"השנה החג יהיה אצלי, אני תמיד מעדיפה לארח", מספרת יוצרת התוכן חלי קרוט (46), "עברתי לפני שנה וחצי לדירה חדשה ואני מארחת המון. יהיו שני האחים שלי עם הגיסות וששת האחיינים וככל הנראה גם המשפחה של אחת מגיסותיי".
מעבר למתכונים טובים, מה הופך אירוח בחג למוצלח באמת?
"מארחת לא לחוצה. עוד מנה או פחות מנה, שולחן מעוצב ככה או ככה - זה פחות משנה. את זה לא יזכרו. מה שכן זוכרים זה אם המארחת הייתה רצוצה ועצבנית, ולכן זה נורא חשוב".
אז מה הטיפ שלך למארחים, בייחוד ללחוצים?
"להכין כמה שיותר דברים מראש, כאלה שרק צריך לחמם, ובשעות שלפני הארוחה לא להכין כלום. בגלל זה אני לא מכינה סלטים טריים לארוחת החג - אני מבקשת ממישהו מהאורחים להביא או שאני בוחרת סלטים שאפשר להכין מראש, כמו סלט סלק או סלט בורגול. סלט חסה שחייבים להכין ברגע האחרון? לא אצלי. זו ממש אידיאולוגיה, כדי לא להגיע לארוחה בלחץ".
מה מנת החובה שלך לחג?
"עוף ממולא בלחם עם מלא בצל. זאת 'מנה של עניים' והיא נורא טעימה. הרבה שנים התביישתי באוכל הזה, לא צילמתי אותו לאינסטגרם, אבל זו מנה משפחתית שלנו שאני סופר־אוהבת".
תפוח בדבש או עוגת דבש?
"שאלה קשה מאוד. בגדול, אני סאקרית של עוגות דבש, בעיקר יום־יומיים אחרי האפייה".
את משלבת בין קלאסיקות למנות חדשות?
"אני נצמדת לקלאסיקות. החגים הם ההזדמנות שלי ללמד את האחיינים על מה גדלתי. ההורים שלי כבר לא פה ואין לי הרבה הזדמנויות כאלה. מסורת גוברת על הכול בעיניי. את הטרנדים אני משאירה לקינוחים".
שני הורייך נפטרו השנה. זה יהיה ראש השנה הראשון בלעדיהם. המטבח הוא מקום של נחמה או מקום שמציף געגוע?
"זה החג הראשון שלי בלעדיהם וזה קשוח, כי זה היה חג שבו אמא שלי תמיד אירחה. אמא שלי בישלה המון, אז נושא האוכל מאוד מציף, אבל הוא גם חשוב. אני ממש בחרדה לזכור כמה שיותר".
מה למשל?
"את מרק העוף ואת העוף הממולא ואת שקיות התפוחים במקרר. אמא שלי, כמוני, לא אהבה להיות במטבח רגע לפני הארוחה, אז בצהריים היא הייתה חותכת תפוחים, שמה עליהם מיץ לימון ומאחסנת בשקיות במקרר. שני ההורים שלי, ריטה וראובן, ידעו לבשל - אמא שלי אוכל הונגרי ואבא שלי אוכל רוסי".
בנוכחות שלך ברשתות, את מאוד גלויה ומשתפת הרבה מחייך. מצד שני – את שמה גבולות ולמשל לא מגלה עם מי את מטיילת בחו"ל. איך את מחליטה מה לחשוף ומה לא?
"כבר בתחילת הדרך החלטתי לחשוף מעט מאוד. אני מוכנה לשתף כשזה מהווה השראה לאחרים, ולכן שיתפתי בטיפולי הפוריות שעברתי. ידעתי שזה יכול לעזור. שיתפתי גם במוות של ההורים שלי, כי אני יודעת שעוד רבים חווים כאב כזה. אבל לא שיתפתי, למשל, בכך שהם היו חולים, והם היו חולים מאוד במשך שנתיים. ידעתי שהם לא רוצים בזה. הסיפור הוא לא רק שלי".
המפגשים שלך עם אוכל במקומות אחרים בעולם מחלחלים למטבח שלך?
"אחרי כל טיסה אני מבשלת במשך חודשים את האוכל שאכלתי שם. כבשלנית, להכיר תרבויות זה גן עדן בשבילי, ולכן כמעט תמיד אני אוכלת רק אוכל מקומי, כולל מרק עצמות על שרפרף בשוק בדרום אמריקה. זה פותח לי את הראש ועושה לי חשק להמשיך לבשל".
