במשך שנים הייתה לי זוהר (29) הפנים והקול של קהילת הנשים השמנות. המשקל שלה בממוצע עמד על 115 קילו, והיא הייתה זו שמזמינים לפאנלים בטלוויזיה בכל פעם שמתעוררת סערה ציבורית סביב השמנופוביה. "כשהייתי ילדה לא הכרתי דמות אחת מפורסמת במידותיי שיכולתי להעריץ, אז הפכתי להיות הדמות הזאת", הסבירה ב־2021. "יש לי 14K עוקבים באינסטגרם שאותם אני משתפת באופן קבוע בדברים שמכאיבים לי ושראוי לשנות".
אבל אז, אחרי שרזתה, גילתה שהקהילה שייצגה לא מקבלת את השינוי בברכה. "חטפתי לא מעט על הירידה הזו", היא אומרת.
בדומה למגמה הבולטת היום בהוליווד, גם בישראל נשים שנחשבו במשך שנים לשגרירות הבודי פוזיטיב, הולכות ומצטמצמות. גם הן מוצאות את עצמן נאלצות כעת להסביר מה קרה, לפעמים אפילו להתנצל על כך. איך זה מתיישב עם האג'נדה ועם העיסוק המקצועי? זוהר מספרת שבשנתיים האחרונות מספר העוקבים שלה ירד בכמה אלפים, ואם עד אז הייתה לה רשימה ארוכה של תארים מקצועיים - דוגמנית, שחקנית, יוצרת תוכן - מאז שרזתה והגיעה למשקל של 67 ק"ג, היא "די מחפשת את עצמה". במאים הפסיקו ללהק אותה ועוקביה האשימו אותה בבגידה ובניצול - רגע לפני שהסירו עוקב. "בשלב מסוים קלטתי שאם רוב חיי עברתי שמנופוביה, היום אני עוברת רזונופוביה", היא אומרת.
זוהר, ילידת טירת הכרמל, נהייתה כוכבת רשת כבר בגיל 19, לאחר שלוהקה ל"הישראליות" - סדרת רשת שבה קבוצת נשים הביעה את דעתה על נושאים אקטואליים. בזכות החשיפה הפכה ליוצרת תוכן מוכרת, ועסקה בעיקר בשני נושאים הקרובים ללִבה: מאבק בהטרדות מיניות והיעדר המקום שמותירה החברה לנשים שמנות. לאורך השנים חשפה כי בין גיל 6 ל־12 נפגעה מינית על ידי גבר מבוגר, עד שלבסוף אזרה אומץ, התלוננה, והוא נשלח לכלא.
זוהר יצאה נגד תעשיית האופנה, דרשה שמידות גדולות יוצעו גם בחנויות הסטנדרטיות בקניונים והעלתה למודעות את זכותן של נשים במידות גדולות לייצוג, גם כדוגמניות.
היא תמיד שיערה שעודף המשקל שלה נבע בעיקר מסיבות רגשיות. "בכל פעם שקרה לי משהו רע - כשנכשלתי במבחן, כשהייתי עצובה, כשבחור שיצאתי איתו לדייט אמר שהוא לא מעוניין - הייתי בורחת לאוכל. זה היה המקום המנחם שלי". לדבריה, זו גם הסיבה שבשנים האחרונות רזתה. "הירידה במשקל נבעה מדברים מבורכים כמו טיפול נפשי בפוסט־טראומה וזוגיות בטוחה ונכונה. הרבה לא מאמינים לי, ואני יודעת שהרבה יטילו ספק גם עכשיו, אבל ההרזיה שלי בכלל לא נעשתה בצורה מכוונת".
השינוי החל לפני ארבע שנים וחצי, אחרי שהגיעה לביקור משפחתי בעיר הולדתה טירת הכרמל ופגשה את אלון גז, שנהפך בהמשך לבעלה. "האהבה בינינו פרחה", מספרת זוהר שבימים אלה נמצאת בהיריון מתקדם עם בתם הבכורה. "הרגשתי שהוא מכיל ומקבל אותי בדיוק כמו שאני, שהוא בן הזוג שחלמתי עליו כל חיי. במקביל לזוגיות עברתי לראשונה בחיי טיפול פסיכולוגי שעזר לי לעבד את כל החוויות שעברתי כילדה נפגעת מינית. גם הקריירה שלי הגיעה אז לשיאה. לוהקתי לפינה קבועה בתוכנית הבוקר של פאולה וליאון, קיבלתי המון הצעות לפרסומות ולעבודות דוגמנות, כולל לוח השנה של מגזין 'בלייזר'. אני מניחה שהייתי כל כך עסוקה ושמחה, שבלי לשים לב אכלתי פחות. רק כשהעירו לי שוב ושוב שאני מרזה, והבגדים התחילו להיות גדולים עליי, עליתי על המשקל".
