ד"ר מיכל קרייטלר (55) מתל אביב, נשואה ואם לשניים (24, 21), חוקרת וסופרת.
מסלול הלימודים: תואר ראשון ושני מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שם גם סיימה באחרונה דוקטורט בנושא "מאפיינים פסיכולוגיים של נשים שמצויות בטיפולי פוריות". וגם: כתבה שלושה רומנים.
ד"ר קרייטלר, מה חקרת? "בדקתי מה מאפיין מבחינה פסיכולוגית נשים שמצליחות להרות בעקבות טיפולי פוריות, לפני העקרונות של האוריינטציה הקוגניטיבית".
כלומר? "זו תיאוריה שמיועדת לניבוי ושינוי של מנעד התנהגויות רחב, למשל: נטייה לאיחורים, סיכויי הצלחה בדיאטה, התמדה בפעילות גופנית ואפילו מי יהיה טוב בשחמט.
"את התיאוריה פיתחו זוג הפרופסורים הנס ז"ל ושולמית קרייטלר בשנות ה־70 והיא מיושמת בהצלחה ברחבי העולם".
2 צפייה בגלריה
ד"ר מיכל קרייטלר. "ראיתי שיש כאלה שמצליחות להרות תוך טיפולים ספורים וכאלה שהדרך שלהן הרבה יותר ארוכה"
ד"ר מיכל קרייטלר. "ראיתי שיש כאלה שמצליחות להרות תוך טיפולים ספורים וכאלה שהדרך שלהן הרבה יותר ארוכה"
ד"ר מיכל קרייטלר. "יש כאלה שהדרך שלהן הרבה יותר ארוכה"
(צילום: יריב כץ)
קרייטלר, כמו שם משפחתך. "זה סיפור ארוך. עבדתי עם פרופ' שולמית קרייטלר משנת 1993, כשהייתי סטודנטית שנה ב' לפסיכולוגיה, והיא הציעה לי להיות עוזרת המחקר שלה. במקביל, בלי קשר, הכרתי את בנה, רון קרייטלר (הם הכירו בשיעור פסיכולוגיה באוניברסיטה, צ"ר). כשנישאנו, היא נהייתה חמותי. כשסיימתי את הלימודים עבדתי איתה באיכילוב.
"עיקר העבודה היה ריכוז המחקרים שהיא עשתה שם במחלקות שונות, בעיקר באונקולוגית. בדקנו פרופילים פסיכולוגיים של חולים במחלות שונות. לכל מחלה בנינו פרופיל פסיכולוגי של אמונות המאפיינות את החולים, כדי לפתח טיפול פסיכולוגי שיתמוך בהחלמה שלהם.
"במקביל, תוך כדי הלימודים לתואר שני, ניסיתי להרות ללא הצלחה. אחרי שנה הגעתי לטיפולי פוריות באיכילוב. במהלך הטיפולים הכרתי נשים נוספות שעברו טיפולי פוריות וראיתי שיש כאלה שמצליחות להרות תוך טיפולים ספורים וכאלה שהדרך שלהן הרבה יותר ארוכה, למרות שמצבן הרפואי דומה. שאלתי את עצמי למה זה קורה, אבל אז לא היו לי כלים, ידע וסמכות לעשות עם השאלה הזאת שום דבר, מה גם שהייתי עסוקה בניסיונות שלי להרות".
מתי חזרת לנושא? "כשכבר הייתי אמא לשניים וסיימתי תואר שני. אבל לקח עוד כמה שנים עד שהרעיון הבשיל וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות ואיך. ב־2016 נרשמתי ללימודי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. מנחת הדוקטורט שלי היתה פרופ' שושנה שילה מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, ואת המחקר עשיתי במחלקת IVF (הפריה חוץ־גופית) באיכילוב, שבראשה עמד פרופ' פואד עזאם".
"בקבוצה שבה ראינו עלייה בשיעור הכניסה להיריון לא היה הוקוס־פוקוס, אלא בדקנו עם כל אחת אילו אמונות שקשורות לכניסה להיריון צריך לחזק אצלה"
מה ביקשת לבדוק במחקר? "המחקר שלי היה מורכב משני חלקים. החלק הראשון: בדקתי מה מאפיין נשים שמצליחות בטיפולים. עשיתי ראיונות עומק עם מטופלות ממרפאות פוריות שונות על פי האוריינטציה הקוגניטיבית. ביקשתי לברר מהי בשבילן המשמעות של הצלחה ואי־הצלחה בטיפולים. מתוך כ־20 הראיונות האלה יצרתי רשימה של אמונות רלוונטיות לכניסה להיריון אחרי טיפולי פריון.
"בהמשך פניתי למטופלות אחרות בחדר ההמתנה של יחידת ה־IVF באיכילוב וביקשתי שימלאו שאלונים שהרכבתי על פי האמונות שבדקתי קודם לכן. 141 נשים מילאו את השאלונים. אחרי שנה פניתי לכל אחת מהן ושאלתי אותן אם הרו בעקבות הטיפולים. סיננתי את האמונות של הנשים שהצליחו להרות ובניתי שאלון חדש, רלוונטי.
"בשלב השני פרסמתי מודעה ביחידת ה־IVF באיכילוב, כתבתי שאני מחפשת נשים למחקר שבודק מאפיינים פסיכולוגיים של הצלחה בטיפולי פוריות. נרשמו נשים רבות, ובסופו של דבר השתתפו 91 נשים בחלק הזה".
