כמה שנים את מסקרת את האירוויזיון עבור כאן 11?
"מאז שהתאגיד הוקם ב־2017, למעט השנה של עדן גולן ב־2024 במאלמו, כשהבן שלי, שהיה חייל בגבעתי, שירת בעזה. לא יכולתי לדמיין שאני לא אהיה פה לחבק אותו אם הוא יֵצא משם לכמה שעות".
אחרי כל כך הרבה שנים, זה עדיין מרגש אותך בכל פעם מחדש?
"אם זה לא היה מרגש אותי לא הייתי כאן. העבודה הזאת מטורפת, טוטאלית, מסביב לשעון, אין אירוויזיון שדומה לזה שקדם לו. לכל אחד מהזמרים יש סיפור אחר, אבל מה שמשותף לכולם הוא שהם מאוד חרוצים, מאוד מוכשרים ומאוד רוצים להצליח ולהביא כבוד למדינה".
איך הגעת להיות ראשת דסק התרבות בתאגיד?
"כשהשתחררתי מהצבא וחיפשתי עבודה, פניתי ללשכת התעסוקה בירושלים ונשלחתי לרשות השידור. התחלתי הכי מלמטה, כעוזרת לאחראית תשדירי שירות, בהמשך הייתי טלפנית בתוכניות הילדים, מפיקה בתוכניות הילדים ואז עורכת ובימאית המהדורה הצעירה, חדשות ילדים ונוער עם ליאון רוזנברג ולוסי אהריש. אחרי סגירת רשות השידור התקבלתי להיות עורכת של יואב לימור וגלית גוטמן בתוכנית הבוקר של קשת 12, אבל אז הוצע לי להישאר בתאגיד ולהיות ראשת דסק התרבות, למרות שאף פעם לא הייתי כתבת".
הכי ריגש אותי האירוויזיון של שנה שעברה עם יובל רפאל, שהיא ניצולת נובה. לפני התחרות היה לי ריאיון עם יובל ואמא שלה ושלושתנו בכינו"
מה את עושה במסגרת תפקידך?
"אני אחראית על כל דיווחי התרבות ברשת ב' ובמהדורות החדשות בכאן 11. בנוסף אני מגישה אחת לשבוע את התוכנית 'תרבותניקים' וכמובן אחראית על ימי שידורים מיוחדים, למשל, סיקור מותו של מתי כספי ז"ל. אחד הדברים שהכי חשובים לי בתפקיד זה לעזור לאמנים ותיקים. אני מקפידה שישמיעו אותם כמה שיותר כדי שהם יקבלו כסף מתגמולים ויוכלו לחיות בכבוד".
במה האירוויזיון השנה יהיה שונה לעומת תחרויות קודמות?
"קודם כול, העובדה שישראל כמעט סולקה מהתחרות השנה, זה דבר שמעולם לא קרה בעבר. מנכ"ל תאגיד השידור, גולן יוכפז, נסע עם עו"ד איילה מזרחי לעצרת EBU (איגוד השידור האירופי) בז'נבה כדי להסביר שסילוק ישראל ייראה כמו חרם תרבותי, דווקא בתחרות שחרטה על דגלה את הסלוגן United By Music - מאוחדים סביב מוזיקה. לפני אותה עצרת יוכפז נפגש כאן עם ראש תאגיד השידור האוסטרי, שמארח השנה את האירוויזיון, וגם הפגיש אותו עם נשיא המדינה יצחק הרצוג. בסופו של דבר הוחלט שלא להדיח את ישראל מהתחרות, וזה הישג מדהים שלו".
השנה גם שינו את שיטת ההצבעה במטרה לפגוע בהצבעה לישראל.
