ציור משותף של שתי האמהות
שקד גולדשטיין צריקר (31), אשת חינוך, ואלירן צריקר (31), עובד בתעשייה הביטחונית, גרים בנוף הגליל. נישאו בנובמבר האחרון
גם אני וגם בעלי יתומים מאם", מספרת שקד. "אמא שלי, ורדה, מתה בגיל 61, כשאני הייתי בת 23, מבעיות בלב. הייתי מאוד קשורה אליה. אני הילדה הכי קטנה, הייתי הגוזל שלה והיה לנו קשר מיוחד. אמא של אלירן, ירושה, נפטרה שנתיים לאחר מכן באופן פתאומי, בגיל 67.
"אני ואלירן מכירים מהגן והיינו בני זוג 15 שנים לפני שהתחתנו. האמהות שלנו הכירו, ויש לנו תמונות משותפות איתן משנות הילדות. כשהחלטנו להתחתן היה לי חשוב להזכיר אותן באירוע. מעבר לזה שבחופה הרב דיבר עליהן, תלינו שרשרת תמונות שלהן איתנו בכניסה לאולם והכנו שולחן מוגבה עם תמונות שלהן, נרות ופרחי טוליפ שאנחנו מאוד אוהבים.
"בנוסף, אלירן הפתיע אותי עם ציירת, נועם שקד, שציירה אותנו בחופה והוסיפה את האמהות. כשהטקס הסתיים וראיתי את הציור פרצתי בבכי מרוב התרגשות. גם האורחים התכנסו מסביב וזה היה רגע מדהים. במהלך החתונה הרגשתי שהן איתנו, אבל זה לא גרם לי לעצב. נהניתי מאוד באירוע".
אלירן: “חיפשתי דרך משמעותית להנציח את האמהות שלנו ולתת להן כבוד. כשנתקלתי באופציה של הציור הרגשתי שזו דרך מיוחדת וערכית. שקד התרגשה מאוד והרגשתי שזו הבחירה הכי נכונה וחכמה שיכולתי לעשות".
כיסא לסבים מול החופה
ספיר מור קסנטיני (26), סטודנטית למשפטים, ועמית כהן (28), מתמחה בראיית חשבון, גרים בראשון לציון. נישאו באפריל השנה
סבא וסבתא שלי, אליס ואברהם נחמיאס, היו חלק משמעותי מאוד בחיים שלי", מספרת ספיר. "ממש גדלתי אצלם. יום לפני החתונה הגעתי לבית הקברות והנחתי הזמנות לאירוע על הקבר שלהם. היה לי ברור שאני רוצה לשלב הנצחה גם בחתונה עצמה. היה לי חשוב שהם יהיו חלק מהאירוע באיזשהו אופן, כפי שהם בוודאי היו אם היו בחיים".
מה עשית?
”מול החופה העמדנו כיסא ועליו תמונה ממוסגרת עם שמות הסבים, שעליה כתבנו: 'כיסא זה שמור ליקירינו שלא זכו להיות כאן איתנו אך מלווים אותנו בכל רגע'. הוספנו עוד קרובים שהלכו לעולמם: סבים וסבתות, דודה שלי ודוד של בעלי, שנפטרו בטרם עת. הכיסא הוצב מול החופה, כך שיכולנו ממש לראות אותו. בהתחלה חשבתי לשים גם תמונות, אבל ככל שהתקרבנו לאירוע הבנתי שיהיה כבד עליי לראות אותן. אחרי החופה העמדנו את התמונה ליד הדי־ג'יי. מעבר להנצחה, המחווה הזו נתנה לי תחושה שהם קצת איתנו ביום הזה, שהם רואים ומלווים אותנו”.
אילו תגובות קיבלת?
"האורחים התרגשו מאוד, ואמרו לנו שהיה מהמם לראות שהם איתנו באירוע ושאנחנו לא שוכחים אותם".
סיכה של אמא על הדש
שרון ליברמן (33), יוצרת תוכן, ועדי גוילי (33), מאמן כושר, גרים בתל מונד. נישאו במאי 2024
אמו של עדי, ריטה, נפטרה בפתאומיות לפני שבע שנים, בגיל 60" מספרת שרון. "הייתה לה דלקת נדירה באבי העורקים שגרמה לשבץ. היא הייתה מורה לאנגלית, אישה מקסימה. אהבתי אותה מאוד. היא גם ליוותה את עדי ואת האחים שלו, שהשתתפו בזמנו ב'נינג'ה ישראל'.
"לקראת החתונה שלנו התחלתי לחשוב על רעיונות להנצחה של ריטה באירוע. החלטתי להכין לבעלי ולאחים שלו סיכות זיכרון שעליהן מופיע צילום שלה. הסיכות היו מוכנות כבר שנה לפני החתונה וחיכו במגירה כדי שזו תהיה הפתעה. הוצאתי אותן בזמן המפגש לפני החופה".
איך הם הגיבו?
"בעלי בכה מהתרגשות, ואחר כך כולנו בכינו והתחבקנו. הוא והאחים שלו ענדו את הסיכות על הז’קט והסתובבו איתן בקבלת הפנים".
עדי: “הייתי חסר מילים, בהלם, הוצפתי ברמות. זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל, להרגיש הכי קרוב לאמא ביום הזה".