לי זוהר: "איבדתי את הזהות המקצועית שלי. במשך שנים הייתי הבחורה בעלת המידות הגדולות שייצגה נשים כמוה. היום אני לא לגמרי יודעת מי אני"
ואז גילית שרזית?
"כן. ובהתחלה ממש פחדתי. מאחר שזו הייתה ירידה דרסטית, עלה חשש שמדובר בבעיה בריאותית. עברתי המון בדיקות כדי לשלול שאין משהו גופני שגורם לזה. תוך שנתיים ירדתי 40 קילו. אחותי אמרה לי, 'לילוש, אל תגידי שירדת לבד בלי להתכוון. זה נשמע לא אמין. אף אחד לא יאמין לך'. וזה באמת מה שקרה. כל הזמן שמעתי נשים מתלחששות סביבי ואומרות, 'היא לוקחת זריקות, אבל לא רוצה להודות בזה'. זה הגיע למצב שממש התביישתי בזה שרזיתי".
וזה השפיע קשות על הקריירה שלך.
"איבדתי לגמרי את הפרנסה שלי. הייתי מגיעה לסטים, ובמאים אמרו שאני כבר לא מתאימה. שאני רזה מדי. נשים כתבו לי שאני 'חצופה', 'צבועה', שהשתמשתי במשקל שלי רק כמקפצה להתפרסם, וברגע שהפכתי לשם מוכר, מיהרתי לרזות. אפילו הקולגות שלי, נשים שעבדתי איתן יום־יום, הורידו לי עוקב. היו גם נשים שכתבו לי שבחרתי לרזות בשביל גבר, כדי שאלון ירצה להתחתן איתי. כששיתפתי שהוא הציע לי נישואים, כתבו: 'נו, ברור, הוא חיכה עד שתהיי רזה'. בכלל, היו תגובות ממש מרושעות כלפיי. נשים שחיזקתי במשך שנים לא היססו להעליב אותי. אמרו 'נעלמת והכי מגיע לך'. עד היום אני חיה עם המורכבות הזאת. מצד אחד אני נשואה באושר ועומדת להיות אמא. מצד שני, בכל מה שקשור לפן המקצועי, אני מרגישה שאיבדתי את הזהות שלי. במשך שנים הייתי הבחורה בעלת המידות הגדולות שייצגה נשים כמוה. היום אני לא לגמרי יודעת מי אני".
מה דעתך על הביקורת שמופנית נגד נשים שייצגו את קהילת השמנות ובחרו לרדת במשקל?
"שכל עוד הן אוהבות את עצמן ולא אומרות, עכשיו כשהן רזות, ששומן זה מגעיל, אני הכי בעד שכל אחת תעשה מה שבא לה. בודי פוזיטיב זה לאהוב את עצמך בכל משקל. לפני כמה שנים, כשהזמרת אדל ירדה במשקל, התארחתי בתוכנית אקטואליה, וזה בדיוק מה שאמרתי: שזה מהמם שהיא רזתה כל עוד היא לא יורקת לבאר שממנה שתתה קודם".
"איבדתי לגמרי את הפרנסה שלי. הייתי מגיעה לסטים, ובמאים אמרו שאני כבר לא מתאימה. שאני רזה מדי. נשים כתבו לי שאני 'חצופה', 'צבועה'"
ומה לגבי סערת יעל פוליאקוב?
"לטעון שנשים שמנות משתמשות בשומן שלהן כדי להתפרסם זו הכללה פוגענית ומתחסדת. כי בואי ניקח למשל את עדן פינס שמצטלמת בהלבשה תחתונה ורואים לה את כל העצמות. אז זה בסדר שהיא משתמשת ברזון שלה? לקדם רזון זה סבבה אבל לקדם שומנים וצלוליטיס זה לא סבבה? לכולן יש מקום. בואי נגיד שליעל פוליאקוב יש מזל שבימים האלה אני בטירת הכרמל ולא מסתובבת הרבה בתל אביב (צוחקת), כי אם הייתי פוגשת אותה ברחוב, לא בטוח שהייתי מצליחה להתאפק מלגשת לעברה ולעשות לה 'מו'".
