, שבה יש אוכלוסייה דוברת אנגלית וצרפתית, וכאן נולדה הצברית שלנו. אני המשכתי במקינזי, לבעלי לא הייתה עבודה.
"השנה הראשונה הייתה קשה מאוד. בתי התקבלה נהדר בבית ספר ממלכתי־דתי, אבל הבן, שנכנס לכיתה ב', סבל מהצקות ורצה לחזור לאמריקה. נאלצנו להעביר אותו לבית-ספר תורני. כיום הוא בכיתה י"ב בתיכון דתי ורוצה להתגייס לסיירת. אז התחרטנו שעלינו בגלל הקשיים שלו. כיום, עשור אחרי, ברור שעשינו את הדבר הנכון".
מלחמה: "בקיץ 2023 עזבתי את 'מקינזי' כי הרגשתי מיצוי וגם המשכורת ירדה בהשוואה לארצות הברית. ואז הגיע 7 באוקטובר. בשבוע הראשון כתבתי נייר עמדה על קידום ריפוי מטראומה, והתבקשתי להתנדב בארגון הפעילות בחוות רונית, שבה סייעו לשורדי הנובה. כעבור חודשיים עבר הארגון לרשפון, ואני חזרתי לנייר העמדה, שגורס: צריך להקים ארגון מתכלל שעוזר לכל הגופים שעוסקים בטראומה ובבריאות הנפש לשלב כוחות".
קולקטיב "עיקר": "ביולי 2024 הקמתי עם שותפים את קולקטיב 'עיקר', אני משמשת כמנכ"לית. מיפינו את כל הגופים בארץ שעוסקים בבריאות נפשית - יש כיום כ־400 עמותות כאלה - ערכנו להם כנסים, ואנו יוזמים פרויקטים במטרה לקדם ריפוי מהיר ויעיל ככל האפשר לכלל הציבור. הרעיון הוא להסתכל על הנושא כטראומה לאומית שצריך לטפל בה עכשיו, כדי למנוע בעיות עתידיות לאוכלוסייה בישראל. אישית, אני מרגישה שכל מה שעשיתי בחיי הוביל אותי לכך שאוכל לעזור לצורכי המדינה, שהיא הבית שלנו".
השאלון:
למה לא תתרגלי בישראל?
"לעבודה ביום ראשון".
מה כדאי לנו לאמץ מארצות הברית?
"שירות לקוחות אדיב".
מהו המקום האהוב עלייך בישראל?
"קיסריה, שם נמצא הבית של חמי וחמותי שעלו ארצה אחרינו".
למה את מתגעגעת בארץ הולדתך?
"ללחם הצרפתי".