שרון: "העליתי סרטון מהרגע הזה וזה התפוצץ. אנשים התחילו לבקש ממני סיכות כאלה ליקירים שלהם. בעקבות זה הקמתי עסק לסיכות זיכרון שקרוי על שמה של ריטה, 'ריטה צ’ארמס'. הסיכות מספיק גדולות כדי שיראו אותן אבל מספיק קטנות כך שלא יפריעו. מניחים אותן על הבגד ליד הלב, וזה נמצא שם אבל לא משתלט על החוויה. אני מרגישה שיש לי זכות להנציח, בעיקר נופלים ונרצחים מ־7 באוקטובר, ואני כל פעם מתרגשת מחדש שיש לי חלק בזה”.
ברכה מוקלטת של אבא
תאיר סרוסי (26) וסער יעיל (27), שניהם שוטרים, גרים במעלה אדומים. התחתנו באוקטובר האחרון
אבא שלי, שלום, נפטר מסרטן כשהייתי בת 12", מספרת תאיר. "הוא היה אדם חסון וגבוה. כשהוא סיפר לי שהוא חולה הוא אמר לי, 'אבל את יודעת שאני אריה ואני אתגבר', לי זה באמת נראה הגיוני, אבל אחרי חצי שנה הוא נפטר, בגיל 46. הייתי קשורה אליו מאוד.
"כשבעלי הציע לי נישואים, מיד חשבתי על אבא. מצאתי סרטון שבו הוא מברך את אחותי ליום הולדת ארבע, וזה נתן לי רעיון. הברכה התאימה בול לחתונה, עם אמירות כמו: 'מזל טוב, אני מאחל לך שתשמחי, שתיהני ותמיד תזכרי שאבא אוהב אותך'. החתונה שלנו נקבעה לתאריך יום ההולדת שלי, והרגשתי שהכול מתיישב לי עם הברכה הזאת.
"באירוע נכנסתי לחופה עם בלון שכתוב עליו 'אבא', ואז השמענו את הברכה בקול של אבא שלי ושחררתי את הבלון. הכנתי את אמא שלי, והיא קצת חששה שזה יהפוך להיות רגע עצוב, אבל אני ידעתי שזה יהיה בסדר. לשאר האורחים זו הייתה הפתעה. ההקלטה גרמה לי להרגיש שהוא שם. שמעתי אותה הרבה פעמים לפני האירוע וכנראה זה חישל אותי, לכן לא התחלתי לבכות ברגע עצמו”.
צ'ייסר לזכר החבר
עינב קוצר שמיר (29), סטודנטית לתואר שני באנתרופולוגיה, ושי שמיר (28), עובד במשרד האוצר, גרים בירושלים. נישאו בספטמבר האחרון
אחרי הצבא הייתי רכזת הדרכה בבית ספר שדה, ושם הכרתי את רגב אמר וערן שלם, שעשו שם שנת שירות לפני הגיוס", מספרת עינב. "הם נכנסו לי ללב, וגם אחרי שהתגייסו שמרנו על קשר. ב־7 באוקטובר שלחתי הודעה לשניהם, ערן ענה, רגב לא. בהמשך נודע לי שרגב נהרג בקרב בקיבוץ כיסופים. ערן היה אמור להיות בחתונה שלי ולברך את הברכה לשלום החיילים, אבל נכנס לפעילות מבצעית. שבועיים לאחר מכן גם הוא נהרג. אני ושי שמענו על זה בטיול של אחרי החתונה בדרום אמריקה.
"לקראת החתונה היה לי ברור שאני רוצה להנציח את רגב באירוע. הוא היה משמעותי בחיים שלי. חתונה זה אירוע שמח, אבל גם האובדן הוא חלק מהחיים שלנו. הרי בחופה היהודית מזכירים את חורבן ירושלים. הזכרנו את רגב בחופה יחד עם עוד בני משפחה, אבל רציתי לעשות עבורו משהו מיוחד, שיסמל את השמחה והצחוק והשטויות שלו. לקחתי כמה תמונות שלו, יצרתי פינה ליד הבר וכתבתי 'תרימו צ'ייסר ערק גם לרגב'. כשהראיתי את זה לאמא של רגב היא התרגשה ואמרה שזה בול הוא”.
צייר לי חופה
זוגות רבים מזמינים ציירים שמציירים את החופה ולאחר מכן מצרפים לציור את היקירים שאינם. "לפעמים פונים אליי קרובי משפחה שרוצים להפתיע את בני הזוג”, מספרת יסמין אדינייב, אדריכלית ואמנית שמציירת חופות.
“אני מקבלת תמונות לפני האירוע, לפי זה אני מכינה ציור, ומשלימה פרטים בזמן החופה. כשמדובר בנופלים מהמלחמה אני לפעמים עושה את זה בהתנדבות”. גם שניאור ליפסקר, בן 25 מבית שמש, מספר שמאז 7 באוקטובר יותר ויותר זוגות רוצים לשלב בחתונה שלהם צייר שישלב את יקיריהם בציור החופה. “אני רואה בזה שליחות", הוא אומר. "אני לא סתם מצייר. אני כאילו מביא לאירוע אנשים שחשובים לבני הזוג. זה קורה לא מעט בחתונות, ובזמן האחרון גם בבר מצוות".