היה יעד שהשפיע עלייך במיוחד?
"בגיל 20 נסעתי לאוסטרליה וניו זילנד. עד אז אכלתי רק שניצל, קטשופ ופירה, הייתי הכי בררנית, משהו נורא. נתקעתי שם יום אחד בטרק בלי אוכל, וכשהצלחנו לחזור נתנו לנו עוגת גזר מפוצצת בתבלינים. הייתי כל כך רעבה, שלא היה אכפת לי לנסות, וזה היה הדבר הכי טעים בעולם. מאותו רגע פשוט החלטתי שאני טועמת הכול, וזה מה שאני עושה מאז ועד היום".
"בחגים אני נצמדת למנות קלאסיות. ההורים שלי לא פה וזאת ההזדמנות ללמד את האחיינים על מה גדלתי. את הטרנדים אני משאירה לקינוחים"
וכך נכנסת לתחום האוכל?
"לא. לא חלמתי על זה בכלל. טיפלתי בתמונות במחלקה הגרפית של 'נענע 10' ואחרי שנה הציעו לי להחליף את עורכת האוכל שיצאה לחופשת לידה, כי הם נתקעו בלי מחליפה. שלושה חודשים נהיו שש שנים. לא חשבתי שזה מה שאעשה בחיי, זה קצת מאלוהים כזה. משם יצאתי למיזם משלי והקמתי את פוד פייג' שהיה תחילתו של עולם הבלוגים, בהמשך הקמתי את האתר 'פודי' וגם פתחתי בלוג משלי. עשיתי את זה כי סבתא שלי נפטרה והבנתי שלא נשאר ממנה כלום, והחלטתי שאם אני אמות, יישאר משהו אחריי. שנה אחרי שהקמתי את הבלוג העליתי מתכון ללחם טחינה שהתפוצץ – וזהו, לא היה אפשר לחזור אחורה. ואז נכנסתי לרשתות החברתיות, והכול קרה".
התחלת עוד לפני האינסטגרם ועכשיו את חווה את הגעתו של ה־AI. מה את חושבת על זה?
"תראי, מתכונים יש בכמויות, אני חושבת שהם לא הסיפור. הסיפור זה האדם שמולך, שמספר לך על עצמו ועל האופן שבו הוא הכין את המתכון. שום דבר לא יכול להחליף את הקשר האנושי. בסוף החיבור הוא מתוך רגש. אני משתמשת המון ב־AI ולא מרגישה שהוא יהפוך את העולם הזה. יש שינוי, כי את לא חייבת להיכנס יותר לבלוג כדי לקבל את המתכון, הצ'אט יכול להציג אותו, אבל לי זה לא הוריד כניסות – אנשים רוצים לקרוא את התגובות ואת ההערות שלי, והם נכנסים".
אנחנו רואים ברשת את התוצר הסופי, המגרה והמושלם. כמה פעמים את מכינה מתכון עד שהוא ראוי מבחינתך?
"אגיד לך משהו שאף אחד לא יגיד לך: ב־90% מהמקרים זה לוקח פעם אחת. אני את הניסוי והטעייה שלי כבר עשיתי במשך שנים רבות. היום נדיר שיש פקשושים. זו לא עבודה קשה, זו עבודה מהנה מאוד, אבל היא מאתגרת מאוד כי צריך לקום בכל בוקר ולהוכיח שאת רלוונטית".
מהי השאלה שאת מקבלת הכי הרבה לקראת החג?
"איך להפוך קינוח לפרווה ו'מה מגישים עם זה'. בחגים אני מפסיקה לבשל חודש לפני ועסוקה כמעט במאה אחוז רק בלענות על שאלות".
מה היה טרנד האוכל הכי מוצלח השנה לדעתך?
"השווארמה המגולגלת. וואו, איזה טרנד מוצדק. אני מכינה כל שבוע".
מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
"שתהיה טובה יותר מהשנה הזו - זה אמור להיות קל, אבל את יודעת איך החיים - ולייצר כמה שיותר חוויות עם המשפחה ועם החברים. החוויות לא יגיעו לבד, צריך לייצר אותן: לנסוע כמה שיותר, להתכנס לארוחות ולהיפגש כמה שיותר. אמן".
