יובל שרף (39), משחקת כרגע בהצגות "סיראנו" ו"שמשון" בתיאטרון גשר. בעלת "גרופ האג", פלטפורמה המספקת תמיכה בתחומי איכות החיים לחברות ולארגונים. נשואה לשלומי שבן ואמא לנורי (10) ולוקא (6). גרה בתל אביב.
מה את עושה בימים אלו?
"אני בעיקר בתיאטרון, משחקת בשתי הצגות במקביל ובקרוב יוצאת לסיבוב הופעות באירופה עם ההצגה 'סיראנו'. תיאטרון גשר תמיד היה חלום מבחינתי. אני כבר שנה שם, ועכשיו שמו את התמונה שלי בפואייה, וזה היה רגע מרגש מאוד בשבילי. במיוחד בשנה כזו של חוסר ודאות, היה כיף לקבל בית".
יובל שרף על הסט
ספרי על הפקת האופנה שצילמתם.
"אני נורא רציתי והתעקשתי לצלם אותה בתיאטרון עצמו, רציתי שכולה תהיה ברוח הזו, של משהו תיאטרלי יותר, עם הסיפור של לצאת ולהיכנס לדמות. אנחנו עוברים שנה שיש בה כל כך הרבה כאב ויש בנו את הרצון להישאר נורמלים לחוות את החיים, אז אין לנו ברירה, אנחנו שמים מסכה. אני כל הזמן צריכה לדלג בין האושר ובין לתת מקום לכאב. אפילו כשאני עם הילדים שלי אני שמה מסכה, כי אני צריכה לתפקד כאמא ולא להיות האישה החרדה והכאובה הזו שהכול מטלטל אותה".
מה את לובשת כשאת רוצה להסתיר או להסתתר?
"כשנכנסתי לתעשיית הבידור והתרבות, בנו עבורי איזו דמות וככה בחרו לראות אותי, ככה הלבישו אותי והמון שנים גם אני דבקתי בזה. זו הייתה איזו דמות של אישה נשית ומרוחקת, שבכלל לא הייתה אני. ככל שהשנים עוברות אני הרבה יותר מחוברת לסגנון האמיתי שלי, והיום אני לובשת את מה שאהבתי ללבוש בתיכון. אין לי צורך להתלבש בצורה שאנשים מצפים לראות אותי. במשך הרבה שנים לא הרשיתי לעצמי להראות מי אני באמת, והיום אני מרשה לעצמי".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שי פרנקו, סגנון: תומר אלמוזנינו)
איך נראה הארון שלך? את אגרנית או מעיפה?
"פעם הייתי הרבה יותר אגרנית ושמרתי אפילו בגדים ל'אם תהיה לי בת'. היום אני מפנה, נותנת לחברות ותורמת, אבל עדיין יש דברים שאני לא מצליחה להיפרד מהם, כמו חולצה שקניתי בגיל 15 עם האקס המיתולוגי שלי, שחשבתי אז שהיא לגמרי חולצה שטינקרבל (רוית רוזן, שחקנית ודמות מחיי הלילה של שנות ה־90, מ"ז) הייתה לובשת, והיום כבר לא עולה עליי בכלל; או מזכרות מסטים. בכל סט אני לוקחת מזכרת מהדמות, אז יש לי שמלה של קרולינה הררה שלבשתי בסרט 'פלאות' של אבי נשר, מגפי בוקרים מאיזה סרט גרמני ששיחקתי בו תפקיד של לסבית, ז'קט שחור מהסדרה 'מקמאפיה' ועוד ועוד. אה, וגם יש לי מגירה מפוצצת בעקבים, שלא נעלתי שנים".
מה את כבר לא לובשת?
"פרווה אמיתית. גם להפקה הזו הביאו פרווה וישר ביררתי אם היא סינתטית. חשוב לי לא ללבוש וגם לא לדגמן פרווה אמיתית".
מה את מעיזה ללבוש היום שלא לבשת פעם?
"אמא שלי אמרה לי כשהייתי קטנה לא ללבוש אדום, כתום וצהוב – בגלל שאני ג'ינג'ית, ושנים הקפדתי על זה. השבוע קניתי לי סוודר אדום, וזה דווקא ממש יפה".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שי פרנקו, סגנון: תומר אלמוזנינו)
כמה סיי יש לך באאוטפיטים של שלומי? וההפך?
"יש לי סיי וברור שגם לו יש סיי. לשלומי יש עין מדהימה וסטייל טוב מאוד, אז אני סומכת עליו מאוד ומתייעצת איתו. אבל חשוב לדעת שהוא פיתח אותו עם השנים, וכשרק הכרנו זרקתי לו את כל הארון. מאז הוא עושה את זה לבד והוא עושה את זה טוב".
ומי קובע מה הילדים לובשים?
"הם מחליטים לגמרי בעצמם ואני גם לא משקיעה בזה. אני קונה פונקציונלי ובייסיקי, בסייל של זארה. ללוקא הקטן יש יותר עניין אופנתי, והייתה לו תקופה שהוא רצה לגרוב את הגרביים עד הברך וללכת עם הכובע הפוך, אבל לרוב שניהם הולכים עם בגדי כדורגל. אפילו אני כבר קניתי לעצמי נעלי כדורגל, כדי שיהיו גאים בי. הם מלא פעמים מלבישים אותי ואני תמיד מתייעצת איתם אם ללבוש את הז'קט הזה או הזה. אני מכינה אותם להמשך חייהם. לוקא גם אוהב מאוד לאפר אותי, ואני נותנת לו".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שי פרנקו, סגנון: תומר אלמוזנינו)
איפה את אוהבת לעשות קניות?
"אני אוהבת את Cos, ובודקת תמיד גם במחלקת הגברים. אני אוהבת מותגים ישראליים כמו בל אנד סו, ADISH, הטי־שירטים של לייזי איי ואת הד מיינר שאני מעריצה שלו. אני אוהבת גם אדידס, ובאיסופים של הילדים אני תמיד עם טרנינג אדידס וטי־שירט גדולה".
מה הפריט הכי חריש שלך החורף הזה?
"קפוצ'ון שחור שהוא שת"פ של הסטייליסט שלי, תומר אלמוזנינו, עם קום איל פו. אני לא לובשת אותו רק כשהוא בכביסה".
מה את מחכה ללבוש בקיץ?
"אני הכי אוהבת מכנסיים קצרים, בעיקר עם חולצה מכופתרת גברית וכפכפים. זה הלבוש האהוב עליי בעולם".
+
לחצו לצפייה >
(צילום: שי פרנקו, סגנון: תומר אלמוזנינו)
- איפור: טלי פאוור, שיער: שגיא דהרי, ע' צלם: סהר מלול. יובל שרף ל"זוהר יעקובסון". תודה לתיאטרון גשר
