סיון לוטן (36), עובדת סוציאלית ומטפלת מינית מוסמכת, מרצה ומחנכת למיניות בריאה. נשואה, גרה בתל אביב
מחקר חדש שנערך בפורטוגל בדק את הרגלי האוננות בקרב 469 נשים. במחקר, שפורסם בכתב העת International Journal of Sexual Health, התגלה כי ל־74% מהמשתתפות יש רמת ידע נמוכה או בינונית על איברי המין הנשיים, ולרובן ידע מינורי על הדגדגן.
היי סיון, איך קורה שנשים בגירות ב־2026 עדיין חיות עם מידע מצומצם כל כך? "זה מתחיל כבר בגיל הרך, כשלא מספרים לילדות איך קוראים לאיבר המין שלהן. ברגע שאין שם למשהו, אני לא יכולה לחשוב עליו, לדמיין אותו או להתייחס אליו. בנוסף, נשים ונערות צריכות להיעזר במראה כדי להכיר את המבנה האנטומי של הפות שלהן, וזה אקט מאוד אקטיבי שלא קורה כחלק מהשגרה, לעומת בנים שפשוט מסתכלים למטה".
מהמחקר עולה כי רווקות מאוננות יותר מנשים בזוגיות ושנשים בזוגיות פונות לאוננות כשהן לא מסופקות מהסקס שלהן עם בן הזוג. מה אפשר להסיק מכך? האם במקום לשוחח עם הפרטנר על הבעיה, הן פשוט פונות לאוננות כי זה קל יותר? "לדעתי זו טעות לחבר בין אוננות ליחסי מין, כי מדובר בשתי פונקציות שונות בנפש שלנו. נשים מקיימות יחסי מין מתוך רצון לחוות קרבה ואינטימיות ולהעניק ולקבל עונג, בזמן שאוננות היא כמו אוכל. היא צורך בסיסי שלי בחיים, בעולם, בקשר שלי עם עצמי. זה עונה לי על שעמום, על הצורך להירדם, על הצורך לעשות לעצמי נעים אחרי יום קשה. לחשוב שאישה מאוננת רק כי היא לא מספיק מסופקת מהמין שלה, זה תמוה בעיניי. החיבור הזה עושה עוול לאוננות. אני אוהבת להתייחס לזה כאל שתי מערכות יחסים שאנחנו מנהלות בהקשר של עונג ומיניות - אחת עם עצמנו והשנייה עם פרטנרים".
"אחד החידושים שאני ומחנכות מיניות נוספות עושות זה ממש לעודד ילדות להסתכל על הפות שלהן עם מראה - למרות שברוב בתי הספר יש לכך התנגדות"
עוד ממצא מעניין הוא שנשים שאוננו יותר בגיל ההתבגרות חוות יותר אורגזמות בבגרותן – בעיקר כשמדובר באורגזמה נרתיקית. "זה נראה לי די מתבקש. ברגע שאנחנו לומדות להכיר את הגוף שלנו ומה נעים לנו, נדע הרבה יותר טוב איך לתווך את זה לפרטנר. מבחינה רגשית, אישה שמאוננת מגיל צעיר לומדת להרגיש בנוח עם החוויה שנעים לה, שהיא בעונג. היא מרגישה נינוחה בהקשרים האלה".
מתברר מהמחקר שנשים דתיות מאוננות פחות, ויש להן דעות שליליות על האקט הזה. איך תפיסות בנוגע לדת ומוסר משפיעות על הלגיטימציה לאונן? "את המחקר ערכו אמנם על נשים נוצריות, אבל גם ביהדות זה קורה. המסר שמשדרים לגברים על איסור שפיכת זרע לבטלה מחלחל לדעתי גם לנשים, גם באוכלוסיות חילוניות. "לפני כמה שנים נערך כנס של איט"ם, האגודה לטיפול מיני, שכלל התייחסות לאוננות. התקיים שם פאנל של רבנים, ואחת המטפלות המיניות שאלה אותם למה הם לא מעודדים נשים לאונן – הרי אין איסור הלכתי על כך. הם לא ידעו מה להגיד ורק גמגמו. בסוף כל הדתות המונותאיסטיות מתייחסות בצורה שלילית לאוננות, והלגיטימציה היחידה למיניות היא סביב פריון ובתוך מסגרת הנישואים".
איך אפשר לפרוץ את הסטיגמה סביב האוננות כדי לקדם בריאות מינית של נשים? "התשובה היא לחנך ילדות ממש מהגיל הרך. אם את מפנימה מסרים חיוביים על הגוף שלך כבר מהגיל הזה, לא תצטרכי לעשות שום תיקון בבגרות. אחד החידושים שאני ומחנכות מיניות נוספות עושות זה ממש לעודד ילדות להסתכל על הפות שלהן עם מראה - למרות שברוב בתי הספר יש לכך התנגדות. הייתי בכנס חינוך לפני כמה חודשים, והיו שם כמה יועצות ומורות שממש התרעמו עליי כשהזכרתי את זה. זה הרגיש להן פולשני. בבתי ספר עדיין מתרכזים רק במערכת הרבייה. יספרו לילדות על החצוצרות והשחלות, אבל רק מתוך היבט הפריון. עדיין אין לגיטימציה לדבר על איבר המין הנקבי בהקשר של עונג והיכרות עם הגוף".
איך את ממליצה לגשת לנושא הזה? "בניתי מערך שיעור לנשות מקצוע מתחום החינוך המיני, ובו אני מסבירה איך להעביר שיעור אנטומיה שגם מתייחס להיבטים של עונג האישה בצורה טבעית ואורגנית. למשל: להסביר איפה יש יותר קצות עצבים ושבאיבר עם יותר קצות עצבים יש פוטנציאל ליותר עונג. "לפי שיטת החינוך המיני החדשה מומלץ להעביר לילדים מגיל צעיר מסרים על עונג במגע עם עצמם, שזה בסדר לגעת בעצמם – כמובן לא כשזה בא על חשבון לימודים או חברים וכשזה נעשה במקום פרטי. ככה מייצרים מערכות יחסים בריאות מהיסוד בין הילד או הילדה ובין האקט הזה".
  • סקס טיפ: "באוננות שווה לחקור לא רק את הפות, אלא ממש לעשות אהבה עם עצמי".