תמיר נמרודי. סבל מהפרעות קשב וריכוז

"אני מקווה שהילדוּת המאתגרת של תמיר עזרה לו לפתח חוסן בשבי"

מאז שפורסם סרטון החטיפה שלו, לא קיבלה חירות נמרודי, אמו של תמיר, מש"ק חינוך במפקדת התיאום של עזה, כל אות חיים. היא רק מתפללת שהפעימה השנייה תצא לפועל: "אני שמחה בשביל החטופות שחזרו, אבל זה צובט בלב, הקנאה גדולה"

פורסם:
"אני מוצפת, מבוהלת ומתוסכלת מאוד, כי כולנו מכירים את השותף האכזרי לעסקה הזאת. אנחנו ממש חרדים שאחרי שחמאס יקבל את האוויר שלו ב־42 הימים של הפעימה הראשונה, הוא יאגור מספיק כוח להמשיך את מלחמת ההתשה הזאת, שאין לו אינטרס גדול לסיים אותה. אנחנו חוששים שלא יהיה לעסקה הזאת המשך, ולכן דרשנו שתהיה עסקה כוללת ולא חלקית", אומרת חירות נמרודי, אמו של תמיר, מש"ק חינוך במפקדת התיאום של עזה, השבוי בעזה.
איך הרגשת כשראית את החטופות חוזרות הביתה? "אני שמחה בשבילן. כמובן שעל כל אחד שחוזר יש אנחת רווחה, אבל זו שמחה שמהולה בהמון תסכול. זו שמחה עבור המשפחות, ואנחנו באמת מכירים את כל משפחות החטופים היכרות אינטימית, אבל זה צובט בלב, הקנאה גדולה. לראות אותן אחרי 471 יום בשבי על הרגליים זה משמח מאוד ואפילו מחזק, כי אני מבינה שגם הבן שלי יכול לחזור על הרגליים ואני מקווה שאזכה לרגע כזה".
"יש מידע שתמיר כנראה לא שרד, אבל אין שום ודאות, אז אנחנו מנסים להחזיק את התקווה. אני פוחדת להיות אופטימית"
מתי תמיר התגייס?
"הוא הספיק לשרת עשרה חודשים, מתוכם חצי שנה כמש"ק חינוך במפקדת התיאום והקישור של עזה, שבאופן אירוני מטפלת בצרכים ההומניטריים של הפלסטינים בעזה. הוא ממש הרגיש שהוא מצא את הייעוד שלו. שבוע לפני החטיפה הוא היה בריאיון לקצונה. המסגרת הצבאית עשתה לו טוב, היו לו מפקדים מדהימים שסיפרו עליו דברים מדהימים, ופתאום גיליתי את הילד שלי. היו לי קצת ספקות בנוגע ליכולת שלו להסתדר, וגיליתי שסתם דאגתי".
למה היו לך ספקות?
"הוא סבל מהפרעות קשב וריכוז, היו לו קשיים לימודיים וחברתיים. בכיתה ז' הוא עבר לבית אקשטיין בכפר מל"ל, שמתמחה בטיפול בילדים עם הפרעות למידה. יש שם צוות חינוכי מטורף עם יכולת הכלה מדהימה שאפשרה לילד שלי לפרוח. כבר בגיל צעיר הוא עבר אבחונים ונמצא שיש לו היפראקטיביות, קושי בוויסות חושי והצפה רגשית שעשתה לו לא טוב. אבל לאט־לאט הופיע איזשהו רוגע".
2 צפייה בגלריה
חירות נמרודי
חירות נמרודי
חירות נמרודי. "פתאום גיליתי את הילד שלי"
(צילום: אפרת אשל)