"טוב, היינו צריכים לתת משהו באותה עצרת, אבל אני לא חושבת שזה ישפיע על ההצבעה. הם ראו שאנחנו מגיעים למקומות גבוהים בזכות הצבעת הקהל, אז ניסו להצר את צעדינו באמצעות שורת החלטות: החזרת שופטים לחצאי הגמר לאחר שלוש שנים שבהן רק הקהל הכריע, צמצום הצבעות הקהל לעשר בלבד לאדם והגבלת קמפיינים ממומנים. זה לא יעזור להם, בסוף אנחנו ישראלים, יש לנו חברים ברחבי העולם ואנחנו סומכים עליהם שיצביעו נכון".
איך הביטול של אירלנד, ספרד, סלובניה, הולנד ואיסלנד, במחאה על השתתפות ישראל בתחרות, ישפיע על הניקוד שנקבל?
"המדינות האלה עשו טעות והוכיחו את מה שישראל טוענת כל הזמן - שהתחרות פוליטית - אבל אני לא חושבת שזה ישפיע על הניקוד. המדינה המשמעותית פה היא ספרד, אחת מחמש המדינות שתומכות באירוויזיון כלכלית, כך שייווצר לתחרות בור כלכלי, ומן הסתם בשנה הבאה יעלו את דמי החברות באיגוד באירופי".
קרה שהותקפת בעצמך אחרי שזיהו שאת ישראלית?
"לא, אבל זה רק כיוון שאני מקשיבה להנחיות של המאבטחים. אני עיתונאית, לא הולכת עם דגל ישראל, לא באה לעשות פרובוקציות ולעורר מהומות, אלא לעשות את העבודה שלי. אני משתדלת להתרחק מהפגנות פרו־פלסטיניות, אבל בשנה שעברה, כשראיינתי מחוץ לארנה קבוצה של ניצולי נובה שבאו לעודד את יובל רפאל, התארגנה מולנו הפגנה מסוכנת. כשהמפגינים קלטו את ניצולי הנובה הם עשו לעברנו תנועות מגונות, והחבר'ה הגיבורים האלה עזבו הכול, ניגשו אל המפגינים עם דגלי ישראל ואמרו להם 'לא תפחידו אותנו'. זה היה מרגש ונתן לי כוח שאי אפשר להסביר".
יש לך קשרים עם כתבים אחרים בעולם שמסקרים את האירוויזיון?
"קודם כול יש את הכתבים הקבועים מישראל, למשל יניב דורנבוש מ'וואלה', רז שכניק מ'ידיעות', עמית קוטלר מרשת 13 ואחרים. אנחנו נפגשים באירוויזיון מדי שנה וכבר הפכנו לחבורה שעוזרת ומפרגנת אחת לשנייה. אנחנו מבלים יחד, הולכים לאכול יחד, ואם מישהו פספס משהו, מעבירים לו. יש גם כתבים מחו"ל שאני בקשר איתם, למשל, וויליאם לי אדמס, מייסד הבלוג Wiwibloggs, שהוא מעצמה מוכרת בתחום האירוויזיון. כשאנחנו נפגשים אנחנו תמיד מתחבקים, למרות שבשנים האחרונות הוא פחות מפרגן לישראל באתר שלו כמו פעם. זה הפתיע אותי, בטח אחרי שהוא קרקר סביב נועה קירל בלי סוף".
מה היה האירוויזיון הראשון שסיקרת?
"זה שנערך בתל אביב, כשנטע ברזילי הביאה אותו ארצה וקובי מרימי ייצג אותנו. קובי הוא איש מדהים, חבל שלא הצליח לו, השיר פשוט לא התאים לו. אני זוכרת שהקמנו מערך שידורים שלם עם שתי עמדות שידור, עבדנו מעשר בבוקר עד שבע וחצי בבוקר שלמחרת, וזו הייתה העבודה הכי מטורפת והכי מספקת שהיתה לי בחיים".
"אני יודעת, אני יוצאת קיטשית, אבל מה לעשות? שירי מימון זה משהו שאי אפשר לשכוח. היא נתנה הופעה של הלייף, פרפורמרית מטורפת"
איזה אירוויזיון הכי ריגש אותך באופן אישי?