הקימה קהילת שמנות ורזתה בעזרת זריקות
"מי אתם שתגידו לאדם זר, שאין לכם מושג מה מצבו הבריאותי או הנפשי, 'לך תעשה ניתוח' או 'לכי תיקחי זריקות'?. אתם תחזיקו לה את היד בזמן תקופת ההסתגלות לזריקות שכוללת בחילות, שלשולים ומיגרנות? אתם תעמדו לצידה כשהיא תזריק לעצמה תרופות לאורך חיים שלמים בשביל חלום הרזון? ואל תתבלבלו, זה בעיקר בשביל חלום הרזון ובגלל ההפחדות המטורפות שהתעשייה הזאת זרעה בלבנו בעקביות במשך שנים. כשאדם בריא מזריק לעצמו תרופה יום־יום בשביל לדכא תיאבון טבעי ולרזות - אנחנו בבעיה".
זוהר וסילוצקי: "גם אחרי שקיבלתי מהרופא שלי את המרשם לזריקות, לקח לי המון זמן לקנות אותן ולהתחיל להזריק. ידעתי שאני מהווה עבור הקהילה סוג של סמל"
את הדברים האלה כתבה האקטיביסטית החברתית זוהר וסילוצקי (36) באינסטגרם בסוף שנת 2021. כבר אז נחשבה לאחד הקולות הבולטים ברשת נגד שמנופוביה. היא הקימה קהילה לאלפי נשים, ביקרה את ענף האופנה הישראלי שמתעלם מנשים במידות גדולות והתעקשה שלא צריך לרזות כדי לחיות עם הגוף בשלום. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן היא עצמה החלה להשתמש בזריקות הרזיה, ובהמשך גם עברה מתיחת בטן וניתוח להקטנת חזה. היום היא שוקלת 30 קילו פחות. "מעולם לא אמרתי שאני נגד הרזיה", היא מדגישה. "פשוט אמרתי שאני נגד לדחוף את הזריקות לכל בן אדם בריא, רק כי הוא רוצה להיות רזה. זה דבר שהוא פסול בעיניי. במקרה שלי לא סבלתי משום מחלה שקשורה להשמנה. היה לי סוכר תקין, הכולסטרול היה תקין, הכול היה מצוין. גם התאמנתי ושמרתי על עצמי".
אז למה התחלת עם הזריקות?
"כי התגלתה אצלי מחלה גנטית שההשמנה החריפה את תופעות הלוואי שלה - לימפאדמה, שגרמה לי לבצקות חמורות ברגליים. היא התפרצה כשהייתי בת 28. הייתי צריכה כל הזמן לגרוב גרבי לחץ, לנעול נעליים סגורות, לעבור עיסויים לימפטיים. ניסיתי לחיות לצידה, עד שלפני ארבע שנים זה נהיה בלתי אפשרי. מצאתי את עצמי בלופּ: תופעות הלוואי של המחלה הקשו עליי להמשיך להתאמן, ואז העליתי עוד יותר במשקל. בשיא הגעתי ל־127 קילו. טסתי עם בן הזוג שלי לרומא וזו הייתה חוויה מחרידה. אני אוהבת לטייל בחו"ל, אבל פשוט לא יכולתי לזוז. הרגשתי כמו נכה. כשחזרתי לארץ, אני והרופא שלי הבנו שאולי אין ברירה אלא להתחיל עם זריקות".
וסילוצקי, נשואה ואמא לשניים שמתגוררת במושב בעמק האלה, היא בלוגרית אופנה ויוצרת תוכן. מאז ילדותה התמודדה עם עודף משקל וספגה הערות רבות מהסביבה על כך. בגיל 20 פתחה בלוג ובו גוללה את סיפורה האישי ונידבה על הדרך טיפים לסטיילינג. "הבנתי שיש עוד המון נערות ונשים כמוני, ורציתי להיות להן למודל", הסבירה אז. "הנשים השמנות פשוט שקופות בתעשייה הזו".
