לפני כמה שבועות, במלֹאת חצי שנה לבתה עמנואל, חשפה שיר אלמליח את תרחיש האימים שחוותה ימים ספורים אחרי הלידה: איך התינוקת הקטנה שלה כמעט נחנקה למוות. זה קרה אחרי שהיא ובן זוגה השתחררו מבית החולים והשכיבו את ילדתם לישון.
"עמנואל שכבה על הגב בעריסה", כתבה הדוגמנית בפוסט שהעלתה לפייסבוק. "פתאום היא נחנקה מהפליטה של עצמה. הרמנו אותה מהר על הידיים, הפכנו אותה, דפקנו לה על הגב, כלום לא עזר, הילדה פשוט לא נשמה, נהייתה אדומה, ולאט־לאט הכחילה. אני לא הצלחתי לתפקד. מזל שאמא שלי הייתה בבית וצעקה להתקשר לאמבולנס. בחרדה אמיתית ורעידות בכל הגוף, שמעתי איך מד"א מדריכים את אמא שלי לבצע בתינוקת שלי החייאה בזמן שהאמבולנס בדרך. אמא שלי, כמו גיבורה אמיתית, התבייתה על הטלפון והקשיבה לכל מילה ומילה וככה פשוט הצילה לי את הילדה. זה היה אולי האירוע הכי מפחיד וחסר אונים שחוויתי במהלך כל חיי. מאז שזה קרה אני כל יום מסתכלת עליה ועל הילדים שלי ואומרת תודה! כל מה שאנחנו צריכים בחיים האלה זה בריאות. כל השאר זה בונוס, וזו לא סתם קלישאה".
את הפוסט בחרה אלמליח לסיים במילים הבאות: "לא הבנתי אף פעם למה ההנחיה של משרד הבריאות זה להשכיב תינוקות על הגב כשהם נולדים. ואם הם סובלים מריפלוקס סמוי (שזה אגב מה שסיכן את עמנואל וגילינו את זה בדיעבד)?! כל תינוק צריך משהו אחר, וכל אמא צריכה ללכת לפי האינטואיציות שלה".
"אמא שלי הלביאה לא איבדה עשתונות. היא הקשיבה להנחיות של מד"א וביצעה החייאה. בדיוק כשהאמבולנס הגיע, אמא שלי שוב נתנה לעמנואל לחיצה, ואז למזלי סוף־סוף שמעתי את התינוקת שלי בוכה"
אמהות רבות שהגיבו לפוסט ציינו שזו הסיבה שבגללה הן מתעלמות מהנחיית משרד הבריאות ומשכיבות את התינוקות שלהן על הבטן, אבל אלמליח המשיכה להשכיב את בתה על הגב גם אחרי האירוע. בהמלצת רופאי בית החולים שבו אושפזה אחרי המקרה, הניחה את ראשה של עמנואל על כרית שיפוע מיוחדת לתינוקות שסובלים מריפלוקס (עליית תוכן הקיבה לוושט). לנו היא אומרת: "אני בעיקר תוהה למה לא ממליצים לכל האמהות להשכיב על כרית כזאת ליתר ביטחון? כמו עם עמנואל, במקרים רבים את לא יכולה לדעת אם התינוק שלך סובל מריפלוקס, עד שקורה אירוע מפחיד שכזה".
"היא לא נושמת"
עמנואל היא בתם המשותפת של אלמליח (35) ובן זוגה דותן שטרן (47), עורך וידיאו. אלמליח היא אמא גם לשני בנים (רפאל בן הארבע וחצי וגבריאל בן השנתיים וחצי) מבעלה לשעבר, מייקל זנזורי. בריאיון ל"לאשה" באפריל האחרון, חודשיים לפני הלידה, אמרה: "רציתי מאוד בת, וגם דותן אמר שהוא מעדיף בת, כי כבר יש לו את שני הבנים שלי לשחק איתם כדורגל ולעשות איתם את כל הדברים של בנים. לדעתי גם רפאל וגבריאל רק יעטפו אותה, יחבקו אותה ויגוננו עליה".
מה את יכולה להרחיב על היום שבו התרחשה החוויה המפחידה עם עמנואל?
"עמנואל הייתה בדיוק בת שבוע. שלושה ימים קודם השתחררנו מבית החולים. קצת אחרי 23:00 סיימתי להאכיל אותה, הרמתי אותה וחיכיתי שתעשה גרעפס. אחרי זה השכבתי אותה לישון בעריסה כשהיא על הגב. אמא שלי ישנה אצלנו בשבועות הראשונים אחרי הלידה כדי לעזור לי, והמזל הוא שאני, היא ודותן עוד לא הלכנו לישון. היינו במטבח כשפתאום שמענו את עמנואל צורחת. רצנו לעבר העריסה שלה, ראינו שמהפה ומהאף שלה יוצא נוזל לבן. פתאום היא השתתקה לגמרי והפנים שלה קפאו. מיהרתי להרים אותה, טפחתי לה על הגב. אמא שלי, שראתה את הפנים שלה, אמרה לי: 'היא לא נושמת!'. היא לקחה אותה ממני ואז ראיתי איך התינוקת הקטנה שלי מגלגלת עיניים והפנים שלה נעשות כחולות. אמא שלי צעקה 'תתקשרו לאמבולנס'. דותן התקשר למד"א, ואני צעקתי לאמא שלי: 'תעזרי לי, תצילי אותה'. אמא שלי הלביאה לא איבדה עשתונות. היא הקשיבה להנחיות של מד"א וביצעה בה החייאה: לחצה לה על אזור הצלעות, טפחה לה חזק על הגב ואז לחצה לה על כף הרגל לבדוק אם זה גורם לה לבכות. בדיוק כשהאמבולנס הגיע, אמא שלי שוב נתנה לעמנואל לחיצה, ואז למזלי סוף־סוף שמעתי את התינוקת שלי בוכה".