"זה של שנה שעברה עם יובל רפאל, שהיא ניצולת נובה. לפני התחרות היה לי ריאיון עם יובל ואמא שלה, ושלושתנו בכינו שם. זו הייתה תחרות מתוחה מאוד. כשיובל הגיעה למקום השני נפלה לי הלסת. כל כך הכנו את עצמנו שזה לא יקרה, שלא האמנו שהיא תגיע כל כך רחוק".
מי הזמר הישראלי שהכי התחברת אליו ברמה האישית?
"מי שפתח לי הכי הרבה את הלב זה מיכאל בן דוד, שנפל בחצי הגמר בטורינו. הוא הכניס אותי למקומות מאוד אישיים שלו, ונפשי נקשרה בנפשו. האמת שלא הופתענו שהוא שהוא לא עלה לגמר ולא זכה להשתתף באירוויזיון. עשינו את החישובים וכבר היה וייב שהוא לא יעלה, ובכל זאת זה היה מאכזב ברמות. גם הוא עצמו ידע שהוא לא יעלה, הוא אמר, 'לא אכפת לי, אני הולך ליהנות מהרגע', והוא באמת נהנה".
איזה שיר ישראלי, מכל התחרויות, את הכי אוהבת?
"'השקט שנשאר' של שירי מימון. גם ההופעה שלה, עם השמלה הנהדרת, זה משהו שאי אפשר לשכוח. אני יודעת, אני יוצאת קיטשית, אבל מה לעשות? היא נתנה הופעה של הלייף, פרפורמרית מטורפת".
לאיזה שיר לא התחברת?
"אה, זה קל: 'יבוא יום' של מוטי גלעדי ושרי צוריאל. לא מזמן מלאו 30 שנה לקדם שבו הם זכו, זה היה קדם אירוויזיון מאוד מפורסם בזכות ריטה והז'קט הצהוב שלה, עשיתי על זה כתבה לחדשות - ראיינתי את מוטי תוך כדי נסיעה כשפתאום הייתה אזעקה ועפו מעליי טילים".
מה דעתך על "מישל" של נעם בתן, שייצג אותנו השבוע?
"יו, אני מכורה לשיר הזה. אני מרגישה שהוא הולך לזכות, יש לו את הקסם של 'סולדי' האיטלקי. בסוף השיר יש קטע שצועקים 'מישל', ואני בטוחה שגם הקהל באולם יצעק 'מישל' במקום הנכון".
"אני משדרת את האירוויזיון מאז שהתאגיד הוקם, למעט השנה של עדן גולן ב־2024 במאלמו, כשהבן שלי, שהיה חייל בגבעתי, שירת בעזה"
רגע, בואי נראה שהוא אכן יעבור את חצי הגמר.
"אין סיכוי שהוא לא עולה, זה שיר ענק. הוא נמצא במקום מצוין כרגע בטבלת ההורדות ביוטיוב ובמקום השישי בטבלת ההימורים. יש לו גם השמעות מטורפות באירופה. אני עוקבת אחרי התגובות לשיר, ואנשים כותבים שם, 'איך אפשר לשנוא את ישראל? הם תמיד מביאים לנו שירים מעולים'. אני באמת מקווה שהפוליטיקה לא תקלקל לנו".
אז יש סיכוי שנראה את האירוויזיון בשנה הבאה בירושלים הבנויה?
"בירושלים אני מקווה שלא, אם כבר אז בתל אביב".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"אבא שלי יעץ לי ללכת לקורס קצינות, וכקצינת חינוך הייתי מפקדת הלהקות הצבאיות ועל כך אני מודה לו".
והעצה הכי גרועה?
"אם את רוצה קריירה אל תביאי ילדים לעולם. זה נאמר לי פעמיים ודווקא מנשים. אגב, יש לי ארבעה ילדים".
