אלימות הדדית: הם היו זוג בשנות ה־30 לחייהם, הורים לילדים, שהתנהגו באלימות אחד כלפי השני. האישה, שאותה ייצגתי, הכתה את הגבר כמה פעמים. באחד הריבים שלהם הוא הדף אותה והיא קיבלה זעזוע מוח. למרות זאת, הם נשארו יחד (והיא אף ביטלה את התלונה שהגישה נגדו במשטרה).
הקש ששבר את גב הגמל: הם רכשו דירה דרך "מחיר למשתכן" בסיוע הלוואה משמעותית מצד הורי האישה. בעת קבלת המפתח מהקבלן, ההורים ביקשו שהוא יפסיק לעשן סמים ויעבור תהליך גמילה. הוא סירב, הם הודיעו שלא ייתנו לו מפתח לדירה, התפתח ריב ביניהם והוא הכה אותם. הנישואים הגיעו אל קצם.
בבית המשפט לענייני משפחה: הם הגיעו להסכמות לגבי סכום המזונות וזמני השהות.
הדירה: ההלוואה הוחזרה להורים והאישה קנתה מהגבר את חלקו בבית.
בבית הדין הרבני: האישה דרשה את כתובתה, על סך 180 אלף שקל. היא טענה שהבעל צרך אלכוהול וסמים על בסיס יומיומי, עישן בחצר בנוכחות הילדים, נהג להמר והיה אלים כלפיה. כמו כן טענה שלא קיבלה בבית המשפט לענייני משפחה את חלק מזכויותיו הסוציאליות. הוא, בתגובה הציג סרטונים המוכיחים שדווקא היא נהגה כלפיו באלימות. הפגיעה הפיזית שהאישה דיברה עליה הייתה, לדבריו, כשהיא ניסתה לחטוף ממנו את הטלפון שלו והוא הדף אותה. הוא הכחיש שימוש בסמים וטען כי ההימורים שדיברה עליהם הם השקעות במטבעות דיגיטליים.
הכתובה: כדי לקבל את סכום הכתובה, לרוב יש להוכיח שהגירושין הם באשמתו הישירה של הבעל, למשל בגידה, התנהגות מינית פסולה, אלימות ועוד. במקרה זה, הדיינים פסקו שהיא תקבל עשירית מהסכום, כלומר, 18 אלף שקל. הם נימקו את החלטתם בכך שהאלימות במערכת היחסים הייתה הדדית וקבעו כי הקטטה שהובילה סופית לפירוק הנישואין ביום קבלת המפתח היא אירוע פוגע ומצער, אך אינו מצדיק את מלוא סכום הכתובה.
מה למדנו:
אישה יכולה לתבוע את כתובתה גם כאשר היא נהגה באלימות כלפי בעלה.