מה קרה אחרי זה?
"האמבולנס הסיע אותנו למיון ילדים, שם עשו לעמנואל הרבה בדיקות וחיברו אותה לכל מכשיר אפשרי. אושפזנו להשגחה למשך שלושה ימים. הרופאים חשבו שעמנואל סובלת מריפלוקס סמוי. הבנו שבניגוד לריפלוקס גלוי, התינוק לא מיד מקיא או פולט את האוכל. במקום זאת האוכל נבלע חזרה לחלק האחורי של הגרון, ולכן קשה לאבחן את התופעה. הרופאים כאמור המליצו לנו על כרית מיוחדת עם שיפוע. עכשיו היא כבר בגיל שבו היא מתהפכת כל הזמן, ככה שגם אם אני משכיבה אותה על הכרית, זה לא ממש משנה: היא כל הזמן משנה תזוזה. להגיד לך את האמת? למרות שהיא גדלה, עד עכשיו אני לא רגועה. אני מוצאת את עצמי מתעוררת בלילה בלי סוף ובודקת שהכול בסדר איתה".
הכי מפחיד בעולם
הפוסט של אלמליח החזיר את מאיה עמיר (28), אמא לשלושה מקריית שמונה, ארבע שנים אחורה, לתקופה שבה בתה הבכורה דריה הייתה בת חודש. "קרה לי בדיוק אותו דבר", היא מספרת. "השעה הייתה שבע בערב, סיימתי להאכיל את דריה והשכבתי אותה לישון על הגב במיטה שלי. שכבתי לצידה וצפיתי בטלוויזיה. פתאום ראיתי שהתינוקת שלי מתחילה להשתנק, שיוצא לה קצף לבן מהפה, ואז היא התחילה לפרפר - הניעה את הידיים ואת הרגליים במהירות, כאילו מישהו חונק אותה. זה היה הדבר הכי מפחיד בעולם".
מה עשית?
"הרמתי אותה, טפחתי לה על הגב, אבל כלום לא עזר. ראיתי איך העיניים שלה מתגלגלות, והייתי בטוחה שזהו, הלכה לי הילדה. ההורים שלי גרים צמוד אליי, אז רצתי אליהם מהר כשבזמן הזה צעקתי לבעלי להזמין אמבולנס. אבא שלי הרים אותה גבוה באוויר, דפק לה על הגב, ואז לשמחתי היא התחילה לנשום בחזרה. הפרמדיקים שהגיעו ערכו לה בדיקות ואמרו שהכול בסדר איתה, שהאוכל כנראה עלה לה למעלה, ובגלל שהיא שכבה על הגב היא לא הצליחה לפלוט אותו כמו שצריך. הם המליצו שלמחרת בבוקר נלך איתה לרופא ילדים. הרופא אמר לנו שמקרים כאלה נפוצים בגיל הזה והמליץ לנו להמשיך להשכיב אותה על הגב, אבל תמיד לדאוג שתהיה לה הגבהה באזור הראש: שנשים מתחת למזרן כרית או מגבת. זה מה שעשיתי גם עם שני ילדיי הבאים".
גם שרית רפאלוב (34), אמא לשלושה מנתיבות, מספרת שנאלצה להתמודד עם חוויה דומה: "זה קרה לפני שבע שנים, עם בתי האמצעית. הינקתי אותה בשתיים בלילה, הרמתי אותה, חיכיתי שתעשה גרעפס, ואז השכבתי אותה לישון על הגב בעריסה שהייתה צמודה למיטה שלי. בשש בבוקר התעוררתי לרעש מוזר. יום קודם בעלי קנה מדפסת ובהתחלה הייתי בטוחה שהרעש מגיע ממנה. הדלקתי את האור וראיתי את הפנים של הבת שלי בצבע כחול־סגול כשמסביב לפה שלה נוזל לבן".
מפחיד מאוד.
"בעלי היה אז בחדר אחר בבית, אבל באותו רגע אפילו לא צעקתי. בהיריון עם בתי הגדולה למדתי ביוטיוב איך לבצע החייאה על כל צרה שלא תבוא, אז מיהרתי להרים את התינוקת שלי ויישמתי את כל מה שלמדתי: לחצתי לה עם אצבעות על בית החזה, טפחתי לה על הגב. רק אחרי כמה ניסיונות היא חזרה לעצמה. היא פלטה כמות אדירה של חלב ואז החלה לצרוח. זה היה הרגע שבעלי שמע שמשהו חריג קרה, הגיע אלינו לחדר ואני פרצתי בבכי".