וסילוצקי על פוליאקוב: "רק אישה לא שמנה שלא מבינה ברשתות חברתיות יכולה לחשוב שלהתלבש מול מצלמה זה אקט שנועד לקושש אהדה. זה נעשה אך ורק בשביל לנרמל נראות של גוף כמו שלנו"
ב־2015 הקימה את קבוצת הפייסבוק המצליחה "השמנמנות של זוריק" שמטרתה להוות קהילה תומכת עבור נשים בכל המידות ולעודד אהבה עצמית ודימוי גוף חיובי. היום הקבוצה מונה יותר מ־24 אלף נשים. בו־זמנית נהפכה לשגרירה של בודי פוזיטיב ולדוגמנית פלאס סייז.
אפשר לשאול כמה את שוקלת היום?
"94 קילו. הורדתי 22% ממשקלי בעזרת זריקות סקסנדה. לפני כמה חודשים הפסקתי עם הזריקות כי אני אוהבת לעשות אימוני כוח, ובגלל הזריקות לא הצלחתי להגיע לצריכת החלבון המומלצת כדי לשמר את השריר. הזריקות גרמו לי לבחילה בכל פעם שאכלתי מאכלים עתירי חלבון. לשמחתי אני מצליחה לשמור על המשקל הנוכחי גם בלעדיהן. חשוב לי לציין שגם נטלתי כל התקופה הזו מינון נמוך יחסית. הייתי יכולה להעלות את המינון ולרזות עוד יותר, אבל לא רציתי, כי המטרה שלי מראש לא הייתה להפוך לרזה. לא חיפשתי להפוך למשהו שאני לא, ואני גם לא חושבת שהייתי יכולה להפוך לבחורה ממש רזה כי זה לא מבנה הגוף שלי.
"לפני שנה ושלושה חודשים עברתי מתיחת בטן והקטנת חזה, וגם זה נבע מחוסר ברירה. אחרי שהורדתי 30 קילו סבלתי מהרבה עודפי עור ולא ירדתי אף מידה בחזייה. תהליך ההרזיה היה לא פשוט עבורי".
חששת מביקורות? שהקהל שלך ירגיש נבגד?
"ברור שפחדתי. בגלל זה גם אחרי שקיבלתי מהרופא שלי את המרשם לזריקות, לקח לי המון זמן לקנות אותן ולהתחיל להזריק. ידעתי שאני מהווה עבור הקהילה סוג של סמל, למרות שביקרתי תמיד רק את ההטפה ואף פעם לא את ההרזיה. יצאתי נגד התופעה שבה נשים שיורדות במשקל הופכות לסוג של גורו ולא מפסיקות ליחצן את השיטה שבעזרתה רזו. מעולם לא ביקרתי את ההחלטה של נשים לרזות, כי אין מה לעשות, להיות במשקל תלת־ספרתי כפי שאני הייתי, גם אם את הכי בריאה בעולם, זה כבד וזה קשה, וזה בסדר לרצות להיטיב עם עצמך. זה גם לא אומר שאת לא אוהבת את עצמך או שאני לא אהבתי את עצמי. אם כבר, בדיוק הפוך: החלטתי לרדת במשקל מתוך אהבה עצמית רדיקלית. ובכל זאת, היה לי ברור שיהיו אנשים שיתקשו להבין את המורכבות ויתקשו להתמודד עם זה".
מה באמת קרה בפועל?
"לשמחתי הרוב דווקא הבינו וזכיתי לתגובות מפרגנות ותומכות. אבל היו כמובן גם כאלה שכתבו שהפכתי את עורי ושבגדתי בכל העקרונות שלי".
זה לא משפיע על העיסוק המקצועי שלך?
"אני יוצרת תוכן. אף פעם לא הגדרתי את עצמי כאחת שמתעסקת רק בבודי פוזיטיב, אלא גם בהמון תחומים אחרים. חוץ מזה, האג'נדה שלי לא השתנתה: אני עדיין חושבת שאנשים צריכים לאהוב את עצמם כפי שהם, אני עדיין חושבת שנשים שאין להן בעיה רפואית לא צריכות לקחת זריקות הרזיה. אני עדיין חושבת שעושים היום שימוש נוראי בזריקות: משווקים אותן כפתרון קסם, כשזה הכי לא. ובעיקר, גם היום אני לא אישה רזה. אפילו אחרי שירדתי 30 קילו, עדיין אין את המידה שלי ברוב החנויות בישראל".
מה חשבת על הדברים שאמרה לאחרונה יעל פוליאקוב?