אילו דברים מנעו ממנו להתקבל לתפקידים שרצה בצבא?
"מראש הפרופיל שלו היה נמוך, כולל המלצה לשרת קרוב לבית. הצעתי לו לשקול לשרת רחוק, חשבתי שיהיה לו קשה עם הנסיעות היומיומיות, והוא השתכנע והעלה פרופיל. יש לי קצת תחושת אשמה על כך. מצד אחד, אם לא הייתי משכנעת אותו, הוא לא היה שם. מצד שני, זה הגורל שלו, כי בשבת ההיא הוא היה אמור לצאת והתנדב להישאר. היה לו טוב בבסיס. אחרי שנחטף מצאתי משהו שהוא כתב במחברת שלו: 'אם הייתי יכול לחזור על הדברים שעשיתי, הייתי עושה את אותו דבר'".
ייתכן שדווקא ההתמודדות הלא פשוטה בילדותו מסייעת לו היום לשרוד בשבי?
"אני באמת מקווה שהילדות המאתגרת שהוא עבר עזרה לו לפתח חוסן, עמידות, גמישות ויכולת לשרוד את המצב הנורא הזה. אני מקווה שציידתי אותו במספיק כלים להתמודד עם מה שקורה לו שם.
"אספר לך סיפור: שבועיים־שלושה לפני החטיפה ראיתי פוסט של נערה שנחטפה בארצות הברית והצליחה לברוח מהשובה שלה אחרי כמה שנים. היא כתבה: 'יכולים לקחת ממך את הרכוש, את המשפחה ואפילו את הגוף, אבל אף אחד לא יכול לקחת לך את הנשמה'. אני לא יודעת למה סיפרתי על הפוסט הזה לתמיר, ועכשיו אני כל הזמן תוהה אם יש סיכוי שהוא נזכר בשיחה הזאת במהלך השהות שלו שם וזה עוזר לו לשמור על הנשמה שלו".
"בעצתי תמיר העלה פרופיל כדי לשרת רחוק. יש לי תחושת אשמה. מצד שני בשבת ההיא הוא אמור היה לצאת והתנדב להישאר. זה הגורל שלו"
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"בסוכות, שבוע לפני החטיפה. זאת הייתה השבת של אלון, אבא שלהם, אבל תמיר ביקש להישאר איתי. היו לי תוכניות, ואני כל כך שמחה שביטלתי אותן. היה לנו זמן איכות לפני שהוא נחטף. נסענו לאמא שלי, ישבנו בסוכה עם האחים שלי, למחרת הוא בישל לנו ארוחת צהריים וראינו סרט יחד. בבוקר 7 באוקטובר הוא התכתב איתי, שאל 'איך אתן?', ועניתי לו, 'כאן הכול שקט', כי אנחנו גרים באזור שכמעט אין בו אזעקות. הוא כתב לי 'טילים!', ובדיעבד הבנו שמה שהוא שמע זה לא טילים אלא חומרי נפץ שפוצצו את שער הבסיס. ב־6:49 קיבלתי ממנו הודעה אחרונה. הוא כתב שבטח תכף ישחררו אותו, כי בנוהל שולחים את החיילים הלא קרביים הביתה במצבי חירום. 20 דקות אחרי זה הוא נחטף".
איך זה נודע לך?
"בארבע אחר הצהריים הבת הקטנה שלי התחילה פתאום לצרוח 'תמיר נחטף'. היא ראתה סרטון באינסטגרם שבו רואים אותו מבועת, בלי נעליים, כשמושכים אותו מתוך המיגונית וצועקים עליו בערבית. באותו רגע הבנתי שהחיים שלי משתנים. היו שישה חיילים במיגונית, שלושה נרצחו במקום ושלושה נחטפו - תמיר, רון שרמן וניק בייזר. אחרי שעתיים עלה סרטון נוסף שבו ראו את שלושתם מובלים יחפים על ידי המחבלים דרך פרצה בחומת הבטון, מועלים על ג'יפ ונעלמים.
"רון וניק נהרגו כעבור חודש יחד עם האזרח אליה טולדנו ז"ל במתקפה ישראלית וגופותיהם חולצו ממנהרה בג'באליה".
מה את יודעת על מצבו של תמיר?
"מצד אחד ראיתי אותו בחיים, על הרגליים, מצד שני כבר 15 חודשים אין לנו שום סימן חיים. כשגופותיהם של רון וניק חולצו, קיבלתי עדכון מהקצין שמלווה אותנו, והדם ירד לי מהגוף. זה גמר אותי".
במה את עוסקת?
"אני מנהלת תפעול של מעבדות אסם בשוהם. מאז 7 באוקטובר אני עובדת מהבית ולפעמים זה גם עוזר לי מאוד להתנתק מהסיטואציה. ההנהלה מבינה ומתחשבת במצב, בורכתי מהבחינה הזאת. לא פוגעים בי כלכלית, וכשאני מעבירה הרצאות על תמיר בבסיסי צה"ל, באסם מציידים אותי בחבילות שי לחיילים".
את מגיעה גם לעצרות בכיכר החטופים?
"אני מגיעה לעצרות, הולכת לפעילויות שמטה החטופים מארגן, ומדי פעם גם משתתפת במעגלי שיח".
איך את מרגישה עם החשיפה שנכפתה עלייך בגלל המצב?
"בהתחלה לא היה לי קל לעמוד ולדבר, אבל אמרו לי, 'צריך לשמוע אותך', אז התחלתי לצאת עם משלחות לחו"ל, דיברתי בעצרת בברלין מול אלף איש, ואפילו שרתי את 'בואי אמא' יחד עם יפעת תעשה בהופעה של אריק סיני ב'גריי'".
מה לך ולהופעה של אריק סיני?
"תמיר וים, הבן של אריק סיני ויפעת תעשה, היו יחד בקורס מש"קי חינוך והתחברו מאוד. את יום הולדתו ה־19 תמיר ציין בשבי.
"התקשרתי לאריק ושאלתי אם הוא יכול לבוא לשיר באירוע יום הולדת שאנחנו מארגנים. הוא תכף הסכים. תוך דקות יפעת התקשרה אליי ונוצר בינינו קשר חברי מטורף, הם באו לשיר, וים אפילו כתב שיר על תמיר, שר אותו ביום ההולדת וריסק לי את הלב.

"בהמשך הזמנתי את יפעת לשיר את 'בואי אמא' ב'משמרת 101', ההפגנה השקטה של אמהות ובנות של משפחות חטופים מחוץ לכנסת, והיא הציעה לי לבוא לשיר את השיר בהופעה של אריק.
"אני מודה שקצת חששתי, אנשים באו להופעה, וחשבתי שכבר קצת נמאס לשמוע על החטופים. אבל אריק שם כיסא ריק עם התמונה של תמיר וסיפר לקהל שהוא חבר של הבן שלו מהצבא. הקהל כל כך התרגש, שהוא בא לחבק אותי אחרי ההופעה".
את מצליחה לדמיין את תמיר חוזר?
"אני פוחדת לדמיין את זה כדי לא להעלות את רף הציפיות. אני יודעת שהוא נחטף בחיים, אבל אף אחד לא ראה אותו מאז. יש מידע שהוא כנראה לא שרד, אבל אין שום ודאות, אז אנחנו מנסים להחזיק את התקווה. קשה מאוד כשאין סימן חיים, ולכן אני פוחדת להיות אופטימית".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button