איך התנהל המחקר בפועל? "המשתתפות חולקו רנדומלית לשלוש קבוצות. בקבוצה הראשונה עברתי עם כל אחת על השאלון שלה ובהתאם היא קיבלה טיפול פרטני להוספת האמונות הרלוונטיות לכניסה להיריון. גם בקבוצה השנייה קיבלה כל אחת טיפול פרטני, אבל זה היה טיפול פסיכולוגי תמיכתי 'רגיל': בעיות במשפחה, בעבודה וכו'. בקבוצה השלישית המשתתפות לא קיבלו שום טיפול. כולן מילאו את השאלון לפני ההתערבות ושלושה חודשים אחריה, כדי לראות אם ומה השתנה בפרופיל הפסיכולוגי שלהן".
מה המסקנות? "התוצאות הפתיעו אותנו עד כדי כך ששלחנו אותן לבדיקה סטטיסטית נוספת. בקבוצה שעברה את המעורבות של האוריינטציה הקוגניטיבית נכנסו להיריון 25 מתוך 26 נשים, כלומר - 96%. בשתי הקבוצות האחרות ההצלחה נעה בין 55% ל־65%.
"הראיתי עלייה ממש משמעותית בשיעור הכניסה להיריון כשכל ההבדל הוא כמה שיחות עם הנשים האלה. לא היה פה שום הוקוס־פוקוס. אמרתי להן שמצאנו אמונות מסוימות המקושרות להצלחה של טיפולי פוריות, עברתי עם כל אחת מהן על השאלון שלה וראינו איפה צריך לחזק את האמונות המסוימות אצלה".
"האמונות שמקושרות עם הצלחה להרות הן, בין היתר, לחשוב קדימה, לראות את התמונה הגדולה ולזרום עם מה שקורה"
אילו אמונות מקושרות להצלחה בטיפולי פריון? "לדוגמה: להתמיד ולהתאמץ, גם כשהדרך סבוכה ומתסכלת; להתמודד בגמישות ולא להיצמד לדרך אחת; לחשוב קדימה לאחר הטיפולים ולראות את התמונה הגדולה; והדבר החשוב ביותר בעיניי - לשחרר ולוותר על השליטה ולזרום עם מה שקורה".
אפשר להסיק מזה שנשים שאינן מצליחות להרות אחראיות לכך? "בשום אופן לא!!! לכל האמונות שלנו יש סיבה. העובדה שהאמונות האלה אינן מתאימות בהכרח להצלחה בטיפולי פריון לא אומרת שהן לא משמשות אותנו בהצלחה בתחומים אחרים בחיינו. אין צורך לפגוע באמונות הקיימות, אלא להוסיף עליהן אמונות ייעודיות שיתמכו בהצלחה בטיפולי הפוריות".
את אם לשניים בזכות טיפולי פוריות. האם מצאת אצלך בדיעבד את האמונות שקשורות בהצלחת הטיפולים? "אני חושבת שכן, ומה שמעניין הוא שאת הבכור שלי, יונתן, הצלחתי להרות אחרי כשנתיים וחצי של טיפולים ואת תמרה אחרי כחצי שנה של טיפולים. פעמים רבות בטיפולים לילד שני התוצאות מהירות יותר, כי האמונות האלה כבר מושרשות".
בעבר סיפרת על הסכם שהיה לך עם בעלך, שלפיו הוא לא יהיה שותף בגידול הילדים. עם השנים זה השתנה. האם לפי מסקנות המחקר אפשר לקשר בין ההסכם הזה ובין הקושי שלך להרות? "אין שום קשר. אף אחד מהמוטיבים שנמצאו כקשורים לכניסה להיריון לא קשור לזוגיות בכלל".
במהלך המחקר נעזרת בחמותך, פרופ' שולמית קרייטלר? "המחקר כולו שלי, אבל לאורך כל הדרך היא הייתה שם בשבילי וענתה על כל שאלה. כשאת עושה מחקר שמבוסס על תיאוריה כלשהי, את צריכה לנחש למה התכוון הוגה התיאוריה. פה הייתה לי נגישות של מאה אחוז להוגת התיאוריה והיא הייתה נכונה להסביר לי כל שאלה שהתעוררה אצלי".
"אין צורך לפגוע באמונות הקיימות, אלא להוסיף עליהן אמונות ייעודיות שיתמכו בהצלחה בטיפולי הפוריות"
כמה זמן נמשכה העבודה על הדוקטורט? "כשמונה שנים לסירוגין. באמצע הייתה הפסקה של שנתיים בגלל הקורונה, שבמהלכן נסגרו שערי בתי החולים למחקרים. אבל ניצלתי את הזמן והוצאתי לאור שני ספרים: 'קצוות שרופים' ו'שנה שבע'. את השלישי, 'נטע לא מתה', כתבתי במקביל לסיום כתיבת המחקר".
את יכולה להשוות את ההתרגשות של הוצאת ספר לזו שבאישור הדוקטורט? "זה סיפור אחר לגמרי. במחקר הייתה כרוכה הרבה עבודה קשה, אבל המדדים אובייקטיביים. כשספר שלך יוצא, את עצמך עומדת בכיכר העיר ואנשים יכולים להרגיש לגביו ולגבייך מגוון של רגשות. אין פה שום דבר אובייקטיבי".
אז מה עכשיו? תמשיכי במחקר? "אני את תרומתי למדע נתתי. עכשיו אתמקד בכתיבת ספרים. יש עוד ארבעה בדרך".

הערת שוליים:

מה היית מייעצת לנשים בטיפולי פוריות שמתקשות להרות?= "לשחרר שליטה. תני לדברים לקרות כפי שהם צריכים לקרות וזכרי שכל צעד וכל כישלון מקדמים אותך לרגע שבו תצליחי".