מה עשיתם אחר כך?
"מיהרנו ללכת איתה לרופא, ששלח אותנו למיון. בבית החולים אשפזו אותה תחת השגחה למשך שלושה ימים. הרופאים אמרו לנו שרוב הסיכויים שזה קרה בגלל ריפלוקס סמוי ואמרו שאנחנו צריכים לשים מתחת למזרן שלה קלסר או כל דבר אחר שייצור הגבהה לאזור הראש. הקפדתי לעשות זאת גם עם הבן השלישי שלי, בלי לחכות לאבחון. העדפתי לא לקחת סיכון. הבאתי קלסר לבית החולים, כדי לשים לו מתחת למזרן מיד אחרי היוולדו".
מה אומרים הרופאים
"ההנחיה של משרד הבריאות היא להשכיב תינוק לישון כשהוא על הגב, לא על הבטן ולא על הצד, כשהמזרן אמור להיות קשיח יחסית ובלי שיהיו דברים רכים סביבו", אומר ד"ר אורן פלדמן, מנהל מלר"ד בבית חולים ספרא לילדים בשיבא. "בעיקרון ההנחיה היא להשכיב בצורה כזו עד גיל שנה, אבל ברגע שהתינוק כבר מצליח להתהפך לבד זה כבר לא משנה: אין צורך להפוך אותו בחזרה אם ראינו שהוא התהפך על הבטן בעצמו. הכוונה היא להשכיב על הגב רק כשמשכיבים את התינוק לישון. בשלב הערוּת בהחלט אפשר להשכיב תינוק על הבטן, ואפילו מומלץ לעשות זאת כדי לאמן אותו להרים את ראשו, כל עוד זה נעשה בהשגחה".
מה הסיבות להנחיה?
"מדובר בהנחיה עולמית שמבוססת על נתונים חד־משמעיים שהראו כי השכבת תינוקות רכים על הגב בשנתם צמצמה באופן ניכר את מקרי המוות בעריסה. לפני כן היה שיעור גדול יותר של תינוקות מתחת לגיל שנה, ללא מחלה ידועה, שנפטרו בשנתם".
מה ההסבר הפיזיולוגי לכך?
"עד היום אנחנו לא יודעים לחלוטין מה הגורם הפיזיולוגי למוות בעריסה או כיצד אפשר לזהות תינוקות בסיכון, אבל המכניזם המשותף הוא שזה קורה לתינוקות תוך כדי שינה. בשלב הזה מתרחש אירוע שבו התינוק לא מצליח לנשום. כשהתינוק ישן על הבטן, זה מחמיר את הסיכון, משום שהוא אינו מצליח להרים את עצמו – פניו צמודות למזרן ונוצר מצב של חוסר חמצן, ירידה בדופק ודום לב".
ד"ר פלדמן: "אם התינוק נחנק מפליטה, יש להרים את התינוק במצב מאונך ולטפוח לו על הגב"
אבל מה עושים אם התינוק סובל מריפלוקס, גלוי או סמוי, ושכיבה על הגב גורמת לו לחנק?
"אנו לא רואים בריפלוקס גורם סיכון לתמותה, גם אם התינוקות פולטים או משתנקים. במקרים שבהם ידוע שהתינוק סובל מריפלוקס יש דרכי התמודדות כמו להחזיק אותו לזמן ממושך יותר אחרי האכלה, ולהשכיב אותו על הגב אבל לדאוג שהמזרן יהיה בזווית גבוהה יותר באזור הראש".
מה לעשות אם רואים שהתינוק נחנק מפליטה?
"להרים את התינוק במצב מאונך ולטפוח לו על הגב. אם התינוק לא מגיב, מכחיל ועושה רושם שאינו נושם, להתקשר מיד למד"א לקבלת הנחיות להחייאה ביתית. מדובר באירועים מלחיצים מאוד, אבל לרוב הם חולפים מעצמם ולא מצריכים החייאות ממושכות. אחוז התינוקות שנחנקו מפליטה ולא שרדו שואף לאפס. אני עד לאירועים של תינוקות רבים שמגיעים אלינו אחרי שסבלו מאירוע של השתנקות ומתאשפזים לצורך השגחה. בכל שנות ניסיוני במקצוע לא מוכר לי מקרה של תינוק, ללא רקע רפואי קודם, שהגיע לבית החולים במצב חירום קיצוני שדרש החייאה ממושכת או חלילה נפטר בגלל שנחנק מפליטה. זו תופעה סופר־נדירה".
ובכל זאת, אם ההמלצה לתינוקות שסובלים מריפלוקס היא להשכיבם על הגב כשהמזרן מורם מעט - לא כדאי להשכיב כך את כל התינוקות?
"הורים שרוצים להגביה מעט את חלקו העליון של המזרן, כדי להיות רגועים ושקטים יותר, בהחלט יכולים לעשות זאת. אין בזה משהו רע, וזה בהחלט עדיף מאשר להשכיב על הבטן".