"בעיניי אישה שמשווה נשים שמנות לפרות היא אישה שמלאה בשנאה עצמית. היא משחררת אמירות נבזיות שנועדו לעורר פרובוקציה. רק אישה שהיא לא אישה שמנה ולא מבינה כלום ברשתות חברתיות יכולה לחשוב שלהתלבש מול מצלמה זה אקט שנועד לקושש אהדה. זה קשה ממש וזה נעשה אך ורק בשביל לנרמל נראות של גוף כמו שלנו, כי אנחנו גדלנו בעולם שבו לא ראינו בשום מקום נשים שנראות כמונו, והאמנו שאנחנו חריגות".
האם חזרנו אחורה?
מאיה גסמן הלל, בלוגרית ויוצרת תוכן, מזהירה מפני שובו של אידיאל היופי הישן
בשנים האחרונות הרגשתי שהשיח סביב דימוי גוף חיובי סוף־סוף מתרחב: יותר ייצוג, יותר קולות, יותר נשים שמסרבות להצטמצם כדי להתאים את עצמן למסגרת צרה של אידיאל היופי.
אבל מסוף שנת 2025 מרגיש לי שמתרחשת נסיגה ממש מטרידה. תעשיית האופנה והתרבות הפופולרית חוזרות לאסתטיקה רזה, קיצונית ומנוכרת, כזאת שמזכירה את תקופת ה'הרואין שיק' של שנות ה־90. רזון שוב מוצג כברירת המחדל הרצויה.
בתוך המרחב הזה, משפיעניות המזוהות עם שיח של דימוי גוף חיובי משתפות במסע לירידה במשקל: חלקן בעזרת זריקות הרזיה, וחלקן דרך האמירה ש"להיות שמנה לא משרת את ה'אני' החדשה".
לכל אישה יש זכות מלאה להחליט על גופה. השאלה היא מה המסר התרבותי. האם אנחנו באמת מרחיבות את גבולות הלגיטימציה או חוזרות, בעטיפה חדשה, לאותו אידיאל יופי ישן?
לתוך המציאות הרגישה הזאת התפרצה אמירה אלימה של יעל פוליאקוב כלפי נשים שמנות שמצטלמות בבגדים תחתונים, אמירה שחרגה מגבולות הקומדיה ונהפכה להשפלה פומבית. הופתעתי לגלות שהסערה חשפה אמת מטרידה לא פחות מהאמירות עצמן: לא מעט נשים וגברים הצדיקו את דבריה בטענה שהיא היחידה שמעיזה להגיד את "האמת". כאילו עצם הנראות של גוף שמן במרחב הציבורי עדיין נתפס כפרובוקציה שצריך לעצור.
חלק גדול מהזעם סביב נראות של נשים שמנות במרחב הציבורי לא נובע מ"דאגה לבריאות", אלא מקושי עמוק לשאת נשים שלא מתביישות בעצמן, כאילו יש משהו כמעט בלתי נסבל במפגש עם אישה שלא ממהרת "לתקן" את עצמה, שמרשה לעצמה ליהנות מהנראות שלה ולחגוג אותה כאקט של אהבה עצמית.
במרחב שמלמד נשים מגיל צעיר שהן צריכות לרצות להשתנות, עצם הקבלה העצמית נתפס כמרד. ולכן, במקום להתמודד עם האתגר שהנוכחות הזאת מציבה, קל יותר לתקוף, להשפיל ולקרוא לזה "פרובוקציה".
הרגע הזה השאיר אותי עם שאלה קשה: האם חזרנו אחורה? האם בשם טרנדים, אסתטיקה ו"נוחות לעין", אנחנו משחזרים אלימות ישנה כלפי גופים שלא מתיישרים עם הנורמה? שיח דימוי גוף חיובי מעולם לא היה רק עניין של מראה, אלא של זכות בסיסית לנוכחות, לתפוס מקום. המרחב שאנחנו בונות עכשיו יקבע איך ייראה הדור הבא של הנשים.
גוף נשי הוא לא טרנד או בעיה שצריך לפתור, ובטח שהוא לא פרובוקציה שצריך להשתיק. גוף נשי פשוט קיים. וכל מי שמתבלבל לחשוב שנשים צריכות להצטמצם כדי שיהיה לו נוח להסתכל, מוזמן להתרחב קצת בעצמו